החזון של שקד: "מדינה יהודית יותר"
בהתבטאות ראשונה מסוג זה של שר משפטים, מכריזה איילת שקד: "חובתנו להעמיק את זהותה היהודית של מדינת ישראל • במאמר שכתבה, ושבו הציגה את ה”אני מאמין” שלה, היא הבהירה כי לתפיסתה לא מדובר בפגיעה ביחסים העדינים שבין דת ומדינה בישראל: “ככל שנהיה למדינה יהודית יותר, כך נהיה למדינה דמוקרטית יותר"
"מניפסט תאצ'ריסטי" — כך מכנה שרת המשפטים איילת שקד את המאמר שפירסמה בכתב העת "השילוח", ושבמרכזו תפיסת עולם שמרנית ברוח ראש ממשלת בריטניה לשעבר מרגרט תאצ'ר. במוקד המאמר נמצאים היחסים העדינים בין דת ומדינה בישראל והחזון של שרת המשפטים — כפי שהוא מוצג במאמר — עשוי, אם יתורגם למהלכי חקיקה בפועל, להפוך לסערה הפוליטית הגדולה הבאה.
המאמר של שקד הוא למעשה הפעם הראשונה שבה היא מציגה את ה"אני מאמין" שלה כשרת משפטים — והתוצאה היא התבטאות ראשונה מצידו של שר משפטים מכהן לטובת חיזוק המרכיב היהודי ביחסים העדינים של מדינת ישראל בין אופיה היהודי ואופיה הדמוקרטי. כך, לצד התבטאויות חריפות שמקורן בתפיסת עולם שמרנית — הצורך בהסרת רגולציה, בהפרדת רשויות מלאה, במניעת התערבות של בג"ץ בחקיקה, בצמצום החקיקה ובהגברת הפיקוח של הכנסת על עבודת הממשלה — קובעת שקד כי לא רק שעל ישראל להיות מדינה יהודית יותר, אלא גם שדרך זו תהפוך אותה למדינה דמוקרטית יותר.
"דווקא כאשר רוצים להעביר את ישראל תהליכי דמוקרטיזציה מתקדמים, חובתנו להעמיק במקביל את זהותה היהודית", כותבת שרת המשפטים במאמר. "הזהויות האלה בפירוש אינן סותרות האחת את רעותה. להפך: אני מאמינה שהן מחזקות זו את זו. אני מאמינה שנהיה למדינה דמוקרטית יותר ככל שנהיה מדינה יהודית יותר, ושנהיה למדינה יהודית יותר ככל שנהיה למדינה דמוקרטית יותר".
בהמשך המאמר מדגישה שקד כי שני המושגים אינם סותרים זה את זה. "אני מבקשת לחזור אל שאלת היסוד של הגדרתה החוקתית של מדינת ישראל כמדינה 'יהודית ודמוקרטית'", היא מסבירה. "לצד התיאור הרואה את היחס בין 'יהודית' ל'דמוקרטית' כמאבק מתמיד, אני חושבת שניתן להציע מודל אחר. אינני מוכנה לקבל את התפיסה שלפיה מדובר במסורות שונות עד כדי כך". אלא שלצד זאת, היא קוראת למהלכי חקיקה שיחזקו את מעמדה היהודי של המדינה — מה שעשוי להפוך בהמשך לחוקים מפורשים, שצפויים לעורר התנגדות בקרב חברי כנסת רבים. "מסלול נסיעתה של רכבת המשפט הישראלית חייב להביא בחשבון את יהדותה של המדינה", כותבת שקד. "עליו לעשות זאת באופן אמיתי: לא כסמל בלבד, אלא כעניין הגוזר משמעויות קונקרטיות".
למעשה, מציבה עצמה שקד אל מול אבי המהפכה החוקתית הישראלית, נשיא בית־המשפט העליון לשעבר אהרן ברק: בעוד שברק ראה במדינה יהודית עניין סמלי בלבד, מסבירה שרת המשפטים, היא רואה בהגדרתה היהודית הממשית של המדינה הכרח קיומי וחלק בלתי נפרד מהיותה דמוקרטית; ובעוד שברק תמך באקטיביזם שיפוטי, שקד מובילה קו ברור ונחרץ לשמרנות משפטית, מתוך הבנה שדמוקרטיה יכולה להתקיים רק בהפרדת רשויות מלאה.
במסגרת תפיסת עולמה השמרנית, קושרת שקד במאמר בין דמוקרטיה אמיתית לכלכלה חופשית וקובעת כי המאבק לטובת חירות כלכלית "רחוק מלהיות מוכרע כיום לטובת השיטה הדוגלת בחופש, ולטובת אותם המאמינים שהכלי שבאמצעותו מייצרים חופש הוא קודם כל חופש כלכלי". נוסף על כך היא קוראת לחיזוק כוחה של המערכת המחוקקת אל מול מערכת המשפט. "משילות טובה נמדדת קודם כל במידת האפשרות שבידי שרי הממשלה לקבוע את היעדים עצמם", היא כתבה. "תפקידו הקלאסי של בית־המשפט הוא להגן על מי שנפגע באופן ישיר מן הרשויות, ולא להכריע בעניינים ציבוריים כלליים". כדוגמה מתייחסת שקד להתערבות של בית־המשפט העליון בסוגיית מתווה הגז וכותבת: "שוב הפך עצמו בית־המשפט העליון לזירה שבה מתבררות שאלות פוליטיות ומאקרו־כלכליות מזוקקות, שאמורות להיות מוכרעות בקלפיות".
לפנייה לכתב/ת 
