בשבוע הראשון של אוקטובר 2000, חמישה ימים אחרי שהתפרצה האינתיפאדה הפלסטינית השנייה, מצאתי את עצמי ליד מיטתו של ג'מאל א־דורה, הפועל הפלסטיני מעזה, בבית חולים צבאי בעמאן. עמיתי הירדני שהתנדב ללוות אותי, נבהל מהתוכנית להסתנן למחלקה הפנימית, שכותרה בחגורת מאבטחים. "נבקש אישור", התחנן הקולגה. "נתנהג כמו ישראלים" התעקשתי. "נכנסים, בלי לשאול שאלות מיותרות".
מצאנו את א־דורה, שבנו מוחמד בן ה־11 נהרג בחילופי אש בצומת נצרים, מוקף במשלחות: כשהסיפור התפשט, עלו אליו לרגל מכל רחבי העולם הערבי: קציני צבא מטהרן, משלחת כבוד מארמון הנשיא בדמשק, תלמידי בית ספר תיכון בירדן, ועוד תור ארוך של מבקרים ממצרים, מתוניס ומרמאללה. עוד לא ידענו אז, שהילד המת, מוחמד, יהפוך לגיבור לאומי, הסמל של אינתיפאדת אל־אקצא. א־דורה קלט אותי מרחוק, ואותת לי להתקרב למיטתו. "נכון שאת ישראלית?" זרק לעברי בעברית, כשהאיראנים והסורים עוצרים את נשימותיהם, "תראי מה עשו לי".
הוא עצמו עוד לא ידע אז מי באמת פתח באש ומי אחראי למותו של מוחמד. בעברית קולחת סיפר על שנותיו בישראל, על מעסיקו מרמת־גן שמטלפן להתעניין בשלומו, על האח"מים שבבתיהם הסתובב שנים ארוכות "ונתנו לי בגדים, וצעצועים לילדים שלי". כששוחרר מבית החולים, מכונת ההסברה הפלסטינית תפרה לג'מאל א־דורה את גרסת נסיבות התקרית. כבר 18 שנים מתרוצצות שתי גרסאות על תאריך התפרצות האינתיפאדה. בצד הישראלי מסמנים את מותו של רס"ל דוד בירי ז"ל ב־27 בספטמבר, כיום שבו נפתחה שרשרת עימותי הדמים שנמשכה ארבע שנים ו־22 שבועות. בצד הפלסטיני מצביעים על ה־28 באוקטובר, היום שבו עלה אריאל שרון עם שישה חברי כנסת מהליכוד לביקור מתריס בהר הבית.
עם השנים הודו בכירים בפת"ח ובחמאס שאינתיפאדת אל־אקצא תוכננה מראש, בפקודת ערפאת. אפילו סוהא, אשתו, סיפרה שקיבלה ממנו הוראה לא להתקרב לרמאללה "כי יהיה מסוכן". ערפאת, שקיבל הצעה נדיבה מאהוד ברק, בשיחות קמפ דיוויד, להקים מדינה פלסטינית על 90 אחוז משטחי הגדה, התעקש על פתרון מיידי לבעיית הפליטים ומעמד ירושלים, ודחה את התוכנית. היו אלו שנות טרור, עימותי ירי ופיגועי מתאבדים. 1,036 ישראלים נהרגו, ו־4,269 פלסטינים. ישראל זוכרת את מדחת יוסוף שדימם למוות במחנה צה"ל בשכם; את רצח הח"כ רחבעם זאבי בידי חוליה של "החזית העממית" שהסתננה למלון "הייאט"; והלינץ' בשני חייילי מילואים של צה"ל שנקלעו בטעות לרמאללה, נגררו לתחנת המשטרה ואספסוף פלסטיני זועם היכה אותם למוות והשליך את גופותיהם לתוך ההמון.
