כולנו יוצאים מגדרנו // קארן ג'וי פאולר - מאנגלית: אביגיל בורשטיין - כנרת זמורה־ביתן - 304 עמודים
אם יש בכוונתכם לקרוא את 'כולנו יוצאים מגדרנו', מוטב שתניחו את העיתון מידכם כבר עכשיו. שכן לא ניתן להתייחס לספרה המצוין ועטור השבחים של קארן ג'וי פאולר ('מועדון הקריאה של ג'יין אוסטן') בלי להסגיר את סודו - הסוד שמוסתר באופן כה מעורר השראה, שעצם הסתרתו אינהרנטית אף היא לנושאים שהוא מעלה; שחשיפתו נעשית רק אחרי שעוגנו בך הבנות ורגשות לגבי גיבוריו באופן בלתי הפיך.
רוזמרי ופרן קוק הן שתי אחיות, תאומות. פרן שובבה וכובשת, רוזמרי פטפטנית בלתי נלאית. בגיל חמש נשלחת רוזמרי לסבה וסבתה, היא חוששת שיגלו אותה מביתה, אך כשהיא שבה משם, מקץ שבוע, היא מגלה שאחותה היא זו שגורשה מהבית. כל שנות ילדותה ובגרותה סבות סביב היעלמותה של אחותה התאומה, שתיקתם הרצופה של הוריה, חלקה האפשרי בגורלה של האחות והאשמה הנגזרת מכך.
כמה שנים אחרי הפרידה הלא־מוסברת מפרן, עוזב את הבית גם אחיה הגדול של רוזמרי, לואל, שמקפטן מצליח של נבחרת הכדורסל של בית הספר הופך להיות פעיל זכויות בעלי חיים ומבוקש של האף־בי־איי. היא נותרת בת יחידה ולומדת לסתום את הפה. אמה מסתגרת, אביה החוקר המבריק מידרדר לאלכוהוליזם, הם מרבים לעבור דירות. בתקווה לפגוש את אחיה, רוזמרי נוסעת ללמוד בקולג' שבמעבדת הניסויים שלו הוא חיבל. אחרי שנים ארוכות של בדידות היא מתחברת עם הארלו, סטודנטית יפה ופראית לתיאטרון, ויחד הן מעבירות לא מעט לילות שתייה, וגם לילות בתא המעצר.
הסיפור, שנמסר על ידי רוזמרי הבוגרת בגוף ראשון, אינו מסופר באופן ליניארי. "מתחיל מהאמצע" או מ"האמצע של ההתחלה", כמו שהיא מגדירה את זה. סיפור הוא, כידוע, בראש ובראשונה האופן שבו מספרים אותו, ובמקרה של 'כולנו יוצאים מגדרנו' העובדה הזו היא גם הטכניקה של הרומן, גם הנושא שלו, וגם אלגוריה לסיפור הגדול: הסיפור שהמין האנושי מספר לעצמו על עצמו. רק בשבוע שעבר, למשל, פורסם כי מתרבות הקריאות לכלול את השימפנזה במשפחת האדם, מה שישחרר את הקופים מהמעבדות ומהמחקרים שבהם הם כלואים, וישנה את האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו כמין שליט בודד.
פרן, אחותה של רוז, היא שימפנזה. היא גודלה כאחות תאומה לרוזמרי כחלק מניסוי שערך אביה של רוז, פסיכולוג, בלימוד שפה אצל פרימטים. יחד הן שומעות סיפורים מאמן, יחד יושבות בחיקה, פרן היא אפילו האחות האהובה על האח הנערץ לואל. נדמה שמנקודת מבטם של כל הנוגעים בדבר, פרן היא בת משפחה. ובכל זאת היא מגורשת מהבית לאחר שחשפה פן חייתי מדי, לאחר שהפכה מאיימת. לא באופן ישיר, אלא בצוהר שנגלה לעולם שהוא בלתי ידוע ובלתי ניתן לחיזוי. אפל. היא מבתרת בעניין את בטנו של חתלתול. אבל מי מסר לידה את החתלתול חסר הישע? דווקא בת האדם.
שלושת האחים למשפחת קוק נמצאים על הסקאלה האנושית: פרן היא החיה שבנו, פראית אך ניתנת לכליאה; לואל, פעיל זכויות האדם, הנמלט תמידית, שערו מחומצן עד לובן בלתי נראה, הוא כמו רוח או מצפון. ואילו רוזמרי, הגיבורה הכתובה באופן כה מהימן, היא האדם שבטווח: קטנוני, קנאי, מתלבט, שביר, נגרר, רדוף אשמה. ההורים, שלא השכילו להכיל את הקוף שבמשפחתם (פרן), איבדו גם את המוסר (לואל). רוזמרי תלמידת הקולג' מצליחה לבטא את עצמה - כלומר, את החלק הקופי שנותר בה - רק כשהיא מתחברת עם אדם אימפולסיבי ונטול עכבות כהארלו, שיכולה להחליף במידת מה את אחותה הנעדרת. דמותה של מאדאם דפארג' הנקמנית מ'בין שתי ערים' של דיקנס מופיעה בספר כבובה על חוט הנשלפת ממזוודה וחוזרת אליה, כמו זעם שנכבש וקופל. החזרתה של הבובה למזוודה מקבילה לסופו של הספר, שהבגרות וההשלמה שבו כמעט בלתי ניתנים להכלה.
על אף אינספור הרבדים והתובנות שב'כולנו יוצאים מגדרנו', והעצב העמוק שחש הקורא על האדם, משפחתו הגרעינית ומשפחתו המורחבת - מדובר ברומן סוחף ומצחיק. אחד מהישגיו הגדולים הוא עצם עיסוקו בזכויות בעלי חיים - נושא הטומן, כידוע, מהמורות צדקניות ומטיפניות לרוב. קארן ג'וי פאולר אינה נופלת באף אחת מהן. •
