כל המדינה רצתה לדעת איפה יוסל'ה, ילד כבן 6 שהוריו עלו מרוסיה והופקד אצל סבו החרדי למשמורת של מספר חודשים. המשטרה, בית המשפט העליון, איסר הראל ראש המוסד, ואפילו ראש הממשלה דוד בן־גוריון חיפשו אותו כדי להחזירו לחיק אביו ואימו שרצו לחזור לרוסיה, אך גילו שחסידות ברסלב חזקה מהם. הסב ובנו, דודו של יוסל'ה, נעצרו ונכלאו אך סירבו לשתף פעולה ולהסגיר את המקום בו הוסתר.

ב־1962 נחשף הציבור הישראלי למלחמת דת מהסוג כמותו לא הכירה, שמסוגלת לקרוע משפחה, להעלים מעל פני האדמה ילד שאין חולק כי הוא שייך להוריו, ולהציף את המרחב הציבורי במבוכה קיומית: האם ייתכן כי קהילה חרדית שלמה חזקה יותר ממערכות החוק הצעירות של מדינת ישראל? משך כמעט שנתיים נדמה היה שהתשובה הנחרצת לכך חיובית. הילד הועבר בחשאי מיד ליד, ובסופו של דבר אף הוברח על ידי אחת מחברות הקהילה, רות בן־דוד, לארצות־הברית.

במארס 1962, כאשר היה ברור מעל לכל ספק כי הילד הוברח מישראל כשהוא מחופש לילדה, הטיל בן־גוריון על ראש המוסד את מלאכת החיפוש אחריו. הוא לא יכול היה להתעלם מהמעורבות הציבורית החזקה, מההזדהות העמוקה עם הוריו טרופי הדאגה, ומהדחף היהודי להשיב בן לגבולו.

גם כאשר נעצרה בן־דוד על ידי סוכני המוסד והוחזקה בידיהם שבועות ארוכים היא לא נשברה. עברה כפעילה במאק"י (מחתרת אנטי נאצית שפעלה בצרפת) הקנה לה די ניסיון בהתמודדות מהסוג הזה, ובסופו של דבר היה זה בנה שנעצר בארץ ומסר את כתובת הדירה בברוקלין אליה הועבר יוסל'ה. ההתנגשות בין שני העולמות, חילוני דמוקרטי מול היהודי חסידי, הגיעה לשיאה עם מציאתו של הילד ועם המפגש הראשון בו התנכר לאימו לאחר ששוכנע כי היא עלולה להוציא אותו לשמד.

שוחמכר הוחזר לישראל, ושב אט־אט לאלמוניות ישראלית מבורכת שנמשכת עד עצם היום הזה. גם כיום משמשים ילדים כלי משחק על לוח השחמט של הקהילות החרדיות, שאינן בוחלות בכל דרך להרחיק ילד מהורה חילוני. אבל יוסל'ה ייזכר לעולם כילד הראשון בישראל שנחטף לצורכי מיקוח עם אלוהים.