שלישי 20 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: אילן בשור
    7 לילות • 04.04.2017
    המהפך 2
    לפני 20 שנה אתניקס ואייל גולן הולידו את הפופ הים–תיכוני עם 'בלעדייך', הרגע שבו המזרחית חדרה למיינסטרים. איך הגיבו הרוקרים לכוכבים החדשים, כיצד הכניעו את הממסד הישן, למה אתניקס איבדה את הדרך אחרי שהפרויקט נגמר ומדוע המאבק מול גלגלצ נשאר באותה עוצמה
    רז שכניק

    את המהפך של 1997 חיים יבין לא שידר בטלוויזיה. הרדיו גם הצטרף באיחור. 20 שנה אחרי הבחירות שהביאו את הליכוד לשלטון ועם אותו ראש ממשלה ששולט כאן היום, הממסד היה עדיין לבן והמיינסטרים נשלט על ידי להקות דור הרוקסן. המוזיקה המזרחית, זו שנמכרה במאות אלפים בעזרת גיבורים עממיים כמו עופר לוי, זהבה בן ויואב יצחק, הייתה צריכה את הבחור מהממסד הלבן כדי להכשיר אותה. כמו אלביס לרוקנרול השחור ואמינם עבור ההיפ-הופ, זאב נחמה ותמיר קליסקי היו האנשים שהכניסו אותה ואת הנציג שלה, אייל גולן, ללב הקונצנזוס.. קובי אוז, אמנם לא ממש אשכנזי אבל לגמרי בממסד, היה האיש שעשה את זה עבור שרית חדד עם הלהיט הענק, 'למה הלכת ממנו'. ממש באותה שנה.

     

    20 שנה חלפו מהרגע הזה, נקודת האפס של הפופ הים־תיכוני, וקשה להפחית בחשיבות ההיסטורית של המהפך במקום שבו אנחנו עומדים כרגע. ולא רק במוזיקה.

     

    "120 אלף עותקים נמכרו בשלושה חדשים", כתב כאן יהודה נוריאל ב־1997 על האלבום 'בלעדייך'. הרדיו חרך באותן שנים את חמי רודנר והעיתונים כתבו על גיבורי שינקין בתאווה גדולה. "קצת פרופורציות", המשיך נוריאל. "שני האלבומים של איפה הילד מכרו 12 אלף עותקים. אביתר בנאי שנחשב להצלחה היסטרית מכר 20 אלף. 'האשה שאתי' המיתולוגי, 3,000 שנה של מכירה מפומפמת בספיישלים בערוץ 2, מכר לא הרבה יותר ממה שאייל מכר בזמן קצר". קצת אחר כך, גם עבר אותו. "בלי גלגלצ, בלי מדורי רכילות, הופך גולן לסמל אותנטי, שלאגר לאומי", קבע. ובכל זאת, גולן ואתניקס נתקלו בקשיים שאנשים שמוכרים כל כך הרבה אלבומים לא היו נתקלים בהם היום.

     

    "האלבום מכר 150 אלף עותקים בזמן קצר, ועבר את 'האשה שאתי' של דויד ברוזה. רצינו כתבה בערוץ 2", נזכר גולן. "התקשרנו אליהם והם אמרו לנו, 'זה לא חדשות. אין לו אח הומו ואין לו שום סיפור אישי. הוא יודע לשיר. אבל זה הכל?' האלבום, אגב, מכר בסוף משהו כמו 300 אלף עותקים".

     

     
    ההופעה שלו הייתה כמו הביטלס. נחמה וגולן | צילום: רפי דלויה
    ההופעה שלו הייתה כמו הביטלס. נחמה וגולן | צילום: רפי דלויה

     

     

    עם גלי צה"ל וגלגלצ, אז תחנה בשיא כוחה, ניהלו גולן, והמנהל הכל־יכול שלו באותן שנים, ישי בן צור, מאבק מתוקשר. כשקוראים קטעי עיתונות מאותה תקופה, קשה להאמין שלא מדובר על 2017.

     

    "שלב חדש במאבקם של אמני הזמר הים־תיכוני, במסגרת הטענות לאפליה של המוזיקה המזרחית ברדיו", נכתב אז ב'ידיעות אחרונות'. לפי הדיווח, צמרת הזמר המזרחי, כולל גולן ושרית חדד, פנו באמצעות עורך דין למפקד גל"צ דאז, זאב דרורי, וביקשו שיפסיק להשמיע מוזיקה מזרחית ויחזיר את כל האלבומים שלהם שנשלחו לתחנה.

     

    "בזמנו שלחתי לגלגלצ את השיר 'צליל מיתר' בלי דיסק בתוך העטיפה", מספר גולן. "שאלנו אחרי שבוע מה קורה ואמרו שלא אהבו את השיר. הסיפור עם גלגלצ מתחיל ממש לא מהיום. היו לי כמעט חמישה שירים בעשרת הגדולים במצעדים, ראשון, שלישי, רביעי, ואביב גפן בכל זאת נבחר לזמר השנה בלי שום דיסק".

     

     

    בכתבה כמעט נבואית, שכמעט ולא ייאמן כי פורסמה בסוף שנות ה־90, התקבצו פורטיס, יזהר אשדות, אסף אמדורסקי, חמי רודנר ומיכה שטרית, ודיברו על הקיפוח שהם חווים מגלגלצ - הקיפוח האמיתי, לעומת "המקופחים המקצועיים" שכבר מזמן לא כאלה.

     

    "שנים המוזיקה המזרחית הייתה מנודה", אמר שם פורטיס. "אני מבין את זה שאנשים גדלו עם תחושת קיפוח, אבל היום יש תחנות שמשמיעות רק שירים ים־תיכוניים, ויש להם עמותה בשם עזי"ת שמגלגלת מיליונים, והם קיבלו את 'סלסולי היובל' ולנו לא היה את 'רוק היובל'. הם מוכרים בוכטות, בוכטות של תקליטים, וממשיכים לבכות, 'זיינו אותי, דפקו אותי'. חלאס! אין להם שום הצדקה היום להמשיך ולצרוח. מה שאלה שתוקפים את גלי צה"ל עושים זה גם לקחת את כל היד, גם להכניס לך בעיטה בפרצוף וגם להגיד לך, יא נקניק, אנחנו ניקח לך את הכל, הכל, כי אתה זבל, אתה לא ישראלי, ואנחנו, רק אנחנו, כן".

     

    "בהרבה מקומות סירבו לנו לראיונות", אומר היום נחמה. "יש תחנות רדיו שאמרו, לא משמיעים כאלה דברים פה".

     

    גיבורי המהפכה. גולן וחדד מודל 97' | צילום: רפי דלויה
    גיבורי המהפכה. גולן וחדד מודל 97' | צילום: רפי דלויה

     

    גלגלצ של היום היו לוקחים את זה?

     

    "לא בטוח בכלל".

     

    דן שילון היה המלך של הטלוויזיה באותו זמן עם 'המעגל'. לשם הצלחתם להיכנס בסוף.

     

    נחמה: "היה לנו קשה מאוד להכניס את אייל לשם. ניצלתי קשרים כי דן שילון מאוד חיבב אותנו ואהב אותנו גם יבגני שפובלוב. הוא העריך את זה. כשראיתי שאין לנו ברירה התקשרתי לדן אישית. אמרתי לו, 'יש לנו בעיה, לא נותנים לנו במה, השקעתי פה את החיים שלי, תנסה לעזור'. הוא אמר, 'אני לא אוהב את הז'אנר, אבל אני מוכן לתת לכם במה בתנאי אחד: אייל ישיר את 'לב של גבר' אבל אתם תשירו את 'תותים' והשיר השלישי יהיה דואט'. לא היה לנו דואט אז הקלטנו את 'צאי אל החלון' שבכלל לא היה אמור להיות דואט. למחרת הכל נהיה מטורף. היסטרי. אני, תמיר, דרור, ישי, אייל, הגענו לגואטה ועטפנו דיסקים, עם כמות מטורפת של אנשים".

     

    גולן: "למחרת לא הצלחתי ללכת ברחוב".

     

    "מה שקרה זה מאוד פשוט", מסביר תמיר קליסקי. "הסגנון שיצרנו הגיע לאוזניים שלפני זה לא יכלו לסבול את זה, ופתאום אמרו, 'את זה אני אוהב, אין לי בעיה עם זה'. אנחנו שמנו את הבסיס לפופ הים־תיכוני לטוב, אבל גם לרע. היה רוביקון לעבור ואנחנו חצינו אותו. אחר כך כבר לקחו אותנו כרפרנס, אנשים לקחו את הדיסק לאולפנים והוא שימש להרבה מאוד הפקות ים־תיכוניות".

     

    * * *

     

    הסיפור של גולן ואתניקס די ידוע. הוא זמר ים־תיכוני עם שני אלבומים לא מאוד בולטים ונוכחות מסוימת בשטח בלילה, וקשר הפועל מרמורק ביום. הם נסיכי־פקידי הפופ של המוזיקה הישראלית. אלה שהצליחו כמה שנים קודם להביא את זהבה בן לרדיו בדואט שלהם, 'קטורנה מסאלה'. הם ניסו לעבוד עם נתי לוי, אח של ישי, וכוכב ים־תיכוני באותם ימים, אבל שיתוף הפעולה לא צלח. "בהתחלה חשבנו להנציח את האידיאולוגיה שלנו - החיבור בין המוזיקה המערבית לפופ ים־תיכוני - עם לוי, אבל הגענו למחלוקת עם חברת התקליטים שלו", מספר נחמה. "כבר התחלנו לאסוף חומר. במקרה ראיתי את אייל גולן מופיע ביום הולדת בקלטת וידיאו, מישהו הראה לי את הקטע הזה. אמרתי, 'יש לו קטע מעבר לכל'. יש פה כריזמה שאני לא זוכר שראיתי מאז זוהר. באותה תקופה הייתי מתאמן בהולידיי אין בתל־אביב עם דידי הררי. ישבנו בבריכה וסיפרתי לו על הזמר. הוא השיג לי את המספר ורשמתי את הטלפון שלו על קופסת סיגריות. אני מתקשר אליו ואומר לו, 'שלום, זה זאב נחמה מאתניקס', והוא אומר, 'כן בטח' ומנתק".

     

    גולן: "חשבתי שמסתלבטים עליי".

     

    נחמה: "התקשרתי שוב והתחלתי להבטיח לו דברים, נעשה לך אלבומים, נחתים אותך לחמש שנים, כל מיני סיפורים. למחרת יצר איתי קשר ישי בן צור ושניהם פגשו אותי ואת דרור בהולידיי אין בלובי. שם התחיל הרומן".

     

    בפגישה סוכם שהם יבואו לראות את גולן בהופעה. "הלכנו למועדון 'החוה' לראות אותו", מספר נחמה. "הגענו בשעה שלוש בלילה למתחם, בחוץ עמדו 3,000 מכוניות, בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה. וגם כמות מטורפת של בני נוער שלא ראיתי בשום פסטיבל. בפנים כולם נדחפים ונדחסים, והמחיר לכרטיס היה גבוה, לא כמו ברוקסן. עלתה שרשרת אמנים על הבמה אחד אחרי השני. ואז עלה אייל והבנתי שבחרנו נכון. עלה על הבמה וראיתי קסם".

     

    "כשאתה הולך ורואה שחקן, אחרי 15 שניות אתה מבין שהוא שחקן", אומר קליסקי. "ככה זה גם במוזיקה. היה צריך כמה שניות כדי להבין שזו החבילה בשלמותה".

     

    נחמה: "אנחנו היינו להקת פופ כבר חמש שנים והרוק שלט, אבל שום דבר לא היה ברמות שראינו באותו לילה ב'חוה' בפתח־תקווה. ראיתי שם את הביטלס. הייתה תחושה שהרוק הישראלי שולט כי זה מה שלימדו אותנו, לא צריך לומר איזה סוג הגמוניה שלט בתקשורת ובעיתונות בתקופה ההיא.

     

    "מיד אחרי ההופעה נסעתי לחנות ההפצה של אבי גואטה בתחנה המרכזית. הלכתי לשם כדי להבין מה זה השוק הזה, כי לשם אני רוצה להיכנס. פחדתי להיכנס לזה. זה היה לפני שידעתי מה זה צלילי הכרם, מה זה דרבוקה. אצל גואטה פגשנו את הזמרת הצעירה שרית חדד. אמרתי לו, 'אבי, אני רוצה שתיתן לי את הכל'. הוא שאל מה זה הכל. לקחנו ממנו קלטות של מוזיקה טורקית, מוזיקה מרוקאית, צלילי הכרם ואת הביט הערבי הים־תיכוני, סמיר שוקרי. לקחנו 30 קלטות מכל ז'אנר ושמעתי לפני התחלת הכתיבה. הבנו שהמוזיקה הישראלית זה הז'אנר של הכרם, כל הטעמים הים־תיכוניים. הבנו שאנחנו עושים את אותו דבר ומבחינת סאונד מביאים את זה לכיוון שלנו עם הסינטיסייזרים וחוזרים לאקורדיונים שמביאים את הצליל של עמק יזרעאל".

     

    הם נכנסו לאולפן עם גולן, וחברים. "איציק זוהר היה יועץ שלנו, היינו חברים טובים. גם דידי היה מאוד מעורב. באולפן למדתי את הגרון של אייל. ראיתי מתי הוא שר עם חשק ומתי לא. ככה ידענו אם להכניס את השירים. ישי לוי היה מגיע בסוף ההקלטות, וכשראיתי אצלו בעיניים ניצוץ ידעתי שהכל בסדר. הוא אמר, 'יש לכם חומר נפץ ביד'".

     

    קליסקי: "תוך כדי עבודה, הטכנאים באולפן היו לוקחים אותנו הצידה והיו אומרים, 'חבר'ה, זה לא יצליח, מי ישמע את זה בכלל?' אנחנו שמחנו ששמענו את זה מהם, הבנו שאנחנו בדרך הנכונה".

     

    אתניקס כתבו, סיכמו דברים עם בן צור, וגולן בעיקר תרם את קולו. "היום אני בוחר הכל ומתערב בכל שלבי היצירה. אז בעיקר עשיתי מה שאמרו לי", הוא מספר, "פשוט שרתי. אני זוכר שהיה לי קשה עם עם השורה 'תהיי לי לכלה' ב'יפה שלי', כי זה לא שפה שאני מדבר בה. מה זה ה'כ'. בנמל קטן בחוף של פורטוגל, עם צירה. איך הקהל שלי יקבל את זה? בזמנו זה נשמע לי מוזר, אבל סמכתי על ישי ואתניקס. זאב גאון, הוא היה הדומיננטי, זה שמנהל את העניינים.

     

    "בכל התקופה עם אתניקס, הייתי הפחות דומיננטי. אמנם הבאתי את עצמי לשירים ושרתי, אבל חוץ מזה לא התערבתי בכלום, לא בעיבודים, לא בשירים, נתתי להם לסחוב את העגלה ולכוון את הקריירה".

     

    אחרי שסיימו להקליט עמדה השאלה, מה עושים עם האלבום. "אף אחד לא רצה את הפרויקט הזה חוץ מאחד שהיה איתנו הוגן, זובה אולמן, ששמע את כל החומר ואמר, 'יש לכם מפלצת. אתם לא צריכים אף אחד'", מספר נחמה. "הלכנו לבד בלי חברת תקליטים. הייתה לנו גם בעיה למצוא יחסי ציבור. עשינו לאייל תמונות עם חליפות מאופנת סגל והיחצנית שעשתה את זה, מירי בן יוסף ז"ל, אמרה שהוא נראה דוגמן איטלקי ושלא היה דבר כזה. אמרנו, 'אם מירי הולכת איתנו על הז'אנר הזה יש פה איזה קטע'".

     

    לא הייתה לנחמה דילמה אילו שירים יעברו לאתניקס, ואילו לרכש החדש. "את הלחנים תמיר ואני כתבנו קודם, את המילים שיניתי", הוא מספר. "נכנסתי לדמות של אייל, גם בכתיבת 'B.M.W שחורה', למשל. לא יכולתי לשיר 'לא לשחק עם לב של גבר'. זו תדמית של שופוני שמתאימה לאייל".

     

     

    * * *

     

    "תמיד אהבתי את אתניקס", אמר גולן בראיון הראשון שלו למוסף זה. "הם מסוג הלהקות שאם משמיעים אותן ברדיו אתה לא מעביר תחנה". קצת מצחיק היום לקרוא את הראיון הראשון הגדול של גולן, ב'7 לילות', של 1997. בטח אחרי פרשת הקטינות, אבל גם לפניה, גולן מקפיד לשדר ממלכתיות. תזכורת: בסוף 2013 מוגשת למשטרה תלונה על יחסי מין בין נערה לזמר מפורסם והסיפור מתפוצץ עם דיווחים בתקשורת על מפגשים מיניים של הזמר ואביו, דני ביטון, עם הקטינות. גולן נחקר, מכחיש את המיוחס לו וטוען שלא ידע כי מדובר בנערות בנות פחות מ־18. התיק נסגר מחוסר ראיות.

     

    הרבה לפני כל זה, בגיל 20 וקצת, באותו ראיון ראשון, גולן נתן הצצה לא מפולטרת לחייו. הוא סיפר שאיבד את הבתולים "בגיל 12 לבחורה בת 17". והוסיף, "הייתי עם מאות נשים, אני ושלמה המלך מתחרים. היו מקרים שהיו לי שלוש בחורות ביום. בוקר, צהריים וערב. כמו ארוחות". "הייתי ילד מתלהב", אומר עכשיו גולן. "באתי ממקום של כלום ושום דבר, של מעקלים דברים מהבית כי אין כסף, ופתאום אני יכול לקנות כמעט כל מה שאני רוצה ולנסוע באיזה אוטו שאני רוצה. זה קרה בבום".

     

    "אני זוכר שבהופעה הראשונה של דן שילון, אייל החזיק לי את היד", מספר נחמה. "אני אומר לו, 'מה אתה מחזיק לי את היד', והוא אמר לי, 'בחיים לא הייתי במקום כזה'. אבל יש לו קסם כשנפתחת המצלמה. לדעתי הוא לא השתנה מאז. תמיד קראנו לו הנסיך ממרמורק. הוא היה מאוד נחוש. הרצון שלו היה להיות מספר אחת והוא ידע לבחור את השירים. אני תמיד אומר, ב־95 אחוז מהמקרים הוא קולע'".

     

    איך הלך שם עם האגו? בשלב מסוים הבחור החדש שטיפחתם השאיר לכם אבק.

     

    "מתישהו הרגשנו אנחנו, ובעיקר אני, הפרונטמן, שמיצינו את הקטע איתו ושהוא לא צריך אותנו. קנאה לא הייתה. אתה עושה לבן אדם שלושה אלבומים ומופע משותף. הוא היה הבייבי שלנו. באלבום הראשון הצטלמנו איתו לחוברת רק כדי לדחוף את הפרויקט. גם עשיתי קולות כי פחדנו שלא יקבלו את אייל. באלבום השני, כשידענו שזה ענק, הוא כבר קיבל את כל המקום. עד היום אנחנו רואים מזה גם כסף. באלבום השלישי כשמכרנו 200 אלף היינו בירידה. אמרתי, 'יש לנו את הקריירה של אתניקס, עד מתי זה יימשך, איפה אנחנו עוזבים את זה?' היינו בסוג של שיא וידענו שאם ממשיכים לעבוד בזה, אנחנו בפירוש עובדים רק באייל גולן על חשבוננו".

     

    והוא התבאס?

     

    "בהתחלה כן, אבל זה עשה לו גם טוב. אחר כך הלכנו עם עצמנו לכמה שנים של בלבול כי היה לנו ואקום בקריירה. נפטרנו מאווזה שמטילה ביצי זהב, אמנותית וכלכלית. היינו צריכים ללכת לדרכנו".

     

    שיתוף הפעולה עם גולן היה הצלחה מסחרית, אולי גדולה מדי, ואחריה אתניקס לא הצליחה למצוא את דרכה. הלהקה נכנסה למערבולת ולקח לה שנים לצאת ממנה. היום, זאב נחמה ותמיר קליסקי מצויים בסכסוך משפטי, כפי שנחשף במוסף זה. אחת הסוגיות הבוערות שגרמו לפיצוץ נוגעת לשיתוף הפעולה עם גולן. קליסקי טוען שהוא רצה להמשיך את שיתוף הפעולה ולצאת לסיבוב הופעות שיניב לצדדים המון כסף ושנחמה סירב מטעמי אגו.

     

    "אמנותית, אתניקס נבלעה בתוך אייל גולן והפכנו להיות להקת ליווי של אייל גולן", אומר קליסקי. "זה לא מצב טבעי של להקה שיש לה את הקטע שלה. ישי בן צור רצה להמשיך בשיתוף הפעולה, אני הסכמתי, דרור גם. זאב לא הסכים וזו הייתה זכותו. בהתחלה זה לא הלך קל, אתה כבר נוסע על אוטוסטרדה ופתאום יורד לדרך עפר. ברור שהכי קל היה להמשיך אבל צריך גם לחשוב אם אנחנו עובדים פה או לא".

     

    איך פתרתם את זה ביניכם?

     

    "ברגע שבקטע אמנותי יש למישהו בעיה קשה, מה תעשה? לקחנו אז החלטה של בוגרים למען שלום בית. יכול להיות שהיינו עושים עוד דיסק וזה היה פחות טוב ויכול להיות שהיינו עושים עוד אחד והיה מעולה. לא נדע לעולם. זה לא נגמר חמוץ. פשוט לחזור אחר כך ללהקה היה משימה קשה מאוד. נלחמנו בשיניים להצליח".

     

    "עשינו מופע משותף, הופענו איפה שיכולנו", אומר נחמה. "היה דיבור לפני שנתיים־שלוש לעשות עוד סיבוב משותף, אבל הדברים לא הסתדרו. יכול להיות שעשינו טעות ויכול להיות שלא. היינו בתקופה לא טובה של אתניקס, רצינו לראות מה אפשר לעשות עם הדבר הזה והתחלנו את מסע הקאמבק הגדול שממנו באו כל הפירות האחרים. כל שנה מדברים איתנו על מופע עם אייל גולן. אבל בזמנו ההמלצה של המנהלים שלנו הייתה שכיוון שהתחייבנו לפסטיגל, אז לא עושים את זה. לא החלטתי את זה על דעת עצמי. זו מערכת של 40 איש וצריך להתחשב בעוד אנשים".

     

    "אתניקס זה לא 40 איש", קובע קליסקי, ומפנה אצבע מאשימה כלפי נחמה. "יש מספר אנשים מצומצם שמרכיב את הלהקה וההחלטה שהתקבלה, שלא להופיע עם אייל, הייתה בניגוד לדעתי וללא הסכמתי. אני רציתי לקיים את המופע הגדול. הלהקה גם החליטה שהמופע יתקיים והביאו לידיעתנו שיש משהו רציני שהולך להיסגר עם אייל. זאב היה צריך ללכת ולסגור את הקצוות ועד היום זה לא קרה".

     

    למה זה נגמר מלכתחילה? הרי הייתם יכולים להמשיך עם זה עוד כמה שנים טובות.

     

    נחמה: "לקח לנו שמונה חודשים לעכל את ההיסטריה. אתניקס הייתה בתחושת רדיפה. שאנחנו צריכים להצדיק ולהוכיח את עצמנו".

     

    "אני ואתניקס מעולם לא רבנו", אומר גולן, "הגענו למיצוי בקטע האמנותי. אני הלכתי לדרכי, הם לדרכם".

     

    ובכל זאת, גולן ונחמה לא ממש דיברו בשנים האחרונות. הרקע: מעט לפני שהפרשייה התפוצצה, כשאייל היה בשיא ואתניקס בתקופה חלשה, הוא סירב לשיתוף פעולה איתם.

     

    כשחברי אתניקס נשאלו באותה תקופה על היחסים עם גולן, אפשר היה לשמוע את העלבון בקולו של נחמה. "אנחנו המצאנו את אייל גולן", אמר בראיון למוסף זה ב־2011. "כנראה שאייל פחות זוכר את הימים האלה, אבל אל ההצלחה הוא הגיע הרבה בזכות שיתוף הפעולה איתנו, וגם בזכות הכישרון שלו, כמובן... לא כולם זוכרים אותך כשהם למעלה. כנראה שלא תמיד נוח לזכור את מי שהיה איתך כשלא היית למעלה. כשתמיר ואני יושבים ומדברים על זה, ברור לנו שאייל לא היה בסדר. אנחנו גידלנו אותו, טיפחנו אותו, האמנו בו. אבל אני אוהב אותו, למרות שאני לא מקבל את התנהגותו".

     

    והייתה אז גם הצעה לדואט שבאה מצד הלהקה. גולן אמר לא. "פגשתי את אייל שבועיים אחרי שהוא אמר לנו 'לא' על הדואט, והכל היה רגיל בינינו", סיפר נחמה באותו ראיון. "אייל גם בא ואמר לי באוזן, 'אתה יודע שכל החיים אכבד אותך'. אז זו זכותו, אבל אני בחיים לא הייתי מתנהג ככה. יודעים מה? הייתי פגוע ממנו, אבל אני לא סוחב את זה איתי כל הזמן וזה לא משפיע עליי. אל תשכחו שאייל הוא גם חלק מאיתנו, לטוב ולרע".

     

    גולן מוצא היום סיבה נוספת לנתק: "זאב היה פגוע הרבה זמן מזה שלא הגעתי לנחם אותו כשאמא שלו נפטרה. בשיחה בינינו הסברתי לו שלא הייתי בארץ. הוא חשב שלא הגעתי מסיבות אחרות. אמרתי לו שבכל חג אני שולח 50 זרי פרחים ואמא שלו הייתה אצלי בלופ קבוע. הוא הבין, ואמר, 'אני טיפש שכעסתי על דבר כזה'".

     

    מה דעתך על הסכסוך באתניקס?

     

    "מעדיף לא להיכנס ביניהם וגם לזאב אמרתי, אל תספרו לי מה קרה. אני לא אכנס לזה בחיים".

     

    איך חילקתם ביניכם את השלל מבחינה פיננסית?

     

    נחמה: "הייתה בינינו שותפות מלאה. בחתונות לא היינו שותפים, אבל כן במופעים וכמובן באלבום, לפי זכויות יוצרים".

     

    זה הפך אתכם למיליונרים?

     

    "בוא נגיד שאנחנו לא מצטערים על הדבר הזה גם מבחינת התוצאה הכספית. כנראה שהיינו סוג של סטארט־אפ בדרך".

     

    גולן: "אף פעם לא נכנסתי לעניינים של השותפות והכספים, עד היום אני לא יודע מה ההסכם איתם. כל כך רציתי להופיע שלא עניין אותי כמה אני מרוויח. האלבום הגיע למשהו כמו 300 אלף עותקים. אני אפילו לא יודע כמה הרווחתי מזה. הכל נסגר מול ישי ועד היום לא דיברתי עם זאב ותמיר על זה".

     

    הוא וישי בן צור, המנהל שלו שקבע בשבילו הכל, סיימו כעבור כמה שנים בטונים צורמים. היום בן צור מתגורר במיאמי ולא עובד בתחום. "אנחנו מדברים פעם ב־, כשהוא מגיע לארץ. לא יותר מזה ולא פחות מזה", אומר גולן. "כל אחד מאחל לשני בהצלחה".

     

     

    * * *

     

    עכשיו גולן מוציא אלבום בשם 'לא פשוט להיות פשוט'. יש בו 20 שירים, כמו מספר השנים שחלפו מהאלבום שהפך אותו לכוכב. אבל גם היום, בטח מאז הפרשייה עם אביו, הוא מוצא את עצמו באותו סיפור עם גלגלצ. "אמרתי כבר שגלגלצ צריכה להיות תחנה של כולם", הוא אומר. "לא יכול להיות שהחלק של המוזיקה המזרחית בתחנה יעמוד על שלושה אחוז. יש מספרים מוכחים. אני אומר, זו תחנה של חיילים, של מדינת ישראל, יש חיילים שמשרתים בצבא מכל העדות ואני רוצה שהתחנה הזו תשדר הכל, גם שירים באמהרית וברוסית לחיילים הרוסים שמשרתים הצבא. אני רוצה שיהיה שוויון. זה לא אמיתי מה שקורה שם. יש שם 12 חברי ועדה, כולם ילדים בני 18 והם מביאים לשם את טעמם האישי, את מה ששמעו בבית, וזו לא מוזיקה מזרחית לצערנו".

     

    לא עשית לובינג?

     

    "ממש לא עושה את זה. אני לא בא ואומר שגלגלצ לא תחנה חשובה. מבחינת רייטינג היא יותר מערוץ 2. במקרה אני מעורה בעניין הזה. יושב גם עם מירי רגב. אני רואה את המספרים, איך יש אמנים שמושמעים 1,400 פעמים, 1,800 פעמים, וכל הזמר המזרחי ביחד מושמע 600 פעם, כולל, כמובן, שירים שלי. הם מתייחסים לשירים שלי כאל מזרחית".

     

    אולי הם מצפים ממך לעשות שירים עם ג'ורדי או סטטיק ובן־אל.

     

    "אני לא כמו כולם. אבל אני אוהב את מה שהוא עושה. זה לא סתם מצליח. מסתלבטים עליהם. אומרים שעוד מעט זה ייגמר להם. אני רואה שני בחורים מצליחים, אנשים נהנים, למה לא".

     

    מה הילדים שלך אומרים כשהם רואים את אבא בגיל של סטטיק ובן־אל?

     

    "הם לא שואלים אותי על ההתחלה. הם גדלו לתוך בית כזה, גם אמא שלהם כזו. הם רק מסתלבטים עליי על השיער שהיה לי פעם".

     

    מתגעגע לשיער?

     

    "כן. מאוד. כיף לשחק עם השיער, לצאת מהבריכה ולאסוף אותו. היום אני כבר לא יכול לעשות את התנועה הזו".

     

    razs@yedioth.co.il

     


    פרסום ראשון: 04.04.17 , 19:12