כמו כלים שבורים

אי־נוחות עמוקה, זה מה שחשתי לאחר שקראתי במוסף זה את הראיון עם מנהל גלגלצ נדב רביד, גם כאמן שעבר די מזמן את גיל 50 ואמור להבין שהשיא מאחוריו - ועוד נגיע לטענה הזו - אבל בהחלט לא רק.

רביד מתאר בראיון בהרחבה איזושהי רדיפת רייטינג. מדבריו ניכר שהוא מונע מהפחד שמא המאזינים יחליפו תחנה אחרי שני שירים, יברחו אם לא יקבלו מה שהם רוצים. בעיניי זו טעות גדולה שאפילו מעידה על חוסר הבנה של תפקיד מנהל תחנה כמו גלגלצ. מי שיושב בכיסא הזה צריך להחליט אם הוא עומד בראש גוף תרבותי או גוף מבוהל, שלא רוצה כלום מעבר לרייטינג. אם הפחד שיעזבו אותה מכתיב את ההתנהלות של תחנה חזקה שמשדרת 24/7 - מצבה רע. יש מי שיוצר בשם הרייטינג, למשל 'האח הגדול', שזה מקסים - השאלה אם זה מה שאתה באמת רוצה כתחנה מוזיקלית. אני מניח שלא.

הדיבור אודות המאמץ לתפור שירים לטעם שאתה מייחס לקהל מציק לי נורא. זה לא עובד ככה. רביד, אתה צריך גם לחנך את הקהל, לפחות בחלק מהזמן, ולא רק לנסות להתאים את עצמך אליו. בסופו של דבר מדובר פה במוזיקה פופולרית, ולא באיזה להטוטי משוואות מתוחכמות. במקום להשמיע מה שאתה חושב שיתאים לקהל עדיף פשוט לשדר את מה שראוי להאזנה, לתת לשירים לעמוד בזכות עצמם.

כשרביד מדבר על עדן בן־זקן, למשל, הוא מספר שחיכה שתוציא שיר מסוים ש'יתאים לסאונד של התחנה'. נו באמת. זה לא תרבותי בעיניי. זה ניסיון מופרך להיות מדעי. מהראיון עולה שמנהל גלגלצ הוא תוצר של אובר־התחכמות סטטיסטיקאית בעניינים של קהלי יעד, פילוחים, הבדלי בוקר ולילה. לא יותר. הוא נורא טורח לנסות להבין מה טוב לגילאי 18 עד 29, אבל 50 פלוס זה כבר מעבר לתוכניות של גלגלצ. למה בעצם? לא ברור מאיפה זה בא.

וכן, גם נעלבתי. חטפתי הרבה ביקורות במהלך חיי וזה לא היה נעים, אבל גם לא ממש פוגע. אתה חי עם זה. אבל כשבא מנהל תחנה שמשמיעה מוזיקה - עיסוקי העיקרי בחיים - ואומר שיש בעיה עם אמנים מבוגרים, בהגדרה - זה מעליב.

נכון, אמן מייצר בדרך כלל את הדה־בסט שלו בגילאי 20־40, אבל גם אחרי זה יש חיים לא רעים. למה לבטל בהינף יד זמרים ותיקים? אני גם לא יודע עד כמה הוא באמת מקשיב בכלל למוזיקה כזו, אבל זה כבר עניין אחר. פסילה מראש של אמנים מבוגרים היא עוול, בכל מקרה. אגב, העמדה הזו לא מכניסה אותי לבעיה. עם מפלס ההשמעות אסתדר, פחות או יותר. יש לי את ההופעות, ושם אוכל להשמיע את קולי. זו הגישה של רביד שמטרידה אותי קשות.

גם הסגידה למוזיקה הלועזית היא חטא כלפי המאזינים. כשאתה בטורקיה, איטליה, או סין, אתה שומע ברדיו מוזיקה מקומית, לפני הכל. בשביל משהו באנגלית צריך להתאמץ קצת. בארץ זה הפוך. יש תחנה אחת שמשדרת רק שירים עבריים וזהו. גם אני גדלתי על הביטלס, אבל הייתי שמח אם נוכל להיות קצת יותר כמו איטליה, שנעדיף את המוזיקה שלנו ורק אז ניתן מקום גם ללועזית.

אבל נדב רביד השחצן הוא רק סימפטום. מאז שבוטל תפקיד העורך המוזיקלי בעל הטעם האישי לטובת "אילו עשרה שירים ביום עומדים בחישובים שלנו", הדברים הלכו והידרדרו. גלגלצ הייתה פעם תחנה חביבה. חבל לי שהפכה למשהו מבאיש.