פערים בלתי סבירים | גד ליאור

לפני שנים אחדות שאלתי מנכ"ל של אחד הבנקים הגדולים בארץ אם הוא חש בנוח להשתכר 7 מיליון שקל בשנה, בשעה שהשומר בחניית הבנק משתכר כמה אלפי שקלים בחודש. הוא השיב: "אתה יכול להשוות בין אחריותי כלפי מיליוני לקוחות ובין אחריותו לברר אם יש לך אישור להחנות את המכונית בחניה?"

התשובה הזאת הכעיסה אותי. נכון, למנהל הבנק יש אחריות עצומה, אבל שכר של מיליונים הוא מוגזם. אם בעלי הבנק מרוצים מהמנהל ומעוניינים לשלם לו מיליונים, מדוע לזכות את הבנק בהכרה בהוצאה הזאת לצורכי מס?

פערי השכר בארץ הם מהגבוהים בעולם ובלתי סבירים בעליל. לא הגיוני שעובד אחד באותו מוסד פיננסי משתכר פי 100 ולעתים יותר מעובד אחר. יתרה מזאת, כפי שאמרו גם שר האוצר הקודם לפיד וגם השר הנוכחי כחלון — יש בעלי מקצועות, למשל במוסד, בשב"כ ובמקומות אחרים, שאחריותם ודאי לא פחותה מזו של מנהל בכיר במוסד פיננסי, והם מביאים הביתה רק כמה עשרות אלפי שקלים בחודש לכל היותר.

רוצים בעלי הגוף הפיננסי לתגמל את העובד הבכיר שלהם בעקבות הצלחתו? בבקשה, אבל בלי זכות להכיר בהוצאה הזאת לצורכי מס.

מבריחים את הטובים | רועי ברגמן

אתמול, בשעה שחברי ועדת הכספים דנו בהגבלת שכר הבנקאים, עלה במוחי רעיון לאפליקציה חדשה: "חבוט בבנקאי" (סימן רשום) שלבטח תהיה להיט בקרב שרים, חברי כנסת ופוליטיקאים בפוטנציה. אתמול הגיע השיא, כשחברי הכנסת "נלחמו" על הקרדיט של "מי מצליח לפגוע בשכר הבנקאים יותר".

שכר הבכירים לרוב אינו מצדיק את עצמו, אבל זה נכון לכל החברות הציבוריות. ההחלטה לקשור בין שכר הבכירים ליתר העובדים לא יכולה להיות מנת חלקם של הבנקאים בלבד.

בשנים האחרונות הרגולציה קבעה כללים נוקשים לאופן קביעת השכר של בכירי המערכת הפיננסית. יתרה מזאת, ההחלטה אם לאשר להם את השכר היא של כולנו, בעלי המניות בבנקים ובחברות הביטוח.

אסור לשכוח: הבכירים בענף אינם עובדים בריק. חלקם עברו לפעילויות שבהן לא תהיה מגבלה: יונה פוגל מפז בא מלאומי, ראובן שפיגל שניהל את דיסקונט מנהל את אלעד גרופ של תשובה, ושיאן השכר בחברה לישראל, עידן עופר, עבד בעבר במגדל. חקיקה שמפלה בין ענף הפיננסים ליתר השוק עלולה להבריח את הטובים מהפעילות הכי חשובה, שמירת הכסף שלנו.