נופר סלמאן ממש לא מתרגשת מהסערה הגדולה שהתלוותה לידיעה על העלאת המחזמר החדש של מאור זגורי, שכולו שירי אייל גולן, בתיאטרון הקאמרי. היא את שלה השיגה. התפקיד הראשי של אדריאנה, הנערה הדתייה שחולמת לשיר למרות התנגדות אביה, שלה. "שידברו כמה שרוצים על המחזה, זה בסדר, מותר לכל אחד להגיד מה שהוא חושב", היא אומרת בביטחון. "אני הולכת לשחק ולשיר, שני הדברים שאני הכי אוהבת לעשות בעולם, וזה מה שחשוב לי. השאר זה לא ענייני. מדובר במחזמר בתיאטרון הקאמרי, עם שירים שגדלתי עליהם ויוצרים שאני נורא מעריכה. כמו רוב המדינה גדלתי על השירים של אייל גולן, שהוא זמר בחסד. בשבוע שעבר סיימתי לקרוא את המחזה ופשוט עפתי עליו. אני מתה כבר לשמוע את העיבודים לשירים ומאור זגורי הוא בכלל נשמה ענקית. אני הולכת לשאוב ממנו את כל המידע שהוא יכול לתת לי".
סלמאן, בקושי בת 20, הוזמנה לאודישן למחזמר "זה אני" כבר לפני שנתיים, אבל ההפקה לא יצאה אז לדרך. "עמדנו לחתום על חוזה, אבל הכל נעצר. נראה שלכל דבר יש את הזמן שלו", היא אומרת. "לפני חודשיים מאור הזמין אותי לאודישנים נוספים. היה לנו חיבור נורא כיפי וקליל. אני נורא מחכה לתחילת החזרות. זה אחד הדברים הכי הגדולים שעשיתי או שאני אעשה בעתיד".
סלמאן תהיה אדריאנה טולדנו, בת למשפחה ירושלמית חרדית, שכוללת אב אלמן וירא שמיים (איציק כהן) ושלוש בנות, אשר מנהלים יחד תזמורת אנדלוסית הנמצאת על סף קריסה כלכלית. לעת זקנה, האב מנסה לשכנע את בנותיו לרשת את מפעל חייו, אך הן מורדות בו ומסרבות.
הנערה שתגלמי בהצגה היא דתייה. העולם הזה קרוב אלייך?
"כשהייתי בת 15 שמרתי שבת במשך חצי שנה ומאוד אהבתי את זה. בימי כיפור הייתי הולכת לבית הכנסת, יושבת שם כל היום, ובשבתות ובחגים הייתי הולכת לשם עם סבא שלי ומתרגשת. זה הרגיש לי נורא טוב ועשה לי ניקוי פנימי. היום אני מסורתית, אבל כבר לא שומרת שבת".
עם אייל גולן כבר נפגשת?
"עדיין לא, רק עם השירים שלו, כל דבר בזמנו", היא מחייכת.
ככה מנצחים
אי־אפשר לעצור את סלמאן, אנרג'ייזר חסר מנוחה. היא סיימה לפני שבועיים את השירות בלהקה הצבאית ובשבועות האחרונים היא מככבת כנכדתה של ריטה ובתה של מלי לוי בסדרה המדוברת "מלכות" (המשודרת בימי חמישי ב־20:15 ב־HOT3 וב־HOT VOD), אבל הקריירה שלה התחילה הרבה קודם — בתוכנית "הכוכב הבא". היא אמנם זכתה בה רק במקום השני, אחרי חובי סטאר, אבל כבשה לבבות. נערה עם קול יפהפה — לרגע ביישנית, לרגע בלתי אמצעית. קלף מנצח. "ברור שהתאכזבתי כשלא זכיתי, זה אנושי", היא אומרת, "אבל אני חושבת שחובי סטאר היה מדהים והאירוויזיון הכי התאים לו בעולם. הוא גם בא מכוון לזה הרבה יותר ממני. הייתי רק בת 16 ולא ידעתי מה אני יכולה לתת וכמה. זמרת מתחילה. בשיר האחרון בגמר אמרתי לעצמי, 'יש מצב שאני מנצחת עכשיו ונוסעת לאירוויזיון ועוד לא סיימתי בגרויות. אני לא יודעת מה אמור לקרות אם אני אנצח'. הייתה לי איזו הקלה שלא זכיתי".
מה את חושבת על נטע ברזילי?
"היא הביאה משהו שעוד לא נראה באירוויזיון קודם ואני מאוד מפרגנת לה. היא כישרון גדול. אם יציעו לי בעוד כמה שנים לייצג את ישראל באירוויזיון, בלי להשתתף קודם בתחרות ריאליטי, אני אעשה את זה בכיף".
אחרי שחלומות האירוויזיון התבדו, סלמאן המשיכה להופיע ולהקליט במרץ. השירים הראשונים שלה לא ממש כבשו את הרדיו והרשת. אחר כך השמיים התבהרו. "שיר שנות השבעים", שהוציאה עם חברה ללהקה הצבאית, נדב גדג', והסינגל האחרון שלה, "לב חלש מדי", שכתבה והלחינה, זכו להצלחה. הדואט שלה עם אליעד נחום, "מקום אחר", שיצא החודש, חוגג אינספור השמעות ושבחים. "כשלא הצלחתי בתחילת הדרך שאלתי את עצמי איך אני יכולה להתמודד עם העובדה שאני כל כך רוצה להצליח וזה לא קורה", היא אומרת. "זה תיסכל אותי מאוד, אבל לא ויתרתי. הייתי נחושה. ידעתי שאני לא יכולה לעשות משהו אחר בחיים מלבד מוזיקה, שזה בוער בי, בדיוק כמו אדריאנה במחזה של מאור. אני בטוחה שיהיו עוד הרבה פעמים בחיים שאני אפול ואקום. הנקודה היא לכוון לאיזו מטרה ולא להוריד את הרגל מהגז. רק ככה מנצחים".
היא כל הזמן עם הרגל על הגז. פול גז. גם כשהיא מדברת. עוד בתקופת השירות הצבאי לוהקה סלמאן לסדרת הנעורים "כדברא" ולמרות שאין לה ניסיון במשחק, יוצרי "מלכות", ובראשם התסריטאי גל זייד, הבינו שאפשר ללטש אותה בקלות. בעצם, עדיף להשאיר את החספוס הנערי שובה הלב, שהוא חלק בלתי נפרד מאישיותה. "כבר באודישן ל'מלכות' היה לי חיבור מטורף עם גל ועם המלהקת. גם נורא התחברתי לתסריט. אחלה סיפור".
סלמאן מגלמת בסדרה בת למשפחת פשע — טינאייג'רית עדינה שהופכת לפושעת. "הדמות בטח לא קרובה אליי, אבל זה מה שכיף במשחק, שאתה יכול לעשות דברים שבחיים לא היית עושה במציאות, לעוף עם הדמיון שלך הכי רחוק שאפשר. לאיים על מישהו בנשק זה הדבר הכי רחוק ממני. אני ילדה טובה".
המפגש בצילומי הסדרה עם השחקניות הבכירות ממנה מרגש אותה עד עכשיו. "ריטה היא דבר מטורף", היא מתמוגגת. "אתה עומד לידה ומרגיש את הכריזמה שלה. למדתי ממנה המון. השמעתי לה סקיצה של משהו שהקלטתי והיא אמרה שהיא נורא אוהבת את איך שאני שרה. גם דאנה איבגי, מלי לוי ואורלי זילברשץ עזרו לי מאוד. עם אורלי היו לי הרבה צחוקים מאחורי הקלעים. היא פשוט קורעת מצחוק ושחקנית נהדרת. היא גם התעניינה כל הזמן במה שעובר עליי. מלי מהממת. היא לא נתנה לי להרגיש לרגע שאני כולה פישרית בת 18 שלא למדה משחק. הן דאגו לי כמו לילדה שלהן, וזה מחמם את הלב. היינו משפחה אחת גדולה".
תנו לשיר
סלמאן נולדה ומתגוררת בשיכון המזרח בראשון־לציון. הכי ילדה טום־בוי ששרה מאז שהיא זוכרת את עצמה. אביה איתן הוא מעצב שיער ואמה יפה סייעת בגן ילדים. "אבא שלי מבחינתי הוא מודל להערצה", היא אומרת. "הוא עושה את מה שהוא אוהב למרות שהיום פחות אנשים חולמים להיות ספרים. והוא איש מקסים. לפני שהתעסקתי במוזיקה אמא שלי הייתה אומרת לי, 'אולי תלמדי משהו בלי שום קשר לניסיונות המוזיקליים שלך, שיהיה לך משהו ביד. זה תמיד טוב'. אבל הם ראו שזה כל כך בוער בי, והיום הם אפילו לא מעיזים להגיד לי לעשות משהו אחר מלבד מוזיקה. הם גאים בי ותומכים בי".
מתי הבנת שמוזיקה היא הייעוד שלך?
"עסקתי כל הזמן במוזיקה והופעתי בכל טקס בבית הספר. הפעם ראשונה שאני זוכרת את עצמי עם מיקרופון ביד הייתה בגיל שבע. בגיל עשר הלכתי ללמוד גיטרה ובגיל 14 כתבתי את השיר הראשון שלי. אני גם מופיעה שנים בפאב של מלצרים מזמרים. המוזיקה זה ג'וק שאתה לא יכול להתעלם ממנו. כשאני שרה, אני מרגישה את זה בכל הגוף. רק שייתנו לי לשיר, בכל מקום, בכל שעה".
היה לך ראש גם ללימודים?
"הייתי תלמידה מאוד מחוננת יחסית. חמש יחידות באנגלית, ארבע יחידות במתמטיקה, פיזיקה. לא ויתרתי".
השכונה שבה גדלה סלמאן בראשון־לציון לא רחוקה מהמקום שבו גדל זוהר ארגוב. "וואו, כמה שאני אוהבת את השירים שלו", היא מתמוגגת. "הוא היה זמר מטורף עם קול ענק. חבל שלא יצא לי לראות אותו מופיע, בטח הייתי מתעלפת, אבל שמעתי את השירים שלו ועפתי מזה".
על איזו מוזיקה גדלת?
"ההורים שלי שמעו כל מה שהיה פופולרי באותה תקופה — מזרחית, מיינסטרים, שלמה ארצי. כל מה שהיה ברדיו התנגן אצלנו. עם הזמן התחלתי לשמוע ג'אז וכל מיני סגנונות אחרים. דודו טסה הגדול הוא אהבה גדולה שלי. אני זוכרת שאבא שלי לקח אותי להופעה שלו ושל הכוויתים. שירים בעיראקית, רוק ערבי. ישבתי כל ההופעה בשוק. אני גם אוהבת מאוד את טונה, ישי ריבו ואיתי לוי. כולם עבדו קשה כדי להצליח, וזה מרגש. יש באיתי משהו נורא ייחודי, ויש לו קול מהשמיים. היום אני כותבת ומלחינה הרבה לבד, ככה אני מרגישה הכי בנוח — אבל אני כן מקבלת השראות מאמנים אחרים".
אז איך היית מגדירה את המוזיקה שלך?
"אני שרה שירים ים־תיכוניים־ישראליים. זאת מוזיקה שהיא לא בדיוק ישראלית ולא בדיוק מזרחית. כשאתה כותב בבית, אתה לא חושב אם זה מוזיקה ים־תיכונית או לא. אם המוזיקה מרגשת אותך, אתה מחובר אליה. השאר לא חשוב. אני חושבת שצריך כבר להפסיק לדבר על אפליה נגד מזרחים. למדתי את זה מריטה, שהיא פרסייה כמוני, והצליחה בגדול. בענק. תתאמץ ותאהב את מה שאתה עושה. זה מה שחשוב".
ב"מלכות" יש לך רומן עם עומר דרור. מה עם אהבה גם בחיים?
"אין לי כרגע, ואני סבבה עם זה. אני עסוקה כרגע בקריירה. אם זה יגיע, זה יגיע".
איפה תהיי בעוד עשר שנים?
"אחרי הופעה בקיסריה. זה החלום שלי. כרגע אני מנסה לעשות את המיטב. מוזיקה זה החיים שלי, אבל אני אמשיך ללכת לאודישנים לסדרות ולתיאטרון. אני לא חושבת שאני צריכה לבחור בין התחומים. אני גם מאוד מקווה ללמוד משחק. זה א'־ב' בקריירה של שחקן. ויהיה כמובן גם אלבום. הרי לשם כל אמן שואף".
