"לא הצלחתי למצוא זוגיות. הבנתי שהשעון מתקתק", מספרת טליה. "הבנתי שזוגיות תמיד אוכל למצוא, אבל פרק הזמן להולדת ילדים הולך וחולף לו. בעידודה של חברה טובה שכבר הייתה אם יחידנית לילד, החלטתי לקפוץ למים. הלכתי לשיחת ייעוץ עם הרב בני לאו. הוא היה מאוד אמפטי וזו הייתה אחת השיחות המכוננות של חיי. לצד ההבנה שגילה למצבי, אז רווקה בת 42, הוא נתן לי שתי המלצות שפעלתי על פיהן: לקבל תרומת זרע מגוי, כדי להימנע מבעיות של ממזרות, ולמצוא קהילה תומכת".

עם ההחלטה על ההיריון, בחרה טליה לצאת לשנת שבתון מהאולפנה התורנית שבה לימדה. "לא רציתי להעמיד אותם בסיטואציה שבה אני נכנסת להיריון תוך כדי העבודה שם. בדיעבד הם מאוד תמכו בי, ובאתי לשם כמה פעמים עם הילדה. היום אני מורה למוזיקה ורכזת חברתית בבית ספר יסודי דתי במודיעין. לאמא שלי היה קשה בהתחלה. כל השנים כאב לה מאוד שלא התחתנתי. החלטה על היריון בלי נישואים נתפסה אצלה כוויתור סופי על זוגיות. בסוף אביה הפכה להיות הנכדה האהובה עליה. גם לא התייאשתי מזוגיות. אני ממשיכה לצאת ולחפש.

"אני שלמה מאוד עם מה שעשיתי, ורק מצטערת שפיספסתי את האפשרות ללדת עוד ילד. לאביה קשה יותר שאין לה אחים מאשר שאין לה אבא. מגיל צעיר אמרתי לה שלנו אין אבא ויש לנו רק אמא".

"קיבלתי מהחברה יחס מאוד תומך. חברות טובות לא עזבו אותי לרגע גם בלידה וגם אחר כך. זה היה מדהים החיבוק שקיבלתי מהן, מחברות הילדות שלי מבני עקיבא, מרביתן נשואות. אחרי הלידה הייתי אצל גיסתי ואחותי והן נתנו לי הרבה ביטחון. המשפחה מקבלת ותומכת. בני הדודים של אביה הם כמו אחים עבורה. חברים שלי הזמינו אותי לעבור לגור לידם במודיעין, ומאז הם וכל הקהילה מאוד תומכים בי. אין שבת שאני לבד עם אביה. או שאני מתארחת או שאני מארחת. אבל אני כן יוצאת עם אביה לטיולים של יום אחד לבד. השבוע נסענו לראות כלניות. ההשתוקקות שלי לילד לא נבעה מצורך למגר את  הבדידות, אלא מרצון להעניק. גם היום יש רגעים שאני מרגישה בודדה. כשאת חיה בעולם ובחברה שבה חיים בזוגות, במיוחד בחברה דתית, אבל אני שמחה. יש לי למי להעניק אהבה".

ורד בחרה בדרך אחרת. היא כיום אמא לשלושה ילדים, בני 7,9, ו־4. אבל לילדים שלה יש אבא: ארז, הומו דתי שגדל בהתנחלות.

"בגיל 34 ראיתי שאני לא מצליחה לממש זוגיות. חברה סיפרה לי על ארז, בחור הומו דתי שחולם להיות אבא. בהתחלה הייתי מזועזעת מהרעיון, אבל החברה אמרה לי, יצאת לכל כך הרבה דייטים כושלים, אז מקסימום זו תהיה עוד פגישה אחת. נפגשנו. זה היה אחד הדייטים המוצלחים. היה משהו בהקשבה וברוגע של ארז, שמיד אמרתי לעצמי, אני רוצה שהוא יהיה אבא של הילדים שלי. אחרי שנה וחצי של לבטים הצלחנו להגיע לחוזה מוסכם.

"כשבאתי לספר לאמא שלי, היא אמרה לי. 'אוקיי, כשאמרת לי שהבחור הומו, עוד לא אמרת עליו שום דבר. מי זה הבן אדם? הוא אדיב, הוא נדיב?' לאבא היה יותר קשה עם התהליך, אבל הוא מאוד הבין את הצורך שלי בהורות. היום הוא רץ לשכנע רווקות לעשות את זה. הלכנו גם לרב יובל שרלו. אמרנו לו שלא באנו לשמוע פסק הלכה, אלא ללמוד איתו את הסוגיה. זה היה תהליך מאוד מעניין. הייתה בהתחלה מחשבה שאולי מוטב שנתחתן ואז נתגרש, אבל אני לא רציתי להיות גרושה ולפסול את האפשרות של נישואים עם כהן. גם ההורים של ארז חשבו בהתחלה שאולי כך מוטב, אבל אנחנו לא רצינו לעשות הצגה. בסופו של דבר קיבלנו מכולם תגובות מאוד מפרגנות. אני שמחה שבחרתי בבחור דתי. הבחירות המיניות שלו לא עקרוניות בעיניי, אבל תפיסת העולם הדתית שלו בהחלט  משמעותית".

הילדים נמצאים יומיים בשבוע עם ארז שגר בתל־אביב עם בן זוגו, ושלושה ימים עם ורד בגבעת שמאול שעדיין מייחלת למצוא בן זוג. כשהילדים היו קטנים יותר, הם היו עושים את השבתות יחד. "שבת אצלי, שבת אצל ארז, שבת אצל ההורים שלי, ושבת אצל ההורים של ארז. היום כבר הפרדנו את השבתות, כי זה קשה טכנית, אבל בחגים אנחנו ביחד כולם, עם הבן זוג של ארז, שהילדים רואים בו עוד אבא". •