סוף שנות ה־60. ילדה קטנה במעיל משובץ, שיערה הבהיר אסוף בקוקיות, מחזיקה צב קטן. היא מביטה בצב והוא מביט בה. דו־שיח ללא מילים.
תחילת שנות ה־70. גבר בחולצה כחולה עומד מול מראה, אוחז מצלמת פילם פשוטה. צילום סלפי של פעם, הרבה לפני שמישהו בכלל חשב על המושג "סלפי".
האיש עם המצלמה הוא סבא שלי, עמינדב (עמי) ברנשטיין ז"ל. הילדה היא דודתי אפרת. שתי תמונות מתוך האוסף הנדיר שהשאיר אחריו המורה לטבע שאהב כל כך צילום, ותיעד את הטבע במלוא הדרו גם במקומות הכי פחות צפויים, בלב ג'ונגל האספלט של תל־אביב.
סבא עמי נולד בשנת 1926 ברסיפה שבברזיל, שם למד אגרונומיה. הוא עלה לארץ במלחמת השחרור, גויס מיד לצבא והוצב באזור מצודת יואב. כמו רבים מיוצאי ברזיל הוא הגיע לקיבוץ געש, ולאחר מכן עבר לקיבוץ גבולות, שם פגש את אסתר, סבתא שלי.
הוא עבד בענפי הקיבוץ השונים ושימש במקביל מורה לטבע בקיבוץ נגבה. בשנת 1962 עבר לתל־אביב עם אסתר ובנותיהם יעל (אמא שלי) ותמר. הוא היה מורה לטבע בתיכון עירוני ד' ולאחר מכן בגימנסיה הרצליה, שבה לימד עד שפרש לגמלאות. בשנת 1964 נולדה בתו הצעירה אפרת, שהפכה גם היא למורה לביולוגיה.
את אהבת הטבע הנחיל עמי לא רק לתלמידיו ולבנותיו אלא גם לקהל הרחב, בסיורים שאירגן מטעם החברה להגנת הטבע במרחב העירוני של תל־אביב – בין פרחי נר הלילה שנפתחים עם רדת החשכה לצמחייה המגוונת בכיכר מלכי ישראל, לימים כיכר רבין. את הרגעים הקסומים האלה, שבהם העיר והטבע מתמזגים, הוא הנציח במצלמת הפילם שלו, בעשרות צילומים נהדרים. בשנה האחרונה, אחרי שאמי ואחיותיה החלו בתהליך של דיגיטציה לתמונות והעברתן למחשב, התוודעתי גם אני לאוצר הזה.
לצד הסיורים שערך פירסם עמי כמה חוברות בנושא, מעין מדריך מעשי לסיורי טבע בסביבה האורבנית. "רצוי שסיורי טבע אלה יהוו חלק בלתי־נפרד ממערך השיעורים הרגיל בבית הספר. אין לי צל של ספק שהם עשויים לתרום תרומה חשובה להפיכת הלימודים לכיף גדול", הוא כתב באחת החוברות, שהופצו על ידי החברה להגנת הטבע. בנוסף כתב סבא ספרי לימוד בנושאי ביולוגיה ואקולוגיה, ששימשו תלמידים ומורים במשך שנים רבות, ביניהם: “אקולוגיה מעשית” – מדריך לעבודות הביוטופ שהיו חלק מהבגרות במקצוע הביולוגיה, ו”ביולוגיה חוקרת”, מדריך לעריכת ניסויים ביולוגיים.
גם לאחר פרישתו המשיך לכתוב מאמרים בנושאים מדעיים מגוונים ותירגם כתבות עבור המהדורה העברית של "נשיונל ג'יאוגרפיק". כנכד, אחד הדברים הזכורים לי ביותר מסבא עמי הוא הרצון שלו ללמוד. גם בגיל מופלג היה יושב כמעט כל יום מול המחשב, מחפש מאמרים אקדמיים בנושאי ביולוגיה ומדע פופולרי, קורא ומחכים. גם בחודשים האחרונים לחייו, כשכבר לא היה בקו הבריאות, כל שיחה בנושאי טבע וביולוגיה הייתה מדליקה את הניצוץ בעיניו.
בחודש שעבר נפטר סבא עמי בשיבה טובה בביתו בבאר־שבע, מוקף בבני משפחתו. התמונות שהותיר אחריו ממחישות את אהבתו הגדולה לטבע ולמצלמה.
