תפקידים רבים מילא סמי גרינשפן, אבל אף לא אחד מהם היה מקור כה גדול לגאוותו כמו היותו העיתונאי הישראלי הראשון שהגיע לקהיר זמן קצר אחרי ביקורו ההיסטורי של הנשיא המצרי בישראל.

ההתרגשות אחזה בו מרגע שהציב את כף רגלו על אדמת מצרים, וליוותה אותו במשך כל ימי שירותו על אדמת הארץ שבה בעצם נולד. שלשום, בגיל 85, הלך לעולמו. הלווייתו תתקיים היום ב־14:30 בבית־העלמין מנוחה נכונה בכפר־סבא.

סמי גרינשפן ז"ל עבר הרבה תחנות בחייו: הוא היה חבר בתנועה הציונית "החלוץ" במצרים, עלה לישראל בראשית שנות ה־50 ושירת בחיל המודיעין בצה"ל במשך שנים. את דרכו כעיתונאי התחיל בעיתון "הבוקר". משם עבר ל"ידיעות אחרונות" והיה מעורכי החדשות הבולטים בעיתון. במשך עשרות שנים כיהן בשורה ארוכה של תפקידים והיה מראשי מערכת החדשות ועורך חדשות החוץ. הוא דיבר שוטף שש שפות ושירת גם ככתב בישראל של עיתונים צרפתיים. סמי היה עיתונאי נמרץ, תזזיתי. אדם שרצה והצליח לטרוף את החיים בכמויות גדולות.

במהלך הקריירה שלו שימש גם יו"ר ועד העובדים והיה אישיות אהודה ומקובלת כאשר התקיימו מחלוקות בין עובדי הדפוס להנהלה. נוסף לכך כיהן כחבר הנהלת אגודת העיתונאים בתל־אביב וכיו"ר האגודה. הוא היה כתובת לכל פונה, מכל עיתון, ועשה הכל כדי לרצות כולם.

לקראת סוף דרכו העיתונאית נשלח לארה"ב, שהה בניו־יורק מספר שנים והקים וערך את "ידיעות אמריקה" של "ידיעות אחרונות" - עיתון שזכה לפופולריות רבה.

במהלך חייו נשא חמש שנים, אבל עם זאת גם אהב להתבודד. הוא היה כתובת לכל חלכאי העיר ונדכאיה, וסיפורי חייו יכולים היו למלא ספרים עבי כרס. סמי גרינשפן השאיר אחריו עדת קוראים נאמנים, שלא ידעו כי במידה מסוימת התוצר שקיבלו כל יום לידיהם היה מלאכת ידיו להתפאר.