שישי 27 בנובמבר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: איליה מלניקוב
    7 ימים • 16.09.2020
    החיים מתחילים עכשיו
    בגיל 70, אחרי 38 שנות זוגיות, אילנית הבינה שלא טוב לה בבית, נפרדה מאיש העסקים אלי טמיר ופתחה נגדו במאבק משפטי על כספים שלטענתה הגיעו לה. זו הייתה הצהרת העצמאות של מי שתמיד נתנה לגברים בחייה לנהל אותה: בעלה הראשון הפך אותה לבובה בלונדינית ושלט בקריירה שלה ובשביל בעלה השני היא ויתרה על הופעות באולימפיה בפריז. עכשיו היא נמצאת בזוגיות עם גבר שחזר בשבילה לארץ ומספרת איך סוף–סוף הצליחה להתגבר על הפחד להישאר לבד
    גבי בר–חיים | צילום: איליה מלניקוב

    לפני שנתיים אילנית פקחה את העיניים בדירתה החדשה וגילתה שהיא לבד, אבל לא בודדה. "אני במיטה, ואני רואה את הים", קולה מתרכך. "ואני זוכרת שאמרתי לעצמי שישנתי טוב אחרי המון זמן. בלי עזרים ובלי כדורים. ישנתי לא טוב שנים. פתאום הרגשתי מה זו שלווה".

     

    מבחוץ החיים שלה תמיד נראו פנטסטיים. הזמרת היפה ובן זוגה המצליח והמשפחה שבראו לעצמם, עם בת ובן מנישואיהם הקודמים וחמישה נכדים. הבית שטיפחו בכפר שמריהו עלה על גדותיו, כולל סוסים, תרנגולות, חתולים, כלבים, סייח בשם ז'וז'ו ועז מחמד. בין לבין היו מסיבות וראיונות שופעי אהבה. אבל מתחת לפני השטח ביעבע משהו רע. אחרי 38 שנות זוגיות עם איש העסקים אלי טמיר היא עדיין לא קלטה: הבדידות האמיתית נמצאת במערכת יחסים מקולקלת. אבל את מה שאילנית לא העזה להגיד לעצמה הגוף שלה הפנים, והתקומם. "ירדתי המון במשקל. הגעתי ל־52 קילו", היא אומרת. "לא היה לי תיאבון. אכלתי והכל יצא החוצה. לא ישנתי טוב. לא היה לי מצב רוח. הרגשתי שמשהו רע עובר עליי. והבנתי שאני חייבת בשביל עצמי לברר מה קורה לי".

     

    יכול להיות שהיית בדיכאון?

     

    "יכול להיות. כנראה. או בדיכאון או בחרדה (חושבת לרגע). בעצם בטוח הייתי בחרדות".

     

     

    חרדות ממה?

     

    "לקח זמן עד שהבנתי, נורא פחדתי לעזוב אותו. יש דבר כזה שכשאת כל כך הרבה שנים עם בן אדם את לא זוכרת מי את ומה את לבד".

     

    אולי אחרי כמעט 40 שנה עם מישהו את כל כך רגילה לראות את עצמך דרך העיניים שלו שאת אשכרה לא זוכרת מי את לבד.

     

    "לא ראיתי את עצמי בעיניים שלו. הוא שנים ראה רק את עצמו. היה לי רק את האני עצמי שלי עם כל הפחדים".

     

    ממה בדיוק פחדת, ממה יגידו? שלא תמצאי אהבה?

     

    "האמת? לא חשבתי בכלל על אהבה. פחדתי מהלבד. רוב הנשים בגיל הזה פוחדות מהלבד ואז מתרגלות למצב שהן נמצאות בו. ובדרך כלל זה מצב שלא טוב להן. אומרים שזה לא טוב להיות לבד בגיל כזה".

     

    יש יותר לבד מלחיות עם מישהו שרע לך איתו?

     

    "נראה שלא. אבל אני חושבת שהרבה נשים לא יודעות שרע להן. במהלך השנים נתתי לו הרבה צ'אנסים. הלכנו לטיפול זוגי. היו לו הרבה הזדמנויות לשנות דברים והם לא השתנו. הלכתי לדבר עם מישהי. לשיחות. והיא שאלה אותי, 'ממה את מפחדת? מה הוא יעשה, ירביץ לך? את הרי עצמאית ואת תסתדרי. הכל יהיה בסדר. תסתכלי על עצמך. תדברי עם עצמך'. וזה מה שהיה".

     

     

    ומה הבנת בטיפול?

     

    "שלא היה לי מקום בזוגיות הזו. יכולתי ללכת להופיע. אבל זה ההערות שלו. שאני לא מדברת. שאני לא נפתחת. זה להגיד לי דבר כזה אחרי שאני אלף פעם אומרת משהו והוא פשוט לא קולט. בסוף התייאשתי. הפסקתי לדבר. אמרתי לעצמי, 'חנה, אל תעשי מזה עניין'. זה הלך וגמר אותי. ואחרי שהבנתי בשלב מסוים מה אני צריכה לעשות זה רק חיזק אותי".

     

    כשאמרת לו שאת עוזבת איך הוא הגיב?

     

    "הוא היה בטוח שאני צוחקת. הוא לא האמין. בגלל הביטחון העצמי הנמוך שלי. הוא היה בטוח שאין לי אומץ לעזוב אותו. היה לו מובן מאליו שאני אשאר איתו לנצח. זו הייתה שיחה מאוד לא נעימה. רציתי פשוט ללכת. ותוך יומיים מצאתי את הדירה בהרצליה. יצאתי מהבית רק עם הבגדים שלי וכמה חפצים אישיים. לא הבאתי איתי כלום. גם אחרי שנפרדנו הלכנו לטיפול זוגי. הוא רצה שאני אגיד לו למה אני עוזבת אותו. המטפלת אמרה לי 'תגידי לו'. ארבע פעמים אמרתי לו למה. והוא עד היום לא מבין למה. וזה כי הוא ראה רק את עצמו. ועם הכל, הוא אדם טוב ואני מאחלת לו בריאות טובה וחיים טובים. וזהו".

     

    חזרת מאז לקחת את הדברים שלך?

     

    "לא. אני גם לא רוצה שום דבר שקנינו בשנים שהיינו יחד. לא רוצה. לא רוצה. רק מה שבאתי איתו. סירים של ההורים שלי. תמונות משפחתיות. יש לי שם בבית את כל התקליטים שלי, קטעי העיתונות שלי, הפסנתר שלי. כל השאר שיהיה לו לבריאות. אני זוכרת שבאתי לראות את הדירה שעברתי אליה, ראיתי שיש ארונות ומטבח וכל מה שצריך, ולקחתי אותה. וזהו. מאז אני שם. העברתי את הדברים בנגלות, באוטו שלי".

     

    תכף גם תגידי שבלילה הראשון לבד ישנת באלכסון.

     

    "למרבה הפלא אני ישנה באותו צד כמו תמיד. למזלי נפלתי על מיטה נוחה".

     

    × × ×

     

    הם הכירו דרך חברים והיא הוקסמה. מהר מאוד עברו לגור יחד. כבוגרי נישואים שנכשלו, הם בחרו לא להתחתן. "ראיתי בחור נחמד. מאוד דואג לבת שלו. כל הזמן הוא אמר לי אנחנו נהיה משפחה מרובעת. והיו לנו חיים יפים יחד. היה לי טוב. היום אני יודעת שהיו סימנים קטנים שלא זיהיתי. וזה הלך והחמיר".

     

    מה בדיעבד את מבינה שלא ראית?

     

    "לא ראיתי או אולי לא רציתי לראות. אני פשוט מבינה שלא טוב לי. ושבמערכת היחסים הזאת טעיתי שוב. טעיתי. זה לא החיים שרציתי. וניסיתי, וניסיתי בשקט לפתור את זה. והשנים עוברות ואת אומרת אני לא רוצה להיפרד שוב. התגרשתי פעמיים. לא רוצה פעם שלישית. בסוף הבנתי שאם אני רוצה שיהיה לי טוב אני חייבת ללכת".

     

    כחלק מחשבון הנפש שעשתה אחרי הפרידה הבינה שאחת הטעויות שלה הייתה לתת לגברים בחייה לנהל אותה, ובין היתר גם את ענייניה הכלכליים. אילנית מעדיפה לא להיכנס לפרטים, אבל מודה שאחרי הפרידה גילתה שטמיר העביר כספים מהחשבון המשותף שלהם לחשבון אחר. לפי מקורבים של השניים, מדובר במיליוני שקלים. "סמכתי על אלי שנים. בדיעבד הבנתי שהוא ניצל את זה. תמיד הלכתי איתו לפגישות עם ברוקרים ומשקיעים. הייתי חותמת יחד איתו על מסמכים. תמיד בדקתי על מה אני חותמת. גם כשהוא עשה בהשקעות שינויים הם היו צריכים גם את החתימה שלי כי זה היה חשבון משותף".

     

    “זה לא החיים שרציתי". עם האקס אלי טמיר | צילום: ענת מוסברג
    “זה לא החיים שרציתי". עם האקס אלי טמיר | צילום: ענת מוסברג

     

    אז איך הוא הצליח להעלים כספים בלי החתימה שלך?

     

    "הוא עשה לי דבר מאוד לא יפה. לא ציפיתי לזה. אני יכולה להבין שאולי הוא נפגע. היה לו מובן מאליו שאני אשאר איתו לנצח וזה לא קרה. אני מאוד רומנטית, אבל מה שמגיע, מגיע. ולי מגיע. (מרימה את הקול) תביני, 38 שנים אני עובדת. עובדת! מרוויחה כסף והכל".

     

    מההורים? המשפחה?

     

    "מה שאמרתי אמרתי. זהו. כל השנים שהיינו יחד זה היה חשבון אחד. כל גרוש שהרווחתי נכנס לחשבון המשותף. ברגע שהוא החליף עו"ד, כנראה ההוא אמר 'לא מגיע לה'. עזבי. הוא הפסיד. לא רק איתי. אלא בכללי. אמרתי לו יש לנו שני ילדים. גידלנו אותם יחד. היינו אמורים לעשות חגים יחד. שבוע לפני פסח ב־2018 הוא ביטל את הסדר המשותף. יש עוד כל מיני דברים שאני לא רוצה להיכנס אליהם. אמרתי לו, 'גידלתי את הבת שלך מגיל שלוש ואני אוהבת אותה כמו הבת שלי'. היא נותנת לי את הכבוד. הילדים שלה קוראים לי סבתוש".

     

    מה היא אמרה על מה שקרה?

     

    "היא אמרה לו, 'אבא, אני לא רוצה להתערב בדבר הזה. זה ביניכם. אבל אני אוהבת את חנה. היא גידלה אותי. לא משנה לי איך זה יתפתח, אני לא אוותר עליה'. אני חזקה היום. אבל יש עדיין אנשים שרגישים לנושא ואני לא רוצה לפגוע בהם".

     

    הוא אמר שנטשת אותו בזמן שהיה חולה. בטוקבקים קראו לך גולדיגרית.

     

    "הוא ניסה לעשות לי רצח אופי. אדם חולה?! סעי לעמוקה ותראי אותו רוכב על סוסים. נוסע לחו"ל עם החברה שלו, עם החבר'ה שלו. הוא חי את החיים. אבל הוא רק יודע לרדת עליי. בעיניי זה דבר פסול מאוד כשזוגות שנפרדים משתמשים בילדים שלהם. זה פצע וצלקת נוראית גם כשהילדים לא קטנים. צריך לעשות הכל כדי שזה לא יגיע למצב הזה. ואלי ניסה להסית את הילדים נגדי. אבל אני יצאתי מזה בסדר. לקח מה שלקח, אני את שלי קיבלתי, אז גמרנו. העיניים שלי לא גדולות. שיחיה ושיהיה מאושר. אני לדרכי יצאתי ואני מאושרת ואני בריאה ואני רוצה לחיות".

     

    את יכולה להגיד כיום שאת מאושרת?

     

    "אני מאושרת. חסרות לי ההופעות אבל ביומיום אני חיה כמו שתמיד רציתי לחיות. בפעם הראשונה בחיים אני שלמה עם עצמי. טוב לי. הוא בטח יגיד מה היה לי רע. אבל זה בעיניו. אני מצאתי שלא טוב לי. זה הכל. הוכחתי שכל אדם יכול גם כשהוא נמצא בשקיעה לצאת ולפרוח".

     

    נפרדת משלושה גברים שונים. את מסוגלת להבין כיום מה הייתה הטעות שלך בבחירה שלהם?

     

    "אולי זה שתמיד אהבתי להיות האישה שדואגים לה. שעושים לה. זה מאוד לא פמיניסטי, אבל אין מה לעשות. היום אני יודעת שגיליתי מאוחר מדי שאני אדם מאוד חזק. ואני גם נהנית מהחוזק הזה. היום אני עושה מה שאני רוצה".

     

    × × ×

     

    “אילנית” נולדה באמצע שנות ה־60, כשחנה דרזנר, שמה בתעודת הזהות, הייתה בת 16. שלמה צח, לימים בעלה והאמרגן שלה, ביקש ממנה להצטרף לשלישייה ‘גידי, צח וחנה’, וכשגידי פרש הם הפכו לצמד אילן ואילנית. מאז, גם אחרי שהתגרשו, הוא שלט באופן מוחלט בקריירה שלה. הוא האיש שעיצב את התדמית שלה ובחר לה את השירים שהפכו להיטים — ‘כבר אחרי חצות’, ‘אי שם’, ‘ללכת שבי אחריך’ וכמובן ‘שיר של יום חולין’, שהוכתר על ידי אקו”ם לשיר הישראלי המושמע ביותר בתחנות הרדיו ב־20 השנים האחרונות.

     

    היא זוכרת היטב את המפגש עם צח. “שלמה היה אז בן 22. רצה שאני שאשאר איתו ושנופיע אז הוא הביא חבר שלו שיתחיל איתי. אבל ברגע שהתחלנו לעשות חזרות התחלתי לצאת עם שלמה ולא עם ההוא. בכלל לא האמנתי שאנחנו נתפרסם. אמרתי לו יש הדודאים והפרברים, איזה סיכוי יש לנו? אמר לי, את תראי”.

     

    ההתחלה שלהם הייתה בסיבוב הופעות בחו”ל עם להקת כרמון, לצד החלונות הגבוהים ויפה ירקוני. “אני זוכרת בדיחות ונסיעות ארוכות באוטובוסים. ג’וזי כץ הייתה בחורה נפלאה, אבל משמוליק קראוס פחדתי. הוא לא היה מעז לעשות לי כלום כי שלמה היה איתי אבל הוא הקרין משהו מפחיד”.

     

    כשחזרו לארץ כבר היו סטארים, אבל לפני הפפראצי והרשתות החברתיות, הכוכבות הייתה בעיקר על הנייר. “יכולנו ללכת ברחוב ואף אחד לא זיהה אותנו”, היא צוחקת. “הייתי בלונדינית עם שיער ארוך וזהו. אני זוכרת שנסעתי באוטובוס והיו שואלים אותי, ‘זה את או לא את?’ שלמה עבד אז במקביל במוסד והיו לוקחים אותנו כאילן ואילנית להופיע במטה של הארגון. והיו הופעות שלא ידעתי מול מי אני מופיעה. אני זוכרת שהכניסו אותי לאולם וארבעה איש ישבו בקהל והפנסים היו עליי ככה שלא ראיתי כלום. רק אחרי ההופעה אמרו לי שזה היה המלך חוסיין”.

     

    נורית הירש סיפרה בראיון שכשהיא פגשה אותך בגיל 16 היית “יפהפייה, אבל צייתנית ומפוחדת. מאוד תלותית בשלמה. לא אמביציוזית. ורק שלמה דיבר”. את זוכרת את הדינמיקה הזו?

     

    “אני לא אדם דחפן. אין לי מרפקים. הייתי מאוד ביישנית. חסרת ביטחון. הייתי כל כך ביישנית שלא הבנתי בכלל איך אני נראית. רק אהבתי לשיר. שלמה ידע איפה לדחוף ועשה את זה טוב מאוד. תמיד היה לו חוש טעם נפלא לשירים. כל הלהיטים שיש לי זה בחירות שלו. ‘שיר של יום חולין’, ‘בשנה הבאה’, ‘ושוב איתכם’. הוא ידע להריח מה יצליח. רק על הבמה הייתי נפתחת. אחרי שהתגרשנו אמרתי לו ‘אבל רגע, לאן אתה הולך?’”

     

    לצח הייתה אסטרטגיה מדויקת איך לבנות את התדמית שלה והוא המשיך לעשות זאת גם אחרי שהתגרשו. “הוא תמיד אמר שאני צריכה להיראות דיסנט. נחמדה כזאת. הבת של השכן עם שיער ארוך וחלק ויפה”, היא מפרטת את ערכי המותג. “היה לי שיער ארוך אז הלכתי והבהרתי אותו קצת. יום אחד הלכתי והסתפרתי קצר. (צועקת) קצר של ילד! באתי למשרד והוא צועק, ‘תגידי לי מה עשית?’ כשהשיער התחיל להתארך ועשיתי פארה פוסט עליתי לבמה ואמרו מה זה? זה לא אילנית. כשהצטלמתי לתוכנית טלוויזיה עם מכנסיים קצרים שלמה אמר, ‘מה זה צריך להיות?!’ והוא מאוד שמר עליי. תמיד”.

     

    התחתנתם כשהיית בת 19. בדיעבד התחתנת מתוך אהבה, או שבילבלת בין הערצה והערכה לאהבה?

     

    “גרתי עם ההורים אז והיה קשה מאוד לבחורה לצאת מהבית של ההורים בלי להתחתן. זה שההורים שלי נתנו לי לעזוב את הלימודים ולנסוע לחו”ל עם שלמה שעוד לא היה בעלי אז, היה גם נדיר. מה ידענו מהחיים בגיל כזה? התחתנו וישר עלינו על אונייה ונסענו להופיע בארצות־הברית. זה היה ירח הדבש שלנו. גם אחר כך זה היה כל יום הופעות־הופעות־הופעות. אפילו ביום שהתגרשנו היינו ברבנות ומשם ישר נסענו להופעה”.

     

    “התגרשנו ברבנות ומשם ישר נסענו להופעה". עם שלמה צח | צילום: עמית מגל
    “התגרשנו ברבנות ומשם ישר נסענו להופעה". עם שלמה צח | צילום: עמית מגל

     

    בסדרה שעשו על עפרה חזה היא מוצגת כמי שנשלטת לגמרי על ידי המנהל שלה, בצלאל אלוני. כמה זה היה תקף לזוגיות המקצועית עם שלמה?

     

    “שלמה לא היה כמו בצלאל אלוני. אני יודעת כי הייתי שם עם עפרה. היא הופיעה איתי מיליון פעם. ישבה איתי בחדרי הלבשה ולא הוציאה הגה מהפה. לא דיברה מילה. עפרה הייתה נורא נחמדה אבל שתקנית. בבריכת הסולטן חלקנו חדר והיא לא דיברה. הייתה יורדת מהבמה וכבר בצלאל היה מחכה ולוקח אותה מיד לרכב. אבל היא לא הזמרת הראשונה שלא ידעה איך לחיות בלי שיגידו לה מה לעשות”.

     

    בגיל 26, גרושה, היא הייתה עצמאית לראשונה בחייה. גרה לבד בתל־אביב. יצאה לדייטים. אפילו ניהלה מערכת יחסים “עם רופא”, היא מחדדת. אילן ואילנית התפרקו והיא יצאה לקריירת סולו. “שלמה שם אותי בפרונט. לבד. ואני נלחצתי נורא. הייתי בפחד! אמרתי לו, ‘אני לא יודעת לדבר על הבמה!’ עד אז רק הוא היה מדבר והוא היה מציג את השירים. אני הייתי צריכה רק לשיר”.

     

    באותו זמן נכנס לחייה נחום גת, שיהפוך לבעלה השני ואבי בנה היחיד עמיחי. “הייתי כמעט בת 28 ורציתי ילד. היה מקובל בגיל הזה להיות אמא. הרגשתי נפשית פתאום שאני רוצה ילד. הייתי מאוד מאוהבת בו. מושבניק, לא מהמקצוע. הכל היה נראה לי נכון על הנייר. נפגשנו כשבאתי לארץ לחופשה. הייתי אמורה לחזור להופיע באולימפיה בפריז, ולא נסעתי בגללו”.

     

    בחרת בגבר על פני פסגת הקריירה.

     

    “במשפחה שלי קיבלתי חינוך שהחיים הפרטיים יותר חשובים. רציתי משפחה. רציתי ילדים. שלמה הבין אותי. הוא לא לחץ עליי. אמרתי לו, ‘אני עכשיו לא אולימפיה ולא כלום’. נחום אהב ללכת למקומות, לפתיחות. אבל בעבודה עצמה הוא לא התערב”.

     

    זה גרם לך לפתח ביטחון?

     

    “יכול להיות. לשיר תמיד היה לי ביטחון. בכל השאר פחות. בהתחלה שרתי מילים כמו תוכי. עם הזמן התחלתי לגבש טעם. אמרתי, אני יודעת מה אני רוצה לשיר ומי אני רוצה להיות. התחלתי להתייחס לטקסטים. התחלתי להגיד לשלמה את זה אני רוצה ואת זה לא. אחרי שעמיחי נולד יצאתי במופע שנקרא ‘אילנית סולו’. צדי צרפתי ביים אותי ועבדתי עם אהוד מנור. וצדי אמר לאהוד שיכתוב הכל בחרוזים. הייתי צריכה לעלות ולהגיד ‘המסך פתוח/ אצלי יש מצברוח’. אחרי כמה זמן אמרתי לשלמה, ‘אני לא יכולה לדקלם את החרוזים האלה. אני אציג את השירים בחופשיות’”.

     

    “בהתחלה שרתי מילים כמו תוכי". אילנית בשיא ההצלחה | צילום: יעקב סער, לע"מ
    “בהתחלה שרתי מילים כמו תוכי". אילנית בשיא ההצלחה | צילום: יעקב סער, לע"מ

     

    ומה הוא אמר?

     

    “תעשי את זה”.

     

    אחרי חמש שנים יחד היא וגת הפרידו רשויות. גם היום קשה לה לדבר על האכזבה מכישלון הנישואים האלה. זה לא מה שהיא רצתה בשביל בנם. “לא היינו מספיק זמן יחד כדי באמת להכיר אחד את השנייה. אבל נפרדנו יפה. נחום מעולם לא עשה לי בעיות, לא עם מזונות, לא עם הילד. ואני לא דרשתי ממנו אגורה יותר ממה שהגיע לי וברגע שלא היה לו לא ביקשתי ממנו מזונות. אנחנו כיום ביחסים מאוד טובים. נחום כיום כבר נשוי בשלישית ופעם בשנה אנחנו נוסעים לטיול יחד. אני בקשר טוב עם אשתו. וגם כששלמה צח התחתן עם אילנה אביטל היא הייתה יושבת אצלי מהבוקר עד הערב והילד שלה היה משחק עם הילדים שלי. אם למדתי משהו זה שבשביל להיפרד יפה צריך שניים לטנגו”.

     

    × × ×

     

    ערב לפני ראש השנה אילנית תציין את יום הולדתה ה־73. במקום לחגוג היא תתכונן לעוד ערב חג מול הזום. “אתחיל לשיר בבית בלי ליווי ואעלה את זה לפייסבוק. לפחות לעשות טוב לאנשים. גם בפסח ישבתי לבד בבית והילדים היו מעבר למסך. שם הרגשתי קצת בדידות. לפחות פתחתי בקבוק יין טוב”.

     

    אבל אילנית היא הכל חוץ מבודדה. בשנה האחרונה יש לה זוגיות חדשה, שמהווה גם תיקון למערכות היחסים הקודמות. את קלוד דולגיצר הכירה עוד כשהייתה בת 19. "באתי לפגוש חברה בחוף בגורדון והוא ישב איתה. לא היה אז קליק. ובכלל הייתי נשואה לשלמה. הוא עזב את הארץ והתחתן בארה"ב, עבד כדייל ומדי פעם הייתי פוגשת אותו. לפני שנתיים הלכתי למסיבה והוא היה שם. דיברנו קצת. שאל איך החיים? אמרתי לו שנפרדתי מבן הזוג שלי".

     

    הבנת שזה פלירט?

     

    "(נבוכה) זה לא היה פלירט. דיברנו כחברים. ולפני שהלכתי הוא ניגש ושאל אותי אם אכפת לי ללכת איתו לארוחת ערב. אמרתי לו שבכיף. נפגשנו כמה פעמים ואז הוא החליט לנסות ולהישאר פה. הוא בחור על הכיפאק. אדם שמאוד אוהב את החיים. אוהב יין. מבשל שיגעון. אוהב את הים".

     

    בעצם היה לך בקושי זמן לבד. ישר צללת לעוד זוגיות.

     

    "זה משהו אחר. אני זוכרת שאחרי הפרידה הירהרתי איך זה יהיה להכיר עכשיו מישהו, במיוחד כשאת מפורסמת. ומשום מה כשפגשתי אותו היה לי ביטחון בו. אולי כי הכרנו שנים. אמרתי זהו, אני בוטחת בו. לא חשבתי מה הוא בדיוק מחפש אצלי. לא הייתי חשדנית. כאילו פגשתי חבר משכבר הימים. הוא ערכי, נותן לי לנשום. זה כמו שזה צריך להיות. זה מתנהל טוב".

     

    אתם גרים יחד?

     

    "לא כרגע. בהמשך נראה. אחרי שיוצאים ממערכת יחסים של כל כך הרבה שנים את נורא רוצה את הלבד. אבל יש גם צורך להיות עם מישהו באופן לא לוחץ. רציתי שיהיה לי נוח להגיד עכשיו אני רוצה את הלבד ועכשיו אני רוצה יחד. זו מערכת יחסים שונה. מפרגנת. מכילה. שיש בה ספייס כזה גדול (מראה עם הידיים) וספייס זה לא רק שלא גרים יחד. כשאני רוצה אני באה, כשאני רוצה אני נפגשת".

     

    אם את רוצה את יכולה לפגוש גברים אחרים?

     

    "אין לי עניין בזה. אנחנו זוג. אני יודעת שיש דבר כזה שנקרא מערכת יחסים פתוחה. זה לא אצלנו. לכל אחד יש את העולם שלו ואת החברים שלו, ובעיקר את החופש להרגיש שאני זה אני והוא זה הוא".

     

    × × ×

     

    אילנית אף פעם לא הייתה חדשנית או פורצת דרך. פשוט זמרת פופ מעולה של אמצע הדרך, מבצעת מושלמת שידעה לקלוע כמעט לכל טעם. השירים שלה כיכבו במלחמות ובמצעדים, בסדרות ילדים ובמסיבות גייז, היא ייצגה את ישראל פעמיים באירוויזיון וזכתה בתואר זמרת השנה שבע שנים רצופות. וכל זאת, כפי שהיא מעידה, על אף שתמיד חסרו לה שאפתנות ומרפקנות. גם היום היא עדיין מחפשת את הקהל והבמה. באוקטובר ייצא חידוש שעשתה לקלאסיקה ‘שיר אחרי מלחמה’ שהקליטה עם להקת רוקפור במסגרת פרויקט בשם ‘תו השעה’

     

    ההצלחה גררה גם תופעות פחות נעימות. "סיימנו הופעה בעיר הנוער בירושלים ושוטר על סוס ליווה אותנו לאוטו. הלכתי עם שמלת מיני שמאחור היה לה חלון כזה בגב. הולכת מישהי מאחוריי וקודם כל מושכת לי בשיער לראות שזה טבעי. אני פתאום מרגישה איי, ואז פתאום עוד איי, כי היא נתנה לי ביס בגב! והיא אומרת לי, 'סליחה, סליחה, זה מאהבה'. או שאני זוכרת שאני מגיעה להופעה, יוצאת מהרכב, עוברים שני בחורים ואחד אומר, 'וואללה, איזה כוסית את'. לא עניתי, אבל לשמוע את המילה 'כוסית' עשה לי רע".

     

    לפני שלוש שנים עשית דואט עם אייל גולן אחרי פרשת הקטינות. לא הפריע לך?

     

    "יש לי ייסורי מצפון על זה. זה היה ביומולדת 70 שלי. וזה היה טוב להופעה. אבל לא היה לי נוח עם זה עד הסוף. ידעתי רק דברים מהתקשורת ואמרתי לעצמי שכל עוד לא הוכח בבית משפט אני לא שופטת אותו. זה לא שנהיינו חברים אז".

     

    זמרים מבוגרים מקבלים תמיד יחס יותר טוב מזמרות מבוגרות. גידי גוב, שלמה ארצי ממלאים אולמות. זמרות מאותו קליבר לא.

     

    "אני הגעתי למקום שאני מקליטה דברים שאני אוהבת ולא אכפת לי כמה הם יושמעו. אז לא ישמיעו אותי בגלגלצ. לא מעניין אותי. גם את אריק איינשטיין לא השמיעו בסוף וזה נורא כאב לו. בעבר זה מאוד הפריע גם לי. היום אני אומרת סו וואט".

     

    בוטוקס, הזרקות?

     

    "פה ושם אני עושה הזרקות בפנים. אבל לעיתים רחוקות", היא נבוכה. "יש כאלה שכל שבוע עושות דברים ונראות כמו פוחלצים. אני עדיין רוצה את החריצים בעיניים. מדי פעם אני עושה בוטוקס כי אני שונאת את הקמט בין הגבות ובגלל הנטייה המשפחתית של עפעפיים נפולים אני קצת מרימה. אבל לא יותר מזה. לשפתיים אני לא אזריק. אני לא איראה כמו ברווז. גם לא הגדלתי את החזה. איך אמר לי פעם רופא? תהיי מבסוטית כי החזה שלך אף פעם לא ייפול. (צחוק גדול) זה נותן לי את הפריבילגיה ללכת בלי חזיות".

     

    את מסכימה שלא קל לאישה יפה זה להזדקן?

     

    "לא. פחד להזדקן זה החיים. אז מה, אני יכולה לעצור את זה? אני יום אחד אמות. כשהייתי צעירה יותר פחדתי מהמוות. גם היום לא בא לי למות עדיין. יש לי תוכניות. אבל אני מתחילה להתרגל לזה שאנחנו באים לעולם והולכים מהעולם. לאן? נגלה בפרק הבא".

     

    אלי טמיר: "כואב איך שזה נגמר"

    “אני מעולם לא עשיתי לחנה רצח אופי. קיבלתי התקף לב והלכתי לבית חולים וכששאלו אותי על זה עניתי. חנה היא לא גולדיגרית. היא חיה איתי כמעט 40 שנה. מי שסיבך את העניינים זה עורכי הדין. עורכי הדין שלי אפילו התפטרו ברגע שאמרתי להם שאני רוצה לשלם לה ומאז אני מסובך איתם. גם לא עירבנו את הילדים בפרידה וחנה הייתה אמא נהדרת.

    “גם לא הייתה כאן העברה לחשבונות אחרים. הייתה לי בעלות של 50 אחוז בקרקע מסוימת וכדי לרכוש את החצי השני העברנו את הכספים כהעברת בעלים לחברה. כשחנה תבעה היא קיבלה 30 מיליון שקל מהחברה. שתהיה בריאה, לא הייתה לנו בעיה כספית. מבחינה חברית כואב איך שזה נגמר. היום אני מאושר בעמוקה. אני הכי אטרקטיבי שהייתי כל חיי. גם חולה וגם עשיר. השקעה טובה לטווח קצר. איך אומרים? סוף טוב הכל טוב”.

     

    gabibarhaim79@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 16.09.20 , 21:43