yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    7 ימים • 23.03.2016
    שוברת גלים
    רגע לפני הקיץ, כוהנת המידות הגדולות, ריי שגב, מצטלמת בבגדי ים ומעודדת נשים, בכל הגדלים, להפסיק להתחבא מתחת לטי–שירט ולשבת על החוף בגאווה, בביקיני או שלם. האישה שמובילה את המלחמה בדיקטטורת הרזון מדברת גם על הבלוף שמאחורי עולם דוגמנות הפלאס סייז, חושפת את ההטרדה המינית שעברה בגיל 11 ומסבירה למה ממש לא אכפת לה לגלות כמה היא שוקלת. הפקת אופנה שבועטת לקימורים
    אלון הדר, צילומים, סטיילינג והפקה: תמר קרוון

    ריי שגב, 32, ללא ספק דוגמנית הפלאס סייז הבולטת בישראל, חושבת שהמהפכה הבאה לא צריכה לצאת משדרות רוטשילד, אלא מחוף הים. "כל אישה צריכה ללכת לים", היא אומרת בנחרצות. "בבגד ים! נשים צריכות לעוף שם על עצמן. לשחק מטקות, לקפוץ אל הגלים. הים הוא מקום מעצים. לצערי, הרבה נשים מפחדות שחס וחלילה יראו את הגוף שלהן, כי הוא 'לא מושלם', ולכן הן מסתירות אותו, מתחבאות מתחת לטי־שירטים וטייצים והופ, נעלמות במים. יש גם נשים שוויתרו ופשוט לא הולכות לים. ההחלטה ללכת לים, בבגד ים, היא בעיניי מהלך אמיץ! אקטיביזם פורץ גבולות. יש לנו, לנשים, המון כוח ואנחנו לא צריכות ליפול למקום הקורבני. תפסיקו להסתתר. למה הגברים צריכים לשלוט גם בים?"

     

    רגע לפני אוורור הארון והחמסינים, ביקשנו מגורו המידות הגדולות, הפועלת כבר שבע שנים לשחרר נשים מרודנות הרזון — באמצעות בלוג פופולרי, הרצאות, קורסי צילום מיוחדים לנשים וקמפיינים — לדגמן בגדי ים לקיץ המתקרב ולהסביר מדוע פיסת הבד הקטנה הזאת היא מבחינתה גם דגל של עצמאות.

     

    קליפורניקיישן

     

    "אני ירושלמית במקור, אז יש לי חסך ים רציני. בשנה שעברה הייתי בחופים של קליפורניה ומאוד התאכזבתי. הם מאוד יפים ומצטלמים טוב בסרטים, ואז אתה נוחת שם וזה לא כיף: מים קרים, גלים חזקים ואפילו החול לא נעים. מה זה?"

     

    צילום : ידיעות אחרונות
    צילום : ידיעות אחרונות

     

     

    אידיאל היופי 2016

     

    "למרבה הצער, הוא עדיין אחיד, בלתי ניתן להשגה ולא אנושי! תראה על מה הילדות והנערות גדלות היום: בובות ברבי, דיסני, ערוץ הילדים, סדרות נעורים אמריקאיות, ערוץ האופנה. מדובר פשוט ברזון חולני. גם בבית האמהות אומרות להן: 'את רזה מדי', 'את שמנה מדי', 'אקח אותך לרופא'. תכלס, לא השתנה כלום.

     

    "עוד לפני שמגיע האביב, כבר נתקלים בעצות ה'איך תורידי את שני הקילוגרמים המיותרים'. זה מוציא אותי מדעתי. מה הדבר הזה 'להכין את גופך לקיץ'?! מה אני אמורה, להציג את מרכולתי על חוף הים? זה גועלי!

     

    "דווקא אצל הגברים יש תזוזה בכל מה שנוגע למודלי היופי שלהם: פתאום למשל כולם הולכים עם זקן! כל טמבל יכול להיראות כמו פרופסור. אבל כשהם מביטים בנשים, שוב הם נבהלים וחוזרים ברובם למודל הישן, כי אם אני לא אצא עם כוסית, מה זה בעצם אומר עליי?"

     

    משמר המפרץ

     

    "כשאישה שלמה עם עצמה, כל הסביבה תתיישר לפיה. לכן אנחנו כנשים צריכות לאהוב את עצמנו באמת, למצוא את הביטחון העצמי שלנו. אישה שלא אוהבת את הגוף שלה חיה בבית כלא.

     

    "אני כבר מתחילה לשמוע את הצעקה: לאחרונה הצטלמה הדוגמנית האמריקאית אשלי גרהאם, שהיא מידה 44, לשער המגזין 'ספורטס אילוסטרייטד'. זו הייתה הפעם הראשונה שדוגמנית פלאס סייז קיבלה שם שער. אבל יש עדיין דרך ארוכה לעשות.

     

    "אני מכירה נשים שנכנסות לחרדות כשהן מקבלות הזמנה לחתונת בריכה, שנהפכה למין טרנד כזה. על מסיבות בריכה אין מה לדבר בכלל. האימאג' מסרטי הקולג' — של בחורות רזות בביקיני — מנצנץ בראש שלהן. רובנו חיות עדיין בסרט של 'משמר המפרץ'".

     

    ביקיני או שלם?

     

    "יש מעט חברות בעולם שמייצרות בגדי ים עם הדפסים צעירים למידות גדולות. ואם יש לך חזה גדול — בכלל אכלת אותה. רק הבנות עם חזה הסיליקון המסותת יכולות איכשהו להסתדר עם בגדי הים האלו. לא ברור לי איך בלנז'רי זה קיים, ויש חזיות יפות גם לבחורות שופעות — אבל בבגדי ים לא.

     

    "לאחרונה מאוד נוח לי בבגדי ים שלמים, שגם חזרו לאופנה. ועם בגד ים נהדר נשאר רק שיביאו לי את הקוקטייל המושלם".

     

    פלוס ומינוס

     

    "יש לי עדיין קושי עם הקטגוריות בעולם האופנה. גרתי שנתיים בניו־יורק וניסיתי להשתלב בתעשיית הדוגמנות פלאס סייז. גיליתי שגם שם מחפשים גובה מסוים וגיל צעיר — בנות 25 מקסימום, עם לוק בובתי ומראה עגלגל. לא דוגמניות נמוכות או מאוד שמנות.

     

    "זו בעצם עבודה בעיניים. מגדילים אמנם את טווח המידות, אבל בתכלס, נשארים באותו שטנץ: נשים עם אף קטן ומסותת ושפתיים בשרניות. כל דוגמנית פלאס סייז מסתובבת ביום צילומים עם סט של כריות להגדלת החזה, הירכיים או התחת. אם את לא במידה — את שמה ריפוד. במקום שהבד יתאים את עצמו אלינו, אנחנו מתאימות את עצמנו אליו — אז מה עשינו שונה?"

     

    הסיפור המטריד שלי

     

    "בגיל 11 הוטרדתי מינית. זה היה בשבת אחר הצהריים, ופתאום, בלי שראו, הוא לפת בשתי הידיים שלו את הציצי שלי ומישש. באותו יום סיפרתי להורים שלי, אבל הם לא ידעו איך להתמודד עם זה. לא הייתה אז מודעות כמו שיש היום. לאחר התקיפה סבלתי מחרדות, נורא פחדתי להסתובב לבד ברחוב. כבר אז הייתי מנותקת מהגוף שלי, והמקרה רק הרחיב את הקרע הזה.

     

    "במשך שנים לא הייתי קשורה לגוף שלי. שנאתי את הנשיות שלי, ראיתי בה עונש. הרגשתי שהיא זו שגרמה להטרדה המינית הזו ולעוד הטרדות. הערך העצמי שלי ירד וירד, כך שמשכתי אליי גברים שלא כיבדו אותי.

     

    "עד גיל 15 הרעבתי את עצמי ואחר כך נורא עליתי במשקל. רק הכניסה לעולם הדוגמנות הצליחה לשחרר אותי".

     

    אישה. תחת. השפעה

     

    "בניו־יורק שמתי לב שגברים שחורים ולטינים מתים על בחורות ג'וסיות, עסיסיות. אולי בגלל זה אתה רואה שם גם נשים שעשו ניתוח פלסטי להשתלת סיליקון בתחת. אי־אפשר לטעות בזה: יש להן תחת ענקי ולא פרופורציונלי, עומד ועגול בצורה הזויה.

     

    "נשים כאלו, בדיוק כמו אלו שמרעיבות את עצמן כדי לרזות — עושות הכל כדי לא להיות אותנטיות או קרובות לעצמן בניסיון לענות על מודל יופי כלשהו. לשמחתי, בן הזוג שלי מקבל אותי בדיוק כפי שאני".

     

    מידה 42

     

    "אני כאילו עונה למודל של דוגמנית פלאס סייז: מידה 42, למרות שזו בכלל מידה ממוצעת. בהרצאות שאני מעבירה בארץ, נשים תמיד אומרות לי: 'את לא באמת פלאס סייז. את לא שמנה, את חתיכה. אז מה את מזיינת לנו את המוח'. וזה עדיין נורא מוזר לי. כל החיים שנאתי את מה שראיתי בראי, עד שלפני כמה שנים החלטתי לבחור דווקא בדרך של אהבה עצמית. פשוט הבנתי שאני הפרויקט המשמעותי ביותר שיהיה לי בחיים".

     

    וואו, איך רזית!

     

    "אנשים חושבים שזה הגיוני לתת מחמאה לאישה על איך שהיא נראית בטרמינולוגיה של רזית/ השמנת/ התנפחת/ נעלמת. מה זה המשפטים האלו בכלל? מה אתם נכנסים לנו לחיים? מי אתם בכלל? למה לא להשתמש במחמאות כמו: 'את נראית נפלא', 'את קורנת', 'הבגד הזה נראה עלייך מושלם'"?

     

    שיווי משקל

     

    "פעם שאלות כמו 'כמה את שוקלת?' הרגיזו אותי ולא הייתי מוכנה לענות עליהן, אבל עברתי תהליך עם זה: הבנתי שאם אני מספרת, זה גורם לנשים אחרות להרגיש טוב עם עצמן. הגובה שלי הוא 1.75 מ' ואני שוקלת בסביבות 80 קילו, לא יודעת בדיוק כמה. 82, 85. בכלל, משקל בעיניי הוא מדד מטומטם. גם הבי־אם־איי. הוא מתעלם מהמצב הנפשי של הבן אדם, משינויים הורמונליים.

     

    "אישה שבוחרת לא לעשות דיאטה צריכה להתנצל בעצם, כי דיאטה הפכה למילה נרדפת לטיפוח. אני דואגת לעצמי ולכן חייבת לרדת שני קילו. הלו, אז למה שלא תקבלי את עצמך ותקבלי גם את שני הקילו. הרי אם תורידי את שני הקילו, תעלי אחר כך שלושה, ואז תרדי עוד ותעלי ו...

     

    "אני פשוט לא מתעסקת במשקל שלי, ואתה לא יודע כמה מקום התפנה לי בחיים. הגוף שלי זה הבית שלי, ובבית שלך אתה לא שובר כל הזמן את הקירות — מקטין, מגדיל, מקטין, מגדיל. אתה פשוט יושב על הספה בנחת".

     

    הדוגמנית והדוגמנית

     

    "כל השנים היה חשוב לי שיקראו לי דוגמנית ולא בלוגרית. היום, עם חותמת 'הדוגמנית', הבנתי שהצלחתי לגעת בהרבה נשים דווקא בגלל הפעילויות שלי מחוץ לדוגמנות — הבלוג שלי, המאבקים, הראיונות, ההרצאות. הגעתי לנקודה שאני רוצה לבחור את חברת האופנה שבא לי לעבוד איתה ולא להיות קולב במידה 42 למותגים שרוצים שאצטלם עבורם.

     

    "כרגע אני עובדת עם מותג בגדי ים בשם 'סווימיקס', שמציעים מידות מ־38 ועד 56. בצילומים רקדתי בבגד ים, הרגשתי סבבה ואמרתי, וואלה, עברתי משהו בשבע השנים האחרונות. אני באמת בת מזל". 

     

    איפור: אסנת בית־און ל־bobbi brown / שיער: אריאל דרימר ללוריאל פרופסיונל / ע' צלם: אסף שמע לסטודיו dna

     

    alonihadar@hotmail.com

     

     

     

     


    פרסום ראשון: 23.03.16 , 14:23
    yed660100