26.10.1994 | הסכם השלום עם ירדן

כל שנה ב־14 בפברואר, עוד לפני שהושג הסכם השלום עם ירדן, התכנסה חבורה קטנה של משוגעים לדבר בחדר אפלולי בקריה בתל־אביב לחגוג את יום הולדתו של המלך חוסיין. סא"ל זאב בר לביא, ראש ענף ירדן בחיל המודיעין הביא עוגת שוקולד, ובירך למרחוק את ה"פציינט" המלכותי.

כשהמנהג הזה נפסק, החלטתי לכתוב למלך חוסיין. מכל מקום שבו שהיתי בחו"ל, שלחתי מכתב שבו העליתי את רחשי הלב והכמיהה לשלום של "אזרחית ישראלית", אל הנמען: "הוד מלכותו חוסיין בן טלאל, עמאן, ירדן". מעולם לא קיבלתי תשובה ולא ידעתי אם מכתביי אמנם הגיעו ליעדם.

אבל אז ב־1994 נפתח משא ומתן על השלום, ושמעתי את המלך חוסיין מצטט בראיון טלוויזיוני קטע מסוים מתוך "מכתב שהגיע אליי מאזרחית ישראלית". למעטפה הבאה כבר צירפתי חולצה לבנה שעליה הודפסו המילים "שלום" ו"סלאם", וקיבלתי מסר ש"ברגע המתאים, הוד מלכותו יעניק לך ראיון".

הרגע הזה הגיע באוקטובר 1994, בערב שלפני טקס החתימה על הסכמי השלום. מכונית מרצדס כסופה שעליה התנוסס כתר המלוכה המוזהב אספה מגשר אלנבי אותי ואת העיתונאית האמריקאית ג'ודית מילר, מעבירת המסרים. קבלת הפנים בארמון המלך הייתה חמה ומרגשת. המלך חוסיין התראיין בסבלנות, והבטיח בחגיגיות ש"יהיה לנו שלום מיוחד". כשתמו שאלותיי, המלך קם מהכורסה וטפח על כיסי מקטורנו, בתנועה של מעשן־מחפש־סיגריה. מילר הצביעה על תיבת עץ מגולפת, והמלך הציע לי להצטרף. מגודל ההתרגשות — אחרי הכל, האירוע הזה היה הגשמת חלום גדול — נשארתי מאובנת בכיסא. המלך שלף מצית זהב, והצית את הסיגריה. ברגע ההוא מילר תיקתקה במצלמה את התמונה המיוחדת כל כך, שנמתחה למחרת לאורכו ורוחבו של העמוד הראשון ב"ידיעות אחרונות".

שבועיים עברו וקיבלתי טלפון מניו־יורק. מנכ"ל מחלקת השיווק של "מרלבורו", שזיהה את הכתובית על קופסת הסיגריות שהחזיק המלך חוסיין, הציע לי סכום דמיוני (שבע ספרות!) עבור הזכות לפרסם את תצלום "הסיגריה של השלום". אמרתי את ה"לא" הכי תקיף שיכולתי, והמנכ"ל לא ויתר. הוא הציע שאהרהר בהצעתו הנדיבה ויחזור אליי כעבור שבועיים. הודעתי לו, "אל תטרח", ושיתפתי את העיתונאית מילר בסוד ההצעה.

בביקור הבא בארמון, שוב הפתיע אותי המלך חוסיין. "מדווחים לי שקיבלת הצעה מעניינת", הוא פנה אליי. "ודחיתי אותה על הסף", נכנסתי לדבריו. חיוך של קורת רוח התפשט על פני חוסיין. "תסבירי, מדוע ויתרת על מיליון דולר?" "הוד מלכותך", השבתי, "הפגישה איתך הייתה עבורי בגדר חלום, ואני לא סוחרת בחלומות ולא עושה עסקים על חשבון השלום".