ב־2011, שנים לפני רעיון הפרישה מהאיחוד, הציבה בריטניה את ישראל בין המדינות שרצתה להדק עימן קשרים, לצד מעצמות כמו ארה"ב, סין ויפן. ראש הממשלה דיוויד קמרון החליט להיעזר בחברות ישראליות כדי להפוך לעמק הסיליקון של אירופה, וסימן גם חברות פארמה וחקלאות.

שנים חלפו, הבריטים החליטו על ברקזיט, קמרון התפטר - אבל לברקזיט עשויה להיות דווקא השפעה חיובית על ישראל. אם אכן תפרוש מהאיחוד, בתום הפיאסקו המתמשך, היא תצטרך לחתום הסכמים בילטרליים עם כל מדינה עימה היא רוצה לסחור. בזכות מעמדה של ישראל כאימפריה טכנולוגית, בריטניה תחזר אחריה נמרצות. היא זקוקה לה לא רק בהיי־טק, אלא גם בתחום הסייבר והמודיעין מול איום הטרור. החיזור אף הוביל לתוצאות פוליטיות: אם לפני עשור היא הייתה ראש החץ של ההסתייגות ממדיניות ישראל בשטחים, היום הבריטים מפנים את מבטם לצד השני.

בריטניה של אחרי הברקזיט תזדקק לישראל יותר מאי פעם ושיתוף הפעולה צפוי לגדול, ועימו היקפי הסחר. "בריטניה שמחוץ לאיחוד" לא תהיה כפופה לחוקיו. גם היבוא ממנו יתכווץ, כי בהיעדר חוקי סחר חופשי הבריטים יחפשו חלופות זולות יותר. וחברות ישראליות יוכלו ליהנות מתחרות הוגנת מול מדינות אחרות.

עוד השלכה משמעותית להחלטה בעד פרישה מהאיחוד היא צניחת הליש"ט (ראו מסגרת). לונדון, שפעם היה צריך למשכן כליה כדי לבקר בה, הפכה לגן עדן תיירותי. אחרי הברקזיט בריטניה תישאר אטרקטיבית, ואם היא תפרוש מהאיחוד בלי הסכם, הפאונד יצנח עוד ויהפוך אותה לזולה עוד יותר. מנגד, הכניסה למדינה תהיה מייגעת, עם תורים ארוכים יותר לביקורת דרכונים ובדיקות קפדניות יותר.

ואם הברקזיט לא יקרה? הכל, ולפחות הרוב, ישוב לקדמותו. הליש"ט תחזור לטפס כשהאמון במטבע ובכלכלה ישוקם. זה ייקח חודשים או שנים, אבל בסוף בריטניה תשוב להיות מעצמה. ב־29 במארס נדע אם בריטניה יוצאת מהאיחוד, בהסכם או בלעדיו, או שמא תהיה פניית פרסה.