בדידותו של הרץ

אדריאנו חאובל למד להקיא באודישן. הוא היה בן 16 עם 20 ק"ג עודפים, לשיטתו. "שמן", הוא סוגר עניין. "הדוגמניות דיברו על טכניקות להקאה והרזיה מהירה. פתאום עולה לך. אתה מסתכל מסביב ורואה רק אנשים רעבים ורזים. אני אדם מאוד טוטאלי אז התחלתי לרזות".

באילו טכניקות מדובר?

"אם כבר שבעת ואתה לא יכול להפסיק לאכול? תשפוך כוס מים על האוכל. בתעשייה אף אחד לא מתייחס להפרעות אכילה. לא מזכירים בכלל את המילה. כי זאת הנורמה. ולפעמים מאוד דוחפים אותך לשם. אתה מבין שיש לך שתי ברירות: או שלא תאכל או שתקיא".

ומה קרה?

כל מה שגבר יכול לרצות. עם מונדה

"שנה וחצי הקאתי כל יום. נכנסתי ללופ. אחרי ההקאה אתה מרגיש נקי. כל הגועל נפש יצא. אתה מוציא את כל הכעס על עצמך. נניח שאכלת עוגה והחבר'ה אמרו לך שזה לא טוב. אתה מקיא ומרגיש אופוריה. לכיתה י' הגעתי אדם חדש - רזה, יפיוף, חתיך. אנשים לא זיהו אותי. המורה הייתה בהלם".

בבית לא שמו לב?

"בארוחת חג איזה דוד העיר לי 'השמנת קצת'. זה שבר אותי. כאילו אני עושה משהו לא בסדר. וזה עשה את שלו. אמא שלי ביקשה שאשתף אותה. לא סיפרתי. התביישתי. אתה לא שומע על גברים שיש להם הפרעות אכילה. זה משהו של בחורות".

אחרי שנה וחצי במהלכם הנער ששקל 100 ק"ג איבד יותר מ-30 ק"ג, הגוף התחיל להתמרד. "כל הזמן היו לי סחרחורות, מיגרנות, התעלפתי פתאום. התפכחתי, הבנתי שאני צריך להתאפס על עצמי או שאדריאנו נגמר. חזרתי לאכול לאט־לאט. זה קורה רק כשאתה מגיע הכי נמוך".

* * *

מי שעוקב אחרי 'המירוץ למיליון' יזהה את חאובל, 30, בתור האל היווני ובן זוגה של מונדה קנצפולסקי, שאיתה הוא מאכלס את משבצת הזוגיות הדביקה של העונה. תושבי הנישה הזו נוהגים לרוב להעביר את החודשים בהם משודרת העונה בשכשוך משותף בהשקות ופפראצי מבוימים של מזמוזים בים, אבל חאובל וקנצפולסקי עשו משהו אחר: הם נפרדו. מדורי הרכילות ליקקו את האצבעות. חאובל לא מתבייש להגיד שהוא עובר תקופה קשה. "למה זה נגמר?", הוא נאנח. "הבנתי שאני רוצה בית, משפחה וילדים. רוצה זוגיות כמו של ההורים שלי, אבא שלי חוזר הביתה וגם אחרי 30 שנה מביא לאמא שלי פליק על התחת ונשיקה".

ועם מונדה לא ראית את זה קורה?

"ראיתי שזה לא הולך למקום הזה. בשביל להצליח כזוג צריך להתפשר ולבוא אחד לקראת השני וזה לא קרה. אחרי 'המירוץ' הייתה תקופה של היי מאוד גדול. בחודשיים הראשונים בנתניה גרנו באוהל על הים. ואז המתח ירד ונכנסו הספקות. הסתכלתי מסביב ולא הבנתי מה אני עושה. למה אני בנתניה? למה אני מנהל מסעדה בחוף?"

נשמע שאתה שלם עם הפרידה.

"שלא תטעי, בניגוד לאקסיות הקודמות שאימללו אותי, מונדה מדהימה. יפה, אינטליגנטית, ספורטיבית, חמודה והנכדה של טופסי - שאין יותר מזה בגלישה - היא כל מה שגבר יכול לרצות. אהבת אמת. אבל אני שלם עם ההתמקדות באדריאנו טיים, בניגוד לתקופה של הלימודים והזוגיות. זה המקום שבו אדריאנו שם את כל האנרגיות שלו".

אני מניחה ששמת לב לסיקור הצמוד של הפרידה. אתה מקבל תגובות ברחוב?

"אנשים צועקים לי 'הכל לטובה' או 'עשית את הדבר הנכון'. כל הזמן הודעות מבנות בפייסבוק. מבקשות שיעור משחק או גלישה. כאילו, מתוחכמות אתן לא! תנו לי לסיים את תקופת האבל שלי".

טענו שהפרידה היא תרגיל יח"צ.

"אני שחקן, אבל בחיים האמיתיים אני לא משחק. ממש לא מחפש עוד חשיפה. כל הדיבור הזה בעיקר מקשה על תהליך הפרידה שהוא גם ככה קשה לי".

הם הכירו בפייסבוק. גלשו לחיים האמיתיים. חאובל עבר לנתניה, שם לבת זוגו יש מועדון גלישה. עבד במסעדה המשפחתית. גלש. בנקודת הזמן ההיא תפסו אותם המלהקות של 'המירוץ למיליון'. "הציעו לי מ'האח הגדול' ומ'הישרדות' אבל פחדתי שזה ישרוף אותי בתעשייה כשחקן", הוא מסביר, "ל'מירוץ' הסכמתי כי הלכנו יחד. אנחנו הכי בווייב של ים ואקסטרים וחוויות משותפות".

יכול להיות שהאינטנסיביות בתוכנית הזיקה?

"זה לא כמו בחיים - רבים, אני הולך לשלושה ימים וחוזר. אין לאן לברוח. אתה רוצה להיות לבד, להתפרק - היא תמיד שם. אפשר להשתגע מזה".

אז קשה ללכת למירוץ עם בת זוג.

"כן. אני אולי נראה ניו־אייג' ליברלי אבל ביסודות שלי אני רוצה לדאוג לבחורה שיהיה לה טוב. זה הבסיס של אדריאנו: תמיכה, פרגון, אהבה. אלה הדברים שאני הכי מאמין בהם בתוך הביחדנ'ס".

גדל ביבנה, בן בכור שאחריו הגיעו ארבעה אחים ואחיות. אביו היה דוגמן ומאמן כדורגל שעלה מארגנטינה ב-81. את אמו, ליאורה, בעלת פנסיון לכלבים, הוא מגדיר כ"וונדר וומן ואשת הסוד שלי".

כנער התחיל לדגמן לאחר שהופנה לסוכן הלוהט דאז רוברטו בן שושן. "קיבלתי תפקידים של שמנים: פרסומת לבורגר קינג ולמנה חמה". אחרי שנה וחצי בבור של הבולימיה הוא יצא בזול והתאושש. בצבא שירת בחיל האוויר ואחרי שהשתחרר המשיך לדגמן, למשל בקמפיין של בוניטה דל מאס לצד בר רפאלי, אבל כבר רצה הרבה יותר. למזלו, היה מי שרצה לתת לו צ'אנס. הוא לוהק ב־2009 לטלנובלה 'האלופה' והמשיך משם לתפקידי משנה רבים, למשל ב'החממה' ו'פצועים בראש' והמחזמר 'סינדרלה', שוב לצד רפאלי.

"ב'סינדרלה' היינו אחד בתוך התחת של השני. היא מקצוענית ומתוקה אמיתית. שנינו לא רקדנים גדולים. היא בעיקר דרכה לי על הרגליים ואני בעיקר נפלתי עליה".

התנשקתם ב־51 הצגות. יש לא מעט גברים שהיו חונקים אותך עכשיו.

"לא הרגשתי איזה בר מזל. היינו צריכים להיראות מאוהבים ולא הייתי צריך לשחק יותר מדי (צוחק). שנינו היינו בזוגיות, אז גם אין מתח מיני".

בקיצור, מאחורי כל אישה יפהפייה עומד שחקן שנמאס לו לנשק אותה.

"בר מהממת אבל זאת עבודה. בהצגה האחרונה היא אמרה, 'וואו, אני אתגעגע'. אמרתי לה 'בר! אני כבר לא יכול לראות אותך! נמאס לי לעמוד מאחורי הקלעים ולהחזיק לך את שובל השמלה. מיציתי'".

ממבט ראשון הוא נראה כמו גרסה צעירה של אנחל בונני. כמוהו, גם חאובל עשה את המעבר למשחק וקיבל תפקידים של מאהב לטיני. "לדמות שלי ב'האלופה' קראו אלסנדרו דל טוטה - את יודעת מה זה טוטה, כן? (סלנג לאיבר המין הנשי) רוב הסצנות היו במיטה. לפעמים הייתי צריך רק להחליף תחתונים ולעשות אחת אחרת, לפרק אחר. הטקטיקה הייתה לשאוב את הדמות מהבית - לדבר במבטא ספרדי. זה הפך אותי לאיט בוי ענק".

עשו שם עניין מזה שלא למדת משחק?

"הרגשתי שכולם חושבים, 'הוא לא למד, הוא סתם חתיך ואין לו כישרון, רק מבטא'. ביום הראשון יהודה לוי אמר לי, 'איזה כיף, הביאו בחור שנראה יותר טוב ממני!' נדהמתי שבנאדם ככה מפרגן לך".

לא רק הוא חשב שאתה נראה ממש טוב.

"הייתי צ'יק מגנט כזה. מזמינים אותך למסיבות, בחורות מתחילות איתך ואתה מסתנוור קשות. הייתי בן 25 ועפתי על זה. הייתי יכול להגיד לך מה קרה שם אם לא הייתי שיכור כל זמן. הייתי שותה בקבוק ביום - עראק, וויסקי, טקילה. אני לא זוכר הרבה".

מה אתה כן זוכר?

"מישהי רוצה להצטלם איתך ואז היא כבר מתיישבת לידך, וההוא מביא לך דרינק כי הוא רק רוצה שתרקוד על הבר כדי שעוד אנשים יבואו. אחר כך קלטתי שהייתי קצת בובה על חוט. באותה תקופה השתן עלה לי לראש".

והסמים?

"אני לא עושה. אבל מסביב היה קוק, ספיישל קיי. יותר מדי מהכל. יותר מדי בחורות. מסיבות. יותר מדי להגיע הביתה בשש בבוקר".

איך התייחסת לבחורות אז?

"היו הרבה. אבל זה לא אני שהעמסתי את הבחורות. הן העמיסו אותי".

אמרת פעם, "אני אוהב הכל. נשים. כלבים. גברים. אני לא מגדיר את עצמי". אתה ביסקסואלי?

"הייתי אז בתקופה מאוד יפה. אווירה לגמרי אקספרימנטלית. בער בי לנסות כל מיני דברים. להגיע למקום הזה שאני יודע מי אני ומה אני רוצה".

אוקי. מי אתה ומה אתה רוצה?

"כיום? אני מבין שאני רוצה אישה. כלב. קצת בית. קצת הכלה".

דווקא בשיא הבאזז הפתיע ונעלם לשלוש שנים אצל יורם לוינשטיין. מה שדחף אותו לצאת ממשבצת החתיך היה שולי לגמרי: "במגזין 'רייטינג' שמו תמונה שלי בלי חולצה, הקיפו את הפטמה בעיגול והגדילו אותה לחצי עמוד ורשמו 'הפטמה של אדריאנו - גזור ושמור'.

טוב, זה מצחיק.

(שותק) "רציתי יחס יותר רציני. הסתכלו רק על המראה שלי וזה הביא לי את הסעיף. קיבלתי את התפקיד ב'האלופה' אחרי שהזמינו 120 אנשים לאודישן. דוגמנים!"

אבל הטרנספורמציה לא הייתה קלה. "אני זוכר אותי הולך בשוק התקווה לבית הספר ודורך על רגליים של תרנגולות", הוא משחזר. "ומסריח שם ופיפי. כאילו, מהאירועים הכי שווים הגעתי לשם. באודישן הראשון עוד לא הוצאתי מילה ויורם אמר, 'טוב, תקום. אתה סתם דוגמן יפה, זה לא עובד' ושלח אותי לעשות מכינה. חטפתי עצבים. התפרצתי עליו, 'שמע, אם אתה לא מקבל אותי אני הולך ללמוד מינהל עסקים ושיווק!"

דרמה!

"הוא היה בהלם. פתאום קלט שאני לא בובה".

והתקבלת.

"פתאום הרגשתי שייך, לעולם התיאטרון, לדמויות. הייתה לי סצנה עם אגם רודברג שכמעט התאבדתי בה. אתה מביא את הכאב שלך רק במבטא ובדמות אחרת!" (מתחיל לבכות)

רגע. אתה עושה את עצמך בוכה? זאת טכניקה?

(מפסיק לבכות) "זה משהו שלומדים בבית ספר למשחק. הכאבים הרגשיים שאתה עובר הם כלים. זה תהליך חקירה אינסופי".

* * *

את הלימודים מימן כברמן. "שש פעמים בשבוע מסיים חזרות בעשר בלילה ובחצות מתחיל משמרת עד שש בבוקר. בשמונה אתה כבר שוב בבית ספר. אני חושב שלא ישנתי שלוש שנים. שיחקתי אנס והמורה אמרה, 'אולי אתה יפה מדי'. אמרתי, 'אני אהיה אנס סדרתי חתיך שגם לו יש בעיות!' מה הקטע הזה שאנשים יפים לא יכולים להיות אנסים? ועשיתי תפקיד מעולה. יצא ממני טירוף".

ואז אתה מגיע לברמן במסיבות של שירזי.

"כל הווייב שם זה לוז קונטרול. אני זוכר שמישהו בן 50 בא ופשוט נתן לי שטרות של 200 שקל ואמר, 'בוא איתי לשירותים'. נפתחו לי העיניים וראיתי את כל הרע. אמרתי לעצמי שאם מישהו חושב שהוא יכול לדבר אליי ככה, אני לא במקום הנכון".

כוונתך שאי־אפשר לקנות אותך בכמה שטרות.

"מי אתה בכלל שאתה מדבר אליי ככה? הדהים אותי שהוא בכלל מעז. ואז אמרתי לעצמי, אני בלי חולצה, עם טייטס כסוף זוהר, מאופר - לא פלא שהוא מציע לי הצעה כזאת. פשוט יצאתי החוצה. לא סיימתי את המשמרת. לא לקחתי את הכסף. לא אמרתי שאני הולך. ככה, רק עם הטייטס והפלאפון. את כל השאר השארתי שם".

מאז עזב את הבר. התבגר. התמתן. הפך טבעוני. עוד רגע הוא מסיים לימודי הוראה ובימוי בסמינר הקיבוצים. עושה תיאטרון, כיכב בסרט 'לוויה בצהריים', אבל טרם התבסס כשחקן רציני.

מה אתה מחפש עכשיו?

"כלום. ארבע פעמים בשבוע אני הולך לים. הים לא עושה לי סלפי. הים הוא חבר".

מה יש לך ליד המיטה?

"אין לי מיטה. התנחלתי אצל חברים שמזכירים לי כל הזמן מי אני ומה המטרות שלי. חלק משינוי התדמית שלי הוא שאף אחד לא יכול לקרוא לי טיפש. קרעתי את התחת בשנים האחרונות. עכשיו זה אדריאנו טיים: התחלתי לקרוא מחזות - 'כטוב בעיניכם' של שייקספיר - והמון אושו. התכנסתי. חשוב לי לא לבזבז את הזמן שלי על הכדור הזה".

gabibarhaim79@gmail.com