רביעי 23 באוקטובר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    עבודה של קרן אסף, מתוך הספר 'אמנות ישראלית עכשיו'
    7 לילות • 17.11.2015
    הנאהבים והנעימים
    למרות שחסרה בו מעט רוח עכשווית, קובץ השירה הלהט"בית 'נפלאתה' ראוי לכל שבח
    עפרי אילני

    נפלאתה: אנתולוגיה של שירה להט"בית // עורכים: רונן סוניס ודורי מנור (חרגול ומודן, 402 עמודים)

     

     

     

    בשנת 1895 נגזר על המחזאי אוסקר ויילד עונש מאסר עם עבודת פרך. הוא הורשע ב"הפקרות רבתי" בעקבות מערכת היחסים שלו עם בן האצילים אלפרד דאגלס. במשפטו, נשא ויילד נאום להגנתה של "האהבה שלא תעז לקרוא בשמה". זוהי, לגרסתו, "החיבה העמוקה שבין איש מבוגר לבחור צעיר ממנו בשנים, כמו זו ששררה בין דוד ליהונתן, זו שאפלטון ביסס עליה את כל הפילוסופיה שלו, וכזאת שתמצא בסונטות של מיכלאנג'לו ושייקספיר". הנאום המשכנע לא מנע מהשופט להרשיע אותו. העונש גרם להידרדרות בבריאותו, והוא מת בגיל 46.

     

    משפטו של ויילד זיעזע את חוגי הספרות של תקופתו. העובדה שעל סף המאה ה־20 נשלח משורר ידוע לכלא בעוון הומוסקסואליות הניעה אנשי עט להיאבק למען הלגיטימציה של אהבה חד־מינית. לשם כך פורסמו אז המקבצים הראשונים של שירה וספרות הומוסקסואלית, שמילאו תפקיד חשוב במאבק לביטול האיסור על משכב זכר. 120 שנה אחרי, יוצאת אנתולוגיה כזאת בעברית.

     

    'נפלאתה', בעריכתם של דורי מנור ורונן סוניס, היא פרויקט שאפתני ראשון מסוגו בעברית – אסופה של שירה הומוסקסואלית ולסבית מהעת העתיקה ועד ימינו. מנור וסוניס קיבצו תרגומים שהתפרסמו כבר בעבר בבמות שונות, ותירגמו שירים חדשים במיוחד למטרה זו. בנוסף, כלולה גם חטיבה של שירה להט"בית עברית מודרנית. התוצאה היא מארג מגוון וססגוני מאוד של יצירות עתיקות וחדשות, שכולל חלק גדול משירי האהבה, החשק והמחאה היפים ביותר שנכתבו אי פעם.

     

    כותרת האסופה, 'נפלאתה', לקוחה כמובן מהפסוק "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" שבקינת דוד. זוהי גם היצירה הראשונה בספר, ובאמצעותה נוטעת האסופה את שורשי השירה הלהט"בית דווקא בעבר הקדום העברי, ולא בעבר היווני כמקובל. עם זאת, החטיבה היוונית־רומית היא כמובן עשירה יותר, ומספקת הזדמנות להתוודע למיטב השירה הקלאסית. מדהים כמה השירה הזו משוחררת, פשוטה וישירה בהתייחסותה לתשוקה זו, באופן שקשה לשחזר גם בימינו הליברליים - למשל מילותיו של מרטיאליס הרומי: "כשעלתה בלחייך פלומה אביבית/ עוד ליקקת זרגים בלשון שובבית".

     

    מכאן ממשיך הקובץ אל שירת החשק הערבית, עם תרגומים יפהפיים משירת הנערים של אבו נוואס, שנכתבו בבגדד לפני יותר מאלף שנה ("שהרי כך ציוונו ספרו של אללה/ לבכר בנים על בנות"), וכן של משוררים פרסים כמו חאפז, רומי, סעדי ועוד. באלה משתלבים באופן הטבעי ביותר שירים של גדולי השירה העברית של ימי הביניים, ביניהם משה אבן עזרא, אבן גבירול, יהודה הלוי ועוד. נראה שבפעם הראשונה ניתן לקרוא שורות כמו "אפשט בגדיו - ויפשיטני,/ אינק שפתיו - וייניקני" של אבן עזרא בהקשרן הנכון. האנתולוגיה מזכירה כי אהבת נערים ובחורים שיגשגה בימי הזוהר המפוארים של האיסלאם ושל יהדות ימי הביניים, ובכך היא עושה מעשה חשוב - בעיקר בימים שבהם הומוסקסואליות מוצבת כאורח חיים המנוגד לדתות אלה.

     

    מאות העמודים הבאים הם מסע בין פסגות השירה - כולל שירים של שייקספיר, לורד ביירון, וולט ויטמן, פול ורלן, מרינה צווטאייבה, אלן גינזברג, אדריאן ריץ' ועוד. לא כל המשוררים האלה היו מוגדרים היום "הומוסקסואלים", אבל כולם כתבו יצירות שמבטאות תשוקה עזה לבני מינם. השירים מלווים בביאורים קריאים ובתקצירים ביוגרפיים המהווים כשלעצמם חומר קריאה מעניין.

     

    אפשר להצטער על היעדר כמעט מוחלט של שירה הומו־ארוטית גרמנית (למשל שיריו של שטפן גאורגה המוקדשים לאלילו, הנער מקסימין) - יצירות שהשפיעו מאוד על עיצוב התרבות והמחשבה ההומוסקסואלית בתחילת המאה שעברה. אין גם תרגומים משירה הומו־ארוטית ערבית מודרנית, ובכלל זה של משוררים פלסטינים כמו ראג'י בטחיש. כמו כן, מורגש חסרונם של כותבים צעירים יותר המבטאים את עולם המסיבות, הסמים וה־BDSM - שממלא תפקיד משמעותי בהוויה ההומוסקסואלית בזמננו. נראה שנטייתם של העורכים היא לסגנון ונילי וקלאסי יותר. זו נטייה לגיטימית, אבל גם בווניל יש מקום לאוכמניות, ואפילו לפיסות צ'ילי.

     

    חטיבת העברית המודרנית שבסוף הספר נפתחת בשיריו של מרדכי גיאורגו לנגר, שכתב כבר בשנות ה־40 שירים הומוסקסואליים בסגנון שירת ספרד. מכאן ממשיכים ליונה וולך, חזי לסקלי ומשוררים להט"בים בני זמננו. זהו מבחר יפה, אך יש להודות שהוא נראה חיוור מעט בהשוואה לשיאי השירה שבחטיבת התרגום. ניכר בחסרונו יותם ראובני - מחלוצי היציאה מהארון בשירה העברית - וכן משוררים עכשוויים כמו טלי לטוביצקי, דניאל באומגרטן ואופיר משרקי.

     

    לפני שנים אחדות התפרסמה האסופה 'שיר אהבה: לקט שירי אהבה מספרות העולם'. היא כללה תרגומים משובחים של כ־200 שירים מפסגת השירה העולמית, אך בקושי שניים מהם עסקו באהבה שאינה סטרייטית. על אף נוכחותם המסיבית של להט"בים בעולם הספרות, מוסדות השירה הישראלית היו ועודם הטרו־נורמטיביים להחריד. על רקע זה, אי־אפשר להפחית מחשיבותה של יוזמה כמו 'נפלאתה', שגם בוצעה באופן מוקפד ומעורר הערכה.

     


    פרסום ראשון: 17.11.15 , 11:53