"גל אמר לי 'אני יודע שקשה לך לשמוע, אבל אם צריך אני מוכן למות'"

בני משפחתו של סמ"ר גל קיידאן ז"ל שנהרג בשבוע שעבר בפיגוע בצומת אריאל בשומרון מספרים על הכישרון הגדול במוזיקה ובמחשבים שנגדע ברגע אחד, על השאיפה להצטיין ולהפוך למפקד וגם על האהבה הגדולה לחברתו בארבע השנים האחרונות, ניצן סבג, שנותרה עם לב שבור.

קיידאן הותיר אחריו הורים, מרינה ואנטולי, ושני אחים ארז (28) ואלונה (35) ואת בת זוגו, ניצן סבג. כאשר למד במקיף ז' בבאר־שבע, גילה כנער כישרון למוזיקה ואהבה גדולה לידע. בני משפחתו מספרים שגל ביקש לנצל את כישוריו בתחום המחשבים ולשרת בתחום הסייבר בצבא, ולא קיבל בהבנה את השיבוץ שלו לתותחנים, עד כדי כך ששקל תחילה את המשך דרכו בצבא. "אמרתי לו, 'אם אתה רוצה להיות פה בארץ, חשוב שתלך לצבא'", סיפרה בכאב אמו מרינה. "זה ילווה אותך כל החיים ויפגע בך במקומות שאתה אפילו לא חושב".

"החמצה אדירה". עם האחות אלונה והאח ארז

שבועיים לאחר הגיוס החליט גל שהוא הולך לתת את כולו בשירות הצבאי וביקש להפוך למפקד. "גל עשה את מה שתמיד עשה. הוא אמר, 'אם אני כבר פה, אני הולך להיות הכי טוב'", סיפר אחיו ארז. "הצבא נתן לו המון אבל הוא היה מוכן לתת פי שניים", סיפרה אחותו אלונה. משפחתו מסכימה וקובעת: "מתלמיד מוצלח ומוזיקאי מדהים הוא הפך בצבא ללוחם לכל דבר ומפקד אחראי. הוא קיבל סט של תכונות שהלוואי שהיה משתחרר איתם מהצבא".

"הוא אמר שהוא מאוד מרוצה ממה שהוא עושה ומהמקום שבו הוא נמצא", מספרת האם מרינה. "הוא אהב את העצמאות, האחריות, להיות מפקד. הוא כבר דיבר על אחרי הצבא, אוניברסיטה, טיול, החיים".

"זו החמצה אדירה", אומרת אלונה. "אם הוא היה זוכה לסיים את השירות שלו השמיים היו הגבול עבורו". על החיילים שהיה בצומת לידו הם אומרים: "אנחנו לא מחפשים אשמים וכעס. אנחנו רוצים שירגישו בנוח לדבר איתנו. אין על מה להצטער".

קיידאן יצא במשך ארבע שנים עם ניצן סבג, שמשרתת בבה"ד 1. השניים התאהבו והיו כמעט בלתי נפרדים. "אהבנו לעשות הכל יחד", מעידה סבג. "הוא אמר שקיבל שיבוץ לקרבי, אבל אם אני לא רוצה הוא יהיה מש"ק בקריה כי לא נדבר כל יום. אמרתי, 'לא אקח לך את זה, אני מבינה את הסיכון'. הוא הבין שאני פה בשבילו. הוא מאוד רצה להיות מפקד. הוא הבין שככל שהוא עולה בדרגות, ההשפעה שלו על החיילים יורדת ולכן רצה להיות הכי קרוב אליהם, ושם הוא רצה להישאר. אחד הקצינים אמר, 'אני צריך קצינים כאלה, אבל צריך גם מפקדים כאלה'".

מוזיקאי מחונן. עם כלי הנגינה הייחודי

ניצן ביקשה להודות לחבריו בגדוד על אחת השנים הטובות של חייו. "כל חייל נשבע להקריב את חייו. הייתי בהשבעה שלו ובקורס מ"כים, ותמיד צבט לי בלב לשמוע את זה. הייתה התחממות בגזרה, חברים ירדו לקו, ואמרתי לו שאני קצת חוששת. הוא אמר לי, 'עכשיו תורנו. אני יודע שקשה לך לשמוע אבל אם צריך אני מוכן למות'. וידעתי שכשאמר את זה, זה אמיתי. לא הייתי אומרת לו אף פעם תשמור על עצמך, כי לשמור על עצמו לא היה מה שהנחה אותו אלא הדבקות במשימה. אני מודה לחברים שלו על כל דקה שהיו איתו. הם עשו לו כל כך טוב. הוא פרח בצבא ואהב אותם בטירוף. כשהייתי איתם רציתי לחבק אותם לנצח. אמרתי להם שגל זכה והם אמרו לי שהם זכו. גל בטח אומר לעצמו, 'אני שמח שהשנה האחרונה שלי הייתה ככה'. אין גיל טוב למות בו. בטח לא גיל 19. אבל הוא בטח מסתכל ואומר, 'אני שמח שככה סיכמתי את החיים שלי'. אני בטוחה".