"עלה בידי" – אלה שתי מילות הקסם שנתניהו התכוון להשמיע לנשיא ביום שלישי בלילה, קצת לפני פקיעת המנדט. "כיצד עלה בידך", היה הנשיא שואל. "עלה, עלה", היה נתניהו משיב, ומסרב לפרט. הנשיא היה יודע שנתניהו משקר, אשכרה משקר. אף על פי כן, הוא היה מעניק לו, קרוב לוודאי, ארכה לעוד שבוע. כאשר הכנסת חוקקה את סעיף 8 לחוק יסוד הממשלה, היא לא העלתה על דעתה ראש ממשלה שמשקר לנשיא בעיניים.
התרגיל עלה לדיון בלשכת ראש הממשלה ביום שלישי בערב, חמש־שש שעות לפני פקיעת המנדט. הנשיא יאריך, הלחצים על בנט יחריפו, יהיה בלגן, ולנשיא לא תהיה ברירה אלא להחזיר את המנדט לכנסת, לקראת בחירות חמישיות.
גדעון סער שמע על התרגיל ממקורותיו. הוא מיהר ליידע את יאיר לפיד ונפתלי בנט. כמו הרבה רעיונות יצירתיים שצצו בימי המנדט האחרונים, גם הרעיון הזה מת בלידתו. נתניהו חשש מהשפלה נוספת, ממכה נוספת, אנושה, למוניטין שיצאו לו כקוסם פוליטי. סמוך לחצות הגיע לבית הנשיא טלפון מלשכת ראש הממשלה: נתניהו מחזיר את המנדט. שלוש דקות עברו מההודעה על החזרת המנדט ועד לפקיעתו האוטומטית. שלוש דקות: זה מה שנותר מתפארתו של מלך ישראל.
למחרת בבוקר, יום רביעי, התייצב בנט בבית הנשיא. הלחצים של מתווכים ודורשי טוב למיניהם רדפו אותו עד לשם. הם באו גם מחבורת העוזרים הצעירה, הבוסרית, שמלווה אותו. הרושם היה שבמקום להרגיע אותו, הם מתזזים אותו. בלשכת ראש הממשלה, אם יגיע אליה, הוא יזדקק לעוזרים בשלים יותר, מנוסים יותר. ראש ממשלה קם ונופל על סביבתו הקרובה: איכות, אמינות, יעילות, נאמנות – זה מה שדרוש לו, בסדר הזה. דוגמה טובה לחיקוי היא הלשכה ששירתה את אריאל שרון.
לפגישה עם הנשיא הגיע בנט באיחור של רבע שעה. "לנשיא לא מאחרים", העיר לו בידידות לפיד, שנפגש עם הנשיא לפניו. כפי שאמר ללפיד מראש, הוא המליץ על עצמו. עוד יהיו ביניהם משברים, אבל כרגע הם מכונסים תחת אותה מטרה. כל מה שהבטיח לפיד לבנט לפני שקיבל את המינוי – ראשות הממשלה ראשונה, ממשלה פריטטית – הוא התחייב לקיים אחרי המינוי, מילה במילה, בתנאי אחד: שבנט ישמור על שלמות הסיעה שלו. סיעת ימינה קיבלה בבחירות שבעה מנדטים. אם חבר אחד בסיעה יערוק, ישתווה כוחה לזה של תקווה חדשה, מפלגתו של סער. בנט עשוי לאבד את הבכורה.
לפיד, בנט, סער וליברמן צלחו את תקופת המנדט של נתניהו כשהם מתואמים ביניהם יותר מהרושם שיצרו בחוץ. לפיד הִרבה להיוועץ בסער ובאלקין, שני הפרלמנטרים המנוסים בגוש השינוי: הם עוזרים לו לנווט. בינתיים לא נרשמו עריקים, לא אצל ליברמן ולא אצל סער. בסיעת ימינה המצב פחות ברור. ביום רביעי פירסם עמיחי שיקלי, חבר בסיעה, מכתב לבנט שקורא לו לא להתחבר לגוש השינוי. פניות היו גם לחברות הסיעה עידית סילמן ואיילת שקד. בנט הרגיע את שותפיו: את הלחץ הזה הוא יידע לבלום. זה מה שהוא צריך להגיד, אמר לי אחד השותפים. לא בטוח שזה נכון.
שיעור קצר בהיסטוריה של הציונות הדתית והרבנים שלה: למפד"ל, המפלגה האם של המגזר, היה מנהיג אחד סמכותי, חיים משה שפירא שמו. שפירא ידע מה הוא רוצה: הוא לא שאל בעצת רבנים ולא הלך אחריהם. הראשון ששבר את הכלים היה יצחק לוי, יו"ר המפד"ל בסוף שנות ה־90, איש טוב ותמים. כאשר נישק את ידו של הרב אליהו, יצר במפלגה היררכיה חדשה. באו בנט וסמוטריץ', כל אחד ומניעיו, והחזירו את המפד"ל ליושנה. בנט מתעלם מרבנים. סמוטריץ' משחק בהם. כשהביאו לו מכתב מהרב טאו, שמכשיר, בדרך מפותלת, ממשלה שנשענת על הרשימה האיסלאמית, הוא הביא את הרב דרוקמן כדי שיאמר ההפך.
למרבה האירוניה, היחידה שמתרשמת מהגיגי הרבנים היא איילת שקד החילונית.
דלת פתוחה
בפני בנט מונחות עכשיו שתי אפשרויות: או להיות חלק מממשלת שינוי או ללכת לבחירות. במונחי הישרדות פוליטיים: או לכהן כראש ממשלת ימין־שמאל או להסתכן בהיעלמות מהמפה. כוח המיקוח שלו הצטמצם במשהו. הוא ואנשיו יצטרכו להשלים עם העובדה שגם למרב מיכאלי, עם שבעה מנדטים, ולניצן הורוביץ, עם שישה, יש שאיפות וציפיות וקהל בוחרים. גם להם יש תביעות לגיטימיות למשרדי ממשלה בכירים. לפיד לקח על עצמו להבהיר את הנקודה הזאת לשותפיו מימין.
יש כרגע הסכמה עקרונית בין שותפי גוש השינוי על מרחב הנושאים שבהם תטפל הממשלה. הממשלה תימנע מלהכריע בנושאים שהימין והשמאל חלוקים בהם. די בכך כדי להביא אותה עד לאישור בכנסת. קשה יותר להתחמק מהנושאים האלה ביום שאחרי, מול אתגרי המציאות ומול פרובוקציות של גורמים פוליטיים.
מחלוקת פוליטית לא פשוטה אורבת להם בסוגיית החרדים. בנט רוצה להשאיר את הדלת פתוחה להצטרפות שלהם לממשלה. ליברמן פוסל את החרדים מכל וכל. הוא מאמין שאם יבואו, יבואו כדי להבטיח את קבלת הכספים וכדי לפרק את הממשלה מבפנים ולסלק ממנה אותו ואת לפיד.
לפיד מוצא את עצמו בתווך, בתפקיד המגשר. הוא הציע לליברמן ולבנט לנצל את ישיבת החרדים באופוזיציה כדי להעביר יחד, בשנה הראשונה לכהונת הממשלה, שורה של חוקים שהמפלגות החרדיות לא יכולות לתמוך בהם אבל מוכנות להשלים איתם, אולי אפילו בשמחה. כאלה הם חוק הגיוס בגרסת משרד הביטחון; מתווה הכותל; חוק הגיור; ביטול חוק המרכולים. לאחר שהחוקים האלה יעברו, אפשר יהיה להזמין את החרדים פנימה.
בממשלה שתקום יתמוך לפיד בהגברת הסיוע לזרם החרדי־ממלכתי, זרם חדש יחסית וקטן, שמספק חינוך חרדי עם לימודי ליבה. ביקרתי לפני חודשים אחדים בבית ספר של הזרם הזה בבית־שמש. ראש העיר עליזה בלוך מטפחת אותו. הוא מושך בעיקר משפחות של עולים חרדים מהמערב.
בנט וליברמן מוכנים לשתף פעולה עם רבני צהר. לפיד ספקן. הוא למד עד כמה מוגבלת הרוח המהפכנית של רבנים.
בנט היה רוצה להגיע להסכם קואליציוני עד מוצאי שבת. כך יחסוך לעצמו לחצים פנימיים. לפיד מעדיף לתת למצב החדש לשקוע בתודעה במשך יום־יומיים, ואז להתחיל את המשא ומתן בכל המרץ. הוא מאמין שבתוך שבוע יוכלו בנט והוא להציג ממשלה.
כאשר משהו מתפרק בבית של לפיד, בני הבית נוהגים לשאול מי המרכיב, איפה המרכיב. עכשיו הוא המרכיב. הוא כבש עוד תחנה אחת, אולי התחנה הלפני אחרונה, בדרך אל ראשות הממשלה.
שלוש מתוך שלוש
אביגדור ליברמן הציב לעצמו שלוש משימות בסבב הבחירות הרביעי. הראשונה, לסלק את נתניהו מבלפור; השנייה, להוציא מהממשלה את המפלגות החרדיות; השלישית, להתמנות לשר האוצר. אם תקום ממשלת בנט־לפיד, יש לו סיכוי מרבי למלא את שלושתן. שלוש מתוך שלוש: זה מקבץ נאה לכל פוליטיקאי, ומקבץ נאה במיוחד לפוליטיקאי שסיים את הבחירות עם שבעה מנדטים בלבד.
ביום שלישי ישבנו לשיחה ארוכה על ליברמן ונתניהו, ליברמן והחרדים, ליברמן והערבים, על שמאל וימין והוויתורים שהוא מוכן לעשות היום כדי להשיג מטרות פוליטיות. "אני מחובר היטב לליכוד", אמר ליברמן. "יש לי שם חברים וקשרים יותר משיש לנתניהו. אני אומר לך, התסיסה נגדו מתחילה לבעבע. חברי מרכז מדברים. אף אחד מחברי הכנסת לא מדבר בפומבי, אבל אתה צריך לשמוע מה הם אומרים בשיחות במבואה מאחורי אולם המליאה. כל אחד חוץ ממנו היה מבין שהוא המכשול, וזז הצידה; כל אחד מבין שאילו הוא היה זז, הליכוד היה מרכיב ממשלה בתוך שבוע, בלי רוטציה.
"ברגע שהם יפנימו שהם באופוזיציה, ולא לחודש ימים אלא לתקופה ארוכה, ברגע שאנחנו נעביר את החוק שאומר שחבר כנסת עם כתב אישום לא יכול להרכיב ממשלה – יתחילו שם מהומות לא קטנות".
מה יותר טוב לממשלת גוש השינוי, שאלתי. שנתניהו יישאר בכנסת ויזכיר לכם שבוע־שבוע למה התחברתם, או שיפרוש מהכנסת ויעשה לביתו, לבתיו.
"אני מקווה שישחרר אותנו", אמר. "נגיד לו תודה ושלום".
זה לא כל כך פשוט, אמרתי. נלך בעקבות ההיגיון שלך: רגע אחרי שנתניהו נוטש, הממשלה שלכם מאבדת את צדקת קיומה ומתפרקת. אתה וסער ובנט מצטרפים לממשלת ימין בראשות הליכוד.
"אם הממשלה תתפקד כמו שצריך, אף אחד לא יוכל להזיז אותה", אמר. "אני מאמין שהממשלה תחזיק מעמד. לבנט, ראש ממשלה עם שבעה מנדטים בסך הכל, יש אינטרס לשמור עליה; ללפיד, שרוצה להגיע לראשות הממשלה בעוד שנתיים, יש אותו אינטרס. גם למיכאלי ולהורוביץ, שבפעם הראשונה יהיו שרים".
מה עשה לך נתניהו, שאלתי. למה חשוב לך כל כך להעיף אותו?
"בוא ניקח את ההתפטרות שלי מתפקיד שר הביטחון", אמר. "היו לו ולי סיכומים ברורים לגבי רצועת עזה. יום אחד שאלתי מישהו שמכיר את נתניהו יותר שנים ממני, תגיד, למה הוא מתנגד לכל מה שאני מציע. אתה אידיוט? הוא אמר לי. אם תחסל את הנייה, אתה תהיה ראש ממשלה. הוא לא ייתן לך.
"ב־95' היינו באופוזיציה. נתניהו החליט לתמוך בהצעת אי־אמון של הערבים בעניין הפקעת קרקעות במזרח ירושלים. מה אתה עושה, שאלתי אותו. כשיש הזדמנות להפיל ממשלה, לא שואלים שאלות, אמר. קח את ההסכם שחתם עם ערפאת באחוזת וואי, קח את התמיכה שלו בהתנתקות; קח את פינוי הבדואים מח'אן אל־אחמר. כשר ביטחון אני מחליט לפנות. 24 שעות לפני הפינוי הוא מטרפד את זה. אני לא מבין את הקשר בין נתניהו לימין: הוא לא ימין – הוא כדאיניק.
"קואליציית השינוי תקום אך ורק בזכותו. יהיו בה אלה שעבדו איתו, סער ואלקין, בנט ושקד, לפיד וגנץ, הנדל והאוזר. כל אחד צבר ניסיון והפיק לקחים. אף אחד מהם לא מוכן לעבוד איתו: מילה שלו זו לא מילה".
זה לא הפריע לכם לעבוד איתו בעבר, אמרתי.
"הנטיות שלו החריפו עם השנים", אמר. "בין נתניהו של 1988 לנתניהו היום אין שום דבר משותף פרט למספר בתעודת הזהות".
האם תומכים של נתניהו רדפו אישית את ילדיך, שאלתי. האם בגלל זה פנית נגדו?
"עזוב", השיב מיד. "אני לא מוכן לדבר על זה". אבל בפרק אחר בשיחה הזכיר איך תומכי נתניהו רדפו את אביו של נפתלי בנט ואת אשתו גילת.
נתניהו משוכנע שאתם מתקנאים בהצלחה שלו, אמרתי.
"הוא יודע בדיוק מדוע אף אחד לא מאמין לו", אמר. "הוא מאוד חכם. הוא מבין שהוא הולך להפסיד ולכן הוא נואש".
איילת שקד אמרה עליך ועל סער שאתם חושבים שנתניהו מסוכן למדינה, אמרתי.
"אני לא חושב", אמר ליברמן. "אני יודע".
סינדרום האישה המוכה
ביום שבו אריה דרעי חטף את גזר הדין במשפט שלו – העוזרים, החברים, המקורבים, נעלמו כלא היו. המשרדים של ש"ס היו אז בבניין שערי העיר בירושלים. דלתות המשרד היו פתוחות לרווחה, כמו בבניין נטוש. ישבתי איתו. היחיד שבא לנחם היה אביגדור ליברמן.
הייתם חברים קרובים, אמרתי.
"דרעי של אז איננו דרעי של היום", אמר. "גם ש"ס איננה אותה ש"ס. ב־96' אני הקמתי לנתניהו את הממשלה, עם ש"ס ועם יהדות התורה. הדרישות היו סבירות. מה שנעשה מאז מבחינת הדת, זה טירוף".
פרט ונמק, אמרתי.
"יש פה סחף נוראי", אמר. "תשווה את מודיעין למודיעין־עילית החרדית. במודיעין 90 אחוז הולכים לבגרות, במודיעין־עילית – שישה אחוזים. הציבור החרדי נפל בשבי: צריך לשחרר אותו. ברגע שצעיר לא מגיע ללימודי ליבה, יש לו מסלול אחד – ללמוד בכולל. ויש לו מסלול אחד לקלפי. למה לא לשרת בצה"ל? למה לא לעבוד? בכניעה שלנו לעסקנים החרדים אנחנו מממנים את חיסול המדינה".
בנט רוצה להכניס אותם לממשלה, אמרתי.
"אני אומר לבנט ולשקד: תפסיקו עם סינדרום האישה המוכה", אמר. "מה ההתעקשות על זה שרק רבני העיר יעשו גיור? זה כתוב בהלכה? למה מציקים לזוגות שמבקשים להתחתן? אנחנו לא נסכים לכניסה של ש"ס ויהדות התורה לממשלה".
ליברמן מפריד בין יחסו האישי לדת – הוא צם שלוש פעמים בשנה: ביום כיפור, בתשעה באב ובצום גדליהו – ליחס שלו לממסד הדתי. "אני בעד דת; אני נגד סחר בדת", אמר. "יש פתגם רוסי, ככל שאתה מתקרב לכנסייה, אתה מתרחק מאלוהים".
איך תנהג בחרדים אם תתמנה לשר אוצר, שאלתי. האם תקצץ בקצבאות?
"כשנתניהו היה שר אוצר וקיצץ בקצבאות, ראית מיד ירידה בילודה ועלייה בכניסה לשוק העבודה", אמר. "ואז הוא החזיר להם ועוד הוסיף. הקצבאות זה עניין קריטי. הן מעודדות ילודה ובטלה בשני מגזרים – חרדים ובדואים. כשאין מקצוע, אלה הולכים לכולל ואלה הולכים לשדוד. אני לא יודע אם עבאס, למשל, יתמוך בקיצוץ הקצבאות. אנחנו נעשה את המקסימום".
אני חירותניק
נאבקת כל השנים נגד שיתוף פעולה עם חברי הכנסת הערבים, אמרתי. עכשיו אתה מכשיר ממשלה שתישען לפחות על חלק מהם.
"יש לי טענות רק ליהודים, לא לערבים", אמר. "כל ערבי שקשר את גורלו איתנו, שנלחם איתנו, שילם מחיר. לא ידענו לגבות את החבר'ה הטובים. רק את הקיצונים ידענו לרצות.
"אני לא מכשיר שום דבר. כרגע יש יעדים ברורים: להחליף את הממשלה. צריך לגבש רוב".
נעשית מפא"יניק, אמרתי.
"אני לא מפא"יניק", אמר. "אני חירותניק. ז'בוטינסקי דיבר עם פטלורה (סימון פטליורה היה נשיא אוקראינה. הוא היה אחראי לשורה של פוגרומים ביהודים). הוא הגיע להסכם עם בן־גוריון, שהיה יריבו המר".
האם נכון שאתה מעדיף את עבאס האיסלאמי על עודה הקומוניסט, שאלתי.
"הכל שטויות", אמר. "הקומוניסטים אמרו על הדת שהיא אופיום להמונים ואחר כך התחברו עם האיסלאמים. אנשי חד"ש ובל"ד הם הנאצריסטים האחרונים. עבאס והחברים שלו הם חלק מהאחים המוסלמים, הארגון הכי מסוכן. אבל יש טווח קצר וטווח ארוך. המשימה עכשיו היא להשתחרר מנתניהו.
"רוב המגזר הערבי, הרוב הדומם, רוצה להשתלב במדינה. הם מבינים שישראל היא המקום הטוב ביותר עבורם. בפוליטיקה הם צריכים לחשב מסלול מחדש, להקים מפלגה שתתמוך בשירות לאומי ובשירות בצבא. לי אין בעיה שערבי יהיה מג"ד בצנחנים".
בין הלפידים
בפרסומי הליכוד אתה מוצג כחלק מהשמאל, אמרתי.
ליברמן חייך. "המפלגה הימנית היחידה היא ישראל ביתנו", אמר. "הרצל, נורדאו, ז'בוטינסקי, כולם היו ימנים ואתאיסטים. אני מציע לך לקרוא את הפרק על תיאוקרטיה בספר 'מדינת היהודים' של הרצל. אנחנו נדע לכלוא את הרבנים במקדשי הדת, הרצל כתב.
"הגענו לטירוף בשיוך האידיאולוגי. מה הדבר הזה שאומר הרב קנייבסקי, עם כל הכבוד וההערכה שיש לי כלפיו, ששיתוף פעולה עם הערבים יותר טוב משיתוף פעולה עם השמאל? אני לוקח את סאסא, ברעם, ניר עוז, קיבוצים של השומר הצעיר על קו הגבול. הבנים שלהם נלחמים במערכות ישראל. כשהולכים למלחמה, הולכים מניר יצחק ומתקוע. קח את יאיר גולן, היום חבר כנסת של מרצ. כולנו הערצנו אותו כשהיה מפקד אוגדת יו"ש. בכל ההחלטות הוא היה הכי לוחמני. כשהקשבתי לדברים שלו בישיבות המטה הכללי, הייתי בטוח שאני שומע את סמוטריץ'".
חשבתי שההשוואה בין גולן לסמוטריץ' לא מוצלחת. תהום מפרידה בין השניים בכל נושא אפשרי, ובראש ובראשונה בתרומתם לביטחון המדינה.
מה אתה חושב על שותפיך לעתיד, שאלתי, על לפיד, גנץ, מרב מיכאלי.
"עם טומי לפיד לא הייתה לי כימיה", אמר. "הוא והשותף שלו, פורז, לחצו על שרון לפטר אותי ולהכניס במקומי את מפלגת העבודה. אמרתי לו, לאחר שיפטרו אותי, אתה תהיה הבא בתור, וכך היה".
ביום רביעי בבוקר טילפן ליברמן לנשיא והודיע לו שמפלגתו תמליץ על לפיד. זה היה הנדבך הראשון במתווה שסיפק לריבלין בסיס ציבורי רחב לבחירת מרכיב הממשלה. "אמרנו שנמליץ על ראש המפלגה שיביא הכי הרבה מנדטים, וכך עשינו", אמר לי ליברמן אחר כך. "אני מעריך את הנכונות של לפיד לוותר על זכותו להיות ראשון ברוטציה. הוא מתנהל נכון".
הממשלה, אמרתי, אם תקום, תתבסס על החוק שאיפשר את הקמת ממשלת גנץ־נתניהו. זאת תהיה ממשלה פריטטית, שני גושים. אתה תשתייך לגוש לפיד: אם ראש הממשלה בנט ירצה לפטר אותך, הוא לא יוכל. רק ראש הממשלה החליפי, לפיד, יוכל לעשות זאת.
"אני לא בונה גושים בתוך גוש השינוי", אמר. "בסופו של דבר כולם יצטרכו להתכנס. הממשלה שתקום לא תהיה מושלמת, בלשון המעטה, אבל זה מה שיש: תפסת מרובה – לא תפסת כלום".
הוא לא מתפעל מבני גנץ. "לא הייתי שלם לא איתו ולא עם הדרך שלו", אמר. "אני לא בטוח שהוא בנוי מהחומר שמסוגל להיות ראש ממשלה. בסוף הוא בגד. ההצטרפות שלו לנתניהו הייתה מהלך בלתי סביר בעליל".
הכוונה הייתה טובה, אמרתי.
"לא חשוב למה התכוונת", אמר. "חשוב מה עשית. אם דרסת מישהו, לך תסביר לו שהכוונה הייתה טובה".
מה אתה חושב על בנט, שאלתי.
"אני מקווה שייקח את ההזדמנות שניתנה לו", אמר. "עדיף לבנט להיות ראש ממשלה מללכת לבחירות".
ארוחות חדשות
אחד החוקים שליברמן מתכוון להעלות מיד לאחר כינון הממשלה הוא חובת הצבעה בבחירות: מי שלא טורח לבוא להצביע, לא יקבל שכר על היום הזה. "הציבור פוסל היום את כל המערכת הפוליטית", אמר. "צריך לעודד הצבעה".
מה הדבר הראשון שתעשה אם תתמנה לשר האוצר, שאלתי.
"קודם כל, תקציב", אמר. "חוק תקציב קובע את סדר העדיפויות. אני מתכוון להעלות ב־50 אחוז את השכר לחיילים בשירות סדיר. כל חייל יוכל להשלים בגרות חינם. נממן לחיילים קרביים בלבד לימודים לתואר ראשון. לא מספיק שמעריכים את מי שמשרת. צריך לתת לזה ביטוי מוחשי. התיקון יעלה 900 מיליון שקל.
"דבר שני, ניתן מעונות יום חינם עד חמש אחר הצהריים למשפחות שבהן שני בני הזוג עובדים במשרה מלאה. מי שלא עובד, ישלם. זה יעלה כשבעה מיליארד שקל. נצא ל־50־60 פרויקטים של תשתית בהסדרי BOT, לא על חשבון התקציב. הממשלה תצטרך להתמקד בשלושה דברים – בכלכלה, ברפורמה במערכת הבריאות ובאיראן. מערכת הבריאות בצרות, ולא בטוח שהקורונה לא תחזור. המצב מול איראן מסוכן: הממשלה נחלה בנושא הזה כישלון מוחלט".
כאשר בוחנים את התפקיד שמילאת בארבעת סבבי הבחירות, אמרתי, נדמה שהחלטה שלך לפסול גם את נתניהו, גם את החרדים וגם את הערבים הובילה למבוי סתום. הגעת באיחור להכרה שאתה חייב לבחור.
"לא איחרתי שום דבר", אמר. "אדם צריך להחליט מה חשוב לו בחיים. יש מי שחושב שהכי חשוב לו להיות ראש ממשלה. אני לא כזה. הכי חשוב לי בעולם להיות שלם עם עצמי".
ביום שלישי סעד ליברמן צהריים עם מרב מיכאלי, מנהיגת מפלגת העבודה. זמנים חדשים; סעודות חדשות. "היה טוב מאוד", אמר לי אחר כך. "מרב מבינה עניין".
מפכ"ל במלכוד
האסון במירון הכניס את המפכ"ל החדש, קובי שבתאי, למלכוד. אם החקירה תיעצר במח"ש, השוטרים יהיו האשמים היחידים. הם יאמרו שהמפכ"ל הפקיר אותם. עדיף לשוטרים שהחקירה תעלה למעלה, אל שרי הפנים, הדתות וביטחון הפנים, שדחפו לקיום האירוע ללא הגבלות; אל הפוליטיקאים החרדים, שחילקו שלל ושירתו אדמו"רים; אל הגורמים בממשלה, ההקדשים, העמותות, שהפקירו חיים והשחיתו.
הבעיה היא שלשר לביטחון הפנים ולראש הממשלה יש אינטרס קיומי להשאיר את החקירה הרחק למטה, מחוץ לתחומם. אלה מעלים ואלה מורידים.
לרנ"צ שבתאי יש ניסיון עשיר כלוחם בצבא ובמג"ב, אבל אין לו הרבה ניסיון במלחמות היהודים. ביום שני בבוקר הוא דיבר עם מנדלבליט. הוא הציע שתוקם ועדת חקירה בלתי תלויה בראשות שופט. מנדלבליט ביקש שיעביר לו את הדברים בכתב. בהמשך היום, בצפון, השר אוחנה שוחח עם שבתאי בארבע עיניים. במקביל, הודיע מבקר המדינה שהוא פותח בחקירה משלו.
שבתאי חשב לתומו שהודעת המבקר מייתרת את המכתב שלו. הוא לא היה מודע עד הסוף למוניטין שרכש לו המבקר הנוכחי כחייל בצבא להלבנת חטאי הממשלה. הוא ביטל את המכתב – וחטף מכל הכיוונים.
הדבר הראשון שצריך לעשות כל מפכ"ל הוא לסמן גבולות: להניח לשר להצטלם עם שוטרים, אבל להשאיר אותו מחוץ לתהליך קבלת ההחלטות. עם ממזרים תתממזר. נדמה לי ששבתאי למד את הלקח. בינתיים החקירה משותקת. ¿
