סגרתי מעגל

שירי רז, בת 35 מרשפון

לפני: נולדתי ברשפון, דור חמישי במושב. ההורים שלי היו לולנים בשביל תעשיית הבשר. הם גידלו תרנגולים ותרנגולי הודו לשחיטה. את רוב ילדותי העברתי כשבחצר הבית היה לול ענק של אפרוחים. אחת לחודשיים הלול התמלא באוקיינוס צהוב, בתוך חודשים היו האפרוחים מתנפחים לגודל של תרנגול שמיועד לשחיטה ובלילה היו מגיעות משאיות, מרוקנות את הלול וכעבור כמה ימים הוא התמלא מחדש. מחזור אחרי מחזור. בסך הכל זה היה די כלכלי, עד שהחקלאות בכל הארץ קרסה ועל כל הרפתות והלולים השתלטו החברות הגדולות בתעשייה.

במשך אותן שנים תמיד גידלנו כלבים וחתולים. הצלנו בעלי חיים מהרחוב, אהבנו אותם והתנדבתי בעמותות להצלת כלבים, אבל היה אצלנו נתק מובנה: היו בעלי חיים שראויים לחמלה ולאמפתיה ולהצלה, ובעלי חיים שהם פשוט מוצרים. לא יותר. ככה גדלתי וזאת הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם בעלי החיים.

מתוך האהבה שלי לבעלי החיים הלכתי ללמוד ביולוגיה, ובסוף התואר הראשון הייתי מחויבת לעבדות במעבדות. אחת הנחשבות שבהן הייתה מעבדה לחקר הסרטן ונערכו בה ניסויים בבעלי חיים, בעיקר בעכברים ובחולדות. בתור עוזרת מחקר היה לי תפקיד מפתח וכך מצאתי את עצמי בגיל 23, במשך שנה, מנתחת, פוצעת והורגת מאות עכברים, באופן שיטתי ואיום. בסוף אותה שנה, שבמהלכה עברתי חוויה רגשית מאוד לא פשוטה, החלטתי לעבור תחום ולהיות מטפלת באמנות. לביולוגיה לא התקרבתי יותר.

אחרי: כעבור כמה שנים, בתהליך טבעי, התחלתי לפעול בעמותות לשחרור בעלי חיים ולמענם. בשלוש השנים האחרונות אנחנו גם משפחה טבעונית ופעילים למען בעלי חיים. באופן אישי אני מנהלת ב'אתגר 22' – פרויקט של אנונימוס שנועד לעזור לאנשים להכיר את אורח החיים הטבעוני בצורה בטוחה ומקצועית. זה נעשה בליווי מדריכים טבעונים ותזונאיות קליניות, חינם. אנחנו מלווים אלפי אנשים בכל חודש לאורח חיים טבעוני. בן הזוג שלי גיא הוא בשלן טבעוני מדהים.

נוסף על כך אנחנו מגדלים בחצר תרנגולות ניצולות תעשיית הבשר והביצים. העניין הוא שאחרי שנתיים בתעשייה, כל התרנגולות מיועדות לחשמול כי התפוקה שלהן יורדת. מדי פעם מצליחים לשלוף 10־20 מהן ומפזרים אותן בבתי מקלט, כמו אצלנו. ממש בימים האחרונים, אחרי טקס הכפרות הנוראי, הגיעו לכאן עשרות תרנגולות שחולצו מכל מיני עמדות כפרות מאולתרות בכל מיני ערים.

חשוב להבין שהשינוי במעבר לטבעונות ולאורח חיים שלא מנצל בעלי חיים, הוא לא של 180 מעלות. יש תפיסה כזאת של הטבעונות, שהיא כמו לחזור בתשובה. יש בזה המון דמיון, אבל השינוי הוא בעצם הרחבה של ערכים שיש לכולנו. כולנו בעד שוויון וכולנו מתנגדים לניצול ולאלימות כלפי חסרי אונים. רבים מאיתנו מגדירים את עצמם כאוהבי בעלי חיים. מעבר לטבעונות הוא חבירה לערכים הפנימיים האלה. יש משהו מלאכותי ולא טבעי ברצון ובניסיון לעשות הכל כדי להציל כלבים וחתולים, בזמן שעגלים ואפרוחים הם לא בעלי חיים עבורנו.

לא הייתה הארה, והחיים לא הופכים ליותר טובים או פחות כשהופכים לטבעונים. אולי יותר בריאים. אני באמת מאמינה שכולם יגיעו לשם מתישהו. זה מיסיונרי, נכון. אני מודה בזה בפה מלא ומקדישה את חיי לעזור לאנשים לראות את המציאות הזאת, של ניצול בעלי חיים. אבל זאת לא דת. בדת יש אמת מטפיזית, אבסטרקטית, שאפשר לבחור אם להאמין בה או לא. כאן אין משהו כזה. אין אמת של כן או לא. יש מציאות שקיימת – בעלי החיים עוברים כל התעללות שאפשר לדמיין. בלי שום סיבה.

כיום יש בישראל כחצי מיליון טבעונים. כולם חיים חיים שלמים ובדיקות הדם שלהם מאוזנות מאי־פעם. יש סיבה להיות מיסיונרים. השבוע רציתי לעשות ארוחת חג שנייה עם ההורים שלי, שאני מאוד אוהבת. ביקשתי שיכבדו אותי ולא ישימו בעלי חיים מתים על השולחן, רק בניסוח אחר. איכשהו כולם שואלים 'למה אתם כופים עליי?' או אומרים 'צאי לי מהצלחת' ו'שכל אחד יעשה מה שטוב לו'. זה נכון אם מסתכלים על זה רק במערכת היחסים בין אנשים, אבל יש עוד צד: בעלי החיים. אין לי בעיה שכל אחד יאכל מה שהוא רוצה, אבל יש שם מישהו בצלחת ולו כן אכפת, והוא כן סובל. לכן זו מהפכה של אהבה ושל חמלה.