"אנחנו האחיות קרדשיאן של הדונטס, רק בלי השערוריות והבוטוקס", מכריזות קים וקלואי — השמות אמיתיים — ווב. "וכשאנחנו רוצות לעצבן את האח הקטן שלנו, תיאו, בן ה־27, אנחנו קוראות לו רוב, אבל הוא לא קשור לעסק", הן צוחקות. העסק הוא רשת הקונדיטוריות המופרזת "שואו רום בייק האוס" שהקימה קלואי יחד עם אבא שלה, הקונדיטור והיזם ג'ונתן ווב. ואם השם נשמע לכם מוכר, זה מפני שאבא ווב הוא מי שהקים בארץ את רשת הקונדיטוריות "בוטיק סנטרל", אחת משכבות הבסיס של עולם הפטיסרי בישראל. היום הוא חי בניו־יורק, ואחרי שיסד שם את WOOPS — רשת למקרונ'ס שהפכה ללהיט, הוא שוקד על רשת לקרמבואים.

"אבא מביא לניו־יורק את המתוקים הישראליים, ואנחנו מביאות לכאן את המתוקים של אמריקה", הן אומרות ומציגות את השוס שלהן לחג החנוכה הנוכחי — מארז מעוצב של דונטס, כזה שנראה כמו קופסת הפתעות של דגני בוקר. את המארז יצרו האחיות בשיתוף עם מותג דגני הבוקר של נסטלה, וגם קיבלו ביג ביג לייק על הביצוע המושקע מהמטה הראשי של ענקית המזון העולמית, שאישרה את הקונספט. מדובר בשרוול סטייליסטי מקרטון, שנראה כמו אריזת מתנה, וכשפותחים אותו מגלים בפנים קופסאות קטנות ומעוצבות של דגני בוקר, ממש כמו המוצרים המקוריים על המדף. רק שבתוך כל קופסה כזו יש דונט מושלם — מבחינת העיצוב ומבחינת הטעם. הילדים שלי טעמו ועפו על האיכות והטריות. אה, וגם על הגימיק: דונטס שבמקום ריבה מוזרקים לתוכם מילויים קרמיים עשירים בטעמים של דגני בוקר. הכי אמריקה לפרצוף, ובמנות גדולות.

כזכור, כאשר "דנקן דונטס" ניסו להיכנס לארץ הם נכשלו, אז איך זה ששתי אחיות ישראליות בראשית שנות השלושים לחייהן נותנות פייט לענקית האמריקאית דרך החור של הסופגנייה? בכל חודש הן מוכרות בשלושת הסניפים שלהן יותר מעשרת אלפים דונטס, ועכשיו, בקורונה, המכירות נוסקות בעשרות אחוזים.

"הגענו מאוד מוכנות לקורונה, וכשהיא הגיעה — התפוצצנו", אומרת קים, ואת המילה "התפוצצנו" הן אומרות ביחד. "אם זה הקונספט של 'גראב אנד גו', ואם זה המארזים שנראים כמו מתנה שכיף לקבל ולתת, ושעליהם ביססנו את העסק כבר מהיום הראשון, וכמובן המשלוחים, שהתעצמו בקורונה אבל היו גם קודם".

ואכן, כשאנחנו יושבות לשיחה מחוץ לסניף המעוצב והמתקתק שלהן ברחוב פנקס בתל־אביב, השליחים של וולט נכנסים ויוצאים כל הזמן, לוקחים עוד ועוד הזמנות, כאילו מדובר במינימום סושייה אופנתית, או סניף של פיצה לוהטת.

"זה מפני שאנחנו לא מוכרות דונטס", הן אומרות, "אנחנו מוכרות קונספט. חוויה. נכון שהטעם נהדר, נכון שזה מפוצץ בסוכר ואנחנו גם לא מתביישות להגיד את זה, אבל כשבאים אלינו, באים קודם כל בשביל החוויה, בשביל הסטייל והקונספט, וגם מי שמזמין הביתה יודע בדיוק מה הוא מקבל. אנשים מזמינים את העוגיות לפי השמות שלהן, וזה מרגש אותנו בטירוף. אומרים לנו, 'אנחנו רוצים עוגיית קרי בראדשו, או עוגיית ברידג'יט ג'ונס'". בראדשו, אגב, בגלל שמלת הסוכריות הצבעונית של הדמות בסדרה, וג'ונס בגלל החיוורון המאפיין אותה.

"מוכנים לקורונה"

כל עוגייה שיוצאת תחת ידיהן מקבלת בסוף את שם הסלבריטי שהכי דומה לה. כי כאן לא רק המהות חשובה, יש השפעה גדולה מאוד גם ללוק שמהווה חלק מרכזי מאוד בהצלחה. וכן, זה לגמרי קשור גם לתרבות האינסטגרם והטיקטוק.

על העיצוב המדויק של האריזות בוורוד־ורוד לא מתנצל, שהולך עד הסוף ומצטלם הכי לפרצוף לסטורי, אחראית קלואי (30), מעצבת מוצר במקצועה, שלא מעגלת פינות. "היה לי ברור שאני לא הולכת לפתוח סתם מקום של מתוקים, אלא מקום שמספר סיפור, שמוכר חוויה ולא רק סוכר, והו, כמה סוכר שאנחנו מוכרות פה ואנחנו לא מתנצלות. אנשים שואלים, ואני אומרת 'כן, זה לא הדבר הכי בריא בעולם, אבל זה עושה אנשים שמחים', והם גם ממהרים להעלות את הצילומים לרשתות".

את המגמה של ויזואליה וקולינריה זיהו השתיים בניו־יורק, כשקים (32) גרה שם לפני מספר שנים, כשעבדה כראש המטה של דני דנון, בזמן שהיה שגריר ישראל באו"ם. היא חזרה מהתפוח הגדול אחרי שנים של נבירה בתרבות הלייף־סטייל האמריקאית, וכשהצטרפה לעסק שהקימו אביה ואחותה התרומה שלה לאימוץ הווייב האמריקאי הייתה מושלמת.

"לפני כמה שנים היה ברור שחלק בלתי נפרד מהפיתוי באוכל זה הקונספט, הנראות של המוצר, של האריזה, וכשקלואי ואבא החליטו לפתוח מקום של מתוקים בארץ הבאתי איתי את מה שראיתי בניו־יורק", אומרת קים. "היה לנו ברור גם בגלל הרקע של קלואי בעיצוב מוצר, שחלק בלתי נפרד מהטעם יעבור גם דרך העיצוב והאריזה. בזכות המארזים המזוהים פיתחנו שפה משלנו, והיום הקהל שלנו התרגל, והוא כבר מחכה לסיפור הבא, למארז המעוצב הבא.

"היות שהתחלנו עם המארזים המושקעים כבר לפני ארבע שנים, הרבה לפני שמישהו חשב בכלל שהקורונה תכריח את כולם להזמין הכל הביתה, הגענו אליה מוכנים. ולא רק זה — אפילו הגדלנו מאוד את המחזורים והגענו למכירות של 150 אחוזים, מפני שאנשים מחפשים נחמה. הם רוצים משהו שיחזיר להם את הטעם, את החיוך. וולט פנו אלינו איך שנכנסו לארץ ואמרו לנו שהם מחפשים לסגור את הפינה של המתוקים ושאנחנו מתאימות להם בול, בגלל שהכל אצלנו ארוז כל כך יפה", אומרת קים, שהיא הטיפוס הסולידי יותר מבין השתיים. זו שלובשת סוודר לבן בהיר, מתחזקת פוני מושלם ושותה תה שקדים. ובכלל, האריזה של אחד־אחד גם מסתדרת מצוין עם הדרישה להיגיינה בקורונה.

אש בעיניים

היום הן מובילות לא רק במכירות הדונטס בישראל, אלא נותנות בראש גם בקולקציה של עוגיות המפלצת — עוגיות הענק העגולות והמתוקות להחריד שכל נערת טיקטוק לא מזיזה את הרגליים בלי לדגמן אותן למצלמה. ובכלל, מעבר לעובדה שהן כבר הבינו שהסוד הוא ביצירת קולקציות ובמכירה של סיפור, הן גם יודעות לעשות את ההתאמה של המוצרים הכה אמריקאיים שלהן לחיך הישראלי. "הישראלים הולכים עם המתוק שלהם עד הסוף. אל תתני להם על יד. הם רוצים את השוקולד הכי שוקולדי, בגרסת שוקולד חלב או לבן", אומרת קים, ולוקחת עוד לגימה מתה השקדים. "לא מעניין אותם מריר, לפחות לא את הקהל שלנו שהוא של בני נוער עד בני 35, ולא מעניין אותם טעמי פירות".

"אני לא מבינה איך את מסתדרת עם הטעם של התה שקדים הזה", אומרת לה קלואי, אבל מבטי ההערכה שהשתיים מחליפות מעידים על הקשר החם שביניהן, למרות האופי המנוגד. "ושתינו מזל טלה, כן? מה שמסביר שאסטרולוגיה זה לא כלי כזה חזק".

אבל מה שכן חזק זה הדרייב של שתיהן והאש בעיניים, כיאה לבנות המזל. בימים אלה פותחות האחיות הנמרצות את הסניף הרביעי שלהן בתל־אביב, ברמת אביב, וכל הזמן הודפות פניות של אנשי עסקים בעלי חוש ריח מפותח לכסף, שמבקשים לרכוש מהן זיכיון. "אנחנו לא רוצות לקפוץ מעל לפופיק. חשוב לנו להישאר בשליטה על מה שקורה בעסק. זכיינים זה עולם ומלואו, ואם אתה לא מחזיק את הוויז'ן שלך צמוד־צמוד, אתה יכול להתרסק", הן אומרות.

הכל, הן מדגישות, למדו בזכות אבא שלהן, שחשף בפניהן מגיל צעיר את הסודות של העסקים והמתוקים. החברים בבית הספר אליאנס בו למדו זוכרים אותן מגיעות לבית הספר חמושות בקופסאות קרטון של קרואסונים, לחלוקה לחברים. "גם את ההבנה שהמארז הוא חלק בלתי נפרד מהמוצר ומחוויית הקנייה למדנו מאבא. זה כמו שיש הבדל בין שעון או תכשיט שאת קונה ומקבלת בקופסה מעוצבת, ולא בשקית פלסטיק", הן אומרות. הנראות המבודלת והססגונית הזו היא גם מה שהופכת אותן ללהיט בטיקטוק ובאינסטגרם. הן לא קונות עוקבים ולא משלמות תמורת לייקים והמלצות של מפורסמים. הן מאמינות במנות גדושות של אותנטיות ונותנות למוצרים שלהן לדבר בצילומים לפרצוף. את המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת היום לבנאדם מקבלות העוגיות שלהן — "יא, זה נראה במציאות ממש כמו בתמונה", אומרות שתי נערות שנכנסות לקונדיטוריה הקטנה, ומתחילות לתקתק פלשים ותיוגים, כשקלואי וקים מחייכות במבוכה. "בכל פעם שזה קורה, שאנשים באים כדי לראות את העוגיות שלנו, לטעום, לצלם, אנחנו לא מאמינות שזה אמיתי".

הביקור של ראש הממשלה

ההורים שלהם גאים בטירוף. על אבא שלהן כבר שמענו. האמא היא ד"ר מוריאל ווב, רופאה רדיולוגית מוערכת, שבימים אלה קיבלה מינוי כמנהלת תחום הרדיולוגיה בקופת החולים מכבי. "תמיד אומרים לנו, 'אתן ילדות של אופה ורופאה, ולא רק ההורים שלנו גאים בנו, גם אנחנו גאים בהם". ובהגדרה "גאים" הן כמובן כוללות את האח הצעיר, תיאו, שמסיים בימים אלה לימודי הנדסת מכונות בבאר־שבע. ולא, אין לו שום כוונות לצלול לעסקי הסוכר המשפחתיים.

קים, לעומתו, החליטה לנטוש את הקריירה הדיפלומטית שלה, ובפיק של הקורונה הצטרפה לעסקי העוגיות המשפחתיים. ולא, היא ממש לא מתגעגעת למסלול המהיר והלחוץ של העבודה סביב השעון. "לעבוד באו"ם היה מדהים ומאתגר", היא אומרת. "זו עבודה של 25/7. את כל בוקר מגיעה לבניין האו"ם ולא יודעת מה מחכה לך היום. עשיתי כל מה שאפשר לחלום עליו. השתתפתי בדיונים חשובים, גם במועצת הביטחון, והכי זכור לי שכשעברה ההחלטה 2334, שגינתה את ישראל בגלל הכיבוש וההתנחלויות, אירגנתי את הביקורים של ראש הממשלה באו"ם".

מה עם לצאת מחוץ לתל־אביב?

"לאט. אנחנו עובדות לפי תוכנית מסודרת ולא ממהרות לשום מקום. אבל אחרי שנסיים להתפרס בתל־אביב יש לנו כוונה להגיע גם לראשון־לציון ולהרצליה".

והחלום הבא?

"מפחיד אותי לחשוב על זה אפילו", אומרת קלואי. "חלומות זה דבר רציני. אבל הייתי רוצה לראות אותנו מותג בעולם, מגיעות עם האריזות הוורודות שלנו לניו־זילנד ולהודו". אז אולי עוד מעט גם מעבר לים יכירו את האחיות קרדשיאן של הדונטס. •