yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: אלכס קולומויסקי
    24 שעות • 11.07.2018
    לשחק עם הטראומה
    אסי צובל שלחם בצוק איתן, חזר הביתה מהמלחמה עם תופעות של חרדות, עצבנות ובכי, והבין מהר מאוד שהוא סובל מפוסט־טראומה. עכשיו, ארבע שנים אחרי, הוא מעבד את התחושות ואת הטיפולים שעבר להצגת יחיד מטלטלת. "יש אנשים שנבהלים מהכותרת 'פוסט־טראומה'. לא אני"
    יואב בירנברג

    כשאסי צובל חזר ממבצע צוק איתן, הוא ביקש לעניין את עוזי ביטון, מנהל תיאטרון פסיק, בהצגה שבמרכזה אדם — בדיוק כמוהו — שנקרא לחזית בצו שמונה וחייו נתונים בסכנה. רק כמה חודשים אחר כך הצליח צובל לתת שם לפחדים ולחרדות שלו — "פוסט־טראומה". ולימים גם ההצגה קרמה עור וגידים.

     

    הפוסט־טראומה של צובל החלה עוד לפני הכניסה לעזה. הרגע שבו התנתק מהטלפון הסלולרי שלו, אחרי שדיבר עם אשתו וילדיו והשאיר להם סוג של צוואה במידה ולא יחזור מהמלחמה ההיא, לא הרפה ממנו תקופה ארוכה. "תוך כדי המלחמה הרגשתי שקורה לי משהו, אבל לא ידעתי מה", הוא אומר. "למרות שהייתי מ"כ בחי"ר והתאמנו למצבים כאלה, לעמוד במצב שבו אתה נמצא בסכנת חיים, זה משהו אחר לגמרי. יותר מאוחר התחלתי להרגיש תופעות כמו קהות רגשית, עצבנות, מתח. הגעתי לנקודות שבהן בכיתי משירים של שלמה ארצי. אני אוהב אותו מאוד, אבל עם כל הכבוד לשלמה ארצי, זו לא סיבה לבכות".

     

    אז למה בעצם בכית?

     

    "שמעתי את השירים האלה בדרך לעזה, וכששמעתי אותם חודשים אחרי זה, התחלתי לבכות. הייתי מגיע להופיע במחזמר לחנוכה והרגשתי שאני נמצא 500 מטר מהגדר. זה לא הגיוני, מה נסגר? כשהחלו התקפי החרדה פניתי לטיפול מסודר במסגרת היחידה לתגובות קרב, ושם בעצם הבנתי שיש לי פוסט־טראומה, ושאני צריך לעבוד על זה ולהתמודד עם ההשלכות שלה. הסשן הראשון של הטיפולים נמשך שנה וחצי, ועכשיו אני מסיים את הסשן השני של הטיפול, שנמשך שנה. התחלתי את הטיפול חצי שנה אחרי צוק איתן. במושגים של טיפול, ניגשתי אליו למזלי מאוד מוקדם. במקביל אליי טופלו נפגעי מלחמת יום כיפור, כאלו שהנכדים שלהם כבר מתגייסים".

     

    צילום: אלכס קולומויסקי
    צילום: אלכס קולומויסקי

     

     

    את החוויות ההן עיבד צובל, בסיועו של ביטון, להצגה "חוזר הביתה", שעולה עכשיו בתיאטרון פסיק, עבודה שנמשכה יותר משלוש שנים והייתה רצופה בהפסקות, שהן תולדה של ההתמודדות שלו עם הפוסט־טראומה.

     

    צובל, בן 39, נשוי לשרון ואבא לחמישה, שגר באפרת שבגוש עציון, הוא כוכב ילדים פופולארי בציונות הדתית ("קוראים לי יובל המבולבל של הציונות הדתית"). הוא רץ מהופעה להופעה, וגם מכהן כעורך תוכן בערוץ מאיר. ההצגה הזאת היא מבחינתו — גולת הכותרת של הקריירה שלו. "תוך כדי הטיפול נורא רציתי לצאת עם מה שעברתי החוצה ולדבר עליו", הוא אומר. "יש אנשים שנבהלים מהכותרת 'פוסט־טראומה'. לא אני. כשהתחלנו את הסשנים הראשונים של הכתיבה לא עמדתי בזה. היו לי התקפי חרדה לפני הכתיבה. פשוט לא הייתי מסוגל לגשת לדף. ואז הנחנו את הכתיבה לשנה תמימה. המשכתי בטיפול, ולקראת סוף הטיפול הראשון חזרנו לעבוד על ההצגה. ואז שוב נתקעתי. רק בשנה שעברה, כשהתחלתי את הטיפול השני, חזרנו לעבוד במרץ, כמעט ללא הפסקה".

     

    אך עיבדת את החוויות והתחושות למחזה?

     

    "הכתיבה הייתה באמצעות אימפרוביזציה. העליתי את החויות שלי מהמלחמה באימפרובזיציה מול עוזי. היינו מצלמים את זה והייתי יושב עם הטייקים הטובים ומתמלל אותם. פשוט לא הייתי מסוגל לשבת בחדר ולכתוב. הדרפט הראשון היה עמוס בחומר — כשעתיים וחצי — ונאלצנו לקצר אותו לשעה וחמש דקות".

     

    לצובל אין שום כוונה לטלטל ולייסר את הקהל עם הטראומה שעבר. "אנחנו בשום פנים ואופן לא מעבירים את כל הטראומה", הוא אומר. "הטראומה היא שלי. אני לא רוצה שהקהל יקבל אותה ויחווה אותה. הקהל יקבל הצגה על אדם שרוצה לחזור הביתה מהמלחמה לאישה ולילדים שלו. ברמה הטיפולית, לקח לי שלוש שנים לחזור הביתה, ואני לא רוצה להעמיס את זה על הקהל".

     

    מה מצבך היום?

     

    "היום ברוך השם אין לי תסמינים של פוסט־טראומה. הצלחתי באמצעות הטיפולים להוריד את כל התסמינים. במהלך הטיפול הראשון חבר הכיר לי את המושג 'צמיחה פוסט־טראומטית'. קודם אמרתי: 'נדפקו לי החיים, יש לי גדם וחטוטרת שאני חי איתם'. בצמיחה הפוסט־הטראומטית אתה לומד לחיות עם הטראומה והופך אותה למשאב שאתה חי איתו, ויוצר ממנו. היום, כשאני מעלה את ההצגה, וסליחה על המילים הגבוהות — זה הניצחון שלי. הצלחתי לקחת את הפוסט־טראומה ולהביא אותה למצב הגבוה ביותר. היא לא שולטת בי אלא אני שולט בה".

     

    איך אתה רוצה שיתייחסו להצגה? כמשהו טיפולי?

     

    "ההצגה עצמה היא לא חלק מהתהליך הטיפולי. אני רוצה שהיא תעמוד כיצירה אמנותית תיאטרלית בפני עצמה. הטיפול הוא אצל המטפלים וכאן אנחנו עושים תיאטרון. כמובן שיש בזה צד תרפויטי, אבל ההצגה הזאת צריכה לעמוד בכל קנה מידה אמנותי".

     

    אשתך שרון צפתה בחזרות?

     

    "היא ראתה בשבוע שעבר את אחד הראנים. לה ולי לא היה קל".

     

     

    ההצגה "חוזר הביתה" תעלה היום בתיאטרון פסיק בירושלים ב־20:30

     


    פרסום ראשון: 11.07.18 , 20:28
    yed660100