אנדראס בולדט | גרמניה: "חייבים לעמוד זה לצד זה"
"יחד אנחנו חזקים יותר". המסר הפשוט והברור המופיע בראש עמוד הפייסבוק "ידידות גרמניה־ישראל" ממצה את תפיסת עולמו של מקים העמוד, אנדראס בולדט, שהפך בשנים האחרונות לאחד מסנגוריה הגדולים והפופולריים ביותר של ישראל בגרמניה. לכאורה, מודבר בעסק די פשוט במדינה הנחשבת לידידתה הטובה ביותר של ישראל באירופה. אך עמידתה הנחרצת של הקנצלרית אנגלה מרקל לצד ישראל רחוקה מלבטא את מצבה האמיתי של ישראל בדעת הקהל הגרמנית, וגם בקרב הממסד השלטוני בגרמניה.
לפי מחקרים וסקרים שונים, מעל 40 אחוז מהגרמנים משווים בין יחס הנאצים ליהודים ליחס ישראל לפלסטינים. 60 אחוז מהגרמנים רואים בישראל את האיום הגדול ביותר לשלום העולם. גם פעילות תנועת ההחרמה, ה־BDS, תופסת תאוצה – אף כי היקף פעילותה בגרמניה בהשוואה למדינות מערב אירופיות אחרות עדיין נמוך.
על רקע זה יוזמתו האישית של בולדט בן ה־36 נועזת ומרתקת. בולדט, מכונאי בתעשיית הרכב הגרמנית, אב לחמישה ילדים, יכול היה להמשיך בחייו השקטים והשלווים, במקום למצוא את עצמו בחזית ההגנה על מדינת ישראל. דף הפייסבוק שלו, ששם לו למטרה לאזן את דיווחי התקשורת הגרמנית העוינים לישראל, מגיע מדי יום לכרבע מיליון איש ונחשב לדף הפייסבוק הפרו־ישראלי הנקרא ביותר בגרמניה, יותר מהדף הפעיל מאוד של שגרירות ישראל. כחלק ממאבקו בתנועת ה־BDS התגייס בולדט לעודד רכישת מוצרים ישראליים ועובד עם ארגון "לב העולם", המשגר חבילות מוצרים ישראליים לארבע קצוות תבל.
"ב־2002 הייתי בן 23 ולראשונה היה לי אינטרנט", מספר בולדט על תחילת הקשר שלו עם ישראל. ״כאדם שמתעניין בפוליטיקה, קראתי הרבה חדשות. שוב ושוב נתקלתי בביקורת חריפה על ישראל. צה"ל ופוליטיקאים ישראלים שונים הוצגו באופן אגרסיבי ביותר. המידע הזה לא הסתדר לי עם מה שידעתי על יהודים ועל המתרחש במדינות המוסלמיות. התחלתי לחפש אחר אתרי חדשות ישראליים, וכך התאפשר לי להבין יותר את המצב בישראל.
"ב־2009 נרשמתי לפייסבוק והתחברתי עם ישראל. לראשונה העבירו לי מידע ממקור ראשון על המתרחש אצלכם. זו הייתה גם השנה הראשונה שבה נסעתי לישראל. מאז הייתי שם כבר שש פעמים. הביקורים שלי בישראל חיזקו את הערכתי לגבי המצב. הישראלים חברותיים, אינטליגנטיים, מלאי שמחה ורצון לחיות. אנו, גרמנים וישראלים, חולקים את אותם הערכים וזה קושר בינינו. הערכים המשותפים מחייבים אותנו לעמוד זה לצד זה.
"לפני חמש שנים עוד חשבתי שתוך שני דורות, שלושה, גרמניה תוכל לפתח קשר נורמלי עם ישראל ועם היהודים. אבל לפעילויות של שונאי ישראל, מוסלמים ואחרים, יש השפעה גדולה על דעת הקהל הגרמנית, בעיקר דרך התקשורת. התחזקות האיסלאם בגרמניה מקשה על היחסים בין המדינות. הפגנות אנטי־ישראליות בגרמניה מלוות בסיסמאות שנאה ונהנות ממספר משתתפים גדול. ישראל מוצגת יותר ויותר באור שלילי והתמונות הללו מתקבעות בראשה של האוכלוסייה. מעטים מתאמצים לבדוק את העובדות.
"היום אני מודאג ביותר לעתיד הקשרים בין שתי המדינות. שנאת ישראל מתחזקת מדי שנה באופן משמעותי. כשהייתי בבית הספר, הייתי שואל את עצמי מה הייתי עושה לו חייתי כשהנאצים העלו את בתי הכנסת באש ב־1938. היום ברור לי שמי ששונא יהודים ונלחם בהם, היה עושה זאת גם אז. ומי שמתגייס היום לצד היהודים וארצם, היה קרוב לוודאי עומד גם אז לצד היהודים. אנחנו צריכים לעשות היום את הדבר הנכון, כדי ליצור עבור העתיד עבר טוב יותר".
אלדד בק, ברלין
פילאר ראהולה | ברצלונה: "אם אתה בעד ישראל, אתה מיד הופך לחשוד"
היא חריפה, דומיננטית והנשק שלה הוא המילה. פילאר ראהולה, מהעיתונאיות המובילות בקטלוניה ובספרד כולה, היא אחד מהקולות הבולטים בתקשורת הספרדית, שתומכים בגלוי בישראל ויוצאים נגד מגמת החרמות של ה־BDS. יש לה טור קבוע בעיתון המוביל של קטלוניה' "לה וונגוארדיה"; היא פופולרית גם ברבות ממדינות דרום־אמריקה; ואת מלחמת הצדק למען זכות הקיום של ישראל הקטנה היא מנהלת בקול גדול ובכל אמצעי התקשורת האפשריים: טלוויזיה, רדיו, עיתונות מודפסת. כאשת תקשורת יש לה גם עצה בשבילנו "בשום הזדמנות אני לא מזכירה את הארגון שמוביל את יוזמות החרם. אני לא מוכנה לתת להם פרסום".
שנים שאת נלחמת להגנת ישראל. למה?
"האידיאולוגיה שאני מאמינה בה שייכת לשמאל, וישראל עומדת בקו אחד עם העקרונות שבהם אני מאמינה: עקרונות הדמוקרטיה. מפחיד אותי שהטרור ינצח, מפחיד אותי שהפנאטיות תנצח ושהחמאס יהיה המודל של העם הפלסטיני".
קשה להגן על ישראל בספרד?
"זה בעיקר לא נוח. אתה נמצא בעמדת הסברה בלתי פוסקת מול השאלה מדוע אתה תומך ברעים. אם אתה תוקף את ישראל, מבינים אותך. אם אתה בעד ישראל, אתה מיד הופך לחשוד. זה נושא שתמיד מביא איתו אויבים וביקורת".
באופן אישי את משלמת מחיר. את נאלצת, למשל, להיעזר בליווי משטרתי.
"אני אדם מאוד דעתן ואומרת את דבריי במגוון תחומים, אבל רק התמיכה שלי בישראל גררה איום על חיי. באחת ההפגנות של השמאל בברצלונה נגד ישראל נשאו המשתתפים שלטים בדמותי על רקע מטווח ירי. זו הייתה הפגנה אגרסיבית מאוד. באותה תקופה היה לי ליווי משטרתי צמוד, שממשיך בחלקו גם היום".
היה רגע שחשבת, למה אני צריכה את זה?
"זו לא שאלה בכלל. להרים ידיים פירושו לזרוק את כל מה שאנחנו מאמינים בו. ישראל היא לא העניין. האיסלאם הרדיקלי הוא הבעיה וישראל נמצאת בקו האש של המלחמה הזו. אני מודה לישראל על זה שהיא קיימת".
היו אנשים שהתוודו בפנייך כי בזכות מאמר שלך הם שינו את עמדתם?
"בינואר האחרון פרסמתי מאמר על ההחלטתה המגוחכת של האוניברסיטה של ברצלונה להצטרף לחרם. יומיים לאחר מכן פירסם נשיא האוניברסיטה בעיתון מכתב התנצלות אישי על ההחלטה שלדבריו התקבלה על ידי מיעוט בקמפוס והבטיח כי ימשיכו בפעילות משותפת עם המוסדות בישראל. אני משוכנעת שהמאמרים שלי משפיעים".
מאיה מאהלר, ברצלונה
ג'וליו מאוטי | רומא: "ישראל נאבקת באויב בלתי נראה"
"ישראל היא מדינה חזקה ויציבה כלכלית, הנלחמת בטרור כבר 70 שנה ומשגשגת למרות שהיא תחת מצור", אומר העיתונאי האיטלקי ג'וליו מאוטי, "אבל יש לה אויב בלתי נראה שקשה הרבה יותר להילחם נגדו – תנועת החרם BDS, שכל מטרתה להציג את ישראל כמדינה תוקפנית, חסרת מוסר וצדק, מדינה חריגה ולא טבעית במשפחת העמים".
מאוטי, 36, עומד בחוד החנית באיטליה נגד תנועת החרם ונאבק מעל דפי עיתון הדעות הנחשב "איל פוליו" במוסר הכפול והאנטישמיות של פעילי ה־BDS. הוא עושה זאת גם בשעה שהוא רואה את שמו כלול ברשימה השחורה של פעילי החרם המגדירים אותו "ציוני" או "החבר של היהודים". מאוטי התאהב בישראל במהלך ביקורו הראשון בארץ ב־2001. "הכוח והמענה של החברה הישראלית בימי האינתיפאדה השנייה הדהימו אותי", הוא אומר. "עבור אירופאי לראות חברה שיודעת לספוג אבידות ולמחרת להשתקם ולהמשיך הלאה, זה לא מחזה של מה בכך".
מאוטי גם זכה למספר הצלחות במאבקיו למען ישראל: אחרי שסיקר את חדירת אנשי תנועת החרם למוסדות אקדמיים באיטליה, קיבל בשבועות האחרונים שגריר ישראל ברומא נאור גילון מכתבים מרקטורים באוניברסיטאות איטלקיות מובילות בהם התנערו בכירי האוניברסיטאות מהקריאות לחרם אקדמי על ישראל, והבהירו לשגריר הישראלי כי המוסדות שלהם לא ייקחו בו חלק. גם שרת החינוך האיטלקייה סטפניה ג'יאניני גינתה בחריפות את תנועת החרם.
בנוסף, כתביו של מאוטי הובילו בין היתר להצעת חוק בפרלמנט האיטלקי שבה תומכים נציגי ימין ושמאל, שתאסור חרמות באופן כללי. ספרו "מוות לישראל, האנשים הטובים ששונאים את היהודים" ניצב כמראה בפניהם של חוגי השמאל הקיצוני. מאוטי ועיתונו – הנמכר בכ־15 אלף עותקים מידי יום ומונח דרך קבע על שולחנם של קובעי מדיניות, מעצבי דעת קהל, וקוראים המבקשים לקרוא ניתוח מעמיק של החדשות – אף יצאו ביוזמה הפוכה מזאת של ה־BDS, ועודדו את קוראיהם דווקא לרכוש מוצרים ישראליים.
"חובה לעצור את התנועה הגזענית והאנטישמית הזאת שמטרתה לפגוע במדינה שהעניקה לאנושות בתחום התרבות והמדע יותר מכל מדינה אחרת", אומר מאוטי. "ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בין קזבלנקה ואיסלמאבאד, ובכוונתי לעשות הכל כדי לשמור עליה ועל עם הספר".
מנחם גנץ, רומא
ג'יימי מייטי ומיליאני פיניני | יוהנסבורג: "ההשוואה לאפרטהייד אינה הוגנת"
הפסתנרן היהודי הצעיר שהגיע להופיע באוניברסיטת וויטווטרסרנד ביוהנסבורג לא ידע למה הוא הכניס את עצמו. הוא בטח חשב שמדובר בארוע תרבותי, שאנשים ימחאו לו בסופו כפיים בנימוס לפני שילכו הביתה. אבל הרסיטל, שאותו ערך ארגון יהודי בעיר, הופרע במהירות על ידי קבוצת סטודנטים פעילים בתנועת החרם נגד ישראל. "דלתות נפרצו, סטודנטים התפרעו, ירקו על הקהל, צרחו קריאות נגד ישראל. היה בלגן", נזכר ג'יימי מייטי, 29, סטודנט למשפטים באוניברסיטה. "אני מאמין בחופש הדיבור אבל לא בצורה כזאת".
מייטי, שלא חושש להביע את דעותיו, הוכיח את המתפרעים ועד מהרה זכה לקיתון של רותחין ולשמות גנאי. "הפכתי מיד למטרה", הוא מודה. "שמו עלי תג של ציוני, פרו־ישראל ואנטי־פלסטיני. באותו הזמן לא הייתה לי בכלל עמדה לגבי הנושא הזה משום שלא היה לי מספיק ידע. מה שכן ראיתי, זה שהגישה של ה־BDS אינה נובעת מרצון לדו־שיח, אלא משנאה וחוסר נכונות לדבר. לפני שנה הוצע לי לנסוע לישראל עם קבוצה, והחלטתי לנצל את ההזדמנות ללמוד את הנושא בעצמי".
את המשלחת שיצאה מדרום־אפריקה לישראל אירגנו שני סטודנטים יהודים צעירים, נתן פולאק – לשעבר ראש מועצת התלמידים היהודים בדרום־אפריקה – ודן ברוטמן, שהקים איתו את ארגון הפורום היהודי SAIF. יחד עם מייטי, הגיעה לישראל גם מיליאני פיניני, 21, אז נשיאת ארגון הסטודנטים באוניברסיטת קייפטאון.
הטיול לישראל עלה לפיניני בתפקידה, ממנו סולקה עם שובה לדרום־אפריקה. מייטי נאלץ להתפטר מתפקידו הבכיר במועצת הסטודנטים של האוניברסיטה חצי שנה מאוחר יותר. למרות המחיר השניים לא מתחרטים. "במדינת ישראל יש שוויון זכויות", אומר מייטי. "לשחורים בדרום־אפריקה לא היו כל זכויות. ההשוואה אינה הוגנת. כן, בגדה המערבית יש הרבה בעיות, אבל אי־אפשר להשוות את זה לאפרטהייד". פיניני מוסיפה: "לקחו אותנו לכל מקום בישראל: תל־אביב, ירושלים, הגליל, בית־לחם, רמלה וישובים פלסטיניים. מאוד הערכתי את ההזדמנות להיפגש ולדבר עם כולם, משני הצדדים".
לאחרונה הגיעו מייטי ופיניני לביקור בלוס־אנג'לס, לצורך מפגש עם סטודנטים מאוניברסיטאות בדרום קליפורניה, שם לפחות לא נתקלו בעוינות. "ה־BDS יכולים להיות מאוד אגרסיביים במדינה שלנו", אומר מייטי. "אבל אני לא יכול להתחרט על כך שנקטתי עמדה, זה היה הדבר הנכון לעשות".
איילה אור־אל, לוס־אנג'לס
לוק הקהרסט | לונדון: "אומרים שאני עושה יחסי ציבור לילדים מתים, אבל אני לא נרתע"
לוק הקהרסט (44), מנהל ארגון "אנחנו מאמינים בישראל" בלונדון, הוא לא ישראלי ולא יהודי אבל דואג ליחסי הציבור של ישראל לא פחות מהרבה דיפלומטים ישראלים.
מילדותו בקנט ינק את האהבה לפוליטיקה ולישראל דרך סבו, שהיה איש צבא במלחמת העולם השנייה והיו לו חברים יהודים רבים. עוד כסטודנט באוניברסיטת בריסטול הבין שלא יוכל לשתוק מול ארגונים שפעלו נגד ישראל בקמפוס וסייע לאגודות הסטודנטים היהודיים באוניברסיטה. הקשר שלו עם הקהילה היהודית הלך והתהדק כשבמקביל לעבודתו כיועץ יחסי ציבור של חברות גדולות, כיהן כחבר מועצה של הלייבור בהאקני – הרובע במזרח לונדון שבו נמצאת "בני־ברק האנגלית".
אחד המאבקים הזכורים לו במיוחד התרחשו כאשר תומכים בחרם על ישראל ניסו לאסור על חברת Veolia מלהגיש מועמדות למכרז לנהל את הפסולת של מועצת האקני בשל מעורבתה בבניית הרכבת הקלה בירושלים, שלטענת ה־BDS מהווה סיוע לפשעי מלחמה.
אחרי 16 שנים בהאקני, כיום דואג הקהרסט ללובי הישראלי בפוליטיקה המקומית והארצית בבריטניה ממשרד "אנחנו מאמינים בישראל" במרכז לונדון, אליו הוא מגיע כל יום מביתו באוקספורדשייר, שם הוא מתגורר עם אשתו ושני בניו, בני 4 ו־10. מלבד כנס שנתי גדול שמאגד ארגונים מכל הדתות והזרמים בתמיכה בישראל, הוא בנה רשימת תפוצה אקטיבית ומדיה חברתית שלוחצת על בעלי ההשפעה, חברי מועצות וחברי פרלמנט נגד החרמות על ישראל. "בצוק איתן ה־BDS הצליח להגדיל את התמיכה בו, והיינו צריכים ל'הזיז' אנשים דרך האימייל", הוא מספר.
הארגון גם עוזר אדמינסטרטיבית ל־40 קבוצות של "חברים של ישראל" שפועלות מקומית בהסברה למען ישראל מברייטון עד סקוטלנד. המאבק הזה שמלווה אותך כל כך הרבה שנים, הוא לא מייאש?
"סקר שנערך עלי־ידי 'בייקום' (ארגון שמנטר את התקשורת בבריטניה) העלה כי סך הכל התמיכה ב־BDS היא כ־12 אחוז ואנשים לא זוכרים להחרים מוצרים מישראל כשהם עורכים קניות בסופרמרקט, כך שאין כל צורך להרפות ידיים מול החרמות. מה גם שהממשלה הבריטית דואגת לקשרים הטכנולגיים והמדעיים בין המדינות וקשרי המסחר בעלייה מתמדת, ולאחרונה גם נאכפו הנחיות שאוסרות על מועצות מקומיות להחרים מוצרים מישראל. אין סיבה להתייאש".
חגי כהן, לונדון
