המיקסר של הגברת הראשונה

לפני כמה שבועות צילצל הטלפון במשרדה של מורן דאי, סמנכ"לית השיווק של חברת ניופאן, שבין היתר מייבאת לארץ כבר שנים את המיקסרים של המותג האמריקאי הוותיק קיצ'ינייד. על הקו הייתה נלי מרקמן, המנכ"לית הטרייה של בית בן־גוריון בתל־אביב.

מרקמן וצוותה מנצלים את תקופת הקורונה ואת היעדר התיירים, כדי לבצע בו תהליכים של שיפוץ ושימור. השטיחים מעל הרצפה הירוקה והמקורית של הבית גולגלו בעדינות ונמסרו לניקוי, הווילונות נארגים מחדש על ידי סטודנטים של שנקר, התמונות והציורים הורדו מהקירות ונמסרו לחידוש, הספות הכחולות והפשוטות ממתינות לניקוי, הפאנלים החבוטים עוברים חידוש. וכחלק מהעניין, שמה לב מרקמן שהידית המערבלת במיקסר של פולה — חסרה. בכל פעם שנכנסה למטבח הצנוע הצבוע בגוון תכלת רגוע, ראש המיקסר המיותם שעומד כבר שנים על השיש, פשוט הפריע לה בעין.

"אז החלטתי שאני מנסה להשיג את החלק החסר ולתקן את המיקסר", מספרת מרקמן. "זה לא פשוט כמובן כי מדובר במיקסר בן 70 שנה לפחות".

ואכן, המיקסר שעומד מולנו על השיש, במטבח הקטן של פולה ודוד בן־גוריון, בין כיריים של שתי להבות ומקרר אמקור 11 גמדי, הוא אחד הדגמים הוותיקים של חברת קיצ'ינייד, דגם C3, שיוצר בשנת 1950, ולפי הרישומים הוא גם המיקסר הראשון והיחידי שרכשה פולה בן־גוריון. וכעת, 70 שנה אחרי שנרכש, הוא קטום זרוע וראשו החסר מביט בעצב אל תוך הקערה הגדולה בגוון החלמון.

תפריט יומי בכתב ידה של פולה בן־גוריון

"הבנתי את חשיבות הפנייה, שגם ריגשה אותנו מאוד, והחלטנו להתגייס למשימת איתור החלק החסר. הבטחתי לאורורה, האחראית על השימור בבית בן־גוריון, שנעשה הכל כדי למצוא את הידית שנעלמה, ולתקן את המיקסר", אומרת דאי, אבל מודה שבתוך תוכה ידעה שהמדובר במשימה ממש לא פשוטה.

קוצ'מוץ' וגבינה לבנה

אחרי בירורים התברר שאין להשיג את החלק החסר. אבל אתם יודעים איך זה בסיפורים מערבלי נשימה — פתאום מסתננת לעלילה דמות שהופכת את הקערה על פיה.

לא מזמן, כאשר עברה אמו הקשישה של א' לדיור מוגן, פינה בנה את תכולת ביתה. על המדף הגבוה במטבח עמד מיותם המיקסר הישן של אמא, שבעזרתו אפתה כל השנים את העוגות המעולות שלה. חיבור של החוט לחשמל גילה לא' שהמיקסר עובד כמו שד, כן, גם 70 שנה אחרי שיוצר. לזרוק לא היה לו לב, גם לתרום לא — כי עם כל הדגמים הצבעוניים המבהיקים שיש היום, מי ירצה מיקסר מיושן וחסר ברק? אבל לאוצר הזה, הוא מבין, יש ערך עבור החברה שמייצרת אותו והוא החליט להחזיר את המיקסר ליבואן הישראלי שלו.

"לא זוכר שאמרו לי בוא תיקח חתיכת עוגה". ד"ר משה )מושי( בן אליעזר, הנכד של בן־גוריון, עם המיקסר של סבתו במטבח בתל־אביב

"ואז פתאום מתקשרים אליי מהשירות ואומרים שיש איזה איש שרוצה לדבר איתי על המיקסר של אמא שלו ולמסור לנו את המיקסר", נזכרת דאי. "אחרי מספר שיחות, שוחחנו והוא ציין את מספר הדגם — C3".

דגם המיקסר של פולה.

"בדיוק. הלב שלי התחיל לדפוק. ותוך כדי שהוא מדבר אני אומרת בבקשה, בבקשה, שרק תהיה למיקסר הזה ידית המערבל החסרה".

ובאמת, מי היה מאמין שבתוך שבועיים, מהיום שבו יצא "מבצע מיקסר" לדרך, יתקשר א' עם החתיכה החסרה? ואת סוף הסיפור אתם יכולים ודאי לנחש, כולנו עומדים במטבח של פולה בן־גוריון; אבישי תורג'מן, מנהל תחום מיקסרים בחברת ניופאן שהגיע עם החלק החסר שנלקח מהמיקסר של אמא של א' בירושלים, מבריג את הידית השמנמנה לתוך ראש המערבל של פולה מול עינינו המשתאות, וקסם — החיבור מושלם.

פולה ודוד בן־גוריון בארוחה זוגית

ד"ר משה (מושי) בן־אליעזר, הנכד של בן־גוריון ויו"ר הוועד המנהל של בית בן־גוריון, עומד ליד השיש, היכן ששני כיורים — חלבי ובשרי — שקועים בו, וצוחק. "נו, הצליח לך. אני לא מאמין", הוא פונה למנכ"לית הבית שמצידה מאושרת לראות שמשימתה הושלמה. עכשיו רק צריך להמתין לתום הסגר ולקחת את המיקסר למעבדה הראשית לניקוי ובדיקה שהתהליך צלח והידית חוזרת לערבל.

ד"ר בן־אליעזר, שכולם קוראים לו מושי, ושמבוגר מהמיקסר בשנתיים, בילה שעות בבית הזה כילד, אבל לדאבוננו מכריז שהוא את המיקסר הזה לא זוכר עובד כל כך הרבה במטבח של פולה, שבכלל לא היה מטבח שופע בישולים.

"כאן אוכל לא היה העיקר. אכלנו. ברור. אבל אני לא זוכר את סבתא שלי כבשלנית גדולה, חוץ מהקוצ'מוץ' כמובן", הוא צוחק, ואל הקוצ'מוץ' עוד נגיע.

מה זאת אומרת? היא לא בישלה?

"אנחנו לא היינו משפחה של ארוחות משפחתיות, בבית הזה לא בישלו אוכל. בישלו מדינה. לזקן היו עיסוקים אחרים הרבה יותר חשובים לטעמי, והזקנה, הסבתא, היא הכינה לו את מה שהיה צריך. הרי גרגרן גדול הוא לא היה ופיינשמייקר הוא לא היה והיא הכינה לו את הדיאטה שפיתחה עבורו כי הייתה אחות ראשית בבית חולים. אז אני לפחות לא שמעתי על דברים מופלאים שיצאו מהמיקסר הזה, או מכל דבר אחר במטבח. ושאלתי ליתר ביטחון את אחותי, שגם בילתה כאן הרבה, היא זוכרת גם מרקים מדי פעם. אבל זהו".

ועוגות?

"אני לא אכלתי עוגות אצל סבתא. כילד, היינו מבקרים כאן את סבא וסבתא לעיתים קרובות, הרי לא תמיד הייתי בן 73", הוא אומר ויש ניגון רך בקולו. "פעם הייתי גם ילד קטן ואני לא זוכר שאמרו לי בוא תיקח חתיכת עוגה. אז נכון שגדלתי גם בתקופת הצנע ואולי אותה אני זוכר יותר, אבל גם בשנים אחרות הבית לא סבב סביב אוכל, כמו שהוא לא סבב סביב מוזיקה, או סביב בעלי חיים, אלא סבב סביב דברים חשובים וסביב הזקן ומה שהיה חשוב לו".

סבתא שלך פינקה אותך?

מורן דאי, סמנכ"לית השיווק של חברת ניופאן

"כשהייתי בא כחייל היא הייתה דואגת לי לסיגריות, אבל היא לא הייתה סבתא שאתה בא להתפנק אצלה. היא הייתה מגוננת מאוד, אוהבת את סבא מאוד. הוא היה כלומניק כשהיא הכירה אותו. מה הוא היה? מקושש כספים ופטריוט לישראל. והיא הייתה אחות ראשית בחדר ניתוח, לא ציונית, ואנרכיסטית. והוא לקח אותה לפלסטינה ואחרי שהתמקמה והיה לה חוג חברים אז הוא לקח אותה לנגב, והיא הלכה ולא בגלל שהייתה חלשה אלא כי האמינה בזקן ובמה שהוא מייצג".

ומה עם הקטע של לבוא ביום שישי ולאכול מהסירים של סבתא?

מושי מתפקע מצחוק. "איזה סירים, איזה סירים? את יודעת שעד היום אני לא נכנס למסעדה שכתוב עליה 'אוכל ביתי'? לא היו סירים ולא נכנסת לבחוש בסירים. אבל יש סיפור נוגע ללב. כשלא היה אוכל בבית, היא הייתה משקרת לכולם — לילדים שישבו לאכול אומרת, 'אני אוכל עם אבא כשיגיע', וכשהוא היה חוזר אומרת לו, 'אני כבר אכלתי עם הילדים'. היא ידעה להסתדר".

חוזר לחיים

אבל כיוון שפולה בכל זאת הקפידה להאכיל את ראש הממשלה הראשון ולשמור על הדיאטה שהרכיבה לו, בספרה הביוגרפי "פולה", שכתבה העיתונאית מירה אברך, היא מתארת את ארוחת הבוקר שכללה את הקוצ'מוץ' המפורסם: שילוב של לבן, גבינה לבנה ושזיפים מבושלים בלי המיץ, קפה, או קקאו ומיץ תפוחים. בצהריים חצי אשכולית חתוכה ("כדי שלבן־גוריון יהיה קל לשלוף את הבתרים"), חסה, סלט עם לימון, גזר, בשר רזה ומפעם לפעם כבד עוף מטוגן עם בצל, רסק תפוחים. ולארוחת הערב נקניק רזה, חצי אשכולית, סלט, קצת רסק, קפה. "אנחנו בחוץ לא אוכלים בכלל. רק בבית. זה פרינציפ".

את מבשלת לבד? שואלת אברך את הגברת בן־גוריון בפרק אחר בספר, והיא עונה. "מה את מתפלאת? וכי מי יבשל לי אם לא אני? בישלתי היום מרק עוף ויש כבר קומפוט למחר... לומר לך האמת? בשבוע שעבר הזמנתי אוכל בחוץ. היו לי 180 אורחים אמריקאים. זה היה יותר מדי שאני אכין לבדי. אבל אמרתי להם איך להכין".

ועכשיו, הטכנאי עובד על המיקסר. מסדר ובודק שהכל יושב במקום. הוא מתקין את הידית של המערבל, והנה — 70 שנה של נוסטלגיה קמות לתחייה. כן אפתה או לא אפתה, המיקסר של פולה חזר לפעולה. •