את סלמאן ורודיינה עמאר הכיר אלכס אביגדור לפני ארבע שנים, כשלמד לתואר ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. עכשיו, כשהוא חייל בודד, משפחת עמאר הדרוזית מפקיעין היא בעצם משפחתו ונסיב (22), תמר (19), עמיר (18), מאיה (17) וראזי (15) — הם לו כאחים.

"במהלך הלימודים לקחתי קורס ערבית ספרותית והרגשתי שזה ממש לא נותן לי את הידע שאני מחפש", מספר אלכס. "רציתי ללמוד ערבית מדוברת ומצאתי את התוכנית של סלמאן, שהיא מאוד אינטנסיבית. הגעתי לפקיעין וגרתי שם שלושה חודשים שבמהלכם הכרתי את משפחת עמאר והחיבור בינינו היה מיידי. אחרי שסיימתי את התוכנית נשארתי ללמוד סמסטר באוניברסיטת חיפה, ונשארתי איתם בקשר. הם היו המשענת שלי בתקופה הלא פשוטה הזו. כשהחלטתי לעשות עלייה שיתפתי אותם בחששות שלי להיות חייל בודד, בארץ שאני לא כל כך מכיר. המשפחה שלי מקליפורניה וההורים שלי לא ממש חושבים על עלייה. סלמאן ורודיינה מיד הרגיעו אותי ואמרו לי שהם כאן בשבילי, והם יהיו המשפחה שלי. מאז הם פשוט אימצו אותי, והיום אני מרגיש שאני הבן שלהם לכל דבר ועניין. כשאני חולה הם מטפלים בי, כשאני צריך משהו הם דואגים לי ואני יכול לדבר איתם על כל דבר".

סלמאן ורודיינה התחתנו אחרי שאשתו הקודמת של סלמאן נפטרה. מאז, הבנות של רודיינה והבנים של סלמאן חיים ביחד. "אני בעצם הבן הבכור", צוחק אלכס, "כך הם מציגים אותי כשאנחנו פוגשים אנשים חדשים הם אפילו נתנו לי שם דרוזי — פאדי. אני חייל בגדוד 101 של הצנחנים, ובסופי שבוע אני חוזר לכפר, המקום האהוב עליי. אין לי מילים לומר כמה אני אסיר תודה למשפחה שלי, שבזכותם אני לא בודד". •