"אני ממש לא בקטע של פרסום"
כשסיוון שמעון הייתה ילדה, אמה קיוותה כי תלך בעקבות אחותה הבכורה, רונה־לי שמעון, שלמדה בלט מגיל אפס. אבל סיוון העדיפה להיות טום־בוי, ולימים מצאה את עצמה קרובה דווקא לתחום העיסוק הנוסף של אחותה, כשחקנית. עכשיו, רגע אחרי ששיחקה בסרט חדש לצד רונה־לי, היא מספרת על היחסים הקרובים עם האחות המפורסמת, על הזכייה הטרייה בפסטיבל סאנדנס היוקרתי ועל היציאה מהארון בגיל 17: "אמא שלי הוציאה אותי מהארון. היא אמרה לי: 'אני יודעת שאת לסבית'"
כשמשווים את סיוון שמעון לאחותה המפורסמת, רונה־לי שמעון, ואפילו מתבלבלים ביניהן, היא ממש לא מתבאסת. ההפך. "אני גאה שאני אחות של רונה־לי. אני פאקינג אחות של רונה־לי. נקודה", היא מכריזה. "אנחנו ארבעה אחים שנולדו בהפרש של שנה זה מזה, והשיתופיות הזאת זה משהו שגדלתי איתו. אנחנו חוגגים הצלחות אחד של השני וכואבים כאבים אחד של השני. אז זה טבעי לדבר על רונה־לי תמיד בהשוואה אליי. היא המוזה שלי, הייתה ותהיה תמיד".
רונה־לי היא האחות הבכורה במשפחה, אחריה נולדה סיוון בהפרש של שנה. לשתיים עוד שני אחים צעירים. בילדותן נראה היה כי סיוון (36) ורונה־לי הולכות לכיוונים שונים. "הייתי ילדה ספורטאית, שיחקתי כדורסל, הייתי במחלקת אתלטיקה, סופר טום־בוי", היא מספרת. "רונה־לי רקדה בלט מגיל אפס, ואמא שלי רצתה שאלך בעקבותיה לעולם הריקוד והבמה. אבל זה נגמר מהר מאוד".
איך?
"יום אחד באתי והמורה לבלט אמרה: 'סיוון, בפעם הבאה תבואי עם בגד גוף ולא עם בגד ים'. מבחינתי זה היה אותו דבר ומאוד הובכתי וכעסתי. פה נגמרה קריירת הבמה שלי. תמיד אמרתי לא לשמלות, תמיד עניין אותי לשחק כדורסל יותר מבובות, לנצח את הבנים אחרי בית הספר. אבל רונה־לי נתנה לי את האפשרות לחקור אמנות. בתיכון הלכתי למגמת תיאטרון לקראת סיום הלימודים כדי לנסות לראות אם זה מדבר אליי. שם מאוד נדלקתי דווקא על הכתיבה, התסריטים. בערב מונולוגים כתבתי מונולוג בעצמי כשכולם לקחו מוכן. משם כבר ניצת בי משהו. זכיתי בתחרות ספרות בגיל 16 בשתי קטגוריות, שירה ומונולוגים, וקיבלתי פידבקים שגרמו לי לכתוב עוד".
"פתאום התחשק לי"
שמעון הייתה בטוחה שתמשיך עם התסריטאות. היא אפילו סיימה תואר ראשון בתסריטאות באוניברסיטת תל־אביב. אבל בסופו של דבר מצאה את עצמה קרוב מאוד לאחות המפורסמת, כשחקנית. השבוע זכתה בהישג מעורר כבוד — תואר השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל סאנדנס, שנחשב לאחד מפסטיבלי הקולנוע המובילים בעולם. שמעון קיבלה את הפרס על השתתפותה בסרט Ma Belle My Beauty. היא השחקנית הישראלית היחידה שמשחקת בהפקה האמריקאית־צרפתית.
הפריצה שלה למסך הגדול הגיעה בסרט "ברש" מ־2016, על זוגיות בין שתי תלמידות תיכון, בו כיכבה בתפקיד הראשי. "ליהקו אותי לסרט הזה בשנה האחרונה לתואר הראשון", היא מספרת. "זה היה האודישן הראשון שנכנסתי אליו, וקיבלתי את התפקיד הראשי".
איך בכלל הגעת לאודישן כתסריטאית?
"לא מיוזמתי. מישהו בעל סוכנות שחקנים ראה תמונה שלי בפייסבוק ופנה אליי, אמר שיש לי לוק ספורטיבי וייחודי ושהוא יכול להשיג לי כסף מהצד. הוא עשה לי תמונות ופתאום קיבלתי ממנו הודעה לבוא לאודישן ל'ברש'. הבמאית והמלהקת של הסרט חיפשו אנשים שהם לא שחקנים במקצוע. זה נקרא 'נון־אקטורס', אנשים שאין להם הכשרה מקצועית".
ורצית להיות בפרונט?
"כן, התחשק לי פתאום מאוד. זה היה קרוב אליי. לא היה סרט לסביות ישראלי לפני הסרט הזה. היו סרטים עם תכנים של הקהילה אבל לא משהו שדיבר על הקהילה הלסבית כמו 'ברש'".
שמעון הרגישה שהסרט נתפר בדיוק למידותיה. בגיל 17 יצאה מהארון כלסבית, ומאז מערכות היחסים שלה הן רק עם נשים. היום היא נמצאת במערכת יחסים של ארבע שנים עם בעלת סטודיו לקעקועים לנשים בלבד. "אמא שלי הוציאה אותי מהארון בגיל 17, היא אמרה לי: 'אני יודעת שאת לסבית'. פשוט ככה. זה נתן לי המון ביטחון לספר לחברות וכמובן לאחותי. רונה־לי בנאדם כזה רגיש. היא הוציאה את הדרמה מכל הסיטואציה, צחקה עליי שהיא ידעה מאז ומתמיד. המשפחה שלי היו מדהימים בכל סיפור היציאה מהארון. ישר אחרי זה הבאתי חברה הביתה והכל היה בסדר".
היעד הבא שלה, גם בתחום התסריטאות וגם בעולם המשחק, הוא להעלות את נושא הגאווה יותר ויותר למודעות. "במסגרת הלימודים באוניברסיטה כתבתי את הסרט 'השכמה', העוסק בהומוסקסואליות בצבא ונמצא עכשיו בסבב פסטיבלים מסביב לעולם. בטורונטו הוא זכה בפרס התסריט הטוב ביותר. כתבתי את התסריט מתוך דברים שקרו לי בצבא ומזכירים בדיוק דברים שקורים היום. הייתי בזוגיות חד־מינית אסורה בצבא, ופתאום אחרי 15 שנה קלטתי בחדשות שיש שתי בנות שהתנשקו וקיבלו על זה עונש מאסר. זה החזיר אותי 15 שנה אחורה. הסרט עוסק בדיוק בזה, בחוסר היכולת להתנהל בשילוב ראוי של העניין, כמה שהצבא לא יודע איך להתמודד עם זה. צה"ל לא הומופוב אבל יש בו אנשים מסוימים, רמי דרגות, שצריך לחנך אותם".
"לא רדפתי אחרי זה"
רוב התפקידים של שמעון הם בסרטים שנעשו בחו"ל, בעיקר לאחר ההצלחה של "ברש" בפסטיבלים בעולם. "לא שיחקתי הרבה בארץ אחרי הסרט הראשון. היו לי תפקידים בסרטים קצרים. 'ברש' הצליח מאוד בפסטיבלים ב־2016 ושלחו אותי לייצג אותו בפסטיבלים בעולם. הוא התחרה בפסטיבל בשיקגו, ואיזו בחורה חמודה, סטודנטית לקולנוע, ישבה בקהל ובסוף הפסטיבל חיכתה לי בחוץ. פיטפטנו ונהיינו חברות. היא ממש אהבה את המשחק שלי ובסוף היא נתנה לי תפקיד בסרט שלה, Ma Belle My Beauty. כתבה לי תפקיד במיוחד בשבילי. צילמנו אותו בדרום צרפת, היא הטיסה את כל הצוות לצרפת, קאסט של ארבעה שחקנים: שתי שחקניות אמריקאיות - אחת יהודייה אמריקאית, השנייה אפרו־אמריקאית - והשחקן השלישי שווייצרי. אני הישראלית היחידה. הסרט עוסק בסיפור אהבה פוליאמורי, ולא אוכל לפרט עליו יותר מזה, תצטרכו לראות אותו".
ולמה לדעתך לא הצלחת כל כך בארץ?
"עשיתי מספר מועט של אודישנים בארץ, לא רדפתי אחרי זה. הסרט 'ברש' עורר לי את התיאבון לא לתהילה אלא לשחק".
יש לי הרגשה שלא קל לך כל עניין הפרסום, בניגוד לאחותך.
"זה נכון. יש לי בעיה עם מצלמות, ממש, אני מנסה להיכנס לסיטואציה כדי לשכוח מהמצלמות. שונאת להצטלם סטילס. הרבה יותר נוח לי מאחורי המצלמה, יש לי הרבה יותר ביטחון עצמי שם, אבל אני יודעת שאני טובה גם כשחקנית. הלכתי רק לאודישנים שהרגיש לי בנוח ללכת אליהם. על חלק מהתפקידים אמרו לי לא וזה באסה רצינית, אבל העשייה מאחורי הקלעים, הבימוי והכתיבה, עזרו לי להבין שזה לא קשור לאם אתה שחקן טוב או לא טוב. אתה יכול להיות שחקן ענק, אבל אם אתה לא מתאים לדמות אין לך איך לעבור את הדבר הזה.
"אני ממש לא בקטע של הפרסום. אני לא נותנת לזה להגדיר אם אני טובה או לא. הדרך הזו של המפורסמים שבוחרים לליהוקים מוצלחים היא משחר הקולנוע, מי שמדברים עליו מוכר כרטיסים, זה קולנוע מסחרי וזה בסדר. הייתי רוצה שיעשו עוד סרטים בארץ ושיהיה עוד תקציב לעוד סרטים. בת חן סבג לא ליהקה לסדרה 'מטומטמת' שחקנים מוכרים מאוד וזה התפוצץ".
הסרט הבא בכיכובה של סיוון שמעון, "מאמינה לך", יעסוק בפרשת האונס באיה נאפה. היא תגלם את תפקיד החוקרת, ומי שתשחק בתפקיד הנחקרת היא לא אחרת מאשר אחותה, רונה־לי. זו תהיה הפעם הראשונה שצמד האחיות ישתף פעולה מקצועית. "רונה־לי ואני עושות סוף־סוף משהו ביחד", מספרת סיוון בעיניים בוהקות מהתרגשות. "זה סרט קצר שגם דביר בנדק, ששיחק איתי ב'ברש', ישחק בו. אני מגלמת שם שוטרת שחוקרת את רונה־לי, בתפקיד כתבת פלילים שמביאים אותה לתחנה בגלל תלונה על הסתה".
אז איך זה לחקור את אחותך?
"מאוד מעניין", היא צוחקת. "הכי כיף זה לעבוד איתה על טקסטים, להיות איתה ביום צילום, ללמוד כל כך הרבה ממנה. שתינו נכנסנו לסרט ממקום מאתגר מאוד כי לכל אחת בנפרד יש אתגרים משלה. היו גם לא מעט חששות: פחדנו שיקלטו מבעד למסך שאנחנו אחיות. אנחנו יחסית דומות ולא רציתי שהצופים יגידו 'רגע, הן נורא דומות שתי השחקניות האלה'. עם הבמאית שינינו סגנונות שיער. זה הדבר הראשון שעלה לי לראש, איך לבדל את עצמי ממנה. יש לנו אותה מימיקה, אותן תנועות ידיים. גדלנו יחד, התחנכנו לפי אותם דברים, וזו בעיה. אני חוקרת שצריכה לצעוק על נחקרת ולגרום לה לבכות, וזה ייראה מוזר אם אנחנו ממש דומות. הקושי הנוסף היה לראות את אחותי בוכה בטירוף ושהדמות שלי לא תישבר גם. אני צריכה לגרום לה לבכות יותר ולא לעצור אותה ולנחם אותה. זה היה מאתגר, אבל שיחקנו טוב אחת בשביל השנייה כי שחקנים מזינים אחד את השני. רציתי לעשות אותה גאה". •
לפנייה לכתב/ת 
