"דבר ראשון, נשימה. הנשימה נותנת את הנשמה"
בת אל מחכה לרגע שתקבל תעודת מחלים ותוכל לחבק את תינוקה, שרה החליטה להיות עם בתה הרכה 24/7 בלי אפשרות להחזיר אותה לתינוקייה, ובת שבע כמעט הובהלה לניתוח חירום קיסרי, כשהרופאים הצליחו לייצב אותה ולקוות שתבריא לפני הלידה | במחלקת יולדות–קורונה בשערי צדק השמחה והעצב מתערבבים על רקע המוניטורים "היה לא אנושי ללדת קודם במחלקת קורונה רגילה, כשאנשים מסביב מתים", אומרת האחראית על האגף פרופ' גריסרו. "פה לפחות יצרנו מציאות אחרת לגמרי"
ביום שני השבוע במחלקת יולדות־קורונה בבית חולים שערי צדק שברו שיאים: שלוש לידות קורנה, בו־זמנית, אחת מהן של תאומות פגות. "הלידה של מאומתת לקורונה שילדה פגות בשבוע 34 הייתה פשוט תענוג", מספרת רינה דביר, מיילדת ראשית. "לא היה שום לחץ. יילדנו אותה בלידה רגילה. זה היה מרגש להיות חלק מסיפור שהוא היסטוריה". הרגע הונצח בתמונה של רופא בחליפת חייזר המחזיק שתי מומיות זעירות מכל צד, רגע לפני הכנסתן לאינקובטור.
"הלכתי לבדיקת מעקב שגרתית ואז עשו לי מטוש וגילו שאני עם קורונה. נלחצנו מאוד. בייחוד בגלל שידענו שאלו תאומות", מספרת האם המאושרת, מורה ובמאית במקצועה, שמבקשת לשמור על עילום שמה. דנה הצלמת ואני פוגשות אותה אחרי שהתמגנו כהוגן, ביום שלישי השבוע, פחות מ־24 שעות אחרי הלידה. "הימים עברו וחשבתי שאלד אחרי שכבר אחלים מהקורונה", היא ממשיכה. "ביום שני כשהתחילו צירים הגעתי לבדיקה בחדר לידה, אבל לא הבנתי שהלידה התחילה. מיילדת שהתמגנה בדקה אותי ומצאה פתיחה של שש, ואז החלה בהלה קטנה. עוד אנשי צוות התמגנו במהירות ונכנסו אליי. ידעתי מראש שאני רוצה להגיע לשערי צדק. ילדתי כאן את הבן הגדול, ידעתי שיש פה מחלקת 'יולדות־כתר' ושיש פה אווירה נעימה. והפעם לא הרגשתי שמשהו נגרע ממני בגלל הקורנה. להפך – זכיתי לפינוק. אני מרגישה מושגחת ורגועה. אני מעריכה את זה שהם לא הלכו לניתוח, למרות כל הלחצים של המגפה. בסופו של דבר זה היה תהליך מדהים, ממש נס. אנחנו יודעים שזה היה יכול להיגמר אחרת. מהפגייה מספרים לי שיש לנו שתי בנות בריאות ומתוקות. בגלל המשקל והשבוע של ההיריון הן פגות. לכן הן בפגייה ולא כאן בתינוקייה, ובגלל זה אני לא יכולה לראות אותן".
הבטחנו לאם הפגות למסור ד"ש לבנותיה שבפגייה, אחרי שנצא מיולדות־קורונה. הצלחנו לעשות זאת רק מבעד למסך הווידיאו המנטר אותן. הן שכבו באינקובטורים זו לצד זו בחדר נפרד ומבודד שאליו מאפשרים רק לצוות רפואי וממוגן להיכנס. "קשה מאוד לאם להיות רחוקה מהתינוק שלה. כואב הלב. אנחנו בקשר טלפוני עם ההורים כל הזמן", מספרת נלי קומקאם, אחות אחראית בפגייה, שלא מסירה את העיניים מהמסך ומהמוניטורים. "הנה בדיוק האבא מתקשר. רונה האחות, שתיכנס עוד רק להאכיל אותן, מעדכנת אותו".
שרה בריזל ילדה ביום שני בחדר לידה הסמוך לחדר שבו נולדו הפגות. עכשיו היא גם שוכבת סמוך לאמן. "כשיצאתי מאומתת, פחדתי מאוד מה יהיה, כי תאריך הלידה המשוער כבר היה קרוב. באופן כללי אני מפחדת מבתי חולים בייחוד בתקופה הזאת", מספרת שרה, תושבת מודיעין־עילית. "כשהתחילו הצירים התקשרתי לשערי צדק ואמרו לי שאני יכולה להגיע. הזמנתי אמבולנס ונסעתי. העבירו אותי מהאמבולנס כמו מלכה, ישר ליולדות־קורונה. ממש בלי קבלה, בלי לפגוש אף אחד, ישר לחדר לידה. הייתה לי מיילדת פרטית, צמודה אליי. הקושי העיקרי שלי הוא שבני משפחה אחרים לא יכולים לבקר. אבל ברוך ה' בעלי כאן, כי הוא כבר מחלים קורונה. הילדה בת השנתיים נמצאת עם ההורים שלי, כי כולנו נדבקנו בקורונה".
תוך כדי ריצה
בעוד שבלידות רגילות מיילדת אחת מטפלת בכמה לידות במקביל, בלידת קורונה מקצה בית החולים מיילדת צמודה לכל יולדת. "ההתמגנות והשהות בפנים קשה", מסבירה אפרת הרלינג, מיילדת ראשית אף היא. "היו מצבים שמיילדות ביקשו החלפה תוך כדי המשמרת בקורונה, אבל רוב המיילדות מעדיפות להישאר עד תום המשמרת בת שמונה השעות, כי הן כבר נקשרות ליולדת. מהניסיון שלי ברור שאת פחות מצליחה לתקשר דרך כל המיגון. זה בכל זאת מחסום, אבל למדנו לחייך בעיניים. זה קשה, האדים עולים, זה חם ולח ואת מרגישה בתוך בועה, אבל יש לנו מיילדות גיבורות. בעבר כשיילדנו נשים במחלקת הקורונה הרגילה, זה היה בתת־תנאים. הקמת מחלקת יולדות־כתר, ייעודית לקורונה, שיפרה את החוויה לכולם".
התינוקת של שרה נמצאת לידה, מקרינה שלווה בשנתה. האם היא גם חולת קורונה? אין לדעת. שרה החליטה לקחת אותה אליה, למרות הסיכון המסוים בהדבקה, ומנגד הידיעה שקיים גם סיכוי שהתינוקת נולדה עם נוגדנים והיא חסינה. "לקחו אותה לבדיקה וניקוי אחרי הלידה ואחרי כשעתיים העבירו אותה אליי כאן למחלקה. החלטתי מראש שאני רוצה שהיא תהיה איתי ולא בתינוקייה. זה אולי קצת קשה לטפל בה בכוחות עצמי, ויש סכנה שאדביק אותה, אבל העדפתי כך".
החידוש במחלקת יולדות־קורונה בשערי צדק הוא שהיולדת יכולה לבחור עכשיו שהתינוק יהיה לצידה בביות מלא. אולם מרגע שהתינוק עובר אליה הוא נשאר אצלה, ביום ובלילה. אין אפשרות להשיבו לתינוקייה, מאחר ששם הצוות לא לובש מיגון קורונה. "התינוקות שנולדים לאמהות מאומתות עוברים בדיקת מטוש עם לידתם, ושוב לאחר 24 שעות. לא מצאנו כאן תינוק שנדבק במהלך ההיריון, אבל אנחנו יודעים שיש תינוק אחד כזה בארץ", אומרת סיגל מזרחי, מנהלת הסיעוד באגף אם וילוד, שמסבירה את ההיגיון שעומד מאחורי ההנחיות והאופציות השונות.
על השאלה הרת הגורל, מה ההשלכות על תינוק שנולד לאם חולת קורונה או נדבק ממנה אחרי הלידה, אין תשובה ברורה. "כרגע התינוקות שהיו חשופים לקורונה בהיריון או אחריו, נראים בסדר. לכן החלטנו לאפשר למאומתות קורונה שרוצות בכך, לטפל בתינוק בעצמן. אנחנו נהיה יותר חכמים רק אחרי מעקב התפתחות עוד שנה־שנתיים", אומרת פרופ' סורינה גריסרו, מנהלת אגף נשים ויולדות. "בתקופה הזו אנחנו לומדים תוך כדי ריצה, וכמובן גם משלמים על זה שכר לימוד. בגל הראשון, טיפלנו בהריוניות בודדות מאומתות קורונה, ולכן זה התנהל יחסית על מי מנוחות. בגל השני ראינו התגברות, שלמדנו ממנה שיעור חשוב על התערבויות דחופות להריוניות ויולדות בקורונה. במצב רגיל, מרגע ההחלטה על קיסרי בחירום ועד שהתינוק בחוץ, חולפות עשר דקות. כשהנשים היו מאושפזות במחלקת קורונה, רחוק מחדר ניתוח, עד שהן הועברו ועד שהצוות הספיק להתמגן חלפו 40 דקות. לא יכולנו לסכן צוותים, מה גם שאנחנו לא סובלים מעודף כוח אדם בימים אלו. איבדנו זמן יקר. לכן החלטנו להקים מחלקה שבה הכל ירוכז יחד. השבוע הייתה הפעם הראשונה שהצלחנו לקצר את טווח הזמן לקיסרי בחירום ל־15 דקות לאישה מאומתת לקורונה עם מצוקת עובר".
בדידות בקומה תשע
המחלקה החלה לקום בהדרגה החל מאוקטובר האחרון וכיום היא כוללת שני חדרי לידה לחולות מאומתות, חדר ניתוח צמוד וייעודי לחולות קורונה, מחלקה לאשפוז אחרי הלידה ותינוקייה. בסמוך למחלקה עוד שני חדרי לידה למבודדות. "כל זה מתנהל לצד מחלקות יולדות רגילות, ארבע במספר, ותוך הקפדה לא להדביק חלילה או לפגוע באיכות השירות ביולדות הרגילות", אומרת דביר.
"זה היה לא אנושי ליילד אישה במחלקת קורונה רגילה, אפילו שנתנו לנו חדר נפרד וניתקו את מצלמות, כדי לשמור על צנעת הפרט", מתארת פרופ' גריסרו. "זה לא המקום ללדת בו כשאנשים בוכים ומתים מסביב, ואת בלי מלווה. לראות אישה אחרי ניתוח קיסרי מאושפזת ב'כתר' זה קשה מאוד. היה לנו מקרה ספציפי שהוא שיכנע אותי שצריך לפתוח אצלנו, באגף יולדות ונשים, מחלקה כזו. הייתה לנו אישה חולת קורונה שעברה ניתוח קיסרי. זו הייתה לידה ראשונה שלה והיא סבלת מעודף משקל קיצוני. היא שכבה בכתר המסכנה הזאת, ולא יכלה לזוז. המיילדות והאחיות שלנו השגיחו עליה בתורנות, אבל לא היו שם את התנאים לתמוך בה סיעודית באופן שבו זקוקה לו אישה אחרי ניתוח קיסרי. זה היה נורא לראות אותה שם. אדם שלא מבין מה נפל עליו. התינוק נולד פגוע, ואושפז בפגייה בקומה 9. במצב כזה אי־אפשר לנייד אותו בין קומות ולהביא לה לחלון. היא התאוששה והבריאה, אבל לצערנו התינוק נפטר. עכשיו לפחות, כשהכל מרוכז במקום אחד, יצרנו מציאות אחרת לגמרי".
"יש יותר לידות מוקדמות בגל הזה", מדגישה דביר. "יש נשים מאומתות לקורונה שמתלוננות על הפחתה בתנועות ולא עלינו ראינו גם נשים מאומתות שהגיעו עם עובר ללא רוח חיים. הרבה פעמים נשים מתקשרות לחדר לידה ומתלוננות על הפחתות בתנועה. תמיד אנחנו אומרות להן: תנסי לאכול משהו, לשכב על צד שמאל, לשים יד על הבטן. היום, אם זו מישהי מאומתת לקורונה, אנחנו אומרות לה לבוא מיד. היו כבר כאלה שהגיעו ומיד הטיסו אותן לחדר ניתוח".
ביום שני השבוע פונתה באמבולנס בת אל בן חמו, מאומתת לקורונה בשבוע 38 להיריון, אחרי פקיעת מים וצירים. "אני גרה בקטמון, ובצומת פת האמבולנס התעכב חצי שעה, כי התעקשתי על שערי צדק", היא מספרת. שני חדרי הלידה הייעודים לקורונה כבר היו תפוסים, האחד בלידת הפגות והשני על ידי שרה בריזל.
"נאלצנו להבהיר לנהג האמבולנס שזה לא אפשרי", מספרת הרלינג. "התנהל ויכוח, עד שהנהג הבהיר שהאישה מתעקשת ודורשת להחזיר אותה ללדת בבית. נכנענו. חיפשתי פתרון ובסוף קיבלנו אישור להשתמש באחד מחדרי הלידה, המיועדים לנשים בבידוד. זה פה בהמשך המסדרון, ואז אטמנו מהר את כל המתחם".
"הייתה לי טראומה", משתפת בת אל. "יש לנו ילד, נחמן, בן שנה וחודש, שגם הוא חלה בקורונה. כשהוא לא הרגיש טוב פיניתי אותו לבית חולים אחר והזדעזעתי מהמצב של מחלקת הקורונה, שיש שם הכל מהכל - ילדים, מבוגרים, נשים. נחמן ברוך ה' בסדר, הוא כעת עם בעלי שגם נדבק. האמת שמאוד נזהרתי ולא יצאתי מהבית עם נחמן כבר שבועות, אבל כן נפגשנו עם בני משפחה אחרים שגרים בבניין שלנו. אחיינית שלי חלתה וככה כל המשפחה נדבקה. לא האמנתי שאלד לפני שאחלים, אבל זה קרה. אני שמחה שנלחמתי להגיע לכאן. הכל עבר בשלום. קיבלתי מיילדת טובה שהצליחה לעזור לי מעל למצופה גם דרך חליפת המיגון והמסכות".
גם בחלק מבתי חולים האחרים בירושלים ומחוצה לה הוקמו מתחמים נפרדים לחולות קורונה, אך לא בכולם מתאפשר, כמו בשערי צדק, מלווה במהלך הלידה. "גיסתי ליוותה אותי כל הלידה כי יש לה תעודת מחלים", מספרת בת אל. גם בלא תעודת מחלים הליווי אפשרי בכפוף ללבישת ציוד מגן, ובכפוף לכך שהמלווה לא מאומת לקורונה או חייב בבידוד. "אני יודעת שיש לי את האפשרות להיות עם התינוק, אבל אני פוחדת להדביק אותו. הוא קטן. בעוד יומיים אקבל תעודת מחלים ואז אוכל לחבק אותו", מחייכת בת אל. בינתיים היא שולחת לו חיבוקים מבעד לשתי דלתות זכוכית המפרידות בין מחלקת יולדות־כתר, לתינוקיית־כתר.
"זרקתי אותה להתחסן"
"נדבקתי בקורונה במחלקת כתר למטה", מספרת דנה גרום מזרחי (31), אחות אחראית במחלקת יולדות־קורונה, שמלווה אותנו אל תוך מחלקת יולדות־כתר. "הייתה לנו תקופה מאוד קשה כשהיולדות עוד היו למטה בכתר הרגיל. זה היה בגל השני. הייתה לי יולדת ערבייה שהייתה אחרי ניתוח קיסרי ודיממה קשות. נלחמתי עליה במשך תשע שעות עד שהצלנו אותה".
תשע שעות בתוך חליפת המגן הזאת? אני שואלת את דנה ואת עצמי, אחרי שהדקה הראשונה בתוכה עוררה אצלי התקף בהלה חולף, ואחרי ששהות של פחות משעה בתוכה הותירה אותי מתנשפת ואדומת פנים.
"זה לא לפי הנהלים, אבל לא הסכמתי לזוז ממנה", אומרת דנה. "נראה שבגלל הזמן הרב של החשיפה, נדבקתי. העיקר שהאישה ניצלה. עד היום אני בקשר איתה, כי עברנו חוויה משותפת". את ההודעה על כך שנמצאה חיובית לקורונה, קיבלה ביום שבו הייתה אמורה לחגוג את אירוסיה לבחיר ליבה. "נאלצנו לדחות, אבל בהמשך עשינו חתונת קורונה. בעלי כבאי ופחד כל הזמן שבגלל העבודה שלי הוא ישבית את כל הצוות שלו. אז נישקתי לו כל את הפנים, כדי שיידבק כבר ויפסיק להיות חרדתי לעניין. הוא נדבק והיינו יחד שבועיים, ומיד חזרתי לעבודה בקורונה. עכשיו, בגלל שחליתי בעבר, אני נכנסת ליולדות־קורונה, עם פחות מיגון".
"דנה היא הבייבי שלי ולכן מיד כשהוקמה מחלקת יולדות־כתר, מיניתי אותה לאחות אחראית", אומרת סיגל מזרחי, מנהלת הסיעוד באגף אם־יילוד. "למחלקת יולדות־כתר נכנסות רק נשים מאומתות שאין להן מצוקה נשימתית. הצלחנו לנרמל להן כמה שיותר את המציאות, הן מקבלות את כל השירותים, כולל יועצת הנקה. הריונית שיש לה מצוקה נשימתית חייבת להיות תחת השגחה של טיפול נמרץ נשימתי, ולכן היא תאושפז במחלקת כתר עם כלל חולי הקורונה".
ומה עם שאלה הרת גורל נוספת לגבי נשים בהיריון וקורונה – החיסונים? ארגון הבריאות העולמי פירסם ביום שלישי הנחיות למתן החיסון של חברת מודרנה, שם נכתב כי החיסון אינו מומלץ לנשים בהיריון, אלא אם הן בסיכון מיוחד להידבק במחלה. זאת משום שהחיסון טרם נבדק על אוכלוסייה זו. הנחיה דומה ניתנה לגבי החיסון של פייזר ב־12 בינואר, ונראה שהארגון דבק בעמדתו. הארגון הדגיש שמדובר בהמלצות ביניים, עד לאיסוף מידע רב יותר על החיסון והשפעתו.
כאשר החיסון הושק בסוף דצמבר, נמנע משרד הבריאות מלתת המלצה מפורשת לנשים בהיריון, וציין כי עליהן לקבל את ההחלטה בעצמן ובהתייעצות עם רופאיהן. עם העלייה במספר הנשים בהיריון המאושפזות עם מופעים חמורים של הנגיף בגל השלישי, המליץ משרד הבריאות הישראלי להריוניות להתחסן. "שמענו את המלצת הארגון העולמי, ולא ברורה לנו כל כך הסיבה", אומרת פרופ' גריסרו. "אנחנו נמצאים בתקופה שבה המידע הרפואי שיש לנו מוגבל, והעולם של המחקר האקדמי המסודר התרסק. בארץ בינתיים היה רק את החיסיון של פייזר. צריך להבין שהחיסון האסור בהיריון הוא חיסון של וירוס חי מוחלש. כל שאר החיסונים, שהם גירוי של תגובה חיסונית או וירוס מת או חלקיקי וירוס, מותרים בהיריון. החיסון לקורונה, גם של פייזר וגם של מודרנה, זה אפילו לא חלקיק וירוס, אלא חלק קטן ממידע גנטי שאמור לקודד לחלבון של הווירוס. שני החיסונים לא נוסו בצורה מסודרת של מחקר מעבדתי על נשים בהיריון, אבל ממה שאנחנו פוגשים ורואים בעיניים, להידבק בקורונה בהיריון זה הרבה יותר מסוכן. לכן אנחנו חושבים שיש מקום לתת את החיסון לנשים בהיריון, והתחלנו אצלנו עם רופאות ואחיות בהיריון".
אם הבת שלך הייתה בהיריון כעת הייתי שולחת אותה להתחסן?
"ודאי. החיסון עדיף. כי אנחנו לא מבינים את המחלה, ואנחנו עוד יותר לא מבינים את התסמונות שנלוות לה, כמו זו שפוגעת בייחוד בילדים ובצעירים". את השאלה הנ"ל הפנינו לכל אנשי הרפואה ששוחחנו איתם. תוצאות הסקר מהשטח חד־משמעיות. התשובות נעו מ"הבת שלי עכשיו בהיריון וזרקתי אותה להתחסן" (רינה דביר, מיילדת ראשית). ועד היסוס קל ולאחריו הנהון ראש החלטי ל"כן" (ד"ר יגאל הלביץ, מחלקת טיפול נמרץ קורונה).
מי שהוציא הוראות ברורות שבכוחן להשפיע על נשים דתיות, הוא מכון פוע"ה, העוסק ברפואה והלכה. המכון המליץ ספציפית להריוניות החל משבוע 14 להתחסן. "בנוגע לנשים בשליש הראשון, הן רשאיות להתחסן, אך אם מדובר בנשים ללא גורמי סיכון, הן רשאיות להמתין לסיום השליש הראשון להיריון", אומר ראש מכון פוע"ה הרב בורנשטין. "אנחנו עוקבים ומתעדכנים אחרי השפעות הנגיף על תחומי הפוריות, ההיריון והלידה. מתוך אמונה שלמה בעולם הרפואה הישראלי, הוצאנו את ההמלצה ההלכתית הזאת, כדי לסייע לציבור לקבל החלטה".
החזרה מהחלל
מאז תחילת מגפת הקורונה בארץ בחודש מארס, היו כ־100 לידות של חולות קורונה בשערי צדק, מתוכן 60 כבר התרחשו במחלקה הייעודית, שהקמתה ההדרגתית החלה כאמור באוקטובר 2020. מתוך 100 לידות הקורונה, 21 היו בהליך קיסרי, שלוש היו לידות של תאומים, וארבעה תינוקות לא שרדו. כל הנשים ההריונות והיולדות נותרו בחיים. בשלושת השבועות האחרונים אושפזו בטיפול נמרץ בשערי צדק שלוש נשים הריונות חולות קורונה במצב קשה.
"למדנו להתאפק, ולא למהר לנתח את ההריוניות, גם כדי לחסוך פגוּת קשה וגם כי ראינו שהניתוח עצמו, תוך כדי דלקת ריאות קשה או הנשמה, מסכן אותן", אומרת פרופ' גריסרו. "בסופו של דבר הן נשים צעירות ובריאות והן מצליחות להתמודד עם הקורונה. המטרה היא להבריא אותן מהמחלה, לשחררן הביתה, ואז שיחזרו ללדת לידה רגילה בבית חולים. לא הורדנו מהן את העיניים, כנשר המשגיח על גוזליו".
את המחשת הדימוי הציורי אנחנו פוגשים במוקד הבקרה של טיפול נמרץ קורונה. בעוד שכל החולים האחרים מבוקרים מבעד לקובייה אחת בתוך מסך המפוצל לעשרות קוביות קטנות, לבת שבע ברוך, בת 28 בהיריון שבוע 31, ללא מחלות רקע, מוקדש מסך גדול ונפרד. מבעד למסך אנחנו צופים בה וביעקב בעלה.
הרופא ד"ר הלביץ, שהתשישות זועקת מפניו, יוצר איתם קשר טלפוני, והם מסכימים שניכנס לראיין אותם. אנחנו שוב מתמגנות מכף רגל ועד ראש, בסיוע של בת השירות הלאומי, קמה בקשי, שלא שוכחת לצייר בטוש שחור על החליפה לב קטן, ליד "יפעת – כתבת" "דנה – צלמת". בת שבע שוכבת בסוף המסדרון. כדי להגיע אליה אנחנו עוברות דרך עשרות מיטות צפופות מימין ומשמאל, המופרדות בווילון, שברבות מהן חולים מונשמים ומורדמים. בין המיטות נעים אחיות, רופאים, וכוחות עזר בחליפות חלל הזויות. אני מתאמצת לא להכניס פנימה עמוק מדי את האוויר הדחוס בווירוס ואת המראות הלא־קלים.
"נזהרנו מאוד מהקורונה ולא חלמנו שנגיע למצב הזה. חשבנו שאנחנו צריכים להיזהר מקורונה בשביל המבוגרים, עכשיו אנחנו מבינים שצריכים להיזהר גם בשביל עצמנו, הצעירים והבריאים. אני בעצמי מתנדב כחובש במד"א ופיניתי לכאן עשרות אנשים", מספר יעקב ממודיעין־עילית, מחנך במקצועו, תוך שהוא מלטף בעדינות את אצבעותיה של רעייתו. "כשנדבקנו, אני חטפתי את זה יותר קשה והיה לי חום, ובת שבע דווקא הייתה במצב טוב. ופתאום המצב שלה הידרדר. נתתי לה תמיכה בבית, חמצן ונוזלים. נלחמתי מול בני משפחה אחרים שאמרו שבבית חולים הורגים אנשים. מרגע מסוים, ביום חמישי בשבוע שעבר, הבנתי שאני לא שואל יותר אף אחד. הזמנתי נט"ן והעפתי אותה לבית חולים. זה הציל את החיים שלה. העובר במצב טוב ברוך ה' וגם היא בינתיים יציבה. אחרי הכל היא צעירה, היא יכולה להתגבר. יש פה צוות מיוחד בבית החולים שלקח אותה כפרויקט, יש לה גם אחות שעובדת כאחות ביולדות. היא הסלבית של בית החולים".
בשבת האחרונה כבר החתימו את בת שבע על הנשמה, הרדמה וניתוח קיסרי, אבל בסופו של דבר כל זה נמנע ממנה. "זה היה שלב קריטי. קרענו את השמיים בתפילות, נתנו צדקה, ופה הרופאים הצדיקים נתנו עוד צ'אנס וניסו עוד כמה דברים ששיפרו את מצבה מעט. במהלך השבת שוחחתי איתה בטלפון בהוראת אבי, שהוא מורה הלכה שקבע שהקול שלי מרגיע אותה ולכן מסייע בהצלת חייה. תפסתן אותי בביקור הראשון שלי כאן. לא יכולתי לבקר קודם, מפני שגם אני עוד הייתי חולה קורונה. נשארתי בבית עם שלושת הילדים הקטנים יותר. גם לא יכולתי להשתתף בחתונה של אחותי. עכשיו אני והילדים אחרי בדיקות שליליות. מכאן אני יוצא למשמרת במד"א, שאני מקדיש לרפואתה של בת שבע".
"חזרתי עכשיו מהחלל", אומרת בת שבע, סטודנטית לסיעוד, אחרי שהיא מתאוששת מן הסבל של המסכה שמכניסה לה חמצן בלחץ גבוה ומנטרלת אותה מלדבר ולשמוע. "בתוך המכונה זה סיוט. אני יודעת שזה בריא לי, אבל זה מאוד קשה. אני תמיד מקיאה בהיריון, וגם סובלת מסוכרת היריון. התחלתי להקיא באופן תכוף יותר ולכן הלכתי לרופא. לא חשדתי שזה קורונה, עד שהתגלה שחלינו. כל הזמן כולם אמרו סביבי, 'לא הולכים לבית חולים אם חולים בקורונה, כי בגלל העומס הם לא מסוגלים לטפל בחולים ואנשים מתים דווקא בבית חולים'. הושפענו מהאווירה הזאת, והתמהמהנו בבית.
"מזל שיעקב חובש והוא זיהה את הירידה בסטורציה. בסופו של דבר נתלשתי ממנו. יעקב לא יכול היה לבוא איתי. חיכיתי לו הרבה זמן. קשה להתמודד עם הכל לבד, למרות שהצוות פה עשר. אני רואה פה מקצועיות ומסירות אדירה, למרות העומס. הציבור צריך להיות הרבה יותר ערני, בייחוד בהיריון. דבר גורר דבר ותוך רגע הכל מסתבך. חיפשתי לעצמי פסוק שיחזק אותי, כמו שבעלי הציע לי, והתחברתי לתפילה: 'מודה אני לפניך מלך חיים וקיים שהחזרת בי נשמתי'. זה דבר ראשון, נשימה. הנשימה נותנת את הנשמה. זה נותן כוח, להודות לה' על הנשימה הראשונה כשפוקחים את העיניים".
ביציאה מטיפול נמרץ קורונה, בחדר ההתפשטות, נערך טקס הורדת המיגון, בהדרכת הצוות הרפואי. תחילה הורדת הכפפות ואז חיטוי הידיים, הורדת המשקף, חיטוי הידיים, הורדת הכובע, חיטוי הידיים, פתיחת החליפה והורדתה, יחד עם מגיני הנעליים, ושוב חיטוי כפות הידיים. אני מחטה במגבון כלור את מכשיר ההקלטה ודנה עמלה דקות ארוכת על חיטוי המצלמה והציוד הנלווה. אחריהם כמובן, שוב חיטוי ידיים. רק אחר כך מורדת המסכה וביציאה נלבשת מיד מסכה חדשה. לנשום ממש אפשר יהיה רק על הספסל מחוץ לבית החולים.
לפנייה לכתב/ת 
