במשך שנים הם גידלו בתוך הבית שלהם, יחד עם הילדים הפרטיים שלהם, 20 תינוקות וילדים עם תסמונת דאון. ילדים שהוריהם נטשו אותם בבית החולים או שהחליטו שלא לגדל אותם בבית אבל לשמור איתם על קשר. לודמילה ורמי דדשוב ליוו את הילדים האלה בכל צעד ובכל מכשול. לימדו אותם לאכול, לדבר, להתלבש לבד ולהיות כמה שיותר עצמאיים. היום התינוקות כבר בגרו והפכו לנשים וגברים מתפקדים בשנות ה־20 לחייהם. חלקם עדיין מתגוררים באותו בית בחדרה, "מעון אתגר", שהוא חלק ממסגרת ייחודית וגדולה עבור 120 דיירים עם תסמונת דאון או מוגבלות שכלית.

מפעל החיים המרגש נולד בשנת 1988. אז נדהמו לודמילה ורמי דדשוב לגלות שבבתי החולים ברחבי הארץ שוכבים תינוקות רבים שנולדו עם תסמונת דאון — וננטשו על ידי הוריהם. בני הזוג, שהתמחו בטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים הציעו למשרד העבודה והרווחה לקחת את התינוקות אליהם הביתה. "נתתי להם רעיון שאני אפתח בית לכל התינוקות", מספרת לודמילה, 59. "בהדרגה קיבלתי לתוך הבית שלי, עם שלושת הילדים שלי, 20 תינוקות. חלקם נטושים חלקם הגיעו אלינו בהסכמה. ההורים הגיעו לבית החולים לבקר את התינוקות אבל לא רצו לקחת אותם אליהם הביתה".

כך במשך שבע שנים גדלו הילדים בבית משפחת דדשוב. אל הבית בחדרה הגיעו אנשי המקצוע — פיזיותרפיסט, מרפא בעיסוק, קלינאית תקשורת, מומחה בפסיכודרמה. "אנשי המקצוע היו באים והולכים. אחרי שבע שנים, כבר היו לנו בנוסף לילדים שלנו עוד 26 תינוקות. אז פתחנו מסגרת גדולה יותר ובזמן הזה גם נולדה לנו בתנו הרביעית".

היום בתם הקטנה כבר עומדת להשתחרר מצה"ל. התינוקות כולם כבר בגרו והפכו לגברים ונשים צעירים. חלקם עזבו את הקן וחלקם נשארו במסגרת "מעון אתגר". "היום אנחנו אימפריה", אומרת לודמילה בגאווה. "יש לנו בית עם 15 דיירים בוגרים, יש הוסטל לשמונה בנות, יש לנו מערך דיור ל־105 דיירים בקיבוץ להבות חביבה, בית ספר לחינוך מיוחד עבור הילדים והנוער שלנו, שמשרת גם ילדים ונוער מהאזור, ומרכז תעסוקה לדיירים הבוגרים מעל גיל 21".

ההחלטה לפתוח את המעון נעשתה בשיתוף מלא של הילדים הביולוגיים. "בלי ההסכמה של הילדים שלי לא הייתי הולכת על זה", סיפרה בעבר. "לקחנו את הילדים למוסד שבו עבדתי באותה התקופה, לקחנו אותם לבתי חולים, הראינו להם מה זה ילד עם תסמונת דאון. רק אחרי שהסברנו להם את הנושא — שאלנו אותם אם יהיו מוכנים לגור עם ילדים כאלה. כולם הסכימו".

לא היה לך קשה לגדל כל כך הרבה תינוקות בבית הפרטי שלך יחד עם הילדים שלך?

"בכל שלב ושלב היה את הקושי שלו, אבל היה בזה גם כיף לא נורמלי. אין רק נתינה. ברגע שאת נותנת את גם מקבלת. אני קיבלתי המון וגם לימדתי את הילדים שלי נתינה וקבלה. אז לא רק נתנו, גם קיבלנו המון מהילדים האלה". •