מחקר עולמי חדש מגלה: בשנת 2040 נחיה הרבה יותר. תוחלת החיים בישראל תגדל ל־84.4 שנים — מקום שביעי בעולם. כן, מגזין הבריאות הנחשב "The Lancet" צופה לנו, הישראלים, אריכות ימים. זה נשמע כמו בשורות טובות, אבל האם זה באמת כל כך טוב? מה נעשה עם כל הזמן שיתווסף לנו, במיוחד כשגיל הפרישה לנשים עומד כיום על 62 ושל גברים על 67 שנים? האם כולנו מעדיפים לחיות יותר שנים, אבל עם מחלות כרוניות והכנסה חודשית זעומה? האם מדינת ישראל תוכל לעמוד כלכלית בתמיכה בנזקקים בני 80, 90 ו־100? מומחים מעולם העבודה, הרווחה והבריאות מסבירים איך העלייה בתוחלת החיים תשפיע על כולנו — ואיך זה קורה שבישראל, מדינה שנמצאת בסטרס תמידי, מלחמות ופיגועים, חיים כל כך הרבה שנים.
"הנתונים הם לא הפתעה עבורנו", אומר חוקר הזיקנה פרופ' יצחק בריק, יו"ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה. "בארבעים השנה האחרונות תוחלת החיים עלתה במהירות, אבל חשוב לדעת שיהיה גבול לעלייה — זה לא אינסופי. זה לא שיגיע יום ואנשים יחיו אלף שנה. גוף האדם לא בנוי לזה". משמעות העלייה בתוחלת החיים, מסביר פרופ' בריק, פשוטה: אחוז הקשישים במדינת ישראל ישבור שיא. "מה שמעניין יותר ממדד תוחלת החיים הוא מדד תוחלת החיים בבריאות טובה. המדד הזה בודק כמה שנים אנשים חיים ללא מחלות כרוניות. אנחנו יודעים שככל שמזדקנים סובלים ממחלות שאופייניות בעיקר לגיל הזה — כמו אלצהיימר, מחלות לב, סרטן, שבץ מוחי. המדד הזה מראה לנו שתוחלת החיים בבריאות טובה עולה אבל לא באותו קצב כמו תוחלת החיים הממוצעת. המשמעות היא שאנשים אמנם יחיו יותר, אבל הם יחיו יותר שנים עם מחלות. אפשר להסתכל על הצד החיובי: מחלות שבעבר נפטרו מהן כעבור חודשים או שנים ספורות הן היום מחלות שהופכות כרוניות כמו סרטן. מצד שני, יש לזה השפעה על מערכות הבריאות, יש צורך ביותר רופאים, אחיות, מרפאות, תרופות וכמובן גם תוספת במערכת הסיעוד והעבודה הסוציאלית. כל מערכת השירותים שנותנת מענה לקשישים צריכה להתרחב. יותר אנשים יהיו זכאים לשירותים לחוק סיעוד, יותר יהיו זכאים לקצבאות זיקנה, וכן הלאה".
מה גורם לעלייה בתוחלת החיים?
"מחקרים שנעשו בתחום מדגישים כמה דברים. הראשון הוא הגֶנים. גם ההתקדמות ברפואה כמובן גורמת להארכת חיים. לאיכות הסביבה יש השפעה רצינית, והכי חשוב זה אורח החיים. פעילות גופנית, חיסונים, תזונה נכונה. בניגוד לגנים ולרפואה — אורח החיים הוא בידיו של כל אדם ואדם. יש לזה השפעה משמעותית על אריכות הימים ועל הבריאות הטובה".
מתים על ארצות־הברית
על פי המחקר המקיף עולה שספרד תתפוס בשנת 2040 את מקומה של יפן, שבה כיום תוחלת החיים היא הגדולה ביותר. הספרדים יחיו בממוצע 85.8 שנים ויקדימו את יפן במעט – עם תוחלת חיים ממוצעת של 85.7 שנים. עוד בעשירייה הראשונה: סינגפור, שווייץ, פורטוגל, איטליה וישראל. כיום ישראל נמצאת במקום ה־13 בעולם עם תוחלת חיים של 82.1 שנים. ב־2040 נטפס למקום השביעי, זינוק של שישה מקומות, ונהיה מדורגים מעל מדינות עשירות כמו קנדה ונורווגיה שאנחנו נוהגים להביט עליהן כיום בקנאה. ארצות־הברית, לעומת זאת, בצניחה חופשית מהמקום ה־43 שבו היא ממוקמת לפי נתוני 2016, למקום ה־64 ב־2040 — עם תוחלת חיים ממוצעת של 79.8 שנים. במחקר מודגש כי ספרד היא כיום אחת המדינות הבודדות באירופה שמציעה לאזרחיה שירותי בריאות מלאים באמצעות מס בריאות, ומערכת הבריאות שלה מדורגת על ידי ארגון הבריאות העולמי במקום השביעי בעולם.
פרופ' מיכאל דרשר, מנהל המחלקה לרפואה דחופה בבית חולים בילינסון, מבהיר שחלק ניכר מהזינוק בתוחלת החיים קשור דווקא לירידה בתמותת התינוקות. "כשעורכים סטטיסטיקה של אריכות חיים לוקחים בחשבון את כולם. אם הרבה תינוקות נפטרים בלידה או בסמוך לה — זה מוריד באופן משמעותי את הממוצע, למרות שיכול להיות שאנשים ששורדים את תקופת הינקות המוקדמת יחיו שנים ארוכות. סיבה נוספת לעלייה היא בדיקות סקר תקופתיות לגילוי מוקדם של מחלות, הפסקת עישון, וכו'".
למה דווקא ישראל מגיעה למקום כל כך גבוה?
"הרפואה שלנו מתקדמת, אנחנו פחות סובלים מבעיות חברתיות כמו אלכוהוליזם וסמים, ורמת הפשיעה כאן נמוכה ממדינות אחרות. בנוסף לזה הדיאטה הים־תיכונית בריאה יותר".
מה ההשלכות של העלייה בתוחלת החיים?
ככל שאדם מזדקן הוא זקוק ליותר תמיכה כספית, חברתית ורפואית. אם פעם אדם סיים לעבוד בגיל 65 ונפטר בממוצע בגיל 75 - היו לו עשר שנים לחיות. עכשיו יש אנשים שפורשים וממשיכים לחיות בממוצע 15 שנה. כמנהל מחלקה לרפואה דחופה אנחנו חייבים לתת על זה את הדעת מבחינת משאבים ודרישות מיוחדות. למשל, עכשיו אנחנו בפרויקט למניעת נפילות אצל האוכלוסייה המבוגרת".
איך האושר משפיע על תוחלת החיים שלנו?
פרופ' גבריאל בן־דור, ראש התוכנית ללימודי ביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה, חוקר כבר 18 שנים את החוסן של עם ישראל. הוא מבצע מחקרים על מדגם גדול מאוד של למעלה מאלפיים משתתפים — דתיים, חילונים, חרדים, עולים חדשים, מתיישבים מעבר לקו הירוק, יהודים וערבים. "תמיד יש גם שאלה על אופטימיות", הוא מספר. "האופטימיות מאוד גבוהה בישראל ביחס לעולם, וזה משותף לכולם: שמאל־ימין, יהודים וערבים. זה מתבטא באמונה שיהיה טוב בעתיד, שהמדינה תתגבר על האתגרים, שלמרות הסכנות הביטחוניות והשסעים החברתיים נמשיך לשגשג ושלילדים שלנו יהיה טוב. מהבדיקות שעשיתי כדי לרדת לעומקם של דברים, דבר אחד שבולט בארץ הוא התמיכה של המשפחות. זה מאוד חסר בעולם המערבי. הדבר השני הוא שיש לנו מדינה מאוד אידיאולוגית — זה מוביל לשסעים ולפעמים למלחמות אחים, אבל אנשים שמאמינים באידיאלים יש להם בשביל מה לחיות. זה נותן משמעות עמוקה יותר לחיים מאשר במדינות שבהן כולם רוצים רק להגשים את עצמם, לעשות עוד כסף ולקנות עוד אוטו. הדבר השלישי הוא שאנשים מעידים על כך שלמרות הכל מערכת הבריאות שלנו מתפקדת לא רע. הטענות העיקריות הן פחות על מערכת הבריאות ויותר על נושא הדיור ויוקר המחיה".
ואיך כל הטוב הזה משפיע על תוחלת החיים?
"אני לא רופא ולא פסיכולוג, אבל רופאים אומרים שאנשים שיש להם בשביל מה לחיות – חיים יותר שנים. אצלנו בזכות המשפחה והאידיאולוגיה יש יותר בשביל מה לחיות גם בגיל המבוגר".
גיל התבונה
ומה צפוי בעולם העבודה? מומו מהדב, מנכ"ל ארגון "מעלה" לאחריות חברתית של עסקים, עוסק רבות בנושא. "אנחנו ממליצים כבר היום לעסקים להיערך לנושא. יש פה גם זווית אישית של העובד עצמו שחי יותר שנים מבעבר אחרי הפרישה — והוא זקוק למשאבים כלכליים נוספים. זה דבר בעייתי למי שמלכתחילה הפנסיה שלו לא גבוהה. מחקרים יודעים להצביע על קשר בין רמת הפעילות של הבן־אדם לבין הידרדרות בריאותית. ככל שאדם פעיל יותר, הסיכויים שיחיה חיים בריאים גבוהים יותר. גם אם כלכלית אדם יכול לאפשר לעצמו לא לעבוד, יש צורך להשאיר אנשים פעילים בחברה כדי לשמור עליהם".
הנקודה הכי דרמטית, לפי מהדב, היא ההבנה שאמנם יש תפקודים מסוימים שנפגעים בגיל השלישי, אבל שמדובר ב"גיל התבונה", כפי שמגדיר אותו ד"ר צבי לניר. "אם חשבנו שאדם מתחיל להזדקן בגיל 67, ד"ר לניר מדבר על יכולות מאוד גבוהות מבחינת אינטליגנציה רגשית, ניסיון חיים ויכולת להתמודד עם מצבים מורכבים — שהם הרבה פעמים משמעותיים מאוד בעולם העבודה. מצד המעסיקים אנחנו רואים שחסרים עובדים במשק — והאוכלוסייה המבוגרת היא בהחלט משאב שאפשר לגייס ממנו עובדים. יש גם את סוגיית הידע ושימור הידע. ארגונים מתארים מצב של ירידה ממאה לאפס. היה לך עובד שאצר בתוכו המון ידע ארגוני וניסיון ובבת אחת כל זה נעלם מהארגון. זה מוביל לכך שצריך לבנות מודלים אחרים. יכול להיות שמבוגרים שיוצאים לפנסיה יישארו על תקן יועצים, למשל. מצד אחד צריך לאפשר התקדמות לאנשים בגילאים הצעירים ומהצד השני לאפשר לאנשים מבוגרים להישאר בשוק העבודה". •
