מוצאי שבת. תחילת יולי. הטלפון הנייד של וליד פאהום, יו"ר הוועד המנהל של תיאטרון אלמידאן, מצלצל. בצד השני מציג את עצמו בחור צעיר בשם עמי המשתייך לארגון "דרום למען השלום". בשיאה של המתקפה על פעילות התיאטרון, פאהום מתרגש מהדאגה של פעיל השמאל שמעבר לקו. השיחה מתפתחת ופאהום נמשך בלשונו. הוא לא מעלה על דעתו שעמי אינו עמי, ושארגון "דרום למען השלום", לא היה ולא נברא. מי שהקליט את השיחה היה אשר, חוקר פרטי ממרכז הארץ, שנשלח על ידי ארגון אלמגור לדובב את היו"ר.
ארגון נפגעי הטרור אלמגור מנהל בשנה האחרונה מאבק בתיאטרון אלמידאן. זאת, לאחר שמשפחת החייל משה תמם ז"ל, שנחטף ונרצח ב־1984, גילתה כי התיאטרון העלה את ההצגה "הזמן המקביל", שהגיבור שלה הוא וליד דקה, אחד מחברי חוליית המחבלים שביצעה את הרצח. עיקר הפעילות של אלמגור התנהלה בערוצים הגלויים, והארגון הצליח להביא להוצאת "הזמן המקביל" מסל התרבות של משרד החינוך ולהקפאת העברת כספי התמיכה של משרד התרבות לתיאטרון.
אלמידאן, מצידו, עירער על ההחלטה והגיש עתירה לבג"ץ, שהדיון בה עתיד להתקיים בחודש הבא. במקביל, הגישו אורטל תמם (אחייניתו של החייל ההרוג) וארגון אלמגור תלונה לרשם העמותות ובה פירוט של אירועים שנערכו בתיאטרון המנוגדים למטרות הרשמיות של עמותת אלמידאן. בעקבות התלונה נערכה בדיקה של הרשם ובספטמבר 2015 נכתב דו"ח רשמי שהצביע על שורת ליקויים בהתנהלות העמותה. "העמותה נוהגת להשכיר את האולם למפלגות בניגוד להתחייבותה, ובניגוד לחוזר מנכ"ל משרד הפנים", נכתב בין השאר בדו"ח, שפרטיו נחשפים כאן לראשונה.
העמותה, מתברר, השכירה במהלך 2012־2014 את אולמות התיאטרון למפלגות בל"ד וחד"ש בשש הזדמנויות שונות, למרות שהתחייבה בפני ראש העיר חיפה לא לעשות זאת. "רשם העמותות ישקול הפעלת סמכויותיו על פי דין", נכתב בסיכום הדו"ח, "לרבות ביטול אישור ניהול תקין שניתן לעמותה לשנת 2015. כמו כן, עד קבלת האמור לעיל לא יינתן לעמותה אישור ניהול תקין לשנת 2016".
האח של עמנואל מורנו גויס
במקביל לפעילות הגלויה של אלמגור נגד אלמידאן, התנהלה מתחת לפני השטח גם פעילות סמויה. לבד מהשיחות המוקלטות עם יו"ר הוועד המנהל של התיאטרון, אלמגור פנה אל משה מורנו, אחיו של סא"ל עמנואל מורנו ז"ל, קצין מהולל בסיירת מטכ"ל שנהרג במלחמת לבנון השנייה, וגייס אותו לפעולה. "הצלחתי להכניס בחורה עם מצלמה נסתרת לאחת ההצגות של 'הזמן המקביל'", מספר מורנו. "היא חזרה מזועזעת. כלפי חוץ זה כנס של חבר'ה מעונבים, אבל בעיניי הם תומכים בטרור. היה לי ממש כאב פיזי בחזה כשהבנתי שהמדינה תומכת כספית בתיאטרון שעושה הצגה שהגיבור שלה הוא מחבל".
על הכרטיסים להצגה התנוססו זה לצד זה הלוגו של תיאטרון אלמידאן ושל מפלגת בל"ד – עבירה על נוהלי התמיכה במוסדות תרבות. בהקלטת האירוע נראה אברהים ע'טאס, ראש בל"ד חיפה, נואם לקהל ואומר: "הגיע הזמן שיהיו לנו מוסדות התרבות שלנו, שיהיו לנו תיאטרון וספרייה ומוזיאון לאומי. הציונות כחשיבה מתנחלת, ופעולות אלו של סתימת הפיות הן תוצאה של מדיניות הממשלה".
"הייתה תחושה שאלמידאן מצליחים ליצור רושם מוטעה בפגישות עם הרשויות בנוגע לפעילות שלהם, ושצריך לערוך בדיקה מעמיקה", מצטרף החוקר הפרטי אשר. "בניתי זהות של פעיל שמאל רדיקלי. החלטתי להציג את עצמי כעמי, פעיל של ארגון 'דרום למען השלום', וקיימתי כמה שיחות משמעותיות עם יו"ר הוועד המנהל. היה לי חשוב לברר מידע ראשוני שקיבלתי בקשר לפעילות בלתי חוקית, לכאורה, בחסות התיאטרון. הבירורים התמקדו בשלושה אירועים".
האירוע הראשון היה אירוע תמיכה בארגון הטרור החזית העממית בתחילת 2009. האירוע לזכרו של מייסד הארגון, ג'ורג' חבש, לא התקיים בסופו של דבר, בעקבות התערבות משטרת ישראל. לטענת עמותת אלמידאן, כפי שהיא מובאת בדו"ח של רשם העמותות, נציגי התיאטרון סברו שמדובר בהזמנת אירוע לזכרו של תאופיק אלחכים, סופר ומחזאי מצרי ידוע וכי "איש מעובדי התיאטרון לא העלה בדעתו שמדובר בג'ורג' חבש".
האירוע, לטענת אלמידאן, הוזמן על ידי עמותת "אלג'יל אלג'דיד – מג'ד אל כרום", עמותה המארגנת פעילות חינוכית בנושא דמוקרטיה ולאומיות ערבית. אלא שבשיחה בין אשר לפאהום הושמעה גרסה אחרת: "פעם היה אחד הארגונים שאחר כך התברר שהם 'בני הכפר'... אבנאא אל בלד. ביקש לעשות כנס במסיבה של עבור שנה על מותו של חכים... ג'ורג' חבש", אומר פאהום בשיחה המוקלטת. הארגון אבנאא אל בלד, שאותו מזכיר פאהום כמארגן הכנס, לא פועל למען הדמוקרטיה, אלא למען הקמת מדינה ערבית על כל תחומי פלסטין. שניים מפעיליו הבולטים הורשעו ב־2004 בפעילות טרור, כשהעבירו הנחיות להרכבת מטעני חבלה ורקטות למחבלים.
בשיחת טלפון שלנו עם פאהום, הוא מבקש להגן על הגרסה שנטענה מול רשם העמותות. "בזמנו העמותה לא ידעה שמדובר באירוע לזכר ג'ורג' חבש. חברי ההנהלה הקודמת חשבו שמדובר באירוע לזכרו של סופר מצרי. יש פה ממש ציד מכשפות. אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה הביע עמדה ברורה, שבשם חופש הביטוי אסור למדינה להתערב בתוכן של הצגה, אז אלמגור התחילו לחפש כל מיני אירועים שעשינו לפני שנים, ולטעון נגדנו".
אירוע נוסף שנבדק עלי ידי רשם העמותות היה זה שעורר את הסערה סביב אלמידאן - ההצגה "הזמן המקביל" שהועלתה לרגל יום האסיר ב־25.04.2015. "מצאנו שאחד הארגונים שהיו חתומים על האירוע, לצד תיאטרון אלמידאן, הוא ארגון שהוצא מחוץ לחוק – 'האגודה למען האסיר'", אומר אשר. "בראש הארגון הזה עומד מוניר מנסור, מחבל מורשע שנידון למאסר עולם ושוחרר בעסקת ג'יבריל. לפי המידע שהגיע אלינו מנסור גם נאם בתום ההצגה, בניגוד למה שהתיאטרון מסר לרשם העמותות".
בפני הרשם טענו אנשי אלמידאן כי "מנסור עלה לבמה והודה למארגנים ולקהל ולא מעבר לזה". אלא שבשיחה המוקלטת שוב מציג פאהום גרסה קצת שונה:
אשר: "כן, אז הם אומרים שהיה שם... מנסור".
פאהום: "אה.. מוניר מנסור... הוא דיבר ואני דיברתי גם. אני בתור יו"ר ההנהלה".
אשר: "ומה הוא אמר?"
פאהום: "דיבר על החיים של האסירים הפוליטיים בבתי הכלא בישראל. לא אמר שום דבר מחוץ לחוק".
"את הרשם הם מסבנים, אבל בשיחה איתי פאהום מודה שמוניר לא רק 'הודה למארגנים'", מדגיש אשר.
ביקשנו מפאהום להבהיר את פשר הפער בין הגרסאות. "מוניר דיבר שלוש דקות. אולי חמש. על מה הוא כבר הספיק לדבר?" הוא אומר. "אני לא זוכר, באמת לא זוכר. אני זוכר מה שאני אמרתי, לא זוכר מה שהוא אמר".
במאי האחרון התקיים באלמידאן עוד אירוע שנוי במחלוקת. בפרסום בדף הפייסבוק של התיאטרון הוזמן הציבור לקבלת פנים לתאופיק פיאד. פיאד הורשע בריגול לטובת סוריה, נכלא, שוחרר בעסקת חליפין והוגלה לירדן. מול רשם העמותות טען התיאטרון כי לא מדובר בקבלת פנים אלא בערב תרבות שבו הוצג מחזה מאת המחזאי פיאד, שמדינת ישראל נתנה לו היתר לחזור לארץ מגלותו בירדן. עוד נטען כי את הערב אירגנה עמותת מחמוד דרויש וכי לאלמידאן לא היה כל קשר בארגון האירוע. עמותת אלמידאן אף צירפה את הסכם השכירות מול עמותת מחמוד דרויש וחשבונית.
"זו הטכניקה של אלמידאן להתנער מאירועים פוליטיים שנעשים בתוך התיאטרון – לטעון שהם השכירו את האולמות לגופים אחרים", אומר אשר. "יש כאן ניסיון להערים על רשויות החוק. תרגיל. זה הכל. למשל במקרה הזה אלמידאן פירסם מודעה על האירוע עם הלוגו של התיאטרון. גם הטלפון שבתחתית המודעה היה של התיאטרון, ונכתב בה שיו"ר הוועד המנהל יופיע כנציג התיאטרון באירוע".
גם רשם העמותות לא התלהב כנראה מהאופן שבו משכירה עמותת אלמידאן את אולמות התיאטרון. "בחלק מהמקרים לעמותה הייתה מעורבות באירועים מעבר להשכרת האולמות", נכתב בדו"ח. "כך למשל – יו"ר הוועד המנהל של העמותה השתתף בחלק מהאירועים, פורסמה הפעילות שבוצעה על ידי הגורמים האחרים לכאורה באתר האינטרנט של העמותה, ועל פי תשובת העמותה לפעמים יש כאלה שמוסיפים את הלוגו של תיאטרון אלמידאן לפרסום הפעילויות המבוצעות על ידי גורמים אחרים (..) התנהלות זו אינה תקינה, מאחר שהעמותה מאפשרת יצירת מצג שווא שמדובר בפעילויות המבוצעות על ידה".
בפני רשם העמותות טען התיאטרון כי פאהום השתתף באירוע כחבר ילדות של תאופיק פיאד ולא כנציג רשמי של אלמידאן, וכי באותו אירוע הוא לא נאם אלא רק העלה זיכרונות ילדות. בשיחה המוקלטת עם אשר, מכנה פאהום את האירוע "קבלת פנים" ולא "ערב תרבות". שוב שאלנו אותו על פערי הגרסאות: "ערב תרבות וקבלת פנים, אותו דבר", טוען פאהום. "הבן אדם שטוענים שהיה מרגל לסוריה, נשפט, ישב בבית הסוהר ולא היה בארץ 40 שנה. כשחזר לארץ עמותת מחמוד דרויש עשתה לכבודו קבלת פנים והצגה. אם מדינת ישראל החזירה אותו לארץ והחזירה לו את תעודת הזהות, אסור לנו לעשות לו קבלת פנים?"
"לרשם העמותות אין שום טענה נגדנו", טוען פאהום. "הוא לא מצא שום דופי בהתנהלות שלנו. והגשנו לרשם את כל המסמכים ואת ההתחייבות כפי שביקש".
רשם העמותות לא איים שייקח מהעמותה את האישור של ניהול תקין?
"לא. אף אחד בכלל לא נגע בעניין הזה. הוא מצא שהכל תקין".
אבל היו לרשם טענות שהעמותה לקחה חלק באירועים שבהם לכאורה השכירה את האולם לגורמים אחרים.
"אנחנו לפעמים שותפים באירועים שבהם אנחנו משכירים את האולם. רשם העמותות ביקש מאיתנו לא לאפשר למישהו לשים את הלוגו שלנו כאשר אנחנו משכירים את האולם. התחייבנו על זה, וזה בטח צודק. אם אנחנו עוברים על החוק, בבקשה, תגישו נגדנו כתב אישום. לא עשינו שום פעולה נגד החוק. זו רדיפה פוליטית".
התיאטרון טעה במשהו?
"לא. ואם טעינו זה היה בתום לב".
"האם אפשר לומר ששיתוף פעולה בין תיאטרון אלמידאן לבין ארגון שהוצא מחוץ לחוק כמו 'האגודה למען האסיר', היא טעות בתום לב?" תוהה אשר. "בעיניי מדובר בתופעה חמורה ביותר. אני מאוד מקווה שהשיחות שלי עם פאהום יבהירו לרשם העמותות שהתיאטרון מסתיר ממנו את האמת".
בתגובה לפניית "ידיעות אחרונות" נמסר ממשרד המשפטים: "בסיכום דו"ח רשם העמותות מיום 20.9.15, הוחלט לבקש מהתיאטרון לעמוד במספר תנאים הקשורים בהשכרת אולמותיו לאחרים, כתנאי לאישור ניהול תקין", נמסר. "העמותה הגיבה במועד והעבירה מסמכים, אלא שנדרשות עוד השלמות. לאחר כתיבת הדו"ח, התקבלו אצל רשם העמותות טענות נוספות באשר להתנהלות העמותה והן נבדקות כמקובל. לפיכך, בקשת העמותה לאישור ניהול תקין לשנת 2016 (כמו גם המשך תוקפו של האישור לשנת 2015) תיבחן לאחר קבלת תשובות נוספות מהעמותה".
2.275 מיליון שקל בשנה
יוסי צור, מנהל פרויקט באמדוקס הוא אב שכול שכיום עומד בראש הצוות של אלמגור שמרכז את המאבק בתיאטרון. "כחיפאי, אני מאוד מוטרד מהכיוון שאליו העיר הולכת. גדלתי עם כל הסופרלטיבים על רב־תרבותיות ודו־קיום, אבל בשנים האחרונות יש בחיפה נטייה הולכת וגוברת להפוך למרכז תרבות פלסטיני. קולנוע חן בהדר הפך להיות מוזיאון תרבות פלסטיני. במתנ"ס של בית הגפן בעיר התחתית גם התחילו להעלות תערוכות והצגות עם נרטיב פלסטיני, ועכשיו תיאטרון אלמידאן מעלה הצגה על רוצח של חייל, כשדגלי פלסטין מתנוססים בפתח".
את בנו איבד בשנת 2003. בדרכו מבית הספר הביתה עלה אסף, תלמיד כיתה י"א, על קו 37. מחבל מתאבד פוצץ את עצמו בתוך האוטובוס והביא למותם של 17 בני אדם, מתוכם תשעה תלמידים. "מהיום שבו אסף נהרג השתנו החיים באופן טוטאלי", אומר צור. "כל מה שאנחנו עושים היום הוא תוצאה של האובדן של אסף, מהרצון לשמור על שלושת הילדים החיים שלי ועל הנכד. אני כל הזמן שואל את עצמי איך אני יכול להפוך את הסביבה יותר בטוחה עבורם. כשאנחנו נאבקים נגד שחרור מחבלים ונגד החזרת גופות מחבלים, זה בעצם מלחמה נגד טרור – נגד שרשרת הרוע ומעגלי התמיכה הרחבים שמאפשרים אותו".
גדלת על הרעיון של דו־קיום. עד כמה אתה מאמין ברעיון הזה היום?
"בעיניי יש סיכוי קטן מאוד להמשך הדו־קיום. כשנודע לי שחיפאי היה מעורב בפיגוע בקו 37, פתאום הבנתי שכל הסיפורים שמספרים לנו על מחסומים וכיבוש זה בולשיט. מי שסייע לפיגוע התגורר בחיפה 15 שנה. הייתה לו דירה ועבודה מסודרת, לא מחסומים ולא כיבוש".
מה בעיניך הבעיה בפעילות של תיאטרון אלמידאן?
"מדובר בתיאטרון שרבות מההצגות שלו עוסקות או בנכבה או במחבלים, ולמרות זאת הוא מקבל תמיכה מהמדינה. אלמידאן, שהוא התיאטרון הערבי היחיד בעיר, מקבל מדי שנה מעיריית חיפה 1,275,000 שקל. לעומת זאת 57 מוסדות אחרים מקבלים 600 אלף שקל ביחד. זו שערורייה. בנוסף לתקציב של עיריית חיפה מהארנונה שאני משלם, גם משרד התרבות תומך בתיאטרון בהיקף של מיליון שקל מדי שנה. כלומר סך הכל מדובר על תקצוב ציבורי בהיקף של 2,275,000 שקל מדי שנה".
אבל מה עם חופש הביטוי?
"לא ביקשנו להתערב בתכני הצגה או לצנזר אותה, אבל האם אנחנו חייבים בשם חופש הביטוי לתמוך כספית בתכנים שחותרים תחת המדינה?"
מעיריית חיפה נמסר כי היא "גאה בכל תיאטרון יוצר הפועל בתחומה ומאמינה כי אמנות היא גשר לשותפות אמיתית וחיים של יחד. הפעילות התרבותית בחיפה הינה בהיקף של עשרות מיליוני שקלים מידי שנה, והיקף התמיכות לגופי התרבות נקבעים על ידי ועדה מקצועית, תחת כללים נוקשים ופיקוח. טענות על העדפת גוף זה או אחר הינן פשוט מגוחכות".
