"ההיריון הזה תפס אותי בהפתעה מוחלטת והכניס אותי להלם"
אחרי 6 שנות זוגיות עם עדי עזרא, בר רפאלי בהיריון שלישי, ובקרוב יצטרף אח קטן לבנות ליב ואל. הציפייה ליורש העצר מוצאת את נערת החלומות של המדינה במצב רוח מפויס להפליא - הריב המיתולוגי עם אסי עזר הרחק מאחוריה, והכל בסדר גם עם החברה קים קרדשיאן שהבריזה מהביקור בישראל. "לפעמים אני מרגישה שהלב שלי יוצא מהגוף, מחבק אותי בשתי ידיו וחוזר לחזה", היא מתפייטת וחוזרת לספה
יום הולדתה ה־34 של בר רפאלי חלף השנה בקול דממה דקה. "תיכננתי סופשבוע ארוך עם המון חברות, הזמנתי מקום בצפון וקייטרינג וארוחות שף", היא מספרת, "ופתאום גיליתי שאני בהיריון ונאלצתי לבטל הכל. למה? כי אני אחת שאוהבת לחגוג עד הסוף, עם אלכוהול, אני זו שתמיד ממלאת לכולם את הכוסות, וידעתי שאם יראו שאני לא שותה זה ייראה מחשיד ומוזר. מצד שני, זה עדיין היה מוקדם מתי לצאת עם הבשורה. אז חגגתי עם כמה חברות קרובות בבית, ושיכנעתי את עצמי שזה לא פחות נחמד".
מה זה, "פתאום גיליתי שאני בהיריון"?
"בדיוק כמו שזה נשמע. ההיריון הזה תפס אותי בהפתעה מוחלטת והכניס אותי להלם. התכנון המקורי של עדי ושלי היה להביא שני ילדים צמודים, לנוח כמה שנים, ואחר כך להמשיך להיריון שלישי. אז ילדתי את ליב (בת שלוש) ואת אל (שנתיים), יש ביניהן פער של 14 חודשים בדיוק כמו שבין אחי דור לביני, זה כיף לגדול ביחד".
ומה השתבש?
"התברר שכבר באירוויזיון הייתי בהיריון. פירסמו תמונה אחת שלי שבה ראו טיפת בטן והרבה עיתונאים צילצלו לאמא שלי ושאלו אם זה נכון. אמרתי לה שאולי אני נראית קצת נפוחה, מפני שבימים הארוכים של החזרות נישנשתי המון. הייתי כל כך עסוקה עד שלא שמתי לב לתאריכים, רק בשבוע השביעי גיליתי שאני בהיריון ובמשך שבועיים הייתי בשוק, לא ידעתי מה לעשות. זה היה תחילת הקיץ ותיכננתי חופשה עם מלא ים ובריכה, וחסקה וסרף, ואולי נסיעות לחו"ל עם בעלי. ומה יצא מכל זה? שבוע אחרי שגיליתי איך הגורל צחק עליי התחילו הבחילות, כמו כאב פסיכוסומטי שנובע מהראש, ובמשך שלושה חודשים הייתי מושבתת, מרוחה על הספה. הרסתי את כל התוכניות! עכשיו, כשאני כבר בסוף החמישי, עדי ואני משכנעים את עצמנו שזה טוב".
תני דוגמה.
"כשנטוס לדיסנילנד, למשל, כל הילדים יוכלו לעלות לאותו המתקן. משביתת השמחות הייתה חברה שלי שאמרה, 'במתקנים יש רק ארבע מקומות ואתם תהיו חמישה'. היא צודקת, כמובן, אבל לשלושת הילדים יהיו תחומי עניין משותפים. לא יהיה מצב שזו רוצה להתנדנד וזה רוצה לשחק באייפד. אני מקווה".
עם יד על הלב, התפללת לבן?
"בהתחלה אמרתי שלא אכפת לי ולא משנה לי. כשאני רואה איך הבנים משתוללים בגן המשחקים השכונתי זה מבהיל. עדי אמר שהוא רוצה עוד בת, כי נורא נעים לו שהן כל היום מחבקות ומנשקות אותו. ככל שחלפו השבועות התחלתי לקוות לבן, בשביל הגיוון".
יכולת לקשור את טבעת הנישואים לשערה שתלשת מראשך ולהניע אותה מעל בטנך. אם הטבעת הייתה זזה בעיגולים...
"נכון! פעם, במקרה, מישהי עשתה לי את זה!"
אישה זרה ניגשה ותלשה לך שערה?
"לא, זו הייתה אמא של אלכס קלינשטיין, אשתו של רמי, כולם אמרו שהיא תמיד מדייקת ובמקרה שלי היא אמרה, 'בן', וצדקה, אבל אצל חברה שלי היא טעתה. אחרי הבדיקה המדעית הזאת", היא מגחכת, "לא חיפשתי עוד קוסמת. לא היו לי אנרגיות, הייתי על הספה".
ואיך את מרגישה עכשיו?
"טפו־טפו, מצוין, אבל אני נורא עייפה. אני לא יודעת אם לייחס את זה להיריון עם בן, שאולי שונה מהריונות עם בנות, או לעובדה שזה היריון שלישי ברצף, אבל אין ספק שהוא יותר קשה מההריונות הקודמים. אף פעם לא קרה לי שבארבע אחר הצהריים הייתי חייבת לשכב ולהרים את הרגליים. ואני מזניחה מאוד את הספורט. אני עדיין הולכת למכון כמעט כל יום, אבל אני לא שורדת את האימון ומתחננת למאמן, 'תניח לי, מחר'. או שאני אומרת למדריכת הפילאטיס, 'היום עושים רק מתיחות, בלי משקולות'. בהיריון עם אל, בשבוע הנוכחי שלי, שקלתי שני קילו פחות בגלל שהייתי הרבה יותר פעילה. גם אחרי בדיקת מי שפיר לא יצאתי מהמיטה".
למה מי שפיר? את עוד לא בת 35.
"אני תמיד עושה. כבר בהיריון הראשון עשיתי. למה? מפני שהדאגה הכי גדולה שלי היא לבריאות ילדיי. שיא הקלישאה. וגם כדי שבעוד 20־30 שנה, כשילדיי יסתדרו בעבודה ויקימו משפחה, אוכל לשבת ולשחרר אנחת רווחה".
אז הפעם לא תצאי מבית היולדות בסקיני ג'ינס?
"אף פעם לא יצאתי בסקיני ג'ינס! המשקל הוא הדבר האחרון שמדאיג אותי, מפני שכבר ראיתי שאני חוזרת לעצמי די מהר. שעה אחרי הלידה אני יורדת לעשות פיפי, בלי עזרה, ואחרי כל לידה אני אפילו יותר רזה מאשר קודם. מפתיע אותי שעכשיו, בחודש החמישי להריוני השלישי, אני עדיין מצטלמת. בחלומות הכי פרועים לא דמיינתי שזה יקרה מפני שמגיל צעיר שמעתי אז אזהרות קודרות כמו, 'דוגמנות היא מקצוע עם אורך חיים קצר' ו'אחרי שתלדי כבר לא תהיה לך עבודה'. אבל ל'קרולינה למקה' ממש לא מזיז שהפנים שלי קצת יותר עגולות וגם 'הודיס' לא מתרגשים מהעובדה שהגזרה שלי קצת עבתה, וזה נותן לי תחושת סיפוק גבוהה. הלוואי שזו תהיה דוגמה לעוד מקומות עבודה".
אחת שעוקבת
על הריונה הראשון היא בישרה לאומה באמצעות צילום מקלון עם שני פסים. בהריונה השני היא צילמה את הבטן, כשעוד הייתה שטוחה. בהיריון הנוכחי זה קרה בסרטון שצילמה עם אסי עזר.
"נכון", היא מחייכת בשיניים צחורות וגומת חן עמוקה, "רציתי לבשר על כך בצורה יפה ומגניבה, מקלון ובטן כבר נראו לי נדושים, וכיוון שבדיוק עבדתי עם אסי על הקמפיין של 'קרולינה למקה', שייצא לקראת יום כיפור, אמרנו, 'נצלם ביחד ונעשה מזה קטע'. וזה מה שיצא".
את ואסי חזרתם להיות בסטיז?
"אנחנו מיודדים. אני לא יכולה להיות החברה הכי טובה שלו כי החיים שלי מאוד עמוסים".
מה הרגשת כשראית את "להיות איתה", הסדרה של עזר שממנה, לדבריו, הברזת לו בדקה ה־90?
"אני לא חיה בחרטות. כשמשהו לא יוצא לפועל אני אומרת לעצמי שכנראה ככה זה היה צריך להיות ושהכל לטובה. בתקופה שבה הסדרה צולמה לא התאים לי להתמסר לחודשים של צילומים בישראל. עבדתי בחו"ל ולא גרתי כאן".
וכשחברתך קים קרדשיאן לא הגיעה לישראל, התאכזבת?
"לא. צילמנו את הקמפיין המשותף ל'קרולינה למקה' בניו־יורק, ובתור חברה ישראלית רצינו להביא אותה ארצה, למקום שבו הכל התחיל. הרבה מאוד אנשים עבדו קשה נורא על מבצע ההשקה, מסידורי אבטחה ועד לטיולים. אבל כמה ימים לפני כן היו אזעקות בתל־אביב, טיל נפל בים, לא רחוק מהמלון היפואי שבו קים הייתה אמורה להתאכסן, וההשקה נדחתה. בינתיים הקמפיין כבר עלה וזה נהיה חסר טעם. לא כעסתי עליה. אילו הייתי במקומה גם אני לא הייתי מגיעה לישראל. מבחוץ זה נראה ונשמע הרבה יותר מפחיד ממה שזה באמת".
אז מי הורידה עוקבת ממי?
"שטויות. אנחנו בקשר. החברות שלי לא מתבטאת באחרי מי אני עוקבת".
ואת נכנסת הרבה לאינסטגרם?
"לא, אבל ברור שבעלי יענה לך אחרת. אני מאוד משתדלת לא ליפול לאינסטגרם ממקום של שיעמום. לאחרונה, עם או בלי קשר להיריון, קשה לי לראות חדשות בטלוויזיה בלי להסתכל בו־זמנית באינסטגרם, הפכתי לבנאדם שחייב גירויים".
והאינסטגרם מאזן את החדשות הרעות?
"מי אמר שבאינסטגרם הכל טוב? גם באינסטגרם יש דברים שקשה לראות. ובניגוד לפייסבוק אפילו לא צריך ללחוץ על פליי, הסרטון פשוט מתחיל לפעול. הלכתי עם הבנות להופעה של מיקי, שפעילה בקבוצת ההורים שילדיהם למדו בגן של כרמל מעודה, ואמרתי לה, חצי בצחוק, 'למה את מעלה את הסרטונים האלה? אני לא עומדת בהם'. זה בלתי נתפס ש־30 משפחות נפלו בפח".
את בעד מצלמות בגן?
"אני מבינה את הגננות שלא רוצות שההורים יציצו עליהן במשך כל היום, זה מאוד לא נעים. אני בעד מצלמות שיקליטו וישמרו את התיעוד על הארד־דרייב חיצוני, באיזשהו משרד אבטחה שהגננות לא יכולות לגשת אליו, למקרה שיתעורר חשד. ואני חושבת שהורים שמכניסים הביתה מטפלת חייבים להתקין מצלמה. בידיעתה, כמובן. לנו יש מטפלת ישראלית שאני סומכת עליה יותר ממה שאני סומכת על עצמי, אבל כשאני מצלצלת מחו"ל והמטפלת לא עונה עולים לי לראש הסיוטים הגרועים ביותר. אולי היא נדרסה והילדה שלי עומדת ברחוב לבדה? אז אני נכנסת למצלמה ורואה שהמטפלת מקלחת את הבנות או מרדימה אותן ונרגעת".
עכשיו, כדי להירגע, היא מדפדפת בצילומים של ליב ואל שנשלחו אליה מהגן. במבוכה קלה היא מספרת שבהתחלה, לא הכל היה ורוד. "הייתה תקופה שבה הטיפול בהן דרש ארבע ידיים - אני ועדי, או אני והמטפלת - אבל היא מאחורינו. הן חברות טובות, מתקלחות ביחד, מתחבקות ומתנשקות והן כל כך חמודות ביחד. לפעמים אני מרגישה שהלב שלי יוצא מהגוף, מחבק אותי בשתי ידיו וחוזר לחזה. מתי זה קורה? הבוקר שאלתי את אל, 'לעשות לך קוקו?' והיא ענתה, 'לא, ליב תעשה לי'. ליב, תוך כדי סירוק, קראה לה 'חיים שלי' ואמרה לה, 'אני שרופה עלייך, אני אוכל אותך'. זה מדהים איך שהיא מחקה אותי".
את אמא לחוצה?
"בכלל לא. כשליב נופלת אני לא קמה מהכיסא. וכשהיא בוכה בגלל שטויות אני כועסת עליה ואומרת, 'את גדולה, את כבר יודעת לדבר'. עדי הרבה יותר דאגן ממני. כשאני נוסעת עם הבנות להוריי הוא מצלצל 100 פעם לוודא שלא שכחתי לקחת מצופים".
בקמפיין ל"הודי'ס"
חיוך וחיבוק
הוריה, ציפי ורפי רפאלי, מתפקדים כסבתא וסבא בפול־טורבו. "אמנם מאז שכל הילדים יצאו מהבית הם חזרו לבלות כמו טינאייג'רים, אבל היה לנו רגע של 'קודאק מומנט'. ישבתי על שפת האמבטיה, שתי הבנות שלי ישבו לצידי, ואמא עמדה מאחורינו וסירקה את השיער שלנו ופלתה ממנו כינים. כן, נחמה הגיעה לגן. למזלי, היו לי רק שתי ביצים. אבא שלי מגיע לגן בארבע, לאסוף את הבנות בעגלת תאומות, וכשעדי ואני רוצים לצאת הוא הבייביסיטר המושלם. לפעמים אבא מסמס לי, 'זה בסדר שאבוא גם הערב? אני לא מציק?' ואני עונה לו שהנכדות מחכות".
אחרי שתי הרדמות עוד יש לכם כוח לצאת?
"אנחנו מכירים זוגות ששכחו את עצמם כשהפכו להורים, ולכן אנחנו דואגים לטפל בעצמנו. פעם, כשליב הייתה תינוקת, היה לי יום קשה במיוחד - שיניים, בכי, גזים - וברגע שעדי פתח את הדלת אמרתי לו, 'קח אותה!' תוך שנייה הוא נכנס לאקשן, ואחרי שליב נרדמה הוא הושיב אותי לשיחה ואמר, 'אם את צריכה עוד עזרה אין בעיה, אבל אני רוצה לחזור הביתה לחיוך וחיבוק'. וזה מה שהוא מקבל".
בחנוכה עקרה משפחת עזרא לביתה החדש. "עדי ואני שש שנים ביחד, בימים אלה אנחנו חוגגים ארבע שנות נישואים, ואפשר לומר שהספקנו הרבה", היא מספרת. "כשהכרנו, הוא כבר עבד על תוכניות הבית, וזה נראה לי מוזר שחודש אחרי שאנחנו מתחילים לצאת ועוד לא ברור לאן זה הולך, הוא מזמין אותי להצטרף לישיבות עם האדריכלים. לא ידעתי עד כמה אני יכולה להתערב. יש זוגות שמגיעים לגירושים תוך כדי בנייה, אבל יש לנו טעם זהה והבית נבנה באהבה גדולה".
מה שינית בתוכניות?
"את מה שנראה לי לא פרקטי. לדוגמה, עדי רצה שהבריכה תהיה ממש צמודה לחדר השינה, כדי שהוא יוכל לפתוח את הדלת ולקפוץ לתוכה. אז שאלתי אותו, 'מה יקרה כשתגמור לשחות? תעלה לחדר השינה ברגליים רטובות?' הרגשתי שעדי חיכה לדמות הנשית שתיכנס לתמונה ותעזור לו לתכנן את בית החלומות. הבית נראה בול כמו שרצינו, למרות שמעולם לא חשבתי שאגור בתל־אביב. ראיתי את עצמי במושב, עם שדות פתוחים ועצי פרי ובעלי חיים ורחובות ללא מדרכה. מבחינתי, תל־אביב הייתה מקום שאליו נוסעים לעבודה".
גודי, הפודלית הננסית שאימצו כשהביאו לעולם את ליב, לא הצטרפה למעונם החדש. "ביקשתי מתומר, מאמן הכושר שלי, שישמור עליה במשך שבוע, עד שהילדות ילמדו לטפס במדרגות ולסגור את שערי הבטיחות, וגילינו שאצלו הרבה יותר כיף לה. לא יכולתי לטייל איתה פעמיים ביום כי היו לי שתי תינוקות בבית, ואסרתי עליה לעלות על הספה. שמעתי שאני אומרת לה המון 'לא'. לתומר יש עוד ארבעה כלבים קטנים וכל בוקר הוא יוצא עם חמש רצועות לשפת הים ועושה להם לונה פארק. ליב שאלה 'מתי גודי תחזור?' ואמרתי לה שגודי לא תחזור אלינו כי משעמם לה בבית לבד, אין מי שישחק איתה. ליב אמרה, 'אני אשחק איתה', ושאלתי, 'אבל מי ישחק איתה עד השעה ארבע, כשתחזרי מהגן?' ליב שתקה לרגע ואמרה, 'אוקיי'. זה ה'כן' שלה. מגיל שמונה חודשים היא אומרת 'אוקיי'. גם בזה היא מחקה אותי. כשיש לך ילדים את לומדת המון דברים על עצמך".
ליב כבר מחכה לאח שייוולד. "תיכננתי לספר לה בשלב הכי מאוחר שאפשר, אבל כשהיינו ביוון, בחוף, היא טיפסה עליי והייתי חייבת להסביר לה למה היא לא יכולה ללחוץ לי על הבטן. אז סימנתי לגיסתי להפעיל את הווידיאו בסלולרי וסיפרתי לליב שעוד מעט יהיה לה אח. השמחה הייתה גדולה מפני שהיא כבר ביקשה ממני תינוק. מאז, כל בוקר ליב שואלת אותי מה איתו, וכשאני שותה קפה היא מסבירה לי שתינוקות לא אוהבים קפה. אל פחות מבינה את הקונספט של עובר ברחם".
גם עזרא־ג'וניור יזכה בשם בן הברה אחת?
"עוד לא הצלחתי לחשוב על שמות לבנים. אני אוהבת את השם לב, אבל בתור אח של ליב זה פחות. נראה לי שבבחירת שם לבן, לעדי יהיה יותר 'סיי', אז נחכה ונראה".
תיק הלידה כבר מוכן?
"הגזמת, אבל אני יודעת מה יהיה הדבר הראשון שאכניס לתוכו - כדורים לייבוש חלב. אני לא מתחברת לרעיון של הנקה ושאיבה, ולא יכולה לקחת על עצמי מחויבות כזו גדולה. עדיף שכל מי שיהיה בסביבה ייתן לו בקבוק. ברור שחלב אם הוא המזון הבריא ביותר, אבל גם אני לא ינקתי, ולא נראה לי שיצאתי לא מספיק מפותחת".
לפנייה לכתב/ת 
