yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: צביקה טישלר
    24 שעות • 22.07.2018
    לייטרסדורף: הדור הבא
    דנה לייטרסדורף, בת לאחת ממשפחות האדריכלים המפורסמות בישראל, ממשיכה את השושלת. בראיון ל"ידיעות אחרונות" היא מספרת איך סומנה כבר בגיל שבע ולמה היא לא אוהבת שאומרים לה שגדלה עם כפית זהב בפה. עכשיו היא מעצבת חדרים בבתי מלון וחושפת את כל הסודות שמאחורי המקצוע: תקראו ותבדקו זאת בעצמכם כשאתם יוצאים הקיץ הזה לחופש
    שושנה חן | צילום: צביקה טישלר

    לדנה לייטרסדורף, דור שלישי למשפחת האדריכלים המפורסמת, לא היה סיכוי להימלט מהמקצוע. כבת לאחת המשפחות הידועות והעשירות בישראל, שהאדריכלות והעיצוב עוברים בה מדור לדור, היא כמעט נולדה עם סקיצות ביד. סבה, אנדריי, היה אדריכל שעלה ארצה ב־1933, השאיר את חותמו על בתים רבים בישראל, חלקם אייקונים. דודה תומס (טומי) הוא אדריכל ערים ונוף, שגם הכניס אותה לרזי המקצוע. "כבר כשהייתי בת שבע אמא אמרה לי שאני שאהיה מעצבת אחרי שראתה אותי מסדרת שולחן. אהבתי לסדר דברים יפים, וכשגדלתי והבנתי שגם אני נדבקתי בחיידק המשפחתי, הוא היה זה שעשה לי סדר בעולם האדריכלות. כמו רבים, לא הצלחתי להבין את ההבדל בין אדריכל ערים, בניין, נוף, פנים, ובעזרת טומי הבנתי מה אני רוצה לעשות. להיות מעצבת פנים".

     

    אז היום לייטרסדורף, 38, היא מעצבת פנים, בעיקר של בתי מלון, ועכשיו בשיא עונת התיירות תפסנו אותה לשיחה על האתגרים שהמקצוע מציב בפניה.

     

    מה אנחנו לא יודעים על עיצוב פנים של בתי מלון?

     

    "שהשהות של האורחים אמנם קצרה, אבל העיצוב צריך להחזיק לאורך זמן, ולכן אני חייבת לדמיין את כל השימושים שהאורחים יעשו בחפצים השונים. כך למשל, כאשר בוחרים כיסא, מה שקובע זה לא היופי, אלא יכולת העמידה בכובד ובביצועים בלתי הגיוניים", היא מחייכת. "אני חייבת לשאול את עצמי כאשר אני בוחרת כיסא לחדר במלון מה יקרה אם יטו אותו אחורה שוב ושוב? אם ישבו עליו כך או אחרת? אם יתנדנדו עליו? ומה עם השולחן? הוא חייב להיות יציב כי יש אורחים שיושבים על השולחן, ושמשתמשים בו גם לשימושים לא טריוויאליים. אנשים שמגיעים לבתי מלון משתחררים ומרשים לעצמם דברים שלא היו עושים בבית, ואסור לשאול אותם 'השתגעתם?', צריך לצפות את זה. לכן כמעצבת אני חייבת לשבת או להשתרע על השולחנות ולבדוק איך זה מרגיש. וצריך גם לחשוב שכל פריט צריך להיראות טוב גם אחרי שינקו אותו עשרות פעמים בשבוע: הבדים צריכים להיות עמידים ולא להיקרע, ושיהיה אפשר לשפוך עליהם קפה אינספור פעמים והם עדיין יראו חדשים".

     

    מה הדבר הכי משעשע שקרה לך בהקשר הזה?

     

    "באחד המלונות שבהם ביקרתי כדי להתרשם מרעיונות הבחנתי שכל האהילים נוטים הצידה. הסתבר שבמלון, שנמצא על חוף הים, נהגו האורחים לתלות את בגדי הים שלהם לייבוש על גבי האהילים. ואלה הם אהילים יקרים".

     

    איזה מלון הכי קשה לעצב?

     

    "מלון יוקרה המיועד לבעלי הכנסות גבוהות. דרישותיהם של העשירים גבוהות מאוד — מבחירת האביזרים ועד הגימור. הם מבינים בחומרים ומכירים אותם מחייהם ולכן מרשים לעצמם להעיר ולהגיב. גם עיצוב של מלון המיועד למשפחות הוא אתגר לא קטן. מדובר באנשים שמגיעים וצריכים להרגיש כמו בבית וגם מרשים לעצמם להרגיש כמו בבית. כך למשל, צריך לקחת בחשבון שבמלון משפחות המיני־בר צריך להיות בעצם מיני־מקרר כדי להכיל כמויות גדולות יחסית של חטיפים ושתיה וגם של פירות או מעדנים. במלונות משפחתיים או כאלה שמגיעים אליהם הרבה ילדים גם אין סיכוי שתראי טפטים על הקירות. כי מספיק שילד אחד יתקרב עם מפתח לקיר ויחרוץ שריטה לאורך הטפט וצריך להחליף את כל הקיר. צבע זה הרבה יותר פשוט — מעבירים מברשת וזהו. וכשיש מלונות מאתגרים ממש אני גם ממליצה לחפות את הקירות בקרמיקה כדי להבטיח עמידות מפני ילדים אגרסיביים במיוחד".

     

    חדר בעיצוב של לייטרסדורף במלון לינק | צילום: דניאל לילה
    חדר בעיצוב של לייטרסדורף במלון לינק | צילום: דניאל לילה

     

    לשבת על האסלה ולקרוא

     

    כשהתחילה לעבוד לפני 16 שנה עיצבה מטבח, ולא חלמה להגיע לעיצוב בתי מלון. קשר עם בכירים בקבוצת ג'ורדש ודיונים על פרויקט שלא יצא לפועל הביא אותה לעצב את מלון "סטאי", השייך למשפחת נקש. הדבר הוביל בהמשך לעבודה עם משפחת פדרמן, משפחת המלונאים הישראלית הוותיקה.

     

    איך היה להיכנס להיכל התהילה של המלונאות הישראלית?

     

    "משפחת פדרמן היא משפחה שיש בה הרבה מאוד ידע, ובפירוש עשיתי בו שימוש. לקראת עיצוב של המלון, שארך חמש שנים, נסענו ללונדון עם עמי ורון פדרמן, כל יום ישנו במקום אחר. עמי חילק משימות: 'את עולה לחדר, פותחת מזוודה ושמה בארון. זו הדרך להבין את צרכי הלקוח'. היו דיונים שלמים על גודל המזוודה, איפה שמים אותה, מה הגובה המתאים לגופי התאורה בכל חדר? איפה למקם נישה כדי להניח את המחשב הנייד? האם נוח לקרוא כשיושבים על האסלה? התיישבתי על האסלה עם ספרים וקראתי בעצמי. בסופו של דבר פיתחתי את השפה שלי במקום, הבאתי משהו צעיר שהמקום חיפש שהשתלב עם העובדה שמדובר בבניין היסטורי".

     

    השילוב הזה מבחינתה היה אתגר גדול. "בסטאי יש חיבור מקסימלי בין ישן וחדש, כיוון שמדובר בבניין ביפו שראשיתו בתקופת הצלבנים. העובדה שהמלון יושב על הים מחייב שימוש בחומרים עמידים. למשל, אי־אפשר להשתמש במראות, כי המלח ישנה את הגוון שלהן. וכך גם עם שאר הפריטים שבוחרים, כל הזמן צריך לחשוב על העמידות של החומרים לים ולמלח וללחות, ולהתאים את כל זה ל־72 טיפוסי חדרים".

     

    מלון נוסף שעיצבה הוא "לינק", מלון אורבני בתל־אביב, שמהווה תחרות נמרצת בשוק מלונות הבוטיק בעיר, ששינו את כל הדינמיקה מבחינת ההשתלבות של האורחים במרחב הציבורי והפרטי של המלון. "למשל, הלובי הפך בשנים האחרונות ממקום שמחכים בו עם המזוודות כדי לקבל את המפתחות של החדר, לעניין מרכזי עם בר, בית קפה, שולחנות משחקים למבוגרים, פינות ישיבה למי שרוצה לעבוד, ובעיקר מאמץ להכניס ללובי אורחים מזדמנים שלא בהכרח מגיעים לשהות במלון".

     

    סיפוק מיוחד?

     

    "במלון המלך שלמה בירושלים. כשהתחילו להוריד קירות וראיתי את הנוף והכל נפתח אל מראה טחנת הקמח של מונטיפיורי, ראיתי את התגובות של העובדים, במיוחד הוותיקים שעובדים במקום למעלה מ־30 שנה".

     

    מעדיפה להעסיק נשים

     

    המלונות שהיא הכי אוהבת בעולם הם של רשת CitizenM, המבוססת על קונספט שדומה מאוד ללינק וגם את ה־public בניו־יורק, שהוא שקט יותר ורגוע, אבל עדיין יש לו אמירה ברורה.

     

    בעבר הצהרת שתעסיקי רק נשים.

     

    "בצוות הקבוע שלי יש אמנם גבר, אבל אני מאמינה בנשים. אמהות יודעות לעבוד ולהשקיע שעות. כשפתחתי את המשרד קבעתי את אחד העקרונות שקיימים בו עד היום: אני בוחנת הכל מבעד לעינים של אם עובדת. אצלי העובדות יכולות לבצע את המשימות בשעות שנוחות להן, העיקר שנעמוד ביעד. הטכנולוגיה מספקת את היכולת לעבוד מכל מקום. ויחד עם זאת יש גם חיים ולמשל בסופי שבוע, לא עובדים. גם אני נוהגת כך, בכל יום בשלוש וחצי אני יוצאת להיות עם הילדים עד שהם הולכים לישון ואז חוזרת למחשב".

     

    גדלת עם כפית של זהב בפה?

     

    "ממש לא. כנערה עבדתי במקדונלד'ס, גם אני וגם אחי גדלנו על הגישה שצריך לעבוד ולהרוויח ולא לסמוך על אף אחד".

     

    את דור שלישי למעצבים, את רואה את ילדיך ממשיכים את המסורת המשפחתית?

     

    "אין לי מושג. מה שחשוב לי זה לעודד אותם ליצירתיות, כי היום כדי לשרוד בשוק העבודה חייבים להיות יצירתיים. אני מלמדת אותם להיות יצירתיים בכל מחיר וגם משקיעה בעבודות יצירה איתם ביחד. היכולת להיות טוב במה שאתה אוהב גורמת לך להמשיך ולהתחדש כל הזמן".

     

     


    פרסום ראשון: 22.07.18 , 20:17
    yed660100