שכונת ואדי סאליב החיפאית נחרתה בזיכרון הקולקטיבי בעיקר בזכות המאבק העממי שפרץ בה בסוף שנות ה־50 נגד קיפוח עדתי ונגד הממסד המפא"יניקי של אותם ימים. במקור הייתה זו שכונה ערבית מוסלמית, בעלת מראה אופייני של בתי אבן, שננטשה במהלך מלחמת העצמאות, ואת תושביה הערבים החליפו עולים חדשים. כעשור לאחר מכן, היא כבר הפכה לסמל למצוקה, שהוביל למרד שפרץ בה.

בשנים שחלפו מאז אותו מרד פוטוגני, נשכחה ואדי סאליב מהתודעה, מבנים רבים בה נעזבו וננטשו והיא סבלה מתדמית שלילית. אבל בזמן האחרון, כך נדמה, משהו מתחיל להשתנות. בשכונה נבנה בימים אלה פרויקט נדל"ן גדול־ממדים, בהיקף של 200 יחידות דיור, אחרי עשרות שנים שבהן לא נבנו בה פרויקטים משמעותיים. ואילו באזור שוק תלפיות השכונתי צצו לאחרונה לא מעט בתי אוכל מסקרנים, עדות לכוונת קברניטי העיר להעלות את השכונה הנשכחת בחזרה על דרך המלך.

רבים מהמקומות החדשים נמצאים בשוק, שנחשב לאחד השווקים הוותיקים בחיפה. הוא הוקם בסוף שנות ה־30 כדי לתת מענה לתושבים היהודים של ואדי סאליב ושל שכונת הדר, שלא יכלו לפקוד את השוק בעיר התחתית בגלל המרד הגדול שפרץ בעיר נגד השלטון הבריטי. בעשרות השנים האחרונות השוק הוזנח, אך בשנים האחרונות גם הוא עובר שיקום. יצאנו לסיור קולינרי בשכונה, בין בתי אוכל ותיקים וחדשים, ומצאנו אווירה וטעמים ייחודיים.

לחם עיניים: בלי שמרים

כדורים ירקרקים עם טעם לימוני. פלאפל אבו אחמד

יחסית למאפיות אחרות, שמנקרות עיניים ומציגות את מרכולתן באופן מעוצב ומפתה, התצוגה במאפיית לחם עיניים נזירית משהו, כמעט סגפנית. על גבי מדפים פשוטים מונחות עשרות כיכרות לחם עטופות בניילון, שייחודן בסגולותיהן הבריאות. לחמים לקטלוג דוגמנות תחפשו במקום אחר.

האזור שבו נמצאת המאפייה היה מוזנח לחלוטין, עד שבעלי לחם עיניים, עמרי עצמוני, החליט להעביר את המאפייה שלו מנשר לכאן, לפני שנתיים. סיפור האהבה של עצמוני עם עולם הלחם החל בתחילת שנות ה־2000. כילד שמן בעברו, הוא החליט ליצור לחם שאכילתו לא משמינה ולא מעלה את רמת הסוכר בדם. "לחם זה אך ורק מוצר שהוחמץ עם מחמצת, לא שמרים", הוא מכריז. "לחם עיניים התחיל מהמחשבה על גוף בריא. השילוב של הילדות שלי כילד שמן וההתנסות שעברתי לימים במזרח, הוביל לכך שהמאפייה לא עוסקת רק באוכל, אלא גם במחשבת הגוף".

במקום מיוצרים לחמי מחמצת־שאור טבעוניים בעבודת יד, ואותם מגוון עצמוני בשיפון, פרג, קימל, רוזמרין, אגוזים, צימוקים ועוד. המחירים לכיכר נעים בין 20 ל־25 שקל.

לחם עיניים, סירקין 21 חיפה, 04-8422170, כשר. פתוח בימים ראשון־חמישי בשעות 8:00־18:00, שישי עד 15:00.

הנוף של הנמל מפירמידה, מרכז לאמנות עכשווית

רובין פוד: ממלכה של קיימות

כאשר שי רילוב מדבר על בטטות, קישואים ועגבניות, העיניים שלו נוצצות, כי הירקות והפירות במקום של רילוב, צעיר נמרץ עם זקן היפסטרי למהדרין, הם מזון מוצל – ירקות ופירות טובים שכבר עמדו להיזרק על ידי חקלאים וחנויות בגלל עודפי ייצור, סיבות לוגיסטיות, סטנדרטים אסתטיים ועוד. אחרי שבמשך שנים הציע למכירה אוכל על טהרת המזון המוצל, פתח רילוב לפני חצי שנה את "רובין פוד" – בית אוכל חברתי. שני עקרונות מנחים אותו – הצלת מזון, ותשלום לפי רצון ויכולת הסועד, כן־כן.

השלט "רובין פוד", העשוי מיריעת פלסטיק דקה המתוחה עם חבלים, מזמין את העוברים והשווים להיכנס לממלכת הקיימות של רילוב, שמתפעל את המקום יחד עם השף קובי קרולה וחבורת מתנדבים שמגיעים מכל העולם כדי לקחת חלק במיזם הייחודי. ומה אוכלים? מגוון תבשילי ירקות כמו דאל הודי או סופריטו תפוחי אדמה, אנטיפסטי, חמוצים, מרקים. "קיימות היא לא פשרה אלא שדרוג", מכריז רילוב בהתרגשות. "אנחנו מנסים להגיש פה לא רק אוכל אלא חוויה".

רובין פוד, סירקין 24 חיפה, 052-7500983. פתוח בשני־שישי בשעות 11:00־16:00. ברביעי מוגשת גם ארוחת ערב בשעות 19:00־22:00, ובחמישי מתקיימים ערבי מוזיקה בשעות 20:00־23:00.

נקודת המוצא לסיור הקולינרי. שוק תלפיות

הסטודיו לבישול: מבשלים ואוכלים

"לדעתי חיפה זה סוד כמוס", אומרת השפית ורד פארן, בידיה קערה עמוסה טראפלס שוקולד שהרגע יצאו ממטבחה. "יש בעיר חמישה שווקים. בחישוב של שוק לנפש זו אולי העיר עם הכי הרבה שווקים בארץ". פארן, חיפאית במקור, עבדה במשך שנים כשפית שכירה במגוון מקומות. לפני שנה החליטה לחזור הביתה, ופתחה בוואדי את "הסטודיו לבישול" – מקום קטן ומעוצב על טהרת גוני הצהוב, שבו היא מקיימת סדנאות בישול, ארוחות שף לקבוצות וגם סיורי אוכל. את התוצרת שמבשלים במקום, סועדים על גבי שולחן עץ רחב ידיים.

 הסטודיו לבישול, סירקין 28, חיפה. טלפון: 054-4247876

המבשלה בשוק תלפיות: כמיטב המסורת

לא משמין ושומר על לחץ הדם. לחם עיניים

על חורבות מכולת ישנה קמה לפני שנתיים מבשלת הבירה של אריק וענת גרנות, שני משוגעים לדבר שהחליטו לחלוק עם העולם כולו את אהבתם למשקה המריר. הריהוט במקום עשוי כולו מעץ ממוחזר שהיה במקור במכולת, ולאורך הבר הקטן יושבים שורת אורחים ושותים בירות תוצרת בית.

"אני מבשל בירות בשיטה מסורתית כבר המון שנים", מספר אריק. הוא לבוש בחולצה שחורה עם לוגו המקום המבוסס על צילום של דוב – לאחר שזוגתו החליטה, בחיוך, כי הוא דומה לדוב רוסי. "אני לא משתמש ברכזים של לתת אלא בגרעיני לתת, מבשל את הגרעינים, משרה במים כדי למצות את הסוכרים, ומבשל מזה בירה. אני מוסיף צמח כשות שנותן את הטעם".

ארבעה סוגי בירה מייצר גרנות: חיטה, לאגר, אייל אדמוני ובירה בסגנון המנזרים הבלגיים עם שבעה סוגי לתת ושבעה סוגי כשות. הבירות לא מסוננות ולא מפוסטרות, ואחוזי האלכוהול בהן נעים מ־5.5 ועד 8. את הבירות מלווה תפריט קטן ומהודק של מאכלי שוק למיניהם, ובהם חומוס (20 שקל), המבורגר (28 שקל), לחם פרנה מרוקאי עם תבשיל בשר (28 שקל) ועוד. מחירי הבירות: 20 שקל לחצי ליטר, 15 שקל לשליש.

 המבשלה בשוק תלפיות, סירקין 27. פתוח כל יום בשעות 10:00־16:00. בשלישי וחמישי עד חצות. שישי עד 15:00. טלפון: 054-3695625.

מבית מרחץ לבית כנסת ואז למסעדה. חמאם אל פאשה

הסירים של KATI: שולחנות פורמייקה וקציצות קינואה

אישה עם שיער צבוע בנגיעות של כחול וסגול עומדת מאחורי סירי ענק ומערבבת בסבלנות מגוון תבשילים. תכירו את קטי דגן, שמבשלת בוואדי סאליב אוכל פשוט של פעם, או כפי שהיא מגדירה אותו – "אוכל עם נשמה". "בואו, תציצו לתוך הסיר", היא מזמינה את הבאים בדלת המסעדה שלה. וכשמציצים – נכבשים.

ההיצע משתנה מיום ליום, וכולל מטעמים כמו מפרום, מוסקה, תבשילי עוף ובקר ושורת תוספות. טבעונים ייהנו כאן מסלק ממולא במנגולד, קציצות עדשים, קציצות קינואה ופלפל ממולא. כל הטוב הזה עולה 48 שקל לעסקית צהריים הכוללת מנה עיקרית, שתי תוספות ושלושה סלטים. אפשר, כמובן, גם לקחת אוכל הביתה.

עיצוב המקום, בסגנון רטרו, משתלב נהדר עם הניחוחות העולים מהסירים. יש שולחנות מפורמייקה ויש מעץ, וסביבם מפוזרים מדפים וכונניות ועליהם מבחר מוצרים שכבר עברו מן העולם, בסגנון עדות הסיפולוקס והפתילייה. את האוכל מלווה חלה טרייה ומפתה, שמומלץ מאוד לא להתמלא ממנה, אפילו שקשה.

הסירים של KATI, קיבוץ גלויות 34, טלפון: 04-6313335. פתוח בימים ראשון־חמישי בשעות 12:00־16:00, או עד שנגמר האוכל בסירים.

פלאפל אבו אחמד: אחד־אחד

את פלאפל אבו אחמד כבר הגדירו כל מיני מבינים בז'אנר כ"הפתעה של ממש". מלחמת הפלאפליות של חיפה הרי ניטשת בעיקר בין הנציגים מוואדי ניסנאס, וכמה מרענן לגלות שדווקא בוואדי סאליב מסתתר טוען רציני למדי לתואר הפלאפל הטוב בעיר.

כדרכן של פלאפליות מושלמות, גם זו נמצאת בתוך כוך קטן, בין חנויות קטנות של ענתיקות ויד שנייה. אבו אחמד בכבודו ובעצמו עומד כאן משנת 1999 ומכדרר כדורים ירקרקים לתוך שמן לוהט. בלי מכונה תעשייתית, אחד־אחד. יוצאים לו כדורים אווריריים עם טעם לימוני משהו, שנדחפים לתוך פיתה עם קצת סלט וטחינה, וזהו. המחיר: 17 שקל למנה, 9 שקלים לחצי. בדרך כלל נמצאת במקום אשתו של אבו אחמד, ובשעה שלוש השניים ממשיכים לשגרת יומם מחוץ לפלאפלייה. פיספסתם? תחזרו מחר.

 פלאפל אבו אחמד, קיבוץ גלויות 34. פתוח בימים ראשון־שישי משעות הבוקר המוקדמות ועד 15:00.

חמאם אל פאשה 9: המקום של ראש העיר

חתיכת היסטוריה מנשבת מתוך קירות האבן של חמאם אל פאשה 9. במקור היה זה חמאם מהמאה ה־19, שלימים הפך לבית מרחץ ואפילו לבית כנסת. את המקום הקים בסביבות 1880 מוסטפא אל פאשה, שהיה ראש העיר. היום, באחד מגלגוליו החינניים של המבנה העתיק, השף ארן ברנדר מבשל בו אוכל ים־תיכוני, ובחלל המרכזי מתארחים שלל אירועים, ובהם הרצאות ומופעי מוזיקה, המלווים בכיבוד שווה.

 ניתן להתעדכן באירועים בדף הפייסבוק של המקום

מרכז פירמידה: ארבע קומות של תערוכה

קצת מההיסטוריה של ואדי סאליב מחכה למבקרים במרכז לאמנות עכשווית "פירמידה", שמקומת הגג שלו נשקף נוף מרשים של השכונה כולה, עד לנמל ולבתי הזיקוק. בתערוכה מוצגת תוכנית רובע האמנים שתוכנן לקום בוואדי סאליב בשנות ה־80 בעידודה של עיריית חיפה, אבל בסופו של דבר לא יצא לפועל. גם מועדון הנוער העירוני של השכונה זוכה לביטוי, באמצעות צילומיו של אמיל ירון, שתיעד בהיותו נער את מועדון הנוער, וגם את אירועי ואדי סאליב. בתערוכה יש ייצוג גם לפרויקט הנדל"ן "הרובע" הנבנה בימים אלה בשכונה. בסך הכל מציגים בתערוכה הלא־שגרתית הזו כ־40 אמנים, רובם חיפאים, על פני ארבע קומות המבנה.

פירמידה, מרכז לאמנות עכשווית, רחוב ואדי סאליב 30, חיפה, טלפון: 04-8354299. פתוח בימים ראשון־חמישי בשעות 10:00־17:00, שישי 10:00־13:00, שבת 10:00־15:00.