יובל מנדלסון מחזיק בתמהיל משוכלל של מוזיקאי, תסריטאי, שחקן וסולן להקת רוק לשעבר, שילוב לא רע בכלל בפני עצמו. אלא שפרט לכל אלה, הוא גם מורה לאזרחות ומחנך בתיכון ברמת־גן. בחופש הגדול מנדלסון מתרכז יותר במוזיקה ומוציא אלבום חדש אחרי שלוש שנים.

ולא רק זה. הוא מתאחד עם שייגעצ, הלהקה שבה פרץ בקריירה המוזיקלית, בהופעה מיוחדת בבארבי בתל־אביב ב־2 בספטמבר. "שמונה שנים ארוכות לא ניגנו ביחד", אומר מנדלסון. "את האלבום החדש הלקטתי עם ההרכב 'יובל מנדלסון והמסע לפולין', הלהקה שלי בשנתיים האחרונות. שייגעצ התפרקה ב־2011 אחרי 12 שנות פעילות".

כי?

"הגענו לתחושת מיצוי יצירתי ואמנותי אז, וכשהגיעה התחושה הזאת המשכנו להופעה מתוך האינרציה אבל הרגשנו שזה לא הדבר הנכון. הייתי מאוד צעיר כשהלהקה קמה, הכל קרה מהר וגדול, והתחלתי לחשוב מה אני יכול לעשות אחרת ושונה, בתחומים אחרים בקריירה".

אז יש סיכוי שההופעה תוביל לאיחוד?

"לא נרתום עגלה לפני הסוסים, נעשה את האירוח ונראה איך אנחנו מרגישים אחר כך, אם יהיה כיף ונחמד. ההופעה המשותפת עולה מתוך חברות טובה, פרגון ורצון לנגן שוב ולהרגיש איך זה עובד לנו בלי שבכלל חשבנו על מה הלאה. אתמול הייתה חזרה ראשונה".

התרגשת?

"איך אומרת הקלישאה? היה כמו לרכוב על אופניים אחרי הרבה זמן. חיברנו את הכלים ופתאום הרגשתי חשמל, זה היה עוצמתי. אני לא משתמש במילה 'מרגש' הרבה, אבל אשים את הציניות בצד ואגיד לך שכן, התרגשתי. היה לי עור ברווז".

הוא עדיין מאמין בקונספט שנקרא אלבום. "לזה אני רגיל. גדלתי בדור שהאזין לאלבומים ונהנה מהם ואני לא ממהר לוותר על הפורמט. אני מבין שהמילה דיסק מצחיקה ואין פיזית כל כך איפה להשמיע את זה, אבל אני עדיין צורך את המוזיקה שלי באופן הזה. ככה אני נהנה ממוזיקה ואני חושב שיש עוד כמה מאות שנהנים כמוני. אנחנו לא נדפיס אלבום ב־20 אלף עותקים, אבל נעשה מהדורה מצומצמת".

איך הרדיו מקבל את השירים החדשים?

"תלוי, תלוי, הוצאתי שיר שנקרא 'הזיפת של יום שישי', שיר של שש דקות שנכנס לפלייליסט לילה בגלגלצ, שזה יפה לגמרי. גם את השיר 'קרב מאסף' יצא לי לשמוע ב־88 ובגלצ. באופן מוזר, כאשר אתה לא מכוון למכנה משותף רחב ועושה רק מה שאתה מבין ומשרת את היצירה שלך, אתה זוכה לתשומת לב".

כמורה לאזרחות, איך אתה מנתח את התקופה, שני סיבובי בחירות?

"כאזרח אני חרד לדמוקרטיה שלנו ולגורלה ולעתידה. תראה, כשיש שר משפטים שמבקש לצמצם את סמכויות בית המשפט ולהצר את צעדיו, כשיש ראש ממשלה שמבקש להקים ממשלת חסינות, כשיש אווירה ציבורית מתלהמת שמוציאה מהמרחב הלגיטימי כל מה שמריח משמאל, אני כבנאדם עם השקפת עולם הומניסטית וליברלית, שוחרת זכויות אדם ודמוקרטיה, מרגיש שהטולרנטיות בציבור הולכת ונשחקת. זה מדאיג".

יש גם אבל?

"כן, הפוזיציה שלי כמורה לאזרחות היא מעניינת בתקופה הזו, כי אנחנו באמת בנקודת זמן כזה שבה אני יכול להביא את הדברים לשיעור ולדבר עליהם כמו שהם, כך שהנושאים הם לא רק אותיות מתות בספר הלימוד אלא מובאים מהאקטואליה ואנחנו נכנסים לתוך הדבר. במובן הזה אני מרוויח כמו שדסק של תוכניות סאטירה מרוויחות. יש עם מה לעבוד".

עד כמה באמת הדור הזה של גוגל חסר את הידע הכללי?

"בעיניי זה לא העיקר. אני כן מזהה אצל הילדים האלה אכפתיות ותחושה של שייכות ודאגה למקום שבו הם חיים. אז יש אינסטגרם ופייסבוק, אבל הם לא באים על חשבון זה שהם פעילים בתנועות נוער או מתנדבים או משחקים כדורגל או נפגשים ומדברים, עדיין חיים בעולם שמעבר לדיגיטל מתוך עניין. הדיגיטל גם בחלק מהמקרים עובד לטובתנו, כי הקשר שלי עם התלמידים יותר חזק ממה שהיה נהוג בקרב מורים לפני 20 שנה, נניח, כי אני חבר איתם בקבוצת ווטסאפ אחת וזה כן עושה משהו".

הם מגיעים להופעות?

"אני לא מזמין אותם. אני לא משתמש בכיתה כפרומו. אבל כשאני נכנס לכיתה הם קולטים שאני עוף מוזר באקלים הבית ספרי והרבה פעמים מקבלים את פני בכיתה עם שירים שלי ביוטיוב. חלקם באים, כן".