yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: שאטרסטוק
    ממון • 26.11.2020
    נזק בלי כיסוי
    הן נזרקות בכל מקום ומלכלכות את המרחב הציבורי, מגיעות לנהרות ולאוקיינוסים ולתוך קיבותיהם של בעלי חיים, אי–אפשר למחזר אותן, והייצור ההמוני שלהן צורך הרבה מאוד משאבי סביבה: המסכות שנכנסו בסערה לחיינו בשנה האחרונה מיוצרות בכמויות בלתי נתפסות והופכות לאיום עצום על הסביבה • למה הן גרועות לא פחות מהפלסטיק, ומה הפתרון לבעיה?
    סער גיט

    עד לפני שנה מסכה הייתה אביזר פורימי שכיכב במסיבות ובתהלוכות רחוב צבעוניות, או, בגרסתה היותר משעממת, בבתי חולים. אבל הקורונה הפכה סדרי עולם וכפתה עלינו להתהלך כל הזמן עם מסכות, ואלה מוצאות דרכן תוך זמן לא רב גם אל המדרכות, הכבישים, הספסלים, חופי הים, היערות והפארקים, וגם למטמנות האשפה ולאוקיינוסים, בסחף אדיר שקשה לעצור, ושצפוי רק להתגבר.

     

    המחיר האקולוגי כבד מנשוא. נתון שהתפרסם לאחרונה ממחיש את הקטסטרופה: לפי מחקר של כתב עת מדעי שציטט גרינפיס, ארגון הסביבה הגדול בעולם, 129 מיליארד מסכות חד־פעמיות ו־65 מיליארד כפפות חד־פעמיות נזרקות מדי חודש ברחבי העולם. זה בערך 16 מסכות ושמונה כפפות לאדם בחודש. ארגון הבריאות העולמי העריך בחודש מארס שנדרשות 89 מיליון מסכות בחודש עבור כלל האוכלוסייה להתמודדות עם הקורונה. הכמות שנמצאה בפועל במחקר גדולה פי 730 (!).

     

    רק בבריטניה, לפי מחקר שערך יוניברסיטי קולג' לונדון לא מזמן, עומד הביקוש למסכות על 24.7 מיליארד בחישוב שנתי. עד לחודש יוני, כולל, הזמינו הרשויות בצרפת שני מיליארד מסכות. לפי הערכה של גרינפיס שהתפרסמה לפני ארבעה חודשים, קצב הייצור של "פסולת מידבקת" (פסולת שעלולה להדביק, כמו מסכות, כפפות, מחטים וכו') במטרופולין של מנילה בפיליפינים למשל, הכולל 16 מחוזות, הוא 280 טונות ביום. בינתיים, בים התיכון, המסכות הפכו למדוזות החדשות. לפני נתונים שהגיעו לידינו ומתבססים על המודל הסטטיסטי של חברת סטורנקסט, בישראל נמכרו כ־254 מיליון כפפות מאז חודש מארס ועד סוף השבוע האחרון.

     

    למספרים המבהילים הללו יש נזק כפול. כי לא רק שצונאמי המסכות מטנף את הסביבה - ייתכן שהוא גם מהווה איום על בריאות הציבור. הסיבה לכך היא שפסולת כזאת, בהיקפים כה גדולים, עלולה, לפי אחת ההערכות, להגביר את הסיכון להידבק בקורונה. מחקרים שנעשו בעבר גילו כי הנגיף יכול לשרוד על משטחים, ושבתנאים מסוימים הוא יכול להישאר על מסכה כירורגית עד שבוע. עם זאת, המדע עדיין לא מיישר קו בעניין: מחקר של המרכז לבקרת מחלות קבע שהנגיף לא מדביק בקלות דרך משטחים, ומאידך, מחקר של סוכנות המדע הלאומית באוסטרליה גילה שהנגיף הוא בעל הישרדות גבוהה מאוד - שיכולה להגיע לשבועות ארוכים - על משטחים כמו מכשיר סלולרי ושטרות.

     

    קוף מקאו לועס מסכה | צילום: איי-אף-פי
    קוף מקאו לועס מסכה | צילום: איי-אף-פי

     

     

    המסכות הכירורגיות הרגילות, שהן הרוב, עשויות מחומר פלסטי, פוליפרופילן (פולימר), בשכבה האמצעית, שעטוף בשכבות של נייר או בד. זה מקור ידוע למיקרו־פלסטיק - חלקיקי פלסטיק קטנטנים שמתפזרים בסביבה, כולל במי האוקיינוסים, נכנסים לשרשרת המזון של בעלי חיים ויכולים לשרוד בין עשרות למאות שנים לפני שהם מתכלים. מסכה אחת בלבד יכולה לייצר מיליוני חלקיקים, כל אחד מהם בעל פוטנציאל לשאת כימיקלים מסוכנים. עוד לפני שהמסכות מתפרקות למיקרו־פלסטיק, יצורים רבים לא יכולים להבדיל בינן לבין המזון שלהם ועלולים לבלוע את המסכות ולהיחנק, או להגיע לתת־תזונה כשיאכלו מסכות במקום מזון.

     

    בשנים שקדמו למגפה התריעו גורמים סביבתיים מפני האיום הנשקף לאוקיינוסים מהצטברות פלסטיק. עד 13 מיליון טונות פלסטיק מגיעים לאוקיינוסים מדי שנה, על פי הערכה של האו"ם מ־2018. אל הים התיכון זורמים 570,000 טונות פלסטיק בכל שנה, כמות שהקרן העולמית לשימור חיות הבר השוותה להשלכת 33,800 בקבוקי פלסטיק לים בכל דקה. המסכות הן תוספת נזק מסוג חדש.

     

    "אפשר להתייחס למסכות כאל ממד נוסף של זיהום הפלסטיק שאנחנו כבר מצויים בעיצומו", אומר פרופ' יואב יאיר, דיקן בית הספר לקיימות בבינתחומי הרצליה. "זה עוד מרכיב חדש, בכמויות מטורפות, שנוסף לבעיה קיימת ומחמיר אותה באופן טבעי. זה נובע לא משום שהחומר חדש במיוחד - זה חומר מוכר, פשוט לא נפטרים ממנו בצורה ראויה. אי־אפשר למחזר אותו, אבל אפשר לאסוף אותו ולא לגרום לו להגיע בצורה כמעט בלתי נשלטת לסביבה, לנהרות, לאוקיינוסים. בסופו של דבר, הזמן שלוקח לחומר כזה להתפרק נמדד בעשרות ובמאות שנים. זה יוצר זיהום סביבתי מתמשך. חלקים ממנו יכולים להתפרק למיקרו ולננו־פלסטיק, שאחר כך נכנסים לגוף שלנו ולמחזור המזון בטבע. בתקופת זמן מאוד קצרה הוספנו כמות מסיבית של חומרים שלצערי לא מטופלים טוב".

     

    המשמעות ברורה וכואבת: בלי נוהלי סילוק טובים יותר של המסכות, האסון הסביבתי הוא רק עניין של זמן.

     

    מתנדב אוסף מסכות שנזרקו | צילום: שאטרסטוק
    מתנדב אוסף מסכות שנזרקו | צילום: שאטרסטוק

     

     

    ציפורים מסתבכות

     

    הביקוש האקספוננציאלי למסכות שינה לבלי הכר גם את הכלכלה. חברות שונות, שמייצרות בזמנים רגילים שלל מוצרים במגוון תחומים, עשו הסבה מהירה כדי לענות על הצורך הגובר באמצעי התמגנות. חברת באואר, למשל, יצרנית ציוד הוקי מניו־המפשייר, עברה מייצור מסכות הוקי לייצור מגיני פנים. האחים ברוקס, עוד חברה אמריקאית שממוקמת במנהטן ומתמחה בדרך כלל בייצור עניבות, חולצות וחליפות, עברה גם היא להכין מסכות. גם יצרניות של בגדי ים, ז'קטים, מזרנים וכריות הבינו מה באמת חשוב עכשיו - ושינו סדרי עדיפויות כדי לענות על הדרישה העולמית לכיסויי הפנים, שלא הולכת להיעלם בזמן הקרוב.

     

    "אתה יכול לחשוב על זה כמו על נייר טואלט", מסביר פרופ' יאיר. "זה הפך למוצר שכל אחד צריך שתהיה לו חבילה ממנו. ברצועת עזה הדבר הזה גרם לפריחה כלכלית, כי כל מיני מתפרות שהיו פעם מייצרות אופנה עשו הסבה לתפירה של מסכות, הן מייצאות אותן לכל העולם בכמויות אדירות, וזה מחזיק אותן עם הראש מעל המים. בסופו של דבר לא צריך עבור זה טכנולוגיה של הדפסה דיגיטלית, אלה דברים מאוד פשוטים. זה מוצר נורא זול ואנשים מחליפים את זה כאילו זה טישו. הבעיה הסביבתית הרבה יותר חמורה בעיניי".

     

    עד כמה הפצצה המתקתקת הזאת מטרידה את הציבור? לפחות בישראל, נראה שלא מספיק. אולי כי הסכנה האמיתית סמויה מן העין. "יש את הנזק הסביבתי שאתה רואה – אתה הולך ברחוב או בטבע ונתקל במסכות זרוקות", אומרת ד"ר ורד בלאס, חברת סגל בחוג ללימודי סביבה בבית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ על שם פורטר באוניברסיטת תל אביב. "מצד שני, אתה לא רואה את גזי החממה שנפלטו בגלל שייצרנו את מיליוני ומיליארדי המסכות האלה. ההשפעה הסביבתית קורית לנו לאו דווקא מול העיניים, אלא במקום שבו כרו או ייצרו את חומרי הגלם".

     

    סרטן שהסתבך במסכות על החוף | צילום: שאטרסטוק
    סרטן שהסתבך במסכות על החוף | צילום: שאטרסטוק

     

     

    הנזק שהקורונה גורמת לסביבה לא מסתכם רק במסכות. העלייה חסרת התקדים בכמות המשלוחים מהסופרמרקטים נותנת גם היא את אותותיה. "הנושא של המשלוחים מטורף", אומרת פרופ' אופירה אילון ממוסד שמואל נאמן בטכניון ומהחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה. "בגלל חוק השקיות (שמטרתו הייתה לצמצם שימוש בשקיות חד־פעמיות - ס"ג), בסופרים השונים עברו לשקיות נייר, שמשמשות אותנו רבע שעה - מהרגע ששמים את המשלוח באוטו ועד שהוא מגיע הביתה. בשימוש הזה הנייר לא יותר ידידותי מהשקית. אם זו הייתה שקית פלסטיק, הייתי יכולה להשתמש בה שוב - לאשפה, לקחת בה אוכל לעבודה, לארוז בה נעליים. בשקית הנייר אנחנו משתמשים פעם אחת וזורקים, ולכן מבחינה זו הנייר בעצם הרבה יותר גרוע. אנחנו יורים לעצמנו ברגל. כי הנייר הזה לא מיוצר בארץ, הייצור והשינוע שלו מחו"ל וההתפרקות שלו באתרי ההטמנה פולטים גזי חממה".

     

    ולא מדובר רק במשלוחים מהסופר. "ביום הרווקים הסיני ישראלים הוציאו 45 מיליון שקל בשש שעות על הזמנות מוצרים", אומרת פרופ' אילון. "כל דבר כזה מגיע בקופסה. מה עושים עם הקופסאות האלה? לא בהכרח יש פתרונות. כשנטפלים לכפפות ולמסכות, קצת שוכחים את הדברים האמיתיים שמשפיעים".

     

    ועוד לא דיברנו על השימוש המוגבר בכלים חד־פעמיים. פרופ' אילון: "ייצור של כלים חד־פעמיים דורש משאבים מבחינת חומרי גלם, אנרגיה, מים. גם בתהליכי הייצור וגם בתהליכי הסילוק של החומרים האלה נפלט זיהום לסביבה. מה שאנחנו צריכים לעשות זה לצמצם את השימוש - זה האל"ף־בי"ת. אני לא אחשוש לשלומה של הנכדה שלי אם אדע שנותנים לה אוכל בצלחת רב־פעמית שנשטפה, ולא בכלי חד־פעמי. להפך, הייתי הרבה יותר מודאגת אם היו נותנים לה אוכל חם בצלחת חד־פעמית פושטית, ולא בצלחת עמידה יותר לחום".

     

    מה הפתרון?

     

    אין ספק שאחד הפתרונות המרכזיים לתופעה קשור להעלאת המודעות לשימוש במסכות רב־פעמיות. אבל האם יש עוד כלים אפקטיביים להתמודדות עם "המגפה הסביבתית"? "זו יותר סוגיה של חינוך הציבור מאשר של איזשהו פתרון טכנולוגי", אומר פרופ' יאיר. "יש כאן קונפליקט מובנה: מצד אחד אנחנו צריכים להגן על הבריאות שלנו, ומצד שני המכשיר שבאמצעותו אנחנו עושים את זה גורם לנזקים סביבתיים קשים, בייחוד במינונים הגדולים שבהם המסכות מיוצרות היום. בעוד שאת בקבוקי הפלסטיק אני חושב שרוב האזרחים בישראל ובעולם הפנימו שיש למחזר, למסכות החד־פעמיות עוד אין שימוש נוסף. במדינות כמו קוריאה, יפן, טייוואן וסין, אנשים הולכים עם מסכות כבר שנים, זה לא דבר חדש. שם אין את הבעיה הזאת שבה המסכות נזרקות ומתעופפות ברוח. שם יש יותר מודעות לנושא. צריך להביא לידיעת הציבור את הנזקים הסביבתיים והסכנות, ולגרום לו לזרוק את זה לפחים. רק שזה לא יסתובב בחוץ".

     

    בלאס חותמת בפתרונות עקיפים: "אי אפשר לבוא ולהגיד 'אל תשתמשו במסכות', אבל בואו נחשוב איזה אספקטים אחרים של אורח החיים שלנו אנחנו צריכים לשנות כדי לאזן את ההשפעה המזיקה של השימוש במסכות. האם כולנו נחזור לטוס כמו מטורפים כשתיגמר המגפה, או שנגיד: 'וואלה, הבנו, בואו נתחיל לחתוך בטיסות, כי ראינו שאפשר להסתדר בלי'? האם כולנו נחזור לקניונים ולאכול כמו משוגעים במסעדות, או שנגיד: 'רגע, אנחנו יכולים לגדל לעצמנו את הירקות כמו שעשינו בסגר'? יש לזה המון משמעויות. מה שחשוב זה שבראייה הכללית, לא נגדיל את ההשפעה הסביבתית – ואף נבין שיש צורך להקטין אותה ביחס לזמן שלפני המגפה".

     

    בינתיים יש כאלה שהפכו את העניין לפרויקט חייהם. אנריקה פיינחולץ, סטודנט בבית הספר הבינלאומי של המרכז הבינתחומי, הקים עוד לפני הקורונה, יחד עם חבריו, אפליקציה בשם Trashtag למיפוי פסולת. האפליקציה עובדת על רעיון של מדע אזרחי - כל אזרח שמטייל בארץ ובעולם יכול לדווח איזו פסולת הוא רואה, וכך הם עושים מיפוי של הפסולת העולמית. "הרעיון הוא לערוך עבודת מחקר - אנחנו עובדים עם כמה חוקרים - ועם זה לגשת לרשויות המקומיות ולעשות שינויים מקומיים בנוגע למצב הפסולת. עד עכשיו קיבלנו נתונים על חופים. בכל חוף יש בעיה אחרת". בתקופה הקורונה הם הבינו שהם צריכים לעשות התאמות, ופתחו באפליקציה קטגוריה מיוחדת לדיווחים על מסכות. "הרחובות מלאים במסכות", הוא אומר. "קראתי מחקר על זה שהחוטים של המסכות שמושלכות לאשפה מאוד בעייתיים, כי ציפורים מסתבכות בהם ונתקעות בתוכם. החוטים האלה גם יכולים להיכנס לביובים ולגרום לסתימות. אנחנו מאוד רוצים לעשות מבצע לניקוי מסכות, אבל עדיין אין לנו כמות משתמשים גדולה מספיק כדי שנוכל לעשות את זה בצורה ארצית".

     

    מסכות במספרים

     

    129 מיליארד: כמות המסכות  החד–פעמיות הנזרקות מדי חודש בעולם

     

    65 מיליארד: כמות הכפפות  החד–פעמיות הנזרקות מדי חודש בעולם

     

    כ–254 מיליון: כמות הכפפות שנמכרו בארץ מאז חודש מארס

     

    כ–2 מיליארד: כמות המסכות הנצרכות בחודש בבריטניה

     

    280 טונות: כמות "הפסולת המידבקת" המושלכת מדי יום במטרופולין מנילה בפיליפינים

     

    13 מיליון טונות: כמות הפלסטיק המושלכת לאוקיינוסים מדי שנה

     


    פרסום ראשון: 26.11.20 , 16:03
    yed660100