אין שום דבר שסילבן שלום היה יכול לעשות חוץ ממה שעשה אמש, וזה להיפרד מהחיים הציבוריים ולקוות שהצעד הזה יעצור את שטף העדויות על הטרדות מיניות שביצע לכאורה ביותר מעשר נשים.
אבל אפילו שההחלטה התקבלה ימים ספורים בלבד אחרי שהפרשה פרצה שוב, נראה שזה נעשה באיחור שיכול להיות דרמטי עבור שלום. היועץ המשפטי החליט אתמול שלמרות התפטרותו — הבדיקה תימשך. נראה שאפילו היועץ המשפטי, שהאופציה המועדפת עליו בדרך כלל היא לא לעשות, הבין שהפעם יהיה קשה לטאטא את האבק אל מתחת לשטיח כאילו לא התחוללה פה השבוע סופת חול.
הבדיקה תימשך, נאמר בהודעת היועץ. בדיקה ולא חקירה.
ואולי הרפיסות הסמנטית הזאת היא דווקא סימן טוב עבור שלום. אם לשפוט על פי העבר, הבדיקות האלה יכולות לקחת זמן רב. ועכשיו, כששלום כבר מחוץ לחיים הפוליטיים, אף אחד כבר לא יישב עם סטופר. עובדה: את מי מעניין מה קרה או לא קרה עם התלונות נגד ינון מגל.
מי שמכיר את שלום יכול לשער עד כמה קשה הייתה לו ההחלטה. בסיבוב הקודם לקח לו זמן רב עד שהחליט להסיר את מועמדותו לנשיאות, אף שהדחייה הייתה הימור גדול. הפעם המחיר הרבה יותר יקר — בשביל שלום להיפרד מהחיים שאותם הוא חי כבר 23 שנים, ושבהם ביצע לא מעט תפקידים של שר בכיר, זה בטח כמו שהרגיש שמשון כשקצצו את מחלפותיו. נלקח ממנו מקור הכוח. העוצמה. הכבוד הרב שזכה לו הילד היתום מבאר־שבע, שמבחינתו הגיע לשמיים והוריד את הכוכבים.
במשך שנים ראה עצמו שלום כמועמד לראשות הממשלה. הוא האמין באמת ובתמים שהוא יוכל לעשות את כל הדרך עד לשם. היו לו סיבות טובות להאמין בזה: הוא היה פוליטיקאי ערמומי ומיומן, והפופולריות שלו בליכוד הייתה גדולה. היו זמנים שהוא בהחלט היווה איום על נתניהו, או לפחות מקור לכאב ראש עבורו.
מאז שהסיר את מועמדותו לנשיאות, הוא ידע שהקריירה הפוליטית שלו עברה את שיאה, ומאז הוא נידון לשקיעה מתמשכת בתפקידיו. אבל הוא בוודאי קיווה לפרישה מכובדת יותר מהעשייה הפוליטית.
למי שמסקר תקופה ארוכה את המערכת הפוליטית, היעדרותו הכפויה של שלום ממנה היא לא מובנת מאליה. הוא היה אחד הפרשנים הטובים ביותר שלה, ולזכותו גם רשומים לא מעט מהלכים פוליטיים משמעותיים. אף שבתקופה האחרונה הוא היה כבוי ופחות בולט בקרב בכירי הליכוד — הוא בהחלט ייחשב אבידה להרבה פעילים וחברי מפלגה.
פרישתו של המשנה לראש הממשלה בנסיבות האלו מוסיפה עוד תואר לראש הממשלה עם הכי הרבה תפקידים ותארים שידענו. מעכשיו תאמרו: ראש הממשלה והמשנה לראש הממשלה, שר החוץ, שר הפנים, שר התקשורת, שר הכלכלה והשר לשיתוף פעולה אזורי.
בקצב הזה, בקרוב לא נצטרך ממשלה. תהיה לנו ממשלה של איש אחד.
