רחובות בריסל נראו אתמול בשעות הצהריים כמו רחובות ישראל ביום כיפור. הכבישים היו שוממים, המדרכות ריקות. עיר רפאים.

השקט שאחרי הסערה, בעיר שנחשבת לאחת התוססות באירופה, היה רועם. לאחר מתקפת הטרור שגבתה לפחות 34 הרוגים ועשרות פצועים, הורו השלטונות לתושבים להישאר בבתיהם, ומרביתם צייתו. מסעדות ובתי קפה סגרו את דלתותיהם ובעליהם הלכו הביתה מוקדם. "ממילא זה לא יום לעסקים", אמר בעליו של בית הקפה הסמוך לתחנת המטרו שבה אירע הפיגוע.

קומץ הסקרנים שהעז לצאת לרחוב עצר מעט אחרי מפתן הכניסה של הבית, כאילו על מנת לשמור על האפשרות להימלט לתוכו במקרה של פיגוע נוסף. "אני לא יודע מי אשם בכל הסיפור הזה, אבל ברור שפיגועי הטרור הללו לא היו אמורים להתרחש כאן", אמר דיטר, תושב בריסל המתגורר ליד המטרו. "שבועות ארוכים שבלגיה מצויה בכוננות עליונה מפני פיגועי טרור. השוטרים מפטרלים כאן בכל מקום וחיילים מסתובבים ברחובות בריסל – דבר שלא היה כאן מאז מלחמת העולם השנייה. אז איך אפשר להסביר את העובדה שתחת אפם של כל החיילים והשוטרים – ולמרות ההתרעות הרבות – התרחש כאן אירוע טרור כה קשה?"

בכניסה לבנייני האיחוד האירופי ניצבים חיילים חמושים. דרוכים מתמיד. למארק, אמריקאי שעובד באיחוד, אין ספק מי אשם בפיגועים: לא החיילים, אלא הממשלה. "בלגיה היא אחת המדינות הכי לא מאורגנות שנתקלתי בהן", הוא אומר בכעס. "חוסר התיאום בין הרשויות כאן זועק לשמיים. אני בכלל מופתע שארגוני הטרור לא ביצעו כאן פיגועים עד עכשיו. אולי בגלל שבלגיה היא מדינה קטנה, היא חמקה מהטרור עד כה. אבל ברגע שדאעש החליט לבצע כאן פיגוע, זה היה ברור שהוא יוכל לעשות זאת. אני חושב שהטרור בבלגיה הוא לא אורח לרגע, אלא יהפוך לדייר של קבע".

מדליקים נרות לזכר הקורבנות, אמש בכיכר פלאס דה לה בורג' בבריסל | צילום: אי־פי

שלושה ימי אבל הוכרזו בבלגיה. ומעבר לאבל, שולטת העצבנות. "תעוף מכאן", צעק לעברי חייל מקומי כשניסיתי להתקרב לנמל התעופה. במקום אחר ניסה שוטר בלגי להחרים את מכשיר הטלפון ברשותי, אחרי שצילמתי תמונות של רחובות שוממים. "מה שקרה פה הבוקר היה כמו סצנה מסרט אימה", הסבירה את העצבים ניקול בירטן, המתגוררת סמוך לתחנת המטרו שבה אירע הפיגוע. "כאוס מוחלט ברחובות, פצועים על המדרכה ואנשים נמלטים בבהלה. מעולם לא ראיתי מחזה כזה".

את השקט הרועם של אחרי הפיגועים מפר עכשיו שאון הסירנות, הנשמעות כאן אחת לכמה דקות בממוצע. מכוניות משטרה וצבא שועטות ברחובות השוממים ומגבירות את ההיסטריה יותר ויותר. חייל בלגי שפגשתי בשדה הקרב שבין נמל התעופה למטרו מכריז בפניי: "אירופה התעוררה למציאות חדשה. ואם מישהו עדיין לא הבין זאת – היא מצויה תחת מלחמה".

תושבי בריסל מתאפקים לפי שעה ולא מפנים אצבע מאשימה כלפי הקהילה המוסלמית הגדולה של העיר. שישה אחוזים מתוך 12 מיליון תושבי בלגיה הם מוסלמים, אולם בבריסל שיעורם גבוה בהרבה: כרבע מבין התושבים. "אי־אפשר להאשים קהילה שלמה בגלל פשע שביצעו כמה טרוריסטים", אמר רולנד, תושב העיר.

אצבע מאשימה כלפי תושביה המוסלמים של בריסל הפנה אתמול דווקא חסן, נהג מונית ממוצא מרוקאי המתגורר ברובע מולנבק, המעוז המוסלמי בבריסל, שבו נתפס ביום שישי המחבל שנמלט מזירת הפיגועים בפריז, סלאח עבד א־סלאם. "היגרתי לכאן מקזבלנקה ונישאתי לאישה בלגית", אומר חסן. "אני חי את חיי בשקט ובצנעה. אבל אין ספק שהקהילה המוסלמית בבריסל מעודדת קיצוניות ואלימות, אפילו יותר מבכל מדינה ערבית. כוהני הדת שוטפים את מוחם של הצעירים פה ומנצלים את מצוקתם הכלכלית של חלקם. הטרוריסטים מדברים בשמנו, המוסלמים, אבל אנחנו לא מעודדים טרור. אנחנו רק רוצים לעבוד ולהתפרנס בכבוד – ועכשיו אנחנו נשלם את המחיר. הפרנסה שלנו תיפגע וכולם יסתכלו עלינו בעין חשדנית".

בבריסל המדממת אפשר היה למצוא אתמול גם נקודות אור. בדומה לרוח היפה שמתפשטת בישראל בימים קשים, נהגי מונית הציעו נסיעות חינם, ותושבים הציעו אוכל, שתייה ומחסה לנזקקים. בבתי־החולים המקומיים דווח על עלייה תלולה במתנדבים שביקשו לתרום דם. ככל שחלפו השעות, הרחובות התמלאו מחדש. תושבים רבים התאספו אמש בפלאס דה לה בורג', אחת הכיכרות היפות בבריסל, לעצרת זיכרון מאולתרת לזכר קורבנות הפיגועים. הכיכר, הנחשבת לאחד מאתרי התיירות היפים בבירה הבלגית, נצבעה באורם הבוהק של נרות הזיכרון ושל זרי הפרחים שהונחו באופן מאולתר. התושבים התעטפו בשתיקה, מחו דמעה ואחזו ידיים. "לא ניתן לטרור לנצח, לא נלך לאף מקום", אמרה בזעם מהול בדמעות צעירה שאחזה בנר זיכרון. "בלגיה היא המדינה שלי, ואני לא אתן לאף אחד לערער את ביטחוני בה".