תאיר ראדה הייתה ילדה רגילה שחיה חיים די רגילים במקום מעט מרוחק מהרגיל, עד שיום אחד בדצמבר 2006 נרצחה באכזריות בלתי רגילה בתוך בית הספר בו למדה. גופת הנערה בת ה־13 וחצי התגלתה באחד מחדרי השירותים בבית הספר כבר באותו ערב מקץ שעות אחדות של חיפושים ולאחר שלא שבה הביתה בצוהרי היום ההוא, אבל נדמה שזכרה מסרב להרפות גם 12 שנים מאוחר יותר.
על אף שהחשוד ברצח, רומן זדורוב, נתפס, הועמד לדין, הורשע ועונשו נגזר, ובניגוד למקרי רצח אחרים שמעולם לא פוענחו - חידת מותה של הילדה מקצרין נותרה אפופת סימני שאלה. המומחים, העדים, כותבי התחקירים, עורכי התוכניות, משתפי הפוסטים, מתעדי הזיכרונות וקצרני הפרוטוקולים עמדו שמוטי ראשים ולא מצאו תשובה. לכל אחד הייתה תיאוריה להציע, איזו קונספירציה שהשתלבה עם אירוע שולי שהתרחש כמה ימים קודם לכן, איזה נרטיב שהוכח בדיעבד. לא רק המשפחה הכאובה וההמומה, גם תושבים, חברים וסתם אזרחים, כולם חיפשו הסבר מניח את הדעת, כזה שיוכיח כי לא היה זה מוות אקראי וסתמי, כאילו שיש מוות אחר.
פסקי הדין שניתנו במרוצת השנים בערכאות המשפטיות השונות המשיכו לזכות בסיקור תקשורתי הרבה אחרי שחבריה של תאיר סיימו את לימודיהם בתיכון והצביעו שוב ושוב על הפועל שעלה מרוסיה כעל הרוצח האכזרי. אולם התחושה בציבור הייתה ונותרה כי עדיין רב הנסתר על הגלוי.
הבמאי האמריקאי דיוויד לינץ' כתב על זה סדרה הרבה לפני שתאיר ראדה ז"ל נרצחה — שם הייתה זו צעירה בלונדינית בשם לורה פלמר שחיה בעיירה דמיונית לה קרא טווין פיקס, גם הוא מצא שרצח נערה תמה שלא פגעה באיש על רקע נוף פסטורלי וירוק הוא מתכון לתסריט מטלטל ופורע כל היגיון. הוא עירבב היטב מציאות ופנטזיה, ומזג לתוך תסריט האימה שלו עוד ועוד פרטים שהצליחו לערער כל פעם מחדש את העמדה של הצופה.
תאיר ראדה לא תניח לנו. היא תמיד תזכיר לנו מה קורה כשלא שומרים על ילד חסר ישע, היא תמיד תהיה שם נרדף לאותו חלום בלהות של תלמידה שנרצחה במקום הכי בטוח עבורה, בבית הספר.
