בעוד כמה חודשים, כשתחכו בתור לאוטובוס, תשלפו מהספרייה הניידת שליד התחנה ספר, תקראו, תספגו תרבות — ותיזכרו בשלומית קריגמן (23), הצעירה שנרצחה השבוע בפיגוע בבית־חורון. בעקבות הפרסום ב"ידיעות אחרונות" הודיעה אתמול רשת סטימצקי כי ברצונה לאמץ את הפרויקט שיזמה הנרצחת.

שלומית למדה במגמה לעיצוב תעשייתי במכללת אריאל. פרויקט הגמר שלה היה הקמת ספריות ציבוריות קטנות שיוצבו ליד תחנות אוטובוס ברחבי המדינה. הרעיון של הצעירה, שהספרים היו אהבת חייה, היה שנוסעים הממתינים בתחנות יוכלו לקרוא בינתיים ספר, להמשיך לקרוא אותו במהלך הנסיעה ולאחר הקריאה יחזירו אותו לספרייה הניידת. כדי להעשיר את המבחר הציעה שלומית כי אנשים שבביתם ספרים שאינם זקוקים להם יותר — יתרמו אותם לפרויקט.

שלומית אף עיצבה דגם של הספרייה הניידת. הפיגוע הרצחני קטע את החלום, אבל נראה כי למרות זאת הוא עומד להתגשם. רשת סטימצקי הודיעה אתמול למשפחתה של הצעירה כי ברצונה לאמץ את הפרויקט שלה ואף להקדיש אותו לזכרה. המשפחה האבלה, שיושבת בימים אלה שבעה, בירכה על היוזמה ואמרה כי תיתן את תשובתה להצעה לאחר שתקום. בסטימצקי אמרו כי היוזמה של שלומית ריגשה אותם מאוד. "בעקבות הפרסום על פרויקט הסיום של שלומית החלטנו להנציח את זכרה כדי שכולם יוכלו ליהנות מהספרים ומהקריאה, בדיוק כמו שהיא אהבה ורצתה".

הספרייה הניידת שעיצבה שלומית

אחיה בן ה־19 של הנרצחת, דרור קריגמן, בוגר של המכינה הצבאית "קשת" העומד בימים אלה בפני גיוסו לצה"ל, קיבל את בשורת האיוב בדרך לחופשה של שבוע באיטליה, כשהיה ממש על כבש המטוס.

אתמול סיפר ל"ידיעות אחרונות" על הלילה הנורא ההוא: "ההורים לקחו אותי לנמל התעופה. כשהיינו בדרך התקשרה אחותי, סיפרה שהיה פיגוע בבית־חורון וששלומית לא עונה לטלפון. בהתחלה לא הבנו מה באמת קורה. המשכתי את הבידוק ונפרדתי מההורים. כשהגעתי לכבש המטוס הטלפון שלי צילצל". על הקו הייתה אמו, שסיפרה לו על האסון: "שלומית במצב אנוש, תחליט אם אתה נוסע או לא", אמרה לבנה. "לא היססתי, ביטלתי את הטיסה ונסעתי לבית־החולים. כשהגעתי ראיתי שם הרבה חברות של שלומית והבנתי שהמצב לא טוב. לקראת 4 לפנות בוקר התחלתי לנמנם". חצי שעה לאחר מכן, מספר דרור, העירו אותו הוריו ואמרו לו: "שלומית כבר לא איתנו". הוא פרץ בבכי. "הייתה תחושה של עצב נוראי. נכנסתי לראות אותה בפעם האחרונה, זה היה קשה מאוד".

הוא סיפר כי כאשר שלומית הגיעה לחופשות מהשירות הלאומי הייתה מיד הופכת להיות המרכז בבית.

"תמיד ניסתה להשפיע עלינו עם האהבה שלה לספרים". ביום ההולדת האחרון שלו, מספר דרור, קנתה לו שלומית ספר, ספר שאותו בוודאי ישמור כל חייו ומן הסתם יחזור לקרוא בו שוב ושוב.