חמישי 23 במרץ 2017
ידיעות אחרונות
נכים יוכלו לטייל עם ילדיהם. המצאה של דנה יחיא־שווקמן
חדשות • 24.11.2015
לעצום עיניים ולראות
איך גורמים לחירשים לשמוע אזעקה, ללקויי ראייה לזהות רכב מרחוק, ולנכה בכיסא גלגלים לצאת לטרקים? 12 פרויקטים, שיוצגו הערב במכון ויצמן, יהפכו את חייהם של בעלי המוגבלויות לפשוטים בהרבה. "הפרויקטים המהפכנים האלה ישנו סדרי עולם עבור הרבה אנשים"
גלעד צוויק

"חמש בבוקר, אזעקת צבע אדום. שמרתי אז על שני כלבים באומנה. התלבשתי בשיא המהירות, תפסתי אותם בקולר, וטסנו לחדר המדרגות. ודווקא אז, כשהמוח שלי משייט על אוטומט, חשבתי — 'ומה היה קורה אם הייתי חירש?'"

 

המחשבה שחלפה במוחו של ארז לוגשי לפני יותר משנה, במהלך מבצע צוק איתן, הולידה את "אביליסנס" — פיתוח חדשני שמזהה צליל מסוים: אזעקה, בכי של תינוק או דפיקה בדלת, ושולח ברטט התראה בצירוף תמונה, המסבירה למשתמש כבד השמיעה מה התרחש סביבו.

 

"יש היום לא מעט מוצרים שנועדו לסייע לחירשים, אבל אנחנו עדיין רחוקים מהיכולת לתפקד כמו אנשים שומעים", מסביר נועם כהן, כבד שמיעה שמסייע ללוגשי בפיתוח המוצר. "יש לי רישיון לאופנוע, אבל כשאני על הכביש ויש מאחוריי אמבולנס, אני לא שומע את הסירנה. עם החיישן אוכל לקבל התראה על האמבולנס באותו רגע ששאר האנשים ישמעו את הסירנה, ואוכל לפנות לניידת את הדרך. גם כשאזמין פיצה לא אצטרך להסתכל כל חמש דקות מהחלון לראות אם השליח הגיע. פשוט אחכה להתראה בסמארטפון".

 

הטכנולוגיה העומדת בבסיס "אביליסנס" עשויה להיות מותאמת גם לבתים חכמים, כשהתראה על תינוק בוכה תוכל להופיע בדמות שינוי צבע הנורה בסלון או כבאנר על המקרר. עלות המוצר, שלאו דווקא מיועד לכבדי שמיעה, דרך אפליקציה לטלפון או למחשב מוערכת בכמה עשרות שקלים לחודש, ומי שירצה גם לרכוש את החיישן, למרות שניתן להסתדר בלעדיו, יוסיף כמה מאות דולרים.

 

בכיסא גלגלים להרים. המצאה של זיו דמטר ועומר צור
בכיסא גלגלים להרים. המצאה של זיו דמטר ועומר צור

 

 

"עבור חירשים, זה הדבר הכי קרוב שיש ליכולת לשמוע", אומר לוגשי. "בעתיד הקרוב החירשים יוכלו אולי לשחק גם כדורגל, כי השריקות של השופט יתורגמו להתראת רטט. הם יחוו את המשחק בדיוק כמו שחקנים רגילים, אולי אפילו טוב יותר, כי עדיין לא המציאו חיישן שמתרגם את הקללות מהיציעים".

 

מתמצאים במרחב

 

הפיתוח של "אביליסנס", שמיועד לסייע ליותר מ־350 מיליון כבדי שמיעה בעולם, הוא רק אחד מ־12 פרויקטים שיוצגו הערב במכון ויצמן במסגרת "מאיצים שילוב בישראל" — מאיץ היזמות הראשון בעולם למיזמים בתחום המוגבלויות.

 

הפרויקטים השונים עונים על שלל הצרכים של אנשים עם מוגבלויות — החל מקביים חכמים וכלים המסייעים לבעלי קשיים קוגניטיביים לעבוד, דרך אתר היכרויות ותוכנה להנגשת האינטרנט לבעלי צרכים מיוחדים, ועד לטיפול בטרשת נפוצה באמצעות תדרים אקוסטיים. המיזמים שמתקבלים למאיץ זוכים להכשרה מקצועית, ליווי של מנטור ויועצים עסקיים.

 

בעוד הפיתוח של לוגשי עשוי לחולל מהפכה בעולמם של כבדי השמיעה, "I C Touch'", של פרופ' זאב זלבסקי ויבגני ביידרמן מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר־אילן, הוא בעל פוטנציאל לשנות את חייהם של לקויי הראייה. "זאת טכנולוגיה שמאפשרת לאנשים עם מוגבלות ראייה לראות דרך תחושה", אומר זלבסקי, חוקר עטור פרסים בתחומי האופטיקה, ננו־פוטוניקה ופיזיקה.

 

הטכנולוגיה החדשה, שכרגע מצויה בשלב האבטיפוס, פועלת באמצעות משקף מיוחד שמתלבש על ראשו של המשתמש, ונושא בתוכו מצלמה המעבדת את התמונה שמולו לגירוי מרחבי־תחושתי. "זה כמו שאתה עוצם עיניים ודרך מישוש פניו של מי שעומד מולך, יכול לדמיין איך הוא נראה", מסביר זלבסקי. "כאן, במקום למשש בעזרת האצבעות, המישוש נעשה על ידי עינו של המשתמש. ביצענו ניסויים מוצלחים כשלקויי הראייה שענדו את המשקף ידעו להרגיש שיש מסביבם קירות, בני אדם ועצמים אחרים, וידעו בהתאם לנוע במרחב. בלילה הם אפילו 'יראו' טוב יותר מאדם רגיל, כי המצלמה קולטת אורכי גל גם בחושך ומעבדת את המציאות לתמונה כמו זו שרואים דרך אמצעי לראיית לילה".

 

מלבד שיפור בניידות הפיזית, הפיתוח עשוי לסייע ללקויי ראייה גם להתמצא במרחב הווירטואלי. "הם יוכלו לעבוד מול מסך של מחשב או מכשיר חכם", מסביר זלבסקי. "ענף תעסוקה שלם, שעד היום היה לא רלוונטי עבורם, יכול להיפתח בפניהם".

 

סבא בכיסא גלגלים

 

אחת מתמונות הילדות הראשונות שנחרתו בזיכרונה של דנה יחיא־שווקמן הוא אביה בכיסא גלגלים.

 

"אני זוכרת איך הייתי מסתכלת בקנאה על הילדים האחרים שמטיילים עם האבות שלהם בשיא הטבעיות", היא מספרת. "כילדה לא יכולתי ללכת עם אבא ברחוב, עד שהייתי חזקה מספיק להסיע אותו לבד, אבל עכשיו אני רוצה שהילדים שלי יוכלו לטייל עם סבא שלהם, למרות שהוא בכיסא גלגלים".

 

שווקמן, מעצבת תעשייתית בהכשרתה, פיתחה מוצר שמאפשר לאדם בכיסא גלגלים ידני להתנייד באופן עצמאי, עם עגלת תינוק, בבית ובחוץ. "ראיינתי הורים נכים שלאורך שנים לא יצאו עם ילדיהם לבד מחוץ לבית. זה שובר את הלב", היא אומרת. "אמא שלי לא יכולה לאסוף את הנכד שלה מהגן כשהיא עם אבא שלי, כי היא לא מסוגלת להסיע גם עגלה של תינוק וגם כיסא גלגלים".

 

עכשיו, לאחר שסיימה לפתח את האבטיפוס, זקוקה שווקמן למשקיע שיסייע לה לעצב מחבר אוניברסלי, שיוכל להתחבר למגוון רחב של כיסאות גלגלים ועגלות. עלותו צפויה לנוע סביב 1,200 שקל למשתמש. "המחבר מאוד קל למשתמש, מתנתק ומתחבר לכיסא ולעגלה בקלילות", היא אומרת. "זאת דרך פשוטה ונוחה להעניק לנכים תחושת עצמאות וחיוניות".

 

זיו דמטר ועומר צור, בעלי חברת הטיולים "פראטרק", לקחו את עצמאותם של משתמשי כיסאות הגלגלים כמה סיבובים קדימה, ופיתחו כיסא מודולרי שמאפשר גם למוגבלים בתנועה ליהנות מטיולי שטח מאתגרים. "יש בישראל יותר מחצי מיליון איש שמוגבלים בתנועה", אומר צור, שאביו ספג רסיס בגב במלחמת יום הכיפורים ומאז מרותק לכיסא גלגלים. "אנשים שהיו רגילים חיים שלמים לשבת בעיקר בבית, מתחילים לתפוס שגם הם יכולים לצאת לטרקים".

 

השימוש בכיסא נעשה באמצעות חיבור מאובטח שלו למטייל אחר, הנושא את בעל המוגבלות ועובר איתו את המכשולים השונים שעומדים בפני כל טייל ממוצע. "ניסינו את המוצר בשלל מסלולים, מטיול של שעה וחצי בארץ ועד טרק של חודש בהרי טורקיה", מסביר דמטר. "גם אנשים על כיסאות גלגלים אוהבים טבע ואתגרים".

 

"צפויה לו תקופת שיקום ארוכה", הוא אחד המשפטים המוכרים ביותר בסיום סבבי לחימה או גלי טרור, שמותירים מאחוריהם לא רק משפחות שאיבדו את יקיריהם אלא גם פצועים רבים. תקופת השיקום אמנם הכרחית כדי להשיב את מצבו הגופני של המטופל לקדמותו ככל שניתן, אבל התרגולים המונוטוניים, החוזרים ונשנים, לאורך חודשים ארוכים, הופכים את חוויית השיקום לסיזיפית במיוחד.

 

"רוב האנשים מרחמים על עצמם", מעידה יפעת שוורץ, מנהלת השירות לריפוי בעיסוק בבית החולים לוינשטיין. "לפעמים הם לא מבצעים את כל מה שנדרש, ולפעמים עושים את התרגיל בקצב איטי ולא אפקטיבי".

 

אוהד דורון ותומר ינאי, אנשי טכנולוגיה רבי־ניסיון, נענו לאתגר שהציבו בבית לוינשטיין, ופיתחו מיזם שמשלב משחקי מחשב אינטראקטיביים במכשירי אימון. באחד מאותם מכשירים, הנועד לשקם את רצועת הכתפיים, נדרש המטופל להעלות ולהוריד מוט עץ לאורך סולם שלבים, במהירות משתנה.

 

"במשחק, המוט הופך לג'ויסטיק", מסביר דורון. "סנסורים אלקטרוניים יודעים לזהות את המיקום של המוט, והמכשיר עצמו משולב בטאבלט שמציג משחק של מכוניות מתנגשות. ככל שהמטופל מצליח יותר במשחק, כך אנחנו מקשים עליו באמצעות פתיחת עוד נתיבים והגברת מהירות".

 

אנשים מחכים בתור

 

שוורץ מספרת על ההשלכות המהפכניות של המשחק על המשוקמים. "כשמעניין וכיף לך, הסיבולת ארוכה יותר, וגם איכות התרגול משתפרת. אתה לא יכול לתרגל בשאנטי שלך, כי אחרת תיפסל. לפני שהמשחק נכנס לשימוש, המטופלים ברחו מהמכשיר. היום אנשים מחכים בתור".

 

מלבד עלייה במוטיבציה, המכשיר גם מנטר ומתעד כל סשן של טיפול, ובכך מאפשר לשוורץ ולעובדי המחלקה השיקומית להתפנות למטופלים אחרים, ולקבל בסוף היום גרף שמתעד את מידת ההתקדמות של כל משוקם. "המומחיות שלנו אינה בפיתוח משחקים, אלא בשילוב מקסימלי בין המשחק לשיטת האימון", מסביר ינאי.

 

המאיץ החדשני מנוהל במשותף על ידי חברת "פרזנטנס", "בית איזי שפירא" רעננה — שפועל לשיפור חיי אנשים עם צרכים מיוחדים, ובשותפות קרן משפחת רודרמן והפדרציה היהודית לוס־אנג'לס. "בעוד כמה שנים חלק מהמוגבלויות שאנחנו מכירים כיום ייעלמו", אומרת שוש קמינסקי, הממונה על החטיבה הקהילתית ופיתוח משאבי ידע בבית איזי שפירא — "לא כי הבעיה היסודית תיפתר, אלא כי יהיו פיתוחים שיפצו עליה".

 

גם שירה רודרמן, מנכ"לית קרן רודרמן, הפועלת לשילובם של נכים בחברה בישראל ובארצות הברית, מרוצה. הקרן הייתה שותפה לפרויקט מראשית דרכו. "בכל שנה עונים המיזמים שמשתתפים במאיץ על צרכים אמיתיים באמצעות חדשנות, יצירתיות וטכנולוגיה".

 

גיא שפיגלמן, מנכ"ל "פרזנטנס", שיזמה את הקמת המאיץ, משוכנע שהפיתוחים "ישנו סדרי עולם בתחום המוגבלויות", ויציבו את ישראל בצמרת התחום בעולם. החזון שלו כבר קורם עור וגידים, כשבשנתיים הקרובות צפויות להגיע לישראל משלחות של ממשלות זרות המחפשות פתרונות טכנולוגיים לאנשים עם מוגבלויות.

 

"זאת תעשייה שתספק מקומות עבודה ותיטיב עם התדמית של ישראל", אומר שפיגלמן. "יהיה קצת יותר קשה לשנוא מדינה שהפכה את החיים שלך ושל המשפחה שלך לגן עדן". •

 


פרסום ראשון: 24.11.15 , 20:56