4.1.2006 | אריאל שרון מתמוטט

קרוב לשעה תשע בערב, ב־4 בינואר 2006, התקשרתי ללשכת ראש הממשלה וביקשתי מהמזכירה לשוחח עם ראש הממשלה שרון ששהה באותו יום בביתו ב"חוות שקמים". זה כבר הפך למנהג קבוע בינינו בשנים שבהן כיהן שרון כראש הממשלה, לשוחח לעיתים קרובות בשעות הלילה ולסכם את אירועי היום. לא אחת, ברקע של השיחות, ניתן היה לשמוע את קולות הצהלה של נכדיו שהצטרפו אליו למיטה הענקית שבה נח. הנכדים והנכדות הסבו לו אושר שאין לו שיעור. לאחר המתנה של רגעים אחדים על קו הטלפון שמעתי קולות רקע אחרים: משפטים קצרים, הנחיות ודיבור שביטא מתח. "אני מצטערת", אמרה המזכירה, "השיחה שלכם לא תצא אל הפועל", וטרקה.

ואז ראיתי על מסך הטלוויזיה את האמבולנס, רכבי היחידה לאבטחת אישים של השב"כ, ג'יפים של מג"ב וניידות משטרה יוצאים משערי "המשק", כפי ששרון אהב לקרוא למקום מגוריו, ודוהרים לבית החולים הדסה בירושלים. בתום שעות של חרדה לשלומו של שרון, הודיע מנהל בית החולים שראש הממשלה עבר אירוע מוחי חמור וכי הוא מורדם. זה היה השבץ השני שעבר שרון בתוך שבועות אחדים. השבץ הראשון אירע ב־18 בדצמבר במעון הרשמי של ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים. שרון אושפז באותם ימים בהדסה ובסביבתו הקרובה ניסו לשדר עסקים כרגיל.

שרון שוחח בטלפון עם כתבים מדיניים ופרשנים במגמה להוכיח להם שהוא כשיר להמשיך ולהוביל את המפלגה החדשה שהקים, את "קדימה" אחרי שפרש מהליכוד. ראש הממשלה היה משוכנע שיצליח להגיע לבחירות לכנסת ולהביס את הליכוד. הסקרים צפו ל"קדימה" ניצחון מוחץ בבחירות. למרבה האירוניה, חודש לפני השבץ הקטלני של שרון פירסמנו עמיתי נחום ברנע ואני את גיליון בדיקות הדם המקיפות שעבר שרון בבית חולים תל השומר. הוא זכה בהן לציונים גבוהים. כל המדדים הצביעו על מצב תקין ועל בריאות שאין בה סימנים שעלולים לסכן אותו. הגיליון הרפואי של שרון נמסר לנו כדי להוכיח שראשי המפלגות שטענו כי אסור לאפשר לשרון שהיה בן 77 להתמודד על ראשות הממשלה בפעם השלישית.

עיקרו של דבר, שרון לא נחלץ מהמכה שהונחתה עליו והוא שקע בתרדמת שנמשכה שבע שנים עד לפטירתו ב־11 בינואר 2014. שרון נהג "להרגיע" את עמיתיו בליכוד ובמפלגות אחרות כשהציע להם להימנע מתפירת חליפות של ראשי ממשלה. "אצלנו במשפחה חיים שנים ארוכות. הדודה שלי נפטרה בגיל 94", סיפר שרון, "ואני מתכוון לעבור את השיא הזה", הוסיף. בנו גלעד התייצב בשבת שבו נפטר אביו ואמר ש"הוא הלך כי הוא החליט ללכת". אין ספק שאריאל שרון — גם אחרי שנעלה את הפרקים השנויים במחלוקת בחייו, את אלה שחולקים על מעשיו מימין ומשמאל — עדיין נשאר הדמות שלהערכתי השפיעה בצורה הדרמטית והעמוקה ביותר על תולדות המדינה בשבעים שנות קיומה.

במילים אחרות, אריאל שרון בחייו התווה את שביל ישראל בכל תחום שנוגע בביטחון ובקביעת גבולות הקבע שלנו בעתיד.