שישי 22 בספטמבר 2017
ידיעות אחרונות
נורית פלד־אלחנן ובנה יגאל: איבדו את הבת והאחות סמדר בפיגוע בירושלים
24 שעות • 19.12.2015
זה הקול שלנו
הם איבדו את היקר להם מכל במלחמות ובפיגועים. עכשיו, בעקבות הקמפיין נגד "שוברים שתיקה", החליטו יותר מ־30 הורים, אחים וילדים שכולים להביע תמיכה פומבית בארגון. "יש כאן ניסיון השתקה והפחדה"
יהודה שוחט

אנחנו, שאיבדנו על האדמה הזאת את היקרים לנו ביותר, בשירות הצבאי או באירועי טרור, מתנגדים לניסיון הלא דמוקרטי למנוע מארגונים כמו 'שוברים שתיקה' לפעול. מסע הדה־לגיטימציה הזה צריך להיפסק. רק בזכות פעילותם יכול הצבא לטעון למוסריותו".

 

יותר מ־30 הורים, אחים וילדים שכולים הצטרפו ליוזמת תמיכה פומבית בשוברים שתיקה ותוקפים את הקמפיין האגרסיבי שמתנהל בשבועות האחרונים נגד הארגון. הסיפור, הם מבקשים להבהיר, אינו פולמוס בינם לבין ההורים השכולים שכתבו בשבוע שעבר מכתב לשר הביטחון נגד הארגון. "ראוי לנו כחברה", הם אומרים, "להקשיב לקולות נוספים, ובעיקר להתבונן על עצמנו ולראות את התהליך שמתרחש כאן. על מה שקורה לילדים שאנו שולחים לצבא כדי לקיים את הכיבוש, שלא רק שאינו תורם לנו כחברה וכמדינה דמוקרטית, אלא מסכן את קיומנו".

 

השנאה התחלפה בהבנה

 

יובל רחמים, שאביו אברהם נהרג במלחמת ששת הימים, מבין את הרוחות הרעות שנושבות בחלקים גדולים בציבור הישראלי. "כל החיים הצעירים שלי עברו עליי בתחושות של שנאה ונקמה", הוא אומר. "אלה תחושות אינסטינקטיביות, וזה מה שהחברה הישראלית כולה מרגישה כשיש כל כך הרבה אלימות סביב. מתישהו אתה מבין שזה חסר תכלית. היום אני רק רוצה שלא יהיו עוד הורים שיאבדו את ילדיהם, וילדים שיגדלו בלי הוריהם. לצערי חסרה לנו בישראל היום האמונה שזה ייתכן".

 

רובי דמלין: בנה דיוויד נהרג בפיגוע במחסום ליד עפרה
רובי דמלין: בנה דיוויד נהרג בפיגוע במחסום ליד עפרה

 

לחלל הזה, הוא אומר, נכנס הקמפיין של אם תרצו. "ברגע שאין אמונה אתה מפחד, וכשאתה מפחד — כל ערבי בעיניך הוא רוצח בפוטנציה. אנחנו מאמינים שזה אפשרי, אנחנו רוצים למנוע את הייאוש. ארגונים כמו שוברים שתיקה מראים צד אחר, ומראים את הנזק שבשליטה בפלסטינים. זה לא רק העניין ההומני. גם החיילים הכי סובלניים ומוסריים בסוף קופץ להם הפיוז, האשמה היא לא בהם אלא במציאות שיצרנו. הקמפיין המסוכן של 'אם תרצו' נועד להילחם בתקווה הזאת, לשבור את מעט האמונה שנותרה".

 

הטענה המרכזית נגד שוברים שתיקה היא שהפעילות שלהם בעולם פוגעת בישראל ובחיילי צה"ל.

 

"זה אבסורד. אף אחד לא נאבק נגד חיילי צה"ל, להיפך. האנשים בשוברים שתיקה הם כולם לוחמים בצה"ל, אי אפשר לפקפק בנאמנות שלהם. הם חדורי אהבה למדינה. אנחנו לא אומרים שלא צריך לשרת בצבא או לסכן חיילים אלא שצריך לפתור את הסיטואציה הזאת".

 

מה לגבי הטענה נגד מימון מצד מדינות זרות?

 

יובל רחמים: אביו אברהם נהרג במלחמת ששת הימים
יובל רחמים: אביו אברהם נהרג במלחמת ששת הימים

 

"התקציבים של ארגונים כמו שוברים שתיקה הם זניחים, והם מתנהלים בשקיפות בניגוד לארגונים אחרים. אדרבא, שהמדינה תתנדב לממן את הארגונים האלה".

 

אחיו של גילי מייזלר, גיורא, נחשב לאחד הנעדרים המפורסמים ממלחמת יום הכיפורים. רק שנתיים לאחר המלחמה הוא נמצא והובא לקבורה. "בעיניי כל ביקורת היא לטובה וכל חושף שחיתות מבורך, כמו שמוסד מבקר המדינה הוא מחויב", הוא אומר. "בכלל, היה רצוי היה שהמדינה תתמוך ותעודד, בין אם כספית ובוודאי עם רוח גבית בכל גוף כזה: מבצלם ועד ארגון ימין מקביל. הטענה המגוחכת ביותר היא שלא צריך לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. בעידן הכפר הגלובלי, אין דבר כזה. כל ביקורת כאן מגיעה גם החוצה. וזה קורה גם בארגוני ימין".

 

כמו רחמים, גם מייזלר עבר תהליך ארוך. "בשנים הראשונות השכול זרק אותי לשנאת ערבים", הוא אומר. "בתור נער הייתי ימני קיצוני ברמה כזאת שהרב כהנא היה שמאלני מדי בשבילי. עם השנים התפקחתי והחלפתי צד. מבחינתי, לגיטימי לקבל כל דעה – בתנאי שלא פוסלים את האחרת. שוברים שתיקה הם אנשים כמוני וכמוך, ששירתו בצבא, חוו דברים כמפקדים או כחיילים והחליטו שהם רוצים לשתף את הכלל. מה יותר לגיטימי מזה? הצבא צריך לאמץ אותם.

 

"לפעמים צריך שהביקורת תגיע מבחוץ. אני לא מתרגש מאנשי ימין שעבורם מדובר בבוגדים. הביקורת שמחרפנת אותי היא מאנשי האמצע, המרכז, שזה נראה להם חשוב, אבל צועקים 'רק אל תספרו לעולם'. זה פתטי. מה הלאה? נגביל את פרסומי מבקר המדינה לתת־ועדה סודית בכנסת, שהפרסומים יהיו כתובים בכתב רש"י שאף אחד לא מבין, וזהו? זה לא משנה אם זה בתחום המוסר והכיבוש, או ביחס לזקנה במסדרון, או לעניים ורווחה. הביקורת הכרחית".

 

יצחק פרנקנטל: בנו אריק נחטף ונרצח על ידי מחבלים
יצחק פרנקנטל: בנו אריק נחטף ונרצח על ידי מחבלים

 

כדור בעורפו של השבוי

 

בני גפן, שאיבד את בנו אליאב בתקרית בצפון, הוא עצמו סוג של שובר שתיקה. הוא הספיק לשרת בפלמ"ח, בגולני ועד גיל 56 המשיך במילואים בצנחנים. "תמיד שירתתי עם צעירים", הוא אומר, "וראיתי איך אנחנו מכתיבים להם מה לעשות. בזמנו שאלו אותי אם אליאב, שהתגייס למרות בעיות בריאות, היה גיבור. עניתי שאינני יודע. הוא פעל כפי ששלחנו אותו".

 

האירוע המעצב הראשון שבו נתקל, התרחש במלחמת סיני. "בתום קרב שבו נהרגו לנו ארבעה לוחמים, ראיתי 15 מטר מקבוצת הפיקוד חייל שמוביל שבוי מצרי, מוציא את התעודות מכיסו ויורה בעורפו", הוא מספר. "האירוע הזה חזר על עצמו. ניגשתי למפקדים ואמרתי להם 'השתגעתם? זה בניגוד לחוק הבינלאומי, בניגוד לערכי צה"ל. אתם הופכים את הילדים שלנו לרוצחים!' פקודת הרצח בוטלה. כעבור זמן קצר הסגירו את עצמם 50־60 שבויים מצרים, וקצין צעיר ניגש אליי ואמר לי 'הצלת לנו חיי רבים. אם רצח השבויים היה נמשך, הם היו ממשיכים להילחם ועוד מאיתנו היו נופלים'".

 

מקרה שני של פגיעה בטוהר הנשק שבו נתקל, אירע אחרי מלחמת ששת הימים. "הוצבנו לאורך הירדן", הוא משחזר, ובתדריך אמר המפקד: 'לא לוקחים שבויים'. ראיתי שפלוגת הצנחנים הוותיקה שותקת, והקשיתי עליו. 'מה פירוש הדברים?' אז הוא חייך חיוך ממזרי ואמר: 'מה פירוש? אמרתי מפורשות'. התרעתי בפני המפקד גדליה גל, שניתנה כאן הוראה לרצוח, והפקודה שונתה".

 

 

באווירה הציבורית הנוכחית, הוא חושש, לא יהיה מי שיעיר למפקדים שייתנו הנחיות כאלה. "הצעירים של ימינו אינם מסוגלים", הוא אומר. "בכל קבוצה אנושית, גם בצבא, נותני הטון הם התוקפניים יותר. במציאות של ימינו יש גם חיילים שתומכים ב'לה פמיליה' והשאר מפחדים לדבר נגדם. מה ששוברים שתיקה חושפים, חשוב ביותר. מבחינה ציונית, יהודית, אנושית וקיומית. מאשימים אותם בזה שהם מוציאים את דיבתנו רעה בחוץ לארץ? מה לעשות, צריך להכריח אותנו גם מבחוץ, כי ליבותנו ערלים ואנחנו איננו מתקנים".

 

יצחק פרנקנטל הוא מהקולות החשובים במחנה השלום מאז נחטף ונרצח בנו אריק, לפני 21 שנה. "ברגע שסותמים פיות, שלוקחים חבר'ה שהם לא רק לוחמים ואיכפתיים, אלא מוסריים מהמדרגה הראשונה, והופכים אותם לכתם שחור בחברה הישראלית, זה מעיד על הפוסל", הוא אומר. "מה היה כאן אם לא היה מי שיבקר?"

 

מה היה?

 

"בלי להשוות חלילה, יש מקום ללמוד מסתימת הפיות במשטרים חשוכים. חלק גדול מהציבור הישראלי, ולדאבוני חלק גדול מאוד של הציבור הדתי בישראל, הפך ללאומני. זו מחלה נוראית שפוגעת ביהדות, בערכיות ובמוסר האנושי".

 

בן כפיר: בתו החיילת יעל נרצחה בפיגוע בצריפין
בן כפיר: בתו החיילת יעל נרצחה בפיגוע בצריפין

 

ושבירת השתיקה?

 

"כאשר אתה רואה עוולה ושותק, במידה מסוימת אתה חלק מהעוולה. שוברים שתיקה עושים מלאכת קודש, בשמירה על המוסר, תוך ציונות ונאמנות למדינה ולערכיה. אנשים שכחו שהמדינה היא לא מטרה אלא כלי, שצריך לבוא עם ערכים. אוי לנו אם ננסה כל הזמן להכניס את קו החשיבה הישראלי לאיזו אחידות, כמו שאם תרצו ודומיהם מנסים לעשות".

 

ליאור יונתן, בנם של המשורר נתן יונתן ואישתו לשעבר צפירה, נהרג במלחמת יום הכיפורים. אמו תחגוג בקרוב את יום הולדתה ה־90, אך היא עדיין צלולה ונחרדת מהמציאות המתרחשת מול עיניה. מציאות שמתחברת, לראייתה, לנעשה כאן מאותה מלחמה. "כמו שהרגשתי אז, שהייתי חייבת להתבטא בדרכים הבוטות ביותר, ואיבדתי חלק מידידיי, כך עכשיו", היא אומרת. "הביטוי 'שוברים שתיקה' הוא קשה מנשוא. מה זה לשבור? רק לחבק, ללטף. אבל אם אתה נתון בסד, אין לך ברירה אלא לשבור אותו".

 

לאחר המלחמה ההיא, כתבה צפירה את "הפצועים עדיין שותקים", טקסט חזק לזכר בנה. "אפשר לשעשע אותם או להצטלם בחברתם, אפשר לתרום כספים — כופר של שתיקה. ואני קופצת את אגרופי, מדוע הם שותקים?", כתבה. "כולנו מתנסים בהצגת גבורה, גבורה שלאחר מעשה, גבורה שאין בה תועלת והיא באה להשתיק את מצפונם של האשמים באמת, המשיקים כוסיות בסתר ובגלוי, לכבוד ניצחונם הפרטי במעמקי הבונקר, והפצועים עדיין שותקים... תנו להם כוח לזעוק את האמת הנוראה של המלחמה".

 

 

"הם לא קוראים לסרבנות"

 

פרופ' נורית פלד אלחנן, שבתה סמדר נהרגה בפיגוע לפני 18 שנה, חריפה יותר. "מה שקורה עם שוברים שתיקה זה סימפטום", היא אומרת. "יש תהליך מואץ מאוד של פאשיזם בחברה הישראלית, שימוש באמצעים של הפחדה והעלמת אינפורמציה. אפשר להבין למה בצלם או שוברים שתיקה חורים להם".

 

למה?

 

"כי זה סודק את המונופול שלהם בחיים של כולם. העניין הנורא הוא שרוב האנשים כבר מסכימים עם זה. הגזענות כל כך שולטת כאן, שאנשים לא תופסים איפה הם חיים. זה שפל מדרגה, וזה מה שהשלטון רוצה שיקרה".

 

בנה יגאל מסכים. "זה עוד מסע הפחדה של הימין כנגד אנשים שמעזים לשבור את קשר השתיקה", הוא אומר. "המטרה שאנשים שעוסקים בזכויות אדם, במאבק לצדק ולסיום הכיבוש, יידעו שפרצופם יופיע ברשתות החברתיות ומשם המרחק לפגיעה באנשים האלה אינו רחוק. הם בעצם אומרים: אם אתה שובר את השתיקה — תדע שנמצא אותך ויהיו לזה השלכות. מה שמגוחך עם שוברים שתיקה, זה שהם אפילו לא ארגון רדיקלי. הם לא קוראים לסרבנות או להימנעות מגיוס. כולה אנשים חוזרים הביתה ומספרים מה הם עשו ומה הם ראו. זה מה שמפחיד אותי, שזה בא מתוך הקונצנזוס".

 

רובי דמלין, שבנה דייוויד נהרג בפיגוע במחסום צפונית לעפרה בשנת 2002, פעילה כבר שנים בארגוני שלום, ותומכת ללא סייג בפעילות של שוברים שתיקה. "כשהבן שלי נהרג מצאו בכיס שלו את הקוד האתי שכתב אסא כשר", היא אומרת. "אנשים פשוט לא תופסים מה הכיבוש עושה לישראל ומה הוא עושה לחיילים. הם עומדים שם ולא יכולים לחזור בלי אלמנט של אלימות בתוכם, והחברה כולה הופכת לאלימה".

 

במאמר שכתבה השבוע, הדגימה דמלין את האבסורד בביקורת על שוברים שתיקה, בשלל דוגמאות על מה שקורה לחייל הישראלי הקרבי עם שחרורו מהצבא: "יש כאלה שנוסעים להודו, אחרים לדרום אמריקה, כדי לברוח ממה שהם עשו ומה שראו. אחרים מלאים בחרטה, ומבקשים להודות בדברים שעשו בתקווה שזה ישחרר אותם מהעול. אם היינו הצבא הנורמלי בעולם — זאת בטוח הייתה הדרך הנכונה לפעול".

 

סרן יעל כפיר, בתו של בן כפיר, נהרגה בפיגוע בצריפין לפני 12 שנה. לקמפיין של "אם תרצו" הוא מעדיף לא להתייחס, אלא לעצם הרעיון. "לכל אחד יש זכות לומר מה שהוא רוצה, ולאף אחד יש זכות להכתיב למישהו מה הוא צריך לחשוב", הוא אומר. "הרי כולנו חכמים, כולנו יודעים הכל, כולנו בטוחים שאנחנו הכי חכמים בעולם. אבל גם אחרים בטוחים כך. אני לא מבין מה היתרון שלי עליהם או היתרון שלהם עליי. יש חופש מחשבה וחופש דעה, גם לאם תרצו, והמטרה של הקמפיין הזה היא אחת: ליצור דה לגיטימציה לדעה אחרת".

 

לפני קצת יותר משנתיים, נרצח שריה (יָיָה) עופר, בעבר מפקד גדוד שקד וממקימי שלדג, על ידי שני מחבלים פלסטינים. נקודת המבט של בתו מיטל, שחתמה על התמיכה בשוברים שתיקה, שונה וייחודית גם בשמאל הישראלי. "אני יכולה להבין התרעמות או כעס של אנשים על עניין כיבוס הכביסה בחוץ", היא אומרת. "אני יכולה להבין את הביקורת, משום שגם היא לגיטימית. אנשים בישראל מדברים מאוד בשחור ולבן, נכון ולא נכון, כן ולא, והמציאות כאן היא הרבה יותר מורכבת. לביבי ולחבריו הרבה יותר קל להעביר מסרים כאלה, אבל גם לשמאל נוח יותר לחיות בטובים מול רעים ושחור מול לבן. בלא מעט מקרים, כשפלסטינים רוצחים מתנחל, אנשים בשמאל אומרים לעצמם בסדר, מדובר במתנחל, הוא בחר את זה. לא מדברים על חיי אדם שקופדו פה. זה כאילו משחק, עבור כולם".

 

מה זה משרת?

 

"הרבה יותר קל לחיות במציאות כזאת, כי אז אתה יכול להצדיק את המעשים שלך, ולא משנה מה הם: הכיבוש, מפעל ההתנחלויות, וגם להפך. ההפחדה מסירה מאיתנו אחריות, וחלק מהעניין זה להבין שהמציאות פה היא לא מערבון הוליוודי, ויש בה עוד גוונים".

 

מאידך, מספרת עופר, הקמפיין הזה הביא במידה מסוימת גם לתוצאה הפוכה. "בימים האחרונים אני רואה בפייסבוק המון סיפורים של חיילים, וחשוב שאנשים ישמעו אותם", היא אומרת. "זה משהו טוב שהקמפיין גרם לו — אנשים שלא חשבו שהם חלק משוברים שתיקה או מהשמאל, מציפים סיפורים וחוויות. הדרך היחידה היא שאנשים יידעו מה קורה שם, זה מייצר שיח ולא רק התלהמות".

 

 

רשימת התומכים

 

ההורים, הילדים והאחים השכולים שחתומים על ההצהרה נגד הקמפיין של אם תרצו ובעד פעילות שוברים שתיקה

 

יצחק פרנקנטל

רובי דמלין

מאשקה ליטבק

יונה ברגור

דני שור

גילי מייזלר

יעל אדמי

רונן לשם

יובל רחמים

צפירה יונתן

בני גפן

אורן בלבן

רוני הירשנזון

פרופ' נורית פלד אלחנן

רמי אלחנן

יגאל אלחנן

אלכס שפירא

חגית שפירא

יערה שפירא

מיטל עופר

אפרת גרי

אילת גרי

רונית גרי

בן כפיר

גלית אורן

יעקב גוטרמן

נורית סתוי

אורנה לביא פלינט

אילן פלינט

רחל לונדון כ"ץ

אבי לונדון כ"ץ

 

 


פרסום ראשון: 19.12.15 , 20:51