בסתיו 1962 השתתפה שימאלה גופלאן בכנס סטודנטים שחורים שהדובר בו היה צעיר ג'מייקני בשם דונלד ג'ספר האריס, סטודנט לתואר שני בכלכלה. הוא היגר מג'מייקה ב־1961 וגם הוא הגיע לברקלי כדי לרכוש השכלה. הוא היה קצת קיצוני, או "הטרודוקס" על פי הגדרתם של כלכלנים, ולא דגל בתיאוריות הכלכליות המסורתיות שהעדיפו אז באוניברסיטאות האמריקאיות. דונלד האריס סיפר ל'ניו יורק טיימס' שגופלאן, שלבשה סארי מסורתי, ניגשה אליו אחרי נאומו ו"בלטה בהופעתה יחסית לכל האחרים בקבוצה, גברים ונשים גם יחד". היא הקסימה אותו, הם נפגשו ודיברו עוד כמה פעמים, כך אמר, "והשאר כבר היסטוריה". (...)

בני הזוג נפרדו ב־1969, כשדונלד לימד באוניברסיטת ויסקונסין. קמלה הייתה אז בת חמש ומאיה (אחותה הקטנה) בת שלוש. הם הגישו בקשה לגירושים בינואר 1972. במאמר מ־2018 הביע דונלד האריס צער על כך שהקשר הקרוב עם קמלה ומאיה "נקטע בפתאומיות" אחרי מאבק משמורת מר. הוא האשים בפרטי הסדר המשמורת את "ההנחה השגויה של מדינת קליפורניה שאבות אינם מסוגלים להתמודד עם הורות (בעיקר במקרה של האב הזה, 'כושי מהאיים'". "סטריאוטיפ של יאנקים", שלפיו אב כזה, "עלול אולי לאכול את הילדים שלו לארוחת בוקר!"). הוא כתב, "אף על פי כן, עמדתי על שלי ולא ויתרתי על אהבתי לבנותיי". (...)

למרות כל ניסיונותיו, נראה שהשיעורים שאמה של האריס לימדה אותה הוטמעו בה יותר. האריס משלבת התייחסויות לאמה לאורך כל האוטוביוגרפיה שלה, ואילו את אביה היא מזכירה בערך בעשרה עמודים. "אבא שלי איש טוב, אבל אנחנו לא קרובים", סיפרה בראיון ב־2003. בביוגרפיה הרשמית שלה באתר פרקליטות מדינת קליפורניה, האריס מתארת את עצמה כך: "בתה של ד"ר שימאלה גופלאן, מומחית טמילית לסרטן השד שעברה לארצות־הברית מצ'נאי שבהודו כדי ללמוד לתואר שני באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה". בביוגרפיה הזאת אין רמז לאביה.

חייה של האריס השתנו ב־1994 (כשהייתה בת 30). היא התחילה בקשר עם אחד הפוליטיקאים המוכשרים ביותר בארצות־הברית, יו"ר בית המחוקקים של קליפורניה וילי בראון. מערכת היחסים לא הייתה מאוזנת; הוא היה מבוגר ממנה ב־30 שנה. אבל היו להם תכונות משותפות - שאפתנות ואינטליגנציה - ושניהם התקדמו מעמדת פתיחה דלה והשיגו הרבה, אם כי דרכו של בראון הייתה קשה במיוחד, שהרי גדל בטקסס בתקופת האפליה הגזעית הממוסדת.

כדי להגיע לעמדת כוח, בראון היה חייב לוודא שיכירו אותו, ולכן פיתח חברוּת חיונית עם הרבּ קיין, בעל טור (רכילות) ב'סן פרנסיסקו כרוניקל'... הם אכלו יחד ארוחת צהריים בימי שישי בביסטרו לה סנטרל ונסעו לפריז. בראון השנון והחריף, שנהג להתלבש בהידור בחליפות מבית וילקס בשפורד, לחבוש כובע פדורה ולנהוג בפרארי החדשה שלו, היה רכיב קבוע בטורים חדי־הלשון, החצופים, המלנכוליים והמצחיקים שהופיעו ליד מודעות הפרסומת של מייסיז ואף פעם לא היו משעממים.

ב־22 במרץ 1994 סיפק בראון לקיין חומר עשיר במיוחד. הוא חגג את יום הולדתו ה־60 באחוזת גרינאייקרז של המיליארדר רון ברקל (...) קיין דיווח שברברה סטרייסנד הייתה במסיבת יום ההולדת ה־60 של בראון ושקלינט איסטווד "שפך שמפניה על החברה הקבועה החדשה של היו"ר, קמלה האריס". זאת הייתה חשיפה פומבית מרשימה של הקשר בין בראון והאריס. במהלך מערכת היחסים נתן בראון להאריס ב־מ־וו, והיא נסעה איתו לפריז, ליוותה אותו לטקס האוסקר והייתה בפמליה שטסה איתו לבוסטון ב־1994. בזמן שהיה בבוסטון קיבל בראון שיחה מהמיליארדר הניו־יורקי דונלד טראמפ.

טראמפ רצה לדבר על פרויקט מלונאות שחשב עליו בלוס־אנג'לס ושלח את מטוס הסילון שלו לבוסטון כדי להטיס את בראון ואת חבריו, כולל האריס, לניו־יורק. מטוס הסילון היה מוזהב, על קירות תא הנוסעים היו ציורים יקרי ערך ונשארו בו פתקים שכתבה לטראמפ מי שהייתה אז אשתו, מרלה מייפלס. בראון וטראמפ אכלו צהריים במלון פלאזה. העסקה בלוס־אנג'לס לא התממשה. (...)

ב־1994 לקחה האריס חופשה מעבודתה בפרקליטות מחוז אלמדה כאשר בראון מינה אותה למועצת הארצית האחראית על קבלת עתירות של אנשים שאיבדו את הזכות לדמי אבטלה. הכהונה בתפקיד הזה נועדה להסתיים ב־1 בינואר 1995, אחרי שכבר לא יהיה בידו כוח. כך שבסוף נובמבר הוא הציב אותה במשרה חלקית במועצה נפרדת, שתפקידה לפקח על חוזים רפואיים בקליפורניה. המשכורת השנתית לתפקיד זה למחוקקים הייתה 72 אלף דולר. האריס החזיקה בתפקיד עד 1998, שלוש שנים אחרי סיום מערכת היחסים ביניהם.

אחרי שייצג את סן־פרנסיסקו בבית המחוקקים במשך 31 שנה, בראון החליט לקרוא תיגר על ראש העיר המכהן פרנק ג'ורדן, אדם נוח לבריות שהיה בעבר מפקד משטרת סן־פרנסיסקו והתמודד על כהונה שנייה. האריס הייתה לעיתים קרובות לצידו של בראון במהלך מסע הבחירות לראשות העירייה, פקדה אירועי התרמה, השתתפה במפגשי אסטרטגיה ולמדה את הפרטים של ניהול מסע בחירות. (...) בראון ערך את מסיבת הניצחון שלו ביוניון הול ליד פישרמנז וורף. כשהגיעו התוצאות המשמחות, האריס ניגשה לבראון והעניקה לו כובע בייסבול עם המילים "ראש העיר" באותיות של זהב. הוא קרן מאושר, וגם היא. זה היה ב־12 בדצמבר 1995.

ב־14 בדצמבר פירסם קיין אייטם שהאריס כונתה בו "הגברת הראשונה לעתיד החדשה". לא כך היה. שנים לפני כן התחיל בראון לחיות חיים נפרדים מאלה של אשתו ואם ילדיו, בלאנש. הוא לא הסתיר שהוא יוצא עם נשים אחרות. אבל בראון ובלאנש לא התגרשו ולא התכוונו להתגרש. כשהדבר התברר, האריס ובראון נפרדו.

הסוף, כמו ההתחלה, הופיע בטור של הרבּ קיין, ביום שאחרי חג המולד של 1995. זה היה האייטם האחרון, שהופרד בשלוש נקודות מהאחרים. "'נגמר'", כתב קיין ב'סן פרנסיסקו כרוניקל'. "במילים האלה הפיץ ראש העיר הנבחר בראון במהלך סוף השבוע את השמועה שהרומן הארוך שלו עם קמלה האריס, עוזרת פרקליט מחוז אלמדה, הסתיים".

האריס, הקנאית לפרטיותה, ודאי כאבה את העובדה שחייה האישיים התפרסמו בטור של קיין. אבל מערכת היחסים לא הייתה מאוזנת מלכתחילה. כל הכוח היה בידיו של בראון. הוא השתמש בהשפעתו כדי לפתוח דלתות להאריס בתחילת הקריירה שלה, כחלק ממסורת פוליטית ארוכה של הנחיה ומתן חסות. איש לא עולה לגדולה בכוחות עצמו בלבד; פיל ברטון עזר לווילי בראון הצעיר. אבל מרגע שהדלתות הראשונות נפתחו לפניה, האריס פילסה את דרכה לבדה. היא המשיכה הלאה, התחתנה ב־2014, הפסיקה מזמן לדבר על בראון בציבור ולא הזכירה אותו באוטוביוגרפיה שלה. ב־2019, כשהיה בשנות ה־80 לחייו, בראון עדיין דיבר עליה. בראיון רדיופוני אמר שהיה פחות מחויב ממנה לקשר ביניהם. הוא גם הבהיר מי היה חשוב – הוא: "זה היה סיפור אהבה אמיתי. אני אהבתי אותי והיא אהבה אותי".

במשך חלק גדול מהמרוץ (לפרקליטות מחוז סן־פרנסיסקו ב־2003) האריס פיגרה אחרי הגברים, הלינן המכהן ופאזיו, המועמד השמרן יותר. שניהם ציינו את קשריה לראש העיר בראון. האריס הבינה את נקודת התורפה שלה: לחלק מהבוחרים נמאס מהמנגנון של וילי בראון. (...) ה'כרוניקל' דיווח שבאף־בי־איי חקרו את העירייה על חלק גדול מתקופת כהונתו. המאמצים אמנם לא הניבו הרשעות רבות, אבל האריס, שהבטיחה רפורמות ויחידה שתתמקד בשחיתות ציבורית, הקפידה להרחיק את עצמה מבראון ואמרה ל'סן פרנסיסקו ויקלי' שהקשר שלה איתו, שהסתיים כבר לפני שמונה שנים, הוא "אבן רחיים על צווארה".

אם היה ספק כלשהו שדרכיהם נפרדו, היא אמרה לעיתון נחרצות, "אני מסרבת לעצב את מסע הבחירות סביב מתיחת ביקורת על וילי בראון כדי להצטייר כמועמדת עצמאית כשאין לי שמץ של ספק שאני לא תלויה בו ולא קשורה אליו - ושהוא ככל הנראה היה מבטא ברגע זה ממש מידה מסוימת של פחד בשל עצם העובדה שהוא לא יכול לשלוט בי. הקריירה שלו הסתיימה; אני אפעל בשיא המרץ ב־40 השנים הבאות. אני לא חייבת לו כלום".

פאזיו, שהבין שהאריס מצמצמת את הפער, המשיך לשחק בקלף של וילי בראון, הפעם במסר שנשלח לנשים. זה היה בסוף השבוע של האלווין, ימים ספורים לפני התאריך הגורלי - יום שלישי הראשון שאחרי יום שני, 1 בנובמבר. "לא אכפת לי אם וילי בראון הוא בן הזוג לשעבר של קמלה האריס", נאמר במסר, בציטוט מפי אישה. "מה שמטריד אותי הוא שקמלה קיבלה שני מינויים מוילי בראון, למשרות חלקיות בשכר גבוה מטעם המדינה - כולל משרה שלא הייתה לה שום הכשרה עבורה".

האריס הגיבה במהירות. היא הקליטה שיחת טלפון שנשלחה אוטומטית לבוחרים, הזהירה אותם מפני "תכסיס" שיקבלו בדואר והסבירה שהשתמשה במשרות שמונתה להן כדי לאשר הטבות לזוגות חד־מיניים ולמנוע סגירה של בית חולים. האריס הוכיחה שהיא מיומנת באמנות המלחמה הפוליטית. היא דחקה את פאזיו למקום השני והתייצבה לסיבוב השני של הבחירות מול הלינן בדצמבר.

בספטמבר 2004, בשנתה הראשונה כפרקליטת המחוז של סן־פרנסיסקו, קמלה האריס, שתמיד בחנה בשבע עיניים את הנוף הפוליטי, הייתה שותפה לארגון אירוע התרמה במלון ארבע העונות לעמיתהּ, סנאטור מדינת אילינוי מהסאות' סייד של שיקגו שעבד במשרד עורכי דין קטן ולימד משפט חוקתי באוניברסיטת שיקגו. שמו היה ברק אובמה.

אובמה כבר ידע שעליו לבוא לסן־פרנסיסקו, תחנה חשובה לכל פוליטיקאי דמוקרטי בדרכו למעלה. שנה לפני כן ערכו סוזי ומארק ביול אירוע התרמה לאובמה והקפידו להפגיש בינו ובין האריס. האירוע ב־2004 היה הפעם הראשונה מבין רבות שבהן שני הכוכבים העולים עזרו זה לזה. (...)

במרץ 2005, אחרי אירוע גיוס הכספים של האריס לטובת אובמה, הסנאטור הטרי החזיר את הטובה כשעמד בראש אירוע גיוס כספים לטובת האריס במועדון לילה בנורת' ביץ' בשם 'בימבו'ז 365'. המקום היה מלא מפה לפה. ההשוואות בין האריס לאובמה היו ברורות, גם אם שטחיות: שניהם נולדו לאם ואב מגזעים שונים; שניהם חכמים ומושכים; שניהם היו עורכי דין רבי־הישגים; ושניהם משקפים את פניה החדשות של המפלגה הדמוקרטית, אם לא של אמריקה כולה. מהדורת מאי 2006 של כתב העת 'אבּוֹני' ציינה את שניהם בין "100 ויותר האמריקאים השחורים המשפיעים ביותר". התמונה שלה הופיעה במקום החמישי; שלו במקום ה־67.

במשפחתה המגובשת של קמלה האריס יש בעלי הישגים יוצאים מגדר הרגיל. מאיה, הצעירה בשנתיים מקמלה, היא אשת סודה ויועצת פוליטית שלה. עוזריה של האריס יודעים שאסור להיכנס ביניהן. אם קמלה האריס צריכה לבחור, היא תמיד תבחר במאיה. במהלך מסעות בחירות קמלה ומאיה מדברות כמה פעמים ביום. לעיתים קרובות שיחה עם מאיה היא הראשונה בבוקר והאחרונה בלילה. חוש ההומור שלהן דומה וקול צחוקן כמעט זהה. הן מבריקות, מעורות בפרטים, קשוחות ותחרותיות, לפעמים גם זו מול זו, בדרכים האופייניות לאחיות גדולות וקטנות.

בזמן שקמלה למדה באוניברסיטת הווארד בוושינגטון, למאיה, שעדיין הייתה בת עשרה וגרה עם אמן באוקלנד, נולדה בת, מינה. אחייניתה של קמלה קרובה אליה כמעט כבת. האריס העניקה ל'פוליטיקו' הצצה נדירה, גם אם קצרה, לעולמה האישי, כשסיפרה איך בזמן שהייתה סטודנטית למשפטים חזרה הביתה ועזרה לגמול את מינה מחיתולים: "הייתי חוזרת הביתה וכולנו היינו עומדות ליד האסלה ומנופפות לשלום לחתיכת קקי". מאיה, המטפלת בבתה, סיימה את לימודיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ובפקולטה למשפטים של סטנפורד. היא מספרת שמינה הקטנה שיחקה מחבואים עם סטודנט למשפטים בשם טוני וסט. כך פגשה מאיה את בעלה לעתיד.

מטעמים ברורים מאליהם לא היה פשוט לקמלה האריס לצאת לדייטים. היא הייתה חייבת להיזהר בבחירותיה, ועבודתה, ראשית כפרקליטת המחוז של עיר גדולה ואז כפרקליטת המדינה של קליפורניה, הייתה תובענית מאוד. יש גברים שאולי היו נבהלים מהמחשבה על קשר עם השוטרת הראשית של מדינת קליפורניה. מערכות היחסים שהיא ניהלה, אם היו כאלה, נשארו פרטיות. (בעלה, דאגלס פ') אמהוף גולל את סיפורם בסרטון שהעלה לאינטרנט צ'ייסן בוטיג'ג, בעלו של ראש העיר לשעבר של סאות'־בנד, המועמד הדמוקרטי לנשיאות פיט בוטיג'ג.

זה מה שקרה: (ב־2013) כריסט הדלין, חברה ותיקה של האריס, ובעלה הקולנוען רג'ינלד הדלין פנו לאמהוף לייעוץ משפטי בעניין סבוך. בסוף הפגישה כריסט שאלה את אמהוף אם הוא פנוי. "למה את שואלת?" הוא ענה. כריסט הסבירה שיש לה חברה פנויה שהיא מכירה כבר 30 שנה. אמהוף שאל מי זאת. "קמלה האריס", ענתה כריסט. "מאיפה אני מכיר את השם שלה?" שאל אמהוף. כריסט ריעננה את זיכרונו של עורך הדין - היא פרקליטת המדינה של קליפורניה. "אמרתי, 'וואו, היא מהממת'", סיפר אמהוף לבוטיג'ג.

כריסט נתנה לאמהוף את מספר הטלפון של האריס, הזהירה אותו שהוא סודי ואמרה לו לא לפשל, אחרת בני הזוג הדלין ימצאו לעצמם עורך דין אחר. האריס כותבת באוטוביוגרפיה שלה שכריסט צילצלה אליה כדי לספר לה על הגבר שפגשה: "הוא חתיך והוא שותף מנהל במשרד עורכי דין ואני חושבת שהוא ממש ימצא חן בעינייך".

בערב ההוא שלח אמהוף להאריס הודעה ממשחק של הלייקרס. היא נסעה ללוס־אנג'לס בסוף אותו שבוע. "הייתי סתם מישהו בתור עורך דין", סיפר אמהוף לבוטיג'ג, "ואז פגשתי את קמלה בפגישה עיוורת שסידר לנו הקולנוען האגדי רג'ינלד הדלין". במילים אחרות, זה היה סיפור אהבה אופייני ללוס־אנג'לס.

הקשר ביניהם פרח בחשאי. אפילו כמה מחבריו הטובים של אמהוף הופתעו. בעולם הקטן של דיני תאגידים בלוס־אנג'לס, למשל, עורך הדין רון ווד היה רואה את אמהוף בבית הקפה פיט'ס בברנטווד ובלובי של גורד השחקים בסנצ'ורי־סיטי שבו עבדו. שניהם היו גרושים ואבות לילדים, התיידדו בארוחות צהריים ועל משקאות ודיברו על המורכבויות של סצנת הדייטים, על לחצים משפטיים ועל האובדן ששניהם הרגישו כשלא יכלו לחזור הביתה בסוף יום העבודה ובסופי שבוע ולבלות עם הילדים. "כמו הרבה אבות גרושים קרייריסטים, הוא התייחס ברצינות למחויבויות המשפחתיות שלו", אמר ווד.

יום אחד ב־2014 חיכו ווד ואמהוף בתור באחד המקומות הרגילים שבהם אכלו צהריים, טייק־אוויי סיני, ואמהוף השוויץ בטבעת האירוסים שנתנה לו ארוסתו. הוא הציע לה נישואים, אבל בני הזוג החליטו ששניהם יענדו טבעות. הטבעת שלו לא הייתה מפוארת. אבל האירוסים היו חדשות משמעותיות ומפתיעות. אמהוף הסתיר את הקשר עד כדי כך. ווד, בוגר אוניברסיטת הווארד, נדהם עוד יותר כשאמהוף אמר לו מה שמה של ארוסתו. הוא היה ידיד של האריס מימיהם בקולג'. הם שמרו על קשר מאז, והוא תרם למסע הבחירות שלה. בשבועות הבאים, אחרי ההכרזה הפומבית על האירוסים, הוא נתקל באמהוף והאריס כשבאו לפיט'ס, מיוזעים אחרי שיעור ספינינג. "בעולם של שמונה מיליארד איש, איך הם התנגשו?" תהה ווד. אבל ככל שחשב על העניין יותר, הוא נראה לו הגיוני יותר. שניהם מנהיגים, כל אחד בעולמו - חכמים, פעילים ורבי־הישגים. "זה נראה מתאים מאוד". (...)

האריס ואמהוף נישאו ב־22 באוגוסט 2014 בטקס פרטי בבית המשפט של סנטה ברברה, מבנה מקסים ואתר פופולרי לחתונות בדרום קליפורניה. אחותה של האריס, מאיה, ניהלה את הטקס. האריס כותבת באוטוביוגרפיה שלה שלפי המסורת ההודית, היא תלתה על צווארו שרשרת פרחים. אמהוף היהודי שבר כוס, כנהוג.

שניהם היו בני 49; הוא נולד שבעה ימים לפני כלתו. אחרי החתונה ערכו האריס ואמהוף מסיבה לחבריהם בסן־פרנסיסקו במועדון הקצינים בפרסידיו. "היא נראתה מאושרת באמת ובתמים", אמרה ארין להיין, תומכת וחברה שגם עובדת במועצת מקצועות הבנייה של קליפורניה. אמהוף, בעלה של סגנית הנשיא, פרש עם ההכרזה על תוצאות הבחירות ממשרד עורכי הדין שלו DLA Piper. כשעבד שם הוא לא היה לוביסט. אבל אגף השדולה של המשרד בוושינגטון מייצג קבלני ביטחון, חברות ביטוח בריאות, תאגידי בידור ולקוחות רבים אחרים.

החל מ־2014 הוא נראה במסעות הבחירות של האריס; הוא היה נוכחות קבועה גם ב־2016 וב־2019. מישהו פירסם בטוויטר סרטון שלו רוקד במצעד הגאווה של 2019 בסן־פרנסיסקו במכונית פתוחה, ואת האריס צוחקת על מה שאמהוף מכנה "ריקוד של אבא בגוף של אבא". ב־2020 הוא היה על במה גדולה בהרבה והפגין תמיכה במסע הבחירות של ביידן־האריס. ב'וושינגטון פוסט' תיארו אותו בתור "בעל מתקדם" שנעשה, "אחת הדמויות המפתיעות במסע הבחירות של 2020, אדם שעושה כותרות במרוץ הלא־שגרתי לבית הלבן בימי מגפה".

ילדיו של אמהוף, קוֹל ואלה, קרויים על שמות ענקי הג'אז ג'ון קולטריין ואלה פיצג'רלד. אלה אמהוף הציגה את האריס בוועידה הדמוקרטית הלאומית. הם קוראים לה "מוֹמלָה" (momala, שילוב של 'אמא' ושמה). האריס, האם החורגת הגאה, כוללת את שם החיבה הזה בביוגרפיה שלה בחשבון הטוויטר שלה.

האריס ובעלה, דאגלס אמהוף. ילדיו קוראים לה "מומלה"

כוכבה של קמלה האריס (בסנאט) דרך אחרי השימועים ביוני 2017 שבהם העלתה על המוקד בכירים בממשל טראמפ - ג'ון קלי, ג'ף סשנס ורוד רוזנשטיין. כצפוי, רפובליקנים מתחו ביקורת על הסגנון של האריס. היא הרגיזה גם חלק מחבריה הדמוקרטים ובכירים שעשו קריירה במשרד לביטחון המולדת ולא הייתה להם אג'נדה פוליטית, אבל נעלבו ממנה.

בינם לבין עצמם היו דמוקרטים שחשבו שהתוקפנות שלה נועדה לעין הציבור. אחרים חשדו שהצמא שלה לאור הזרקורים הוא חלק מתוכנית ארוכת טווח "לעשות אובמה" - להישאר בסנאט רק מספיק זמן כדי לצבור את המוניטין הנחוץ לקראת התמודדות על הנשיאות. האריס חיזקה את ההשקפה הזאת כשהכריזה באמצע אפריל שחזרה זה עתה מביקור בן שבוע במזרח התיכון, דרך חשובה שבאמצעותה יכולה סנאטורית המחפשת מקום על הבמה הלאומית לצבור נקודות במדיניות החוץ. (...)

בוועדת ביטחון המולדת הייתה טינה עמוקה, אמר בכיר לשעבר במשרד ביטחון המולדת, שעזב אותו בקיץ 2020 ודיבר בעילום שם. היו סנאטורים וחברי סגל בוועדה שחשבו שהאריס מתחמקת ממילוי חלקה בעבודה המייגעת שהייתה הרוב המוחלט של ענייניה - חוצפה מצידה של סנאטורית בשנתה הראשונה. גרוע מכך, היו בכירים שהגיעו למסקנה שהתנהלותה גסת הרוח ומעוררת המחלוקת מסכנת את שיתוף הפעולה בין שתי המפלגות בסוגיות ביטחון חשובות ביותר, שנדרשו שנים לבנייתו.

"הרושם שנשאר לי היה שהיא לא זוכה לאהדה מצד רוב האנשים שנאלצו לנהל איתה אינטראקציה בוועדת ביטחון המולדת", אמר הבכיר לשעבר ממשרד ביטחון המולדת, שעבד עם סנאטורים ועם צוות הוועדה. האריס התייחסה לעיתים בזלזול לבכירי המשרד לביטחון המולדת שעברו שימוע בסנאט, ולא משנה על אילו נושאים היו ממונים. היחס הזה אולי היה מובן אם היו צפויים לאכוף את מדיניות ההגירה של טראמפ, שהשפיעה ישירות על תושבי קליפורניה. אבל למשרד לביטחון המולדת יש 240 אלף עובדים, והם מתמודדים עם סוגיות רבות שאינן פוליטיות בעבודתם המסורה להגנה על שלומם של אמריקאים.

הטינה בנושא במשרד לביטחון המולדת הייתה עמוקה כל כך עד שכאשר בכירים בהווה ובעבר התחילו להביע פומבית תמיכה בג'ו ביידן, לפחות ארבעה מהם החליטו שלא לעשות זאת אחרי שמינה את האריס לסגניתו לעתיד, כך אמר הבכיר במשרד לביטחון המולדת, שעבד בממשלים רפובליקניים ודמוקרטיים ועזב כדי להתבטא פומבית נגד טראמפ. "הם אמרו, 'אני מצטער, אני פשוט לא מסוגל'", הוסיף הבכיר לשעבר. "משהו באופן הפעולה שלה ממש הטריד את האנשים האלה. בעיניהם היא תמיד התמקדה בפוליטיקה ולא במשימה".

עניין שהפריע לחלק מהעובדים האלה היה הסירוב של האריס להיפגש עם אנשים רבים שטראמפ הציע כמועמדים לתפקידים הבכירים ביותר במשרד לביטחון המולדת. במקום זאת היא בחרה לערוך להם חקירה קשה בשימועי אישור פומביים ולהציג שאלות של כן או לא לגבי נושאים מורכבים שאי־אפשר להשיב עליהם בצורה פשוטה. חוסר יכולתם או סירובם של המועמדים של טראמפ לענות על השאלות אולי יוצרים ציטוטים טובים לסרטונים, אבל הציבור לא זוכה לקבל תשובות על סוגיות המדיניות החשובות ביותר שעל סדר היום. הגישה הזאת גם לא עוזרת לקדם משילות טובה, הנחוצה על מנת שהסנאט יצליח בתפקידו כזרוע המפקחת. ואולי חשוב מכל, היא לא עוזרת לטפח מערכות יחסים פרודוקטיביות בין בכירי המשרד להאריס, כאחת מהסנאטורים המפקחים עליהם.

קמלה האריס לא הצליחה לעצור את אישור מינויו של ברט קוואנו לבית המשפט העליון בספטמבר 2018, למרות כל מאמציה. לאורך השימוע ההוא האריס הראתה לציבור הרחב שהיא לא חוששת להתעמת עם גברים רבי־עוצמה, שהיא לוחמת ושהיא מבינה שיש להעניק נחמה לנשים שנפגעו. הדמוקרטים הבינו את המתמטיקה. לרפובליקנים היו 51 מתוך 100 המושבים, ולמנהיג הסנאט מיץ' מקונל היו הקולות הדרושים לאישורו של קוואנו. אבל הדמוקרטים יכלו להפריע לתהליך. האריס עזרה בכך. (...)

ב־5 ביולי 2018 צילצלה כריסטין בלאזי פורד, מרצה לפסיכולוגיה מפאלו־אלטו שבקליפורניה, למשרדה של חברת הקונגרס שלה, אנה אשו, וביקשה להעביר מידע על מה שקוואנו עשה לה כשהיה בן 17 והיא בת 15, כ־40 שנה קודם לכן. היא רצתה לעצור בדרך כלשהי את מה שחששה שיקרה: הצגת מועמדותו של קוואנו לשופט בבית המשפט העליון של ארצות־הברית. היא גם רצתה לשמור על עילום שם. ארבעה ימים לאחר מכן, הנשיא טראמפ עשה את מה שבלאזי פורד חששה שיקרה והציע את קוואנו למשרה.

פורד סיפרה לאשו את סיפורה ב־20 ביולי. אשו צילצלה ל(סנאטורית הדמוקרטית הוותיקה דיאן) פיינסטיין ועידכנה אותה, בלי לחשוף את שמה של בלאזי פורד. פיינסטיין ביקשה מאשו לבקש מהאישה שפנתה אליה לכתוב את סיפורה במכתב. היא עשתה זאת. פיינסטיין כיבדה את רצונה של בלאזי פורד לשמור על חשאיותה ולא חשפה את קיומו של המכתב אפילו בפני מנהיגי הדמוקרטים. הזמן דחק. בספרה על אישורו של קוואנו, 'שאיפה עליונה', כותבת רות מרקוס מ'הוושינגטון פוסט' שב־9 בספטמבר, כשאישורו של קוואנו נראה מובטח לכאורה, אשו דיברה עם האריס וסיפרה לה על המכתב. היא אמרה, "לא נראה לי שנעשה משהו לגבי ההאשמה". האריס, כותבת מרקוס, רתחה מזעם וצילצלה לפיינסטיין, "בתביעה לתשובות לגבי המכתב הסודי". הסנאטורים הדמוקרטים התכנסו במפגש פרטי והתעמתו עם פיינסטיין. מרקוס מצטטת את האריס כמי שאמרה לפיינסטיין שיהיו השלכות לעניין: "את חייבת למצוא פתרון". (...)

כשקוואנו נאלץ להתייצב שוב בפני הוועדה ב־27 בספטמבר כדי להגיב להאשמות של בלאזי פורד, השניים ישבו זה לצד זה בשולחנות העדים. שניהם נתנו עדויות שונות מאוד זו מזו, אבל מרתקות באותה המידה. האריס, ששאבה מניסיונה כתובעת שהחזיקה את ידיהן של קורבנות פשעי מין, פתחה בהתנצלות כלפי בלאזי פורד על היחס שספגה מהרפובליקנים, שניסו לנטרל את האיום מצידה על אישור מינויו של קוואנו. "ד"ר פורד, בראש ובראשונה, רק כדי שיהיה ברור לכולם, את יודעת שאת לא עומדת למשפט. את יושבת כאן מול חברי ועדת המשפט של הסנאט של ארצות־הברית כיוון שהיה לך האומץ להתייצב בפומבי, כיוון שכפי שאמרת, את מאמינה שזאת חובתך האזרחית". לאחר מכן הנחתה האריס את בלאזי פורד ברצף של שאלות, כפי שהייתה עושה עם כל קורבן לתקיפה מינית.

האריס פנתה אל קוואנו וניסתה לחלץ ממנו התחייבות שיבקש מהבית הלבן להורות לאף־בי־איי לבצע בדיקת רקע נוספת כדי להגיע, אחת ולתמיד, לחקר הטענות. היא לא הצליחה בכך. למחרת הצביעה ועדת המשפט, הנתונה לשליטת הרפובליקנים, לשלוח את אישורו לסנאט כולו, וב־6 באוקטובר 2018, אושר מינויו של קוואנו ברוב הדחוק ביותר בהיסטוריה של בית המשפט, 50 מול 48.

בתוך זמן קצר התפתחו במסע הבחירות (לפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות ארה”ב) פלגים מתחרים. מכשולים,

שחלקם נוצרו בתוך הארגון עצמו, יצרו שסעים. האריס נהגה להתחמק מכתבים ולאחר לאירועים, והיא שינתה את עמדותיה לגבי ביטוח בריאות אחיד והתבטאה פה ושם לגבי לגליזציה של מכירה מסחרית של מריחואנה ודה־קרימינליזציה של זנות בין מבוגרים ובהסכמה - רעיון שהחריד חלק מהאנשים ששיבחו אותה ב־2016 כשהגישה תביעה פלילית נגד בעלי בקפייג’ (אתר דרושים שהואשם בסחר בבני אדם).

בפברואר היא אמרה בראיון בפודקאסט “מועדון ארוחת הבוקר” שעישנה מריחואנה בקולג’ והוסיפה: “חצי מהמשפחה שלי מג’מייקה. מה יש לכם?”

דונלד האריס, אביה, לא היה מרוצה וכתב באינטרנט שסבותיו והוריו המנוחים “ודאי מתהפכים בקברם כרגע כשהם רואים איך שם המשפחה והמוניטין שלה והזהות הג’מייקנית הגאה מחוברים בדרך כלשהי, בהתבדחות או ברצינות, לסטריאוטיפ השקרי של נהנתן שמעשן מריחואנה, בשם פוליטיקת הזהויות”. הוא הוריד את הפוסט, אבל רק אחרי שתוכנו התפרסם ברבים. מבחינתה של האריס התקרית הייתה טעות מיותרת, הוכחה לכך שבמסעות בחירות לנשיאות יש חשיבות לכל מילה שיוצאת מפי המועמד או המועמדת.

ב־11 באוגוסט 2020, שהיה יום שלישי, צילצל ביידן להאריס בשיחת זום. "את מוכנה להתחיל לעבוד?"

ביידן שמר על החלטתו הסופית בחשאיות מלאה. ביום שבת שקדם ליום שלישי ההוא, שבו פירסם את בחירתו בציבור, להאריס וליועציה הקרובים ביותר לא היה מושג שיבחר בה. "וואו. אני ממש מוכנה להתחיל לעבוד", ענתה האריס.

האריס וביידן. דעתו החיובית של בו, בנו המנוח של ביידן, על האריס השפיעה על הבחירה בה

דעתו של בו, בנו של ביידן (פרקליט מדינת דלאוור לשעבר שהלך לעולמו ב־2015), על האריס, שהתעצבה כשפרקליטי המדינות קראו תיגר על הבנקים ב־2011 וב־2012, השפיעה השפעה ניכרת על ההחלטה. "אין אדם אחר שאת דעתו הערכתי יותר מזו של בו ואני גאה שקמלה מצטרפת אליי במסע הבחירות הזה", אמר ביידן אחרי הבחירה.

תפקיד סגנית הנשיא לא היה התוצאה שראתה האריס בעיני רוחה כשהתחילה את מסע הבחירות שלה לנשיאות ב־2019. היא נכנסה למרוץ ההוא בכוונה לנצח ולא רצתה להיות הסגנית של אף אחד. מהפרספקטיבה של ביידן היה היגיון בבחירה. היא צמחה בפוליטיקה הקשוחה של סן־פרנסיסקו ועברה בהצלחה את הבדיקה המדוקדקת של עיתונאים חוקרים ושל כמה מהתחקירנים הטובים ביותר של שתי המפלגות. היא התמודדה במרוצים קשים, ניצחה והפסידה. תכונותיה הטובות והטובות פחות היו ידועות לצוות של ביידן. היא תוכל להתמודד היטב בעימות מול סגן הנשיא מייק פנס ואין לה נטייה לעשות טעויות בדרך. היא גם תביא התלהבות ואולי אפילו כמה צעדי ריקוד למסע הבחירות שבראשו עמד אדם שיהיה הנשיא הזקן ביותר שייבחר אי פעם. כמו שפוליטיקאים אומרים, היא הייתה מבצעית.

גם היה לה סיפור לספר, סיפור ייחודי ובה בעת מאוד אמריקאי.