רק לפני חמישה חודשים הרגישה שלומית אזרד שהיא מרחפת ברקיע השביעי. אחרי שביססה את מעמדה כמעצבת שמלות כלה, לא רק של סלבס, ואף הציגה אותן בניו־יורק ובמדריד, היא הוזמנה, לראשונה בחייה, להשתתף בשבוע האופנה הישראלי. כשהגיעה לפגישה עם המפיק מוטי רייף וראתה שהתצוגה שלה שובצה ל־19 במארס נעצרה נשימתה. "זה יום ההולדת של בעלי, גולן, שנפטר מסרטן לפני שבע שנים", היא מספרת. "מאז שגולן נפטר אני חיה בתחושה שהוא עוקב אחריי ורואה איך אני מתקדמת ושומר עליי מלמעלה. כשיצאתי מההלם הראשוני החלטתי לשנות את התוכנית".
באיזה אופן?
"במקום להציג 25 שמלות ערב, כפי שסוכם בתוכנית המקורית, הודעתי למוטי שאעבוד מסביב לשעון, בימים ובלילות, ואציג 35 דגמים, מפני שגולן היה בן 35 כשהפך אותי לאלמנה עם שלושה ילדים".
עבודה מסביב לשעון לא זרה לה. "מאז שגולן נפטר הבנתי שאין דבר שעומד בפני אישה, ואת האמונה הזאת הבעתי בשמלות סקסיות ונועזות. עשיתי מדידות אחרונות, תיקונים אחרונים, והעמדתי קולקציה שמוקדשת לנשים חזקות שגם עושות קריירה וגם מפרנסות וגם מגדלות משפחה. רוסלנה רודינה, הפרזנטורית שלי, הייתה אמורה לנעול את התצוגה בשמלת כלה לא סטנדרטית. ברגעים הכי לחוצים הזכרתי לעצמי שהתצוגה הזאת מתקיימת לזכרו של גולן. חמותי ובני משפחתו היו אמורים להגיע, שמרתי להם מקומות בשורה הראשונה. אבל אז פרצה הקורונה והכל נעצר".
מה עלה בגורלן של 35 השמלות?
"הן תלויות אצלי בסטודיו, בצד, במקום שבו אף אחד לא יראה אותן. דווקא מפני שזו הפעם הראשונה שאני מציגה שמלות ערב, החלטתי לא לחשוף ולא לשרוף את הקולקציה שבה השקעתי קרוב ל־250 אלף שקל וחצי שנה של עבודה. אני מחכה ליום הגדול שבו נחזור לשגרה וייקבע תאריך חדש לשבוע האופנה. אם יהיה צורך אעדכן וארענן חלק מהן, אבל אני עדיין לא רואה את זה קורה. זה לא סוד שתעשיית החתונות נמצאת כבר חמישה חודשים במשבר עמוק. יש לי כלות שכבר דחו שלוש פעמים את החתונה ואין להן מושג למתי לקבוע מפני שאין שום אופק. כולנו חיים ב'הולד', בסימן שאלה".
היריון בכיתה י"ב
כמו כולם אזרד נמצאת בקרב כלכלי מול הקורונה. "בעבר העסקתי 22 עובדות, וכיום אנחנו שבע. במקום לפטר הוצאתי לחל"ת. אבל כמפרנסת יחידה אני נלחמת בשיניים כדי לשמור את הראש מעל המים. כל יום הוא מלחמה חדשה וההתמודדות מאוד לא פשוטה. גם בתקופות הכי חזקות שלי נשארתי בן אדם פשוט, אבל הילדים ידעו שפעמיים־שלוש בשנה אנחנו טסים לחו"ל. יכולתי לאפשר לי ולהם את הבילוי המשפחתי הזה. מאז הקורונה רמת החיים בבית ירדה, אין מותרות. אני לא משתכרת כמו בעבר ולא קיבלתי תמיכה מאף אחד".
אזרד, בת 38 שנראית כמו תיכוניסטית, גדלה במשפחה מרוקאית בלוד, ומאז ילדותה נמשכה לאופנה. "בכיתה ציירתי בגדים בעמוד האחרון של המחברת, מתחת לאף של המורה. נהגתי לגזור חולצות שלי ולתפור מהן בגדים לבובות הברבי. בתיכון תפרתי תחפושות לכל החברות", היא מספרת. "כשהייתי בת 14 הכרתי את גולן, שגדול ממני בשלוש שנים, ובסוף י"ב נכנסתי להיריון. האפשרות של הפלה בכלל לא עמדה על הפרק. גולן לא רצה, גם אמא שלי התנגדה, אז רצנו לחופה ובגיל 19 כבר הייתי אמא של חושן".
חושן?
"כן, בילדותי אהבתי את הסדרה 'פלורנטין' שבה השתתפה ילדה שקראו לה חושן. כבר אז אמרתי לעצמי שאתן את השם הזה לילד הראשון שלי, בן או בת, לא משנה. היום הוא בן 20, הגיוס שלו קצת נדחה בגלל כל מה שהוא עבר עם אבא שלו, אבל בעוד כמה חודשים הוא כבר ילבש מדים. מי שרואה אותנו ביחד לא מאמין שאני אמא שלו".
את מצטערת על ההיריון שאילץ אותך להתחתן?
"ברור שלא. זכיתי בבעל נדיר. אני מאחלת לבנותיי — אגם (16) ותהל (10) — שיזכו למצוא בעלים כמוהו, אבל לא הייתי ממליצה להן להפוך לאמהות בגיל כל כך צעיר. עדיף לצבור בשלות וניסיון חיים".
גולן פירנס את שלושתם מעבודתו כמרכיב שרוולים של מטוסים בנתב"ג. "יכולתי לשבת בבית עם הילד, אבל זה לא התאים לטמפרמנט שלי. נרשמתי ללימודי חוץ בשנקר ועשיתי כמעט שלוש שנים על פי לוחות הזמנים שלי, בלי לחץ, בשמחה. פתחתי סטודיו קטן בתוך הבית שלנו ועיצבתי שמלות לתחרות מלכת היופי של לוד. גולן היה זה שתמיד דחף אותי קדימה. הוא אמר 'בואי נפתח מקום גדול יותר', הוא נסע איתי לתל־אביב לבחור בדים והוא עזר לי המון עם הילדים. החלום שלי הפך לחלום משותף".
בתם תהל הייתה בת חודש כשאביה אובחן כחולה סרטן. "במשך תקופה ארוכה הוא התלונן על כאבי בטן, הרופאים חשדו בדלקת והציעו לו חוקן. יום אחרי הבריתה לקחתי אותו למיון ובצילום אובחנה חסימת מעיים. הפוליפ שנלקח בקולונסקופיה נשלח לפתולוגיה ונאמר לנו שהתשובה תגיע בעוד שבועיים, אבל כבר אחרי שבוע הזעיקו אותנו לבית החולים. הודיעו לנו שזה גידול ממאיר ושהוא חייב להיכנס מיד לניתוח ולטיפולים. גולן עבר שלוש וחצי שנים של סבל, ארבע פעמים פתחו לו את הבטן, וברור שגם אנחנו סבלנו מהמצב, אבל לרגע לא חשבתי על עצמי — רק עליו. אחרי הניתוח הראשון נתנו לנו תקווה, ואפילו התחלנו לתכנן סעודת הודיה, אבל עוד לפני ששוחרר הביתה התגלו גרורות במעי הדק וככה זה המשיך להתגלגל. כשניקו אזור מסוים צצו גרורות באיבר אחר".
חושן היה בן תשע כשאביו אושפז. "לא היה לי לב לספר לו שאבא שלו חולה בסרטן, אז סיפרתי לו שלאבא יש דלקת בבטן. עם הזמן הוא קלט שמדובר במשהו הרבה יותר רציני. כמה אפשר לשקר. למזלנו, גם גולן לא היה מודע לחומרת המצב".
איך?
"כשקבענו תור אצל רופא פרטי, צילצלתי אליו וביקשתי שלא יגלה לגולן שזה סרטן בדרגה 4. ביקשתי ממנו לומר לגולן 'אפשר להחלים, אתה בחור צעיר'. לא רציתי שבעלי יתייאש, רציתי שהוא ימשיך להילחם כמו שאני נלחמת למענו, ובדיעבד זה היה צעד נכון. עובדה שהוא שרד יותר משלוש שנים. בהפוגות שבין הטיפולים הוא היה בבית. אישפזתי אותו רק שבועיים לפני פטירתו. ביום חמישי הרופאה קראה לי לצד ואמרה 'המדדים לא טובים, זה עניין של ימים'. לקחתי נשימה עמוקה ונזכרתי שביום ראשון יש לי כלה. טסתי לסטודיו, עשיתי את התיקונים האחרונים בשמלה, ביום שישי הכלה אספה אותה ואחרי כמה ימים, כשבאה להחזיר את השמלה, היא ראתה מודעת אבל בחזית הסטודיו. הכלה אמרה 'לא ידעתי שבעלה של שלומית חולה, היא לא נתנה לי להרגיש שיש לה בעיה'. ככה הייתי, עם מסכה. הולכת לישון עם דמעות, מרטיבה את הכרית, ובבוקר קמה עם חיוך לבעלי".
החיים נמשכים
גם אחרי מות בעלה היא לא הסירה את המסכה. "שלחתי את הילדים לבית הספר ולגן וחזרתי למיטה. יצאתי ממנה רק שעה קלה לפני שהם חזרו הביתה. העובדות שלי החזיקו את הסטודיו ולא התעניינתי בעבודה. ככה התנהלתי במשך שמונה חודשים עד שהבנתי שאם לא אצא מהמיטה ומהבית אני עלולה להשתגע. גם הבנתי שאני חייבת להדגים לילדים שהחיים נמשכים".
רוסלנה רודינה היא הפרזנטורית של אזרד מתחילת דרכה. "כשצילמתי את הקולקציה הראשונה של שמלות הכלה שלי היא עוד לא הייתה עם אייל גולן ובכלל לא הייתה מפורסמת. חברה משותפת סיפרה לי על בחורה מהממת והיה בינינו קליק ממבט ראשון, כמו באהבה. הפכנו לחברות טובות, כמו זוג. חברות צחקו עלינו שאנחנו 'אלזות' כאלה, קצת קרות".
מרוקאית קרה? יש חיה כזאת?
"עובדה, אני יודעת להיות גם קרה, אבל זה לא נובע מאנטיפתיות, אלא מהצורך להגן על עצמי. אמנם אני נראית שברירית ועדינה, אבל החיים חישלו אותי ואי אפשר לעבוד עליי בעסקים. בקטע הזה רוס דומה לי. גם היא נאבקת. רק בזוגיות הנוכחית שלה עם איתי פז היא הפכה לאישה חמה שאוהבת את הבית ונהנית מהשקט. היא באמת מאושרת. אני מחכה לרגע שבו אתחיל לעצב לה שמלת כלה אמיתית".
הקמפיין הראשון עם רודינה צולם לפני שבע שנים באילת ועורר תהודה רחבה. בסטודיו הקטן ברמלה הטלפונים לא הפסיקו לצלצל. "הבנתי שהמקום לא מספיק מזמין ולא מספיק ברמה, וכשהחלה נהירה גדולה עברתי לסטודיו גדול ברמלה, 500 מ"ר, אחד המקומות הכי יפים בארץ. מאז דחיתי את ההצעות לעבור לתל־אביב. מי שרוצה ללבוש אותי באה לכאן. הלבשתי כלות מפורסמות כמו עדן בן זקן, ירדן (של משה) פרץ, דנה לפידות, עמית רביבו מ'גולסטאר' והרבה נשות כדורגלנים, עיצבתי שמלות הופעה לנסרין וגם לאגם בוחבוט, לפרמיירה של 'מלך האריות' בלונדון. מעולם לא ראיתי הבדל בין כלה סלבית לבין כלה אלמונית. כל הכלות רוצות להיות הכי יפות והכי מיוחדות, בערב הכי מרגש בחייהן".
כבר בראשית הקורונה, כשמעצבי שמלות הכלה התאגדו למחאה משותפת, רבים מתחו ביקורת על המחירים המוגזמים.
"לא נחשבתי ליקרנית במיוחד, והמחיר נקבע בהתאם להוצאות. זו לא אשמתי שהרבה כלות נסחפו והתעקשו לתפור שלוש שמלות, שכל אחת מהן היא בעיצוב אישי שלי, מההתחלה ועד הסוף. בסטודיו שלי נתתי מענה גם לכלה שפויה, שביקשה לשכור שמלה אחת שכבר נלבשה. שלוש היועצות שבסטודיו עזרו להן לבחור ואני הקפדתי להיכנס לחדר המדידה לפחות פעם אחת. כמה פעמים בשנה ערכתי סייל ומכרתי שמלות ב־5,000 שקל. מה יוצא לי מזה שהשמלות תלויות על קולבים? עדיף לשמח. היום כל זה נראה לי כמו חלום שהתרחק".
באיזה מובן?
"הסטודיו פתוח לכלות של החורף, לרגע לא עלה בדעתי לסגור אותו, אבל המציאות השתנתה. אפילו כלות ממשפחות עשירות קיבלו את הפרופורציות הנכונות. הן מבינות שלא חייבים לתפור שלוש שמלות, שאפשר לרדת לשתיים ושגם שמלה אחת לכל הערב זה בסדר. מי החליט ששלוש שמלות כלה הן ערובה לחיי נישואים מאושרים?".
העיצוב שלך השתנה בעקבות המיתון?
"אני עדיין שואפת שכל כלה תצא ממני בתחושה שהיא מלכה לערב אחד, אבל בבחירת הבדים אני חושבת פעמיים, כדי שהשמלות שלי יתאימו לכל כיס. זו הסיבה שאני כל כך כועסת על האפליה. למה אישרו התקהלות במסעדות ובים, והחתונות נשארות מחוץ לתמונה? מדי יום ביומו אני מקבלת טלפונים מכלות מיואשות שלא יודעות מתי ואיך יזכו לעמוד מתחת לחופה".
לקראת סיום, אזרד מגלה שהיא מאוהבת. "לא האמנתי שזה יקרה לי", היא מסמיקה, "אבל החיים לא מפסיקים להפתיע. חברה ממיאמי הכירה לי גבר מקסים וצנוע שלא מעוניין בחשיפה. הוא גרוש עם ארבעה ילדים, שכבר פגשו את הילדים שלי".
בגיל 38 את יכולה להביא לעולם עוד ילד.
"לא, לא", היא נרתעת, "בחיים לא אביא לילדים שלי ילד מאבא אחר. אולי השקפת העולם הזאת מיושנת, אבל ככה אני". •
