שנה אחרי שמיכל גרא מרגליות נכנסה לתפקידה כמנכ"לית שדולת הנשים, היא קיבלה את המתנה הכי גדולה שאישה בתפקידה יכלה לצפות לה: תנועת MeToo. אבל עד מהרה התלוותה לגל האדיר הזה, ששטף את הרשתות החברתיות, גם תחושת אכזבה על כך שבתחומים רבים דברים לא ממש השתנו ונשים עדיין נשארות מאחור. "ב־2018 הרגשנו קפיצת גדילה עם MeToo, זה היה ממש ענק בישראל, ראינו התקדמות ציבורית ותקשורתית גדולה בכל מה שקשור להטרדות מיניות ולזכויות נשים", מספרת גרא מרגליות, שתפרוש השבוע מתפקידה כמנכ"לית העמותה, "אבל לא הייתה מהפכה דומה בקרב מקבלי ההחלטות, ברמת הממסד או בייצוג נשים. בבחירות לרשויות המקומיות הייתה עלייה ניכרת במספר הנשים שעומדות בראשות עיריות ומועצות מקומיות, ועדיין המספרים נמוכים. בסוף 2018 היו 35 חברות כנסת, ולכן האכזבה הענקית משלושת מחזורי הבחירות — לא ספרו אותנו. אני באמת חשבתי שחצינו את הרוביקון. היה לי ברור שבכנסת הזאת נגיע ל־40 ח"כיות, לשליש. וזה לא קרה".

אל תטעו, גרא מרגליות חושבת שתנועת MeToo חוללה מהפכה אמיתית. "היא הורידה את מפלס הבושה. היא הראתה לגברים, לחלקם בפעם הראשונה, את היקף התופעה, והיא החזירה לנפגעות את השליטה. היא גם חשפה את הפער האדיר שעדיין קיים ביחסי הכוחות המגדריים, שאלימות מינית היא תוצאה שלו. גם אלימות נגד נשים, ובוודאי אלימות במשפחה, הן תוצאות של יחסי הכוחות. ראינו שהרוב הגדול של הסיפורים מתאר גברים מבוגרים בעלי מעמד שפגעו בנשים צעירות עם פחות כוח. זה היה נורא חזק.

"מה שניסינו לעשות מתוך MeToo זה לדבר על כך שכדי לתקן את הסיפור של פגיעות מיניות — צריך לתקן את העולם. כדי למנוע הטרדות בעבודה — כל שוק התעסוקה צריך להיות יותר שוויוני, הוגן ובטוח. אני חושבת שעשינו כברת דרך ברמת הציבור, אבל מקבלי ומקבלות ההחלטות לא הלכו איתנו את הדרך הזאת ולשיטתי הם מעלו בתפקידם. הבעיה היא שהם לא נענשים על זה. שמענו הבטחות. שבועיים אחרי ש־MeToo פרצה ישבתי בפאנל עם גילה גמליאל, שהייתה אז השרה לשוויון חברתי. היא אמרה 'נשנה את ההתיישנות בעבירות מין'. ומאז זה לא קרה".

"ברור שהמערכות הפוליטיות הן ספינה מאוד כבדה אבל אני אפילו לא מרגישה את תחילת תנועת הגלגלים. צריך שיהיה אירוע קטסטרופלי כמו האונס באילת, שהתיאור של גברים עומדים בתור הוא תיאור שכל בר דעת מרגיש אותו בגוף מרוב שזה כואב, ורק אז ראש הממשלה והחליפי הגיבו. גם אז, תהיה תגובה אבל כמעט אף פעם לא יהיה משהו מעשי מעבר לזה".

צילום: יובל חן

לא מענישים בקלפי

גרא מרגליות (38) נשואה לדניאלה וחיה עימה 15 שנים. יחד הן מגדלות את אדם בן השש ואת בילי בת השנתיים וחצי. ארבע השנים וחצי שלה בראשות השדולה שפועלת לקידום מעמד הנשים היו סוערות. בנוסף ל־MeToo הגיעה גם הקורונה, שהסיגה לאחור את מעמדן של הנשים בשוק העבודה, וגם הולידה גל אלימות נגד נשים בתקופת הסגרים הארוכים. השבוע תסיים גרא מרגליות את תפקידה, ותעביר את שרביט המנכ"לות לדנה מיטב מנציבות שירות המדינה. "אני פורשת כמו שגדעון סער לקח פסק זמן מהפוליטיקה כדי שהילד שלו ילמד ללכת", היא אומרת. "חשוב לי שתהיה חברה יותר טובה ושוויונית לנשים — אבל צריך פיצוח חדש. אני עוסקת 13 שנים בסוגיות של זכויות נשים ושוויון מגדרי, ואני מרגישה שאותן הסוגיות מגיעות לפתחנו שוב ושוב. זה לא שדברים לא משתנים, הם כן. אבל זה זמן שטוב שיהיו לשדולה עיניים חדשות להסתכל על הסוגיות האלה".

יש עכשיו דיבור על הקמת מפלגת נשים.

"מפלגת נשים היא לא הפתרון, כי הפתרון הוא לא להיבדל אלא להיטמע. מה שנקרא הכלה ולא הדרה. זה באמת לא מאבק של נשים נגד גברים. זה מאבק שבו מצד אחד של המתרס יש נשים וגם גברים שרוצים עולם יותר הוגן, שוויוני, בטוח ופמיניסטי. ויש צד שלם של המתרס שבו גברים וגם נשים שרואים את העולם אחרת. לכן הפתרון הוא לא הקמת מפלגת נשים. הפתרון הוא שהפמיניזם יהיה כוח פוליטי, ולצערי הרב אני מרגישה שזה לא המצב היום. לצערי היום לא מענישים בקלפי על חוסר פמיניזם".

יש ביקורת קשה על חברות כנסת שלא פועלות לקידום זכויות נשים ולעיתים רבות אפילו מצביעות נגד חוקים למען נשים.

"אני מבינה את הביקורת, אבל גם אם כל חברות הכנסת תצבענה בעד חוק מסוים, זה לא יעזור כי אנחנו מיעוט בכנסת. 30 חברות כנסת. זה לא שאם כולן יחד יתמכו בנושא מסוים זה יעשה את ההבדל, וכאן צריך להגיד משהו על ייצוג — כי הוא חשוב. חלק מהעולם שאנחנו צריכים לשאוף אליו זה לא רק עולם שיהיו בו יותר נשים בתפקידי מפתח. זה עולם שהסוגיות האלה יהיו בו סוגיות מהותיות. זה עולם שרואה אותנו. אין כמו משבר הקורונה כדי להדגים כמה לא רואים אותנו. המשבר הזה לקח את הבעיות הקיימות והעצים אותן. שנים אנחנו מדברות על שוק תעסוקה מאוד לא שוויוני שמפלה נשים, לכן אין פלא שבגל השני 70 אחוז מכל מי שמוצא לחל"ת הן נשים".

"לא סביר להנציח אנס"

במהלך שנותיה בתפקיד, חוותה לא מעט רגעי תסכול. "אני לוקחת המון סיפורים באופן אישי. לאחרונה היה דיון בעליון על פתיחת תפקידים קרביים בצבא לנשים. בעתירה עלה מקרה של לוחמת שנפלה מקורס טיס יחד עם עוד 17 בנים. הבנים קיבלו מיד זימונים ליחידות מובחרות אחרות והיא לא. והסיבה היחידה שהיא לא יכולה להתמיין כמו הבנים היא בגלל שהיא אישה. בג"ץ הוציא החלטה — להמתין לוועדה של הצבא שתצא עם מסקנות בעוד חצי שנה.

"לפני 25 שנים, במקרה של אליס מילר, בג"ץ אמר לצבא: אתם לא יכולים לנהוג ככה. ובזכות הבג"ץ הזה אותה חיילת שנפלה מקורס טיס ניצבת פה היום. והיא עומדת מול בית הדין הגבוה לצדק ולא מקבלת סעד. זאת המשמעות. היא אישה מאוד ספציפית שלא מקבלת מענה מבג"ץ, אבל זה מטריף אותי. זה לא עניין של חיים ומוות, והסיפורים של אלימות במשפחה שאנחנו עוסקות בהם נוראיים, זה סיפור לכאורה יותר קטן, ובכל זאת הסיטואציה מרתיחה כל כך".

הסיפורים ה"קטנים" אבל גדולים האלה העסיקו לא מעט את המנכ"לית היוצאת במהלך הקדנציה. "כשהגיע אלינו סיפור של צעירה שבגיל 18 רצתה לעלות לאוטובוס והנהג לא העלה אותה כי היא הייתה לבושה 'לא צנוע' — התפוצצתי. כי זה אומר כל כך הרבה על נשים במרחב הציבורי. זה היה אושר אדיר לנצח את התיק. היא קיבלה פיצוי יוצא דופן של 150 אלף שקל. זאת גאווה נורא גדולה. ואנחנו מכירות את סיפור המכנסונים בבתי הספר שעולה כל שנה, והתעסקנו בזה המון, בנוכחות ובהשפעה של נשים במרחב הציבורי. שמישהו יגיד לך באילו תנאים את יכולה או לא יכולה להיכנס למרחב הציבורי — זה דבר שלא מתקבל על הדעת.

"אני חיה כל סיפור כזה. זה מכעיס אותי. אני זועמת יחד איתן, אני שמחה איתן כשאנחנו מנצחות. עוד תיק שאנחנו עובדות עליו הוא של מישהי שניסתה להירשם לקורס נהיגה מונעת. זה קורס מנדטורי, היא חייבת לעבור אותו. זה לא משהו שנתון לבחירתה, והיא לא יכלה להירשם כי זה היה קורס לגברים בלבד. גם כאן משרד התחבורה שינה את הנהלים בעקבות המאבק. וזה מה שמעניין אותנו כארגון — שינוי מדיניות".

עוד דיון עכשווי שמעורר זעם אצל גרא מרגליות הוא לגבי הכוונה לקרוא לכיכר ברמלה על שם זוהר ארגוב, שהוא לא רק יוצר מחונן, אלא גם אנס מורשע שישב בכלא. "זה מדהים שעדיין צריך להסביר למה לא סביר להנציח אנס מורשע. אני לא חושבת שצריך להחרים את המוזיקה שלו. יש הבדל כשעיריות קוראות לרחובות 'הפרח הגני', יש הבדל בין הנצחת השיר להנצחת האדם עצמו. אני חושבת שמי שהורשע בעבירות מין אין לו מקום בחיים הציבוריים. כל סיפור אייל גולן, עם ניצול הקטינות, עם עצימת עיניים קשה מאוד מול פגיעות מיניות. יש הבדל בין להשמיע את השירים שלו ברדיו לבין העובדה שעושים לו אירוע הוקרה בכנסת. הוא לא באמת התנצל ולא לקח אחריות. הוא נתן מס שפתיים".

יש לפעמים תחושה שיש הרבה ארגוני נשים שמנהלים ביניהם תחרות, מאבק על יחסי ציבור ופוליטיקה. למה לא מאחדים כוחות?

"יש המון שיתופי פעולה. עבדנו עם עשרות ארגונים. רק עכשיו, שלוש שנים ל־MeToo, הרמנו אירוע עם הלובי למלחמה באלימות מינית. עלו חברי וחברות כנסת שהקריאו עדויות של נפגעות ונפגעים. כמעט אין פעולה שאנחנו לא עושות במשותף. עם נעמ"ת, עם מרכז אדוה ואחרים. עם זאת יש תחרות על משאבים בגלל שזה שדה מורעב".

למה בכלל צריך את השדולה?

"כי התפקיד שלנו הוא לקדם זכויות נשים ושוויון מגדרי והדרך עוד ארוכה. בואי נגיד שהלוואי שהייתי עוזבת כי הגענו למנוחה ולנחלה. אבל זה לא המצב, ויש חוסר שוויון ובעיות בכל תחום שאת נוגעת בו. ספורט, אלימות במשפחה, אלימות מינית, שוק התעסוקה, בכל תחום שניגע בו — נראה את הפערים. והם עדיין כל כך גדולים. יש לנו תפקיד חשוב בלייצר את החזון איך להגיע לאותו עולם הוגן, שוויוני, אנושי ופמיניסטי". •