מנת ילדים
מאות האישורים החריגים שניתנו בישראל לחסן ילדים מתחת לגיל 16, הרופאה הבכירה שיצאה למלחמה ויראלית נגד הממסד, והילדים שקיבלו את הזריקה לפני כולם. הכוונה לחסן גם ילדים נגד קורונה הצליחה לפצל את הממסד הרפואי ולעורר מלחמה קולנית בין הרופאים שבטוחים שזה צעד חסר אחריות, לאלו מהם שחושבים שהחיסון הכרחי. במשרד הבריאות כבר שוקלים את הצעד הבא: חיסון בבתי הספר
לפני חודשיים נכנסה מיקה רון ממושב בארותיים לקופת החולים וחוסנה נגד קורונה, למרות שהיא רק בת 15. רון, הסובלת מכשל חיסוני שהעמיד אותה בסיכון גבוה לסיבוכי הקורונה, בילתה את השנה האחרונה בבית בגלל המגפה. "הייתי צריכה להיות בבית בסגר מוחלט", היא מספרת. "זה היה מאוד קשה. לא יכולתי לראות חברים, גם לא מרחוק. הייתי צריכה לוותר על כל מה שהיה חשוב לי, מבית הספר והחברים עד תנועת הנוער שאני חברה בה. אני מתעמלת בטריאתלון וגם זה ירד מהפרק. החמצתי הרבה מאוד אימונים וירדתי בכושר. כדי להעביר את הזמן הייתי הרבה בטלוויזיה ובטלפון. התחלתי לחפש עיסוקים חדשים כדי להעביר את הזמן, ולכן התחלתי לצייר ולצבוע".
גם התומכים במתן חיסונים לילדים, בניגוד לרבים המתנגדים לכך, קוראים להמתין להכרעת הרשויות בסוגיה כה דרמטית. אבל מיקה היא אחת מלמעלה מ־800 ילדים ישראלים, בני 12־16, שמדינת ישראל הזדרזה לתת להם אישור חריג ביותר, בקנה מידה עולמי, לקבל את החיסון למרות גילם הצעיר, בגלל שורה של מצבים רפואיים שמעמידים אותם בסיכון גבוה לפתח את סיבוכי הקורונה.
מחקר ראשון מסוגו של משרד הבריאות ואיגוד רופאי הילדים, שסקר את 600 המחוסנים הצעירים הראשונים שקיבלו את הזריקה, ומתפרסם כאן לראשונה, גילה כי שבועיים לאחר החיסון השני לא נדבק איש מהם בקורונה, וכי אף אחד מהם לא פיתח תופעת לוואי קשה.
על האפשרות לקבל את החיסון באופן חריג שמעה מיקה, מטופלת במחוז שרון–שומרון של הכללית, מחברות, ששמעו על כך בחדשות. "היה לי ברור מההתחלה שאני הולכת על זה", היא אומרת. "נורא רציתי לצאת מהבית וזו הייתה האפשרות היחידה שלי לדאוג שזה יקרה. לקח זמן עד שהאישור הגיע, ובאותו יום הלכתי להתחסן. לא פחדתי מכלום. החיסון עבר בלי שום תופעות לוואי. קצת כאבה לי היד אחרי החיסון השני וזהו".
אחרי חופשת הפסח חזרה לראשונה זה שנה לבית הספר. "הייתה התרגשות גדולה", היא מספרת. "לא האמנתי שאני יכולה להתקרב לאנשים ולחבק אותם, ולא לעמוד מרחוק לבד. היה לי קצת קושי לחזור לדבר עם אנשים. רובם נפגשו במהלך השנה ואני לא.
"מבחינתי החיסון היה כרטיס יציאה אל החופש. לחזור לחיים שהיו לי לפני הקורונה. לשגרה ולעיסוקים שלי. לפגוש אנשים. ממש לחיות מחדש. עד שחוסנתי מאוד חששתי מהמחלה. היום אני מרגישה שירד לי הלחץ. אני יוצאת עם חברות, הולכת להופעות ולים. עוד מעט נצא לחופש ואולי אפשר יהיה גם לנסוע לחו"ל. זה מאוד־מאוד מרגש. אחי הקטן נאלץ לשבת בבית כל השנה בגללי, למרות שהוא בריא. אני מקווה שגם הוא יוכל להתחסן בקרוב".
"ברגע שמיקה חוסנה כולנו יצאנו לחופשי", מוסיפה אורית רון, אמא שלה. "כל שנת הקורונה היינו בבית בסגר מוחלט. מאוד הקפדנו על מסכות וריחוק. אפילו את בני הדודים בימי שישי לא הסכמנו לראות כי פחדנו שהם יביאו את הווירוס מבתי הספר. ברגע שידענו שיש אפשרות להתחסן לא היו לנו שום ספקות. הגשנו בקשה חריגה וגם הרופא שלנו תמך בבקשה הזו".
מיקה חוסנה בקופת חולים תחת השגחת רופא. "אחרי זה - החיים הטובים", אומרת אורית. "החיסון שינה את הביטחון ונתן לנו הרגשה שאפשר להיפגש, לחגוג, לצאת. אנחנו מקפידים על מסכות בגלל שהמערכת החיסונית שלה עדיין חלשה. עדיין שומרים, אבל לא בהיסטריה. יש לנו ילד בן 18 שחוסן בהתחלה באישור חריג, ועוד ילד בן 13, שמחכה שיאשרו גם לו להתחסן. אין לנו שום ספקות. ברגע שמאשרים גם לו להתחסן אנחנו ראשונים בתור".
גם רומן קורמלוב, מאשדוד, חוסן פעמיים. קורמלוב, רק בן 12, עבר השתלת כליה בגלל מחלה גנטית שבה לקה בגיל חמש. שנה מאוחר יותר, כשהיה בן שש בלבד, עבר גם השתלת לב וריאות.
"שנה שלמה רומן ישב בבית לבד, כי פחדנו שיידבק בקורונה", מספרת אמו, קטיה. "אין הרבה ניסיון עם ילדים מושתלי ריאות, והזהירו אותנו שאסור לו להידבק. היה לו מאוד קשה. הוא ילד מאוד פעיל והישיבה בבית שיגעה אותו. ברגע ששמענו שיש אפשרות להתחסן ביקשנו שייתנו לו את החיסון. שאלו אם אני לא פוחדת מזה, אבל כשיש ילד חולה אתה לא חושב מה החיסון יעשה לו אולי לטווח הארוך. ידעתי שהילד שלי רוצה לראות חברים ושזה הדבר היחיד שאולי יעזור לו".
רומן קיבל את החיסון הראשון ב־3 במרץ. הוא עדיין לא חזר לבית הספר. בעוד חודש יעבור בדיקת נוגדנים שאחריה, אם יימצא שפיתח חסינות כנגד הנגיף, יוכל לחזור לשגרה. "החיסון עבר בלי בעיה", מספרת קטיה. "אחריו הוא המשיך לרקוד ברייקדאנס, לקפוץ, ללכת על הידיים. הכל היה רגיל לגמרי. אני חושבת שזה מציל אותנו כרגע. עכשיו הוא רק מחפש לצאת מהבית, לטייל, לרכוב עם חברים על אופניים. כל יום הוא מחפש לעשות את כל מה שהפסיד כל השנה".
אבל ממש לא כולם כל כך בטוחים כמו מיקה, רומן ומשפחותיהם. הוויכוח אם לחסן ילדים מפלח את הקהילה הרפואית בישראל ובעולם, והגיע לנקודת רתיחה השבוע עם הרמז המפורש למדי של ראש הממשלה נתניהו, שדיבר על סבב חיסונים נוסף שייערך בעוד כחצי שנה והוסיף: "תכינו את הילדים".
× × ×
ביום שני השבוע נפל דבר בישראל. לא, זה לא היה התרגיל הפוליטי שעשה מחנה השינוי לנתניהו. גם לא ההודעה החגיגית של לשכת רה"מ על רכש מיליוני חיסוני קורונה חדשים, שיגיעו לישראל בשנה הבאה. האירוע המסעיר של השבוע, לפחות בתחום הרפואי, היה פרסום סרטון ברשתות החברתיות בכיכובה של מי שהייתה דיקנית הפקולטה למדעי הרפואה באוניברסיטת בן־גוריון, פרופ' רבקה כרמי, שמסבירה לציבור ההורים בישראל שהקורונה אינה מסוכנת לילדים, ושאין שום צורך לחסן ילדים נגדה.
כרמי, פרופסור לרפואה, הנושאת שלל תארים מדעיים מכובדים בהם מומחית ברפואת ילדים, בנאונטולוגיה (רפואת פגים) ובגנטיקה רפואית, לשעבר נשיאת אונ' בן־גוריון, מנתצת בסרטון כמה אמונות רווחות הקשורות בקורונה, בהן כאלה שהממסד הרפואי עבד בחודשים האחרונים קשה מאוד על מנת להטמיע אותן בציבור. "סבתא כבר מחוסנת וזה לא מסוכן לה", היא אומרת לשחקנית צעירה שמגלמת את נכדתה, אשר חוששת לחבק אותה. וממשיכה: "מבוגרים מקבלים חיסון כי המחלה מסוכנת לנו אבל לילדים הקורונה אינה מסוכנת. את לא צריכה לקבל זריקה".
מסע ההסברה הזה נגד הכוונה לחסן ילדים מתחת לגיל 16 נגד קורונה, עליו חתומה מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה, שכרמי נמנית עליה, הוא לא עוד צעד קיצוני ומוקצה של רופאים בודדים, בשולי הממסד, אלא התארגנות של בכירי הרופאים והחוקרים בישראל, ששמו להם למטרה לעצור את מתן החיסון למתבגרים צעירים, בכל מחיר. בין החותמים על המסמך נגד חיסוני הילדים אפשר למצוא את חתן פרס נובל לכימיה, פרופ' אהרון צ'חנובר, חתן פרס ישראל, פרופ' מרדכי שני, פרופ' אסא כשר, פרופ' ערן דולב, לשעבר ראש לשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית, האימונולוג פרופ' צבי בנטואיץ', פרופ' עמוס אדלר מאוניברסיטת תל־אביב ועוד רבים אחרים.
הסרטון הפך לוויראלי במהירות, בעיקר בקרב קבוצות רופאים, שלא האמינו למראה עיניהם כשגילו את הקולגה המכובדת נוקטת עמדה הפוכה מהקונצנזוס, וקרע את הקהילה הרפואית בישראל, המאוחדת בדרך כלל בממסדיות ממלכתית, לשניים: אלה שתומכים במתן החיסון נגד קורונה לילדים, ואלה שמתנגדים לו בתוקף. כאן המקום להבהיר, שה־FDA, מינהל המזון והתרופות האמריקאי, לו הוגשה לפני שבועיים הבקשה לאשר את מתן החיסון לגילי 12־15, טרם הכריע בנושא הרגיש והטעון הזה, אבל הקרב הקולני בשיאו והאמוציות בוערות.
"אין לי מושג ירוק מה גרם לחבריי המכובדים לקום מהמקום הבטוח שלהם ולהיכנס למקום לא תקין", זועם פרופ' דודי גרינברג, יו"ר החטיבה לרפואת ילדים ומנהל היחידה למחלות זיהומיות בילדים בסורוקה, חבר בצט"מ - הצוות לטיפול במגפות ובוועדת החיסונים של משרד הבריאות. "כרמי יצאה בסרטון שהוא פופוליסטי לחלוטין, היא מראה שם את הילדה החמודה הזו שיכולה להיות נשאית של הנגיף ולא להיות סימפטומטית ולהדביק אותה. זה המסר המטעה הראשון.
"היא אומרת לה, 'את לא יכולה להדביק אותי'. אבל היא בהחלט יכולה להדביק אותך, גברת. זה לא בסדר שמטעים את הציבור ככה. אני לא מבין מה הוביל את מורתי, שהייתה הדיקנית ונשיאת האוניברסיטה שלי ועשתה הרבה מאוד דברים טובים למדינת ישראל אבל מומחית למחלות זיהומיות היא לא, לצאת במסרים כאלה. בתור מומחה למחלות זיהומיות אני לא צריך עכשיו להתמודד עם רופאים שהם פנימאים ואונקולוגים, שמביאים נתונים ומצטטים כל מיני דברים. האג'נדה הזו תביא בסופו של דבר לעלייה במחלות שאפשר למנוע אותן, כי אנשים יחששו לחסן את הילדים שלהם".
אבל קשה להאשים את פרופ' כרמי שהיא נמנית על מתנגדי החיסונים. בוא נשים דברים בפרופורציה: היא מכוונת את דבריה ספציפית נגד חיסון קורונה בקבוצות הגיל הצעירות.
"נכון, אבל יש פה אפקט מתגלגל. מתנגדי החיסונים ייקחו את הדברים שלה, או של חבריה, ויגידו: 'הנה, גם הרופאים האלה אומרים שהחיסונים לא טובים'".
כרמי, מצידה, לא נותרת חייבת. "לא היה לי ספק שתהיה ביקורת על הסרטון הזה. היתרון שלי הוא שאי־אפשר להגיד עליי שאני מכחישת חיסונים או קורונה, אבל אני בהחלט חושבת שהלכנו צעד אחד מהר מדי, ברצון שלנו לחסן ילדים. האנשים שחברים באיגוד רופאי הילדים הם מאוד רציניים, אבל ההתגייסות שלהם לטובת החיסון היא מאוד מוזרה. אין שום סיבה בעולם לחסן ילדים בתנאים הנוכחיים. ואם מישהו אומר שזה כדי לחסל את הקורונה אז סליחה, זה לא יחסל אותה. הקורונה הורידה ראש. אם היא תרים אותו מחדש – כבר נדע איך לטפל בה".
× × ×
כמעט חצי שנה לאחר תחילת מבצע החיסונים הגדול נגד הקורונה, ואחרי שחיסנה בהצלחה כבר מעל חמישה מיליון מבוגרים ו־330 אלף בני נוער עד גיל 19, נערכת מדינת ישראל לשלב הבא: חיסון 600 אלף מתבגרים צעירים בני 12־16. יצרנית החיסון שבו משתמשים בישראל, ענקית הפארמה פייזר, הייתה הראשונה שהגישה בתחילת אפריל את החיסון לאישור חירום בגילי 12 ומעלה, ומודרנה צפויה להגיש גם היא את החיסון שלה, מה שמסמן כי החיסון עבור ילדינו כנראה קרוב ממה שנדמה לנו.
בינתיים גיל נסייני החיסון נגד קורונה הולך ויורד. גם פייזר וגם מודרנה הודיעו לאחרונה כי החלו בניסויים על ילדים מגיל חצי שנה. חברת סינובאק הודיעה לפני חודש כי החיסון שלה בטוח לשימוש בילדים מגיל שלוש. על פי ההערכות, חיסונים לגילי 5־11 יהיו זמינים בתחילת 2022, ועבור תינוקות ופעוטות זמן קצר לאחר מכן.
אם בתחילה דובר על תקווה עתידית לחיסון בני נוער לקראת תחילת שנת הלימודים הבאה, הדדליין המשוער התקצר משמעותית בינתיים. פרויקטור הקורונה, פרופ' נחמן אש, העריך בתחילת השבוע כי מתבגרים צעירים יחוסנו בישראל כבר בחודש הבא, אך הבהיר כי לא ייעשה שום צעד לפני שיתקבלו האישורים הרגולטוריים הדרושים.
הירייה הראשונה במלחמת הסטטוסקופים נורתה לפני שבועיים, בנייר עמדה נחרץ נגד החיסון העתידי, שפירסמה מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה - התארגנות עצמאית של רופאים, חוקרים ואנשי רווחה מובילים, שדרשו מהמדינה לנהל את משבר הקורונה אחרת והתנגדו בתוקף לסגרים האחרונים.
"הסיכוי של ילד לחלות במחלה קשה ואף למות מקורונה נמוך פי שניים־שלושה משפעת עונתית רגילה", טענו הרופאים, שהציגו נתונים לפיהם הסיכון שילד שנדבק בקורונה יחלה באופן משמעותי עומד על 1 ל־2,500 ילדים, אך מכיוון ששיעורי ההדבקה עומדים על כעשרה אחוזים בלבד, הסיכון הוא למעשה 1 ל־25 אלף ילדים. עוד טענה המועצה, כי קיימים פערי מידע מהותיים לגבי בטיחות החיסון, במיוחד בטווח הארוך. חברי המועצה קבעו כי "בישראל, אין נתונים הזמינים לציבור בנוגע לשיעור תופעות הלוואי, והמידע מתבסס בעיקר על דיווחי תקשורת. המטריד ביותר, ככל הנראה, הוא דיווח על עשרות מקרי דלקות בקרום ובשריר הלב בסמוך לחיסון, כולל מקרי תמותה. משרד הבריאות הודיע על בדיקת הנושא אך טרם פירסם את מסקנותיו". חברי המועצה קראו שלא לאשר את הרחבת החיסון לגילים הנמוכים, לפחות עד שיצטבר יותר מידע בנושא, ולנסח נוהל ברור למקרים חריגים כמו ילדים באוכלוסיות סיכון, שיכלול חתימה על הסכמה מדעת.
בתגובה, הזדרזו חברי האיגוד לרפואת ילדים שעל חבריו נמנים כל רופאי הילדים בישראל, והחוג למחלות זיהומיות בילדים, וכבר למחרת פירסמו נייר עמדה הפוך בתכלית, התומך בחיסון רחב היקף לגילי 12־15 שנים, לאחר קבלת האישור הרגולטורי. המסמך הנגדי קובע כי החיסון של חברת פייזר נמצא בעל יעילות של מאה אחוז במניעת מחלה בילדים בגילים 12־15 שנים, והוא בעל "פרופיל בטיחות מצוין", הן במחקרים קליניים והן במתן רחב היקף בישראל, כמו גם בבני נוער בני 12־15 שנים עם מחלות רקע. "לילדים, ועוד יותר מכך לבני נוער, יש תפקיד בהפצת המחלה", קבעו רופאי הילדים. "בחודשים האחרונים שיעורם היחסי עולה כגורם מידבק הן לילדים אחרים והן למבוגרים, כולל בתא המשפחתי".
תחלואה של ילדים עלולה להביא לנטל אשפוזי משמעותי, בעיקר עקב מיעוט תשתית טיפול נמרץ ילדים, אמרו רופאי הילדים והזהירו מתסמינים מתמשכים של המחלה בילדים, בהם עייפות, חולשה, כאבי ראש וירידה ביכולת הריכוז. "באיסוף מידע מישראל נמצא כי 1 מכל 5 ילדים שהופנו עקב תסמונת מאוחרת, סבל מסיבוכים ריאתיים או לבביים".
"האיגוד לרפואת ילדים פירסם מסמך בעייתי מאוד", מסרבת פרופ' כרמי להתרשם. "יש הרבה סימני שאלה לגבי האינטרפטציה של העובדות, כפי שהיא מופיעה בו. המספרים ידועים, השאלה איך את מציגה דברים. כשצוללים לתוך הנתונים רואים שהמסמך הזה הוא לא מסמך רציני, שלא מכבד את החותמים עליו. אין לי מושג איך אנשים רציניים כל כך פירסמו נייר כזה".
לכו תשברו את הראש למי להאמין.
× × ×
במוקד הוויכוח הקולני שבו לוקחים, כאמור, חלק בכירי הרופאים בישראל עומדת השאלה המרכזית: עד כמה באמת הקורונה מסוכנת לחולים הצעירים? אבל אפילו על השאלה הפשוטה הזאת אין תשובה אחת, שמוסכמת על כולם. כדי לנסות להעריך את הסיכון, צריך לצלול אל נתוני התחלואה של ילדים, שהצטברו מאז תחילת המגפה, בארץ ובעולם. גם כאן יש פרשנויות שונות, אבל לפחות על המספרים הבסיסיים אין ויכוח: על פי נתוני האגף לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות, אושפזו עד תחילת אפריל 1,114 ילדים בישראל, מהם 163 במצבים בינוניים עד קשים. 1 מכל 7 ילדים שאושפזו עקב קורונה היה במצב בינוני עד קשה, ושבעה מהם נפטרו. שניים מהנפטרים היו ילודים לאמהות חולות, וחמישה נוספים סבלו ממחלות רקע קשות.
עד 11 באפריל 2021 אובחנו בקורונה 275,488 ילדים עד גיל 18. אחד מכל שלושה מאומתים בשנת המגפה היה ילד. נכון לאפריל 2021, כ־35 אחוז מכלל המקרים החדשים המדווחים הם ילדים מתחת לגיל 18, ומעל 20 אחוז מהמקרים המאומתים הם בני נוער בגילים 10־18, כלומר 1 מכל 5 מאומתים שמאובחנים מדי יום בישראל הוא מתבגר בגילי 10־18.
עד כאן העובדות, ומכאן הפרשנויות. "היו בסך הכל אלף ומשהו ילדים מאושפזים בכל מדינת ישראל ורק חלקם הקטן נדרש לטיפול מסיבי", אומרת פרופ' רבקה כרמי, "מנחשים כמה יהיו פה פוסט־קוביד. זו לא רפואה. אלה ספקולוציות במספרים, שהן פשוט לא רלוונטיות".
"אנחנו יודעים היום להגדיר מה הסיכון של ילד למחלה רצינית", אומר פרופ' אמנון להד, ראש החוג לרפואת משפחה באוניברסיטה העברית ויו"ר המועצה הלאומית לבריאות הקהילה, שמייעצת למשרד הבריאות. "יש לנו נתונים ישראליים ואירופיים לגבי תחלואת ילדים בקורונה. כשמדובר על תמותה, שנוח למדוד כי זה ערך מוחלט, הסיכון סופר־נמוך. בארץ מציינים מספרים שנעים בין שמונה לעשרה ילדים, כולל העוברים שנפטרו כשאמותיהם מתו. נכון שזה עצוב, אבל הוויכוח הוא לא על זה. שאר הילדים שמתו היו מאוד חולים במחלות אחרות.
"יש קצת פחות משלושה מיליון ילדים בארץ. צריך לבחון מה המשמעות של זה לעומת הסיכון לתחלואות אחרות כמו תאונות דרכים, או נפילה מקורקינטים. לעומתן הסיכון לפגיעה משמעותית מקורונה הרבה יותר קטן. גם הלונג־קוביד והתסמונת הדלקתית שדווחה אחרי קורונה נרשמו בישראל במספרים מאוד נמוכים".
באנגליה מדווח על ילד אחד משמונה נדבקים שסובל מתסמינים ממושכים בעקבות קורונה. זה לא מעט.
"יכול להיות שעוד יהיו דיווחים כאלה בהמשך, אבל אנחנו גם לא יודעים מה תהיה התוצאה הארוכה של החיסון. גם החיסון יוצר תגובה אימונית, שיעילה באופן מפתיע יותר מהמחלה עצמה. בדרך כלל אומרים שמי שחלה במחלת ילדות כמו אבעבועות הרבה יותר מוגן ממי שקיבל את החיסון נגדה, והיה צריך עוד מנת דחף ועוד דחף. פה זה הפוך, ולכן צריך לחשוב גם על אפשרות שהחיסון בעצמו יגרום לתופעות מאוחרות של לונג־קוביד. אין לי שום הוכחות לזה בינתיים ואני מאוד מקווה שאתבדה, אבל זה לא נוגד את ההיגיון. אהיה שקט בעניין הזה בעוד שנתיים. לא היום".
גם ד"ר אורנה בלונדהיים, שניהלה בעבר את מרכז שניידר לרפואת ילדים ואת בית החולים העמק מתנגדת בתוקף לשימוש בחיסון על ילדים. "לאורך ההיסטוריה הייתה לחיסונים השפעה דרמטית על הבריאות שלנו", היא אומרת. "אני בטוחה שכל רופאי הילדים, אלה שבעד ואלה שנגד, רוצים את טובת הילדים. השאלה מה ידוע לנו היום והאם יש לנו מספיק נתונים כדי להגיד שטובת הילדים מחייבת לקבל החלטה עכשיו על חיסון גורף של כל הילדים בישראל. התמונה מאוד מורכבת וחשוב לי להבהיר מראש: אני בעד חיסון נגד קורונה וחיסון לאוכלוסייה בסיכון בפרט. אני אומרת את זה כי חלק מהאנשים מייחסים לקבוצה שלנו התנגדות לחיסונים, זה לא נכון לא לגבי הקבוצה ולא לגביי אישית".
ואם וכאשר יהיה אישור מה-FDA?
"אני מתכוונת גם לאחרי האישור. התחלואה בישראל יורדת גם בילדים למרות שהם לא מקבלים חיסון. למה אנחנו צריכים עכשיו לקבל החלטה לתת חיסון לכל הילדים? יכול להיות שבהמשך התמונה תתבהר יותר. אולי יהיה צריך לקבל החלטה לחסן ילדים בסיכון או כאלה שבמשפחות שלהם יש מישהו בסיכון שלא יכול לקבל חיסון. בין הכן ולא כלום אפשר לקבל גם החלטות קצת שונות".
מה ההבדל בין בני 15-12 לבני 18-16, שחוסנו לאחרונה מבלי שאיש מתח על כך ביקורת?
"ככל שילדים יותר גדולים הם כבר יותר דומים למבוגרים מהרבה בחינות. היה צריך להניח את הגבול במקום כלשהו, אבל לא הייתי רוצה שהוא ימשיך להימתח כלפי מטה. בסוף נמצא את עצמנו מחסנים את כולם. כשבודקים על אלף ילדים ואומרים שהחיסון בטוח, אני לא הייתי רוצה להיות זו שמחליטה על סמך בדיקה בהיקף כזה שאפשר וצריך לתת את זה לכל הילדים".
× × ×
בראש מחנה המצדדים בחיסון ילדים עומד פרופ’ צחי גרוסמן, יו”ר האיגוד לרפואת ילדים. “אתגר משמעותי”, כך הוא מגדיר את ההתכתשות המדעית יוצאת הדופן והפומבית הזו שהוא חלק ממנה, ואת מה שצפוי להגיע אחריה: הניסיון לשכנע יותר ממיליון הורים שהחיסון אכן חיוני לילדיהם. "ילדים נפגעים מקורונה פחות ממבוגרים, אבל הם בהחלט נפגעים. חוויית אשפוז של ילד בבית חולים היא מאוד טראומתית עבור משפחות. אפילו כשהאשפוז הזה נגמר בטוב ולא מסתבך, מדובר בחוויה לא נעימה, בלשון המעטה. אם אני יכול למנוע מהמשפחות טראומה של אשפוז, בעיניי כרופא ילדים זה ערך עליון.
"מתוך אלף הילדים שהיו מאושפזים בגלל קורונה, יותר מ־130 היו במצב בינוני וקשה, מצב שהוא כמעט מסכן חיים, שלא לדבר על חלק מהילדים שהיו בסכנת חיים של ממש, שחייהם היו תלויים מנגד. בכל העולם מצטברות עדויות על תסמונות מאוחרות, ועל ילדים שחודשים אחרי שנדבקו גוררים חולשה, עייפות וחוסר אנרגיה. אם אנחנו יכולים להגן עליהם שלא יעברו לא את האשפוז ולא את המחלה הקשה וחלילה לא יגיעו לטיפול נמרץ - דיינו. המספרים פחות מעניינים אותנו".
אבל כרגע המחלה בישראל נמצאת בדעיכה. מה הטעם לחסן ילדים במצב כזה?
"זה נכון שעכשיו הגרפים בירידה, ואנחנו מאוד שמחים על כך, אבל הקורונה היא מחלה מפתיעה. כשווריאנט חדש מגיע למקום שבו שניים וחצי מיליון אזרחים, קרי הילדים, לא מחוסנים, המוטנט הזה מסתובב בתוכם ועלול לפגוע גם במבוגרים שחוסנו. אני לא רוצה שהמסר המרכזי יהיה להגן על המבוגרים. אנחנו באמת חושבים שהילדים הם בפוקוס. ילדים זכאים מוסרית לאותה הגנה כפי שזכאים לה המבוגרים. אין צידוק מוסרי לכך שילד אחד יאושפז בטיפול נמרץ או ימות כאשר ניתן למנוע את זה. אבל אם מגביהים עוף לשנייה אחת רואים מיד את האימפקט של מיליון וחצי אזרחים קטנים לא מחוסנים על כלל המדינה".
"עד היום היו בין 80 למאה ילדים בישראל שסבלו מדלקת רב־מערכתית שהופיעה אחרי קורונה", אומר פרופ' גרינברג. "למזלנו אנחנו יודעים לטפל בילדים האלה, ולכן אף אחד מהם לא מת. עדיין לא ידוע לנו אילו סיבוכים יופיעו אצלם מאוחר יותר. היו עשרות ילדים חולי קורונה שאושפזו בטיפול נמרץ עם בעיות לבביות וריאתיות. אני טיפלתי לפחות בעשרה ילדים כאלה בסורוקה. כל אחד מאיתנו רואה היום במרפאה שלו ילדים עם סיבוכים של פוסט־קורונה, מהפרעות בריכוז ובשינה עד כאבי שרירים קשים והפרעות בתפקודי ריאה. אם המתנגדים לחיסון היו רואים את הילדים האלה, הם היו משנים את דעתם".
צד נוסף ולא פחות חשוב של הוויכוח עוסק בשאלת הבטיחות של החיסון, שעד היום נמכר לנו כבטיחותי להפליא. מתברר שגם בסוגיה הזו, שעד לאחרונה הייתה בקונצנזוס מדעי מקיר לקיר, או כך לפחות הוצגה בפנינו – כבר לא כולם מסכימים. העובדה שהניסוי של פייזר בבני הגילים האלה נערך על 2,260 ילדים בלבד, שרק 1,131 מהם קיבלו את החיסון האמיתי, אינה תורמת לתחושת הביטחון הכללית.
"הדיווח על תופעות הלוואי של החיסון הוא מאוד בחסר", אומר פרופ' להד. "ברשת רופאי הקהילה הירושלמים שקשורה לקורונה, שאני חבר בה, היו דיווחים על תופעות שחזרו על עצמן יותר מאשר דווח למשרד הבריאות. היו לנו למשל שמונה מקרים של פציאליס (שיתוק מחצית הפנים - ש”ר) כשלמשרד הבריאות דווחו רק שניים. הירדמויות ונימלולים דווחו במספרים הרבה יותר גדולים. נכון, אף אחד מהם לא ממית, וגם קרוב לוודאי שהילדים יפתחו פחות תופעות לוואי מהמבוגרים. ובכל זאת אנחנו לא באמת יודעים מה צפוי להם. כשאני מלמד סטודנטים על קורונה, אני אומר להם, 'הנה מחלה שבה אתם ואני יודעים אותו דבר'. אין לי יתרון, שאני יכול לומר להם 'לפני 15 שנים ראיתי מקרה כזה'. שנינו יושבים על אותו מידע. ולכן חייבים להיזהר".
איזה מידע היה מניח את דעתך?
"כשיהיו כמה עשרות אלפי ילדים שחוסנו, ויהיה עליהם מעקב של שנה לפחות. אני חושב שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו את זה כשהתחלואה נמוכה והסיכון נמוך. אם פתאום יהיה גל נוסף שיגרום לתחלואה אדירה בילדים יכול להיות שאשנה את דעתי. כרגע, תודה לאל, זה לא נראה ככה".
"מבוגר הוא לא ילד קטן", אומרת ד"ר בלונדהיים. "כל רופאי הילדים יודעים את זה. ילדים מגיבים אחרת לדברים. כשיש כזו אי־ודאות חייבים להיזהר כפליים".
"הבעיה המרכזית היא שאנחנו לא יודעים מה הבטיחות של החיסון לגבי ילדים", מסכימה פרופ' כרמי. "כל רופא ילדים מתחנך על האמירה שילד הוא לא מבוגר קטן ואין להקיש ממבוגרים ולעשות הערכות. גם אם יינתן היתר חירום לילדים עדיין מדובר ב־1,100 ילדים שהחיסון נבדק עליהם. אם יש סיבוך שיופיע באחד מתוך עשרת אלפים ילדים, שזה שיעור לא זניח בכלל, אנחנו פשוט לא נדע אותו. הפסקת השימוש בחיסוני אסטרהזניקה באירופה וג'ונסון אנד ג'ונסון בארה"ב נעשתה בגלל סיבוכים נדירים בהרבה. אנחנו לא רוצים שילד ימות מקריש דם או מדלקת בלב. מבחינתי 1,100 ילדים שחוסנו במסגרת הניסוי לא מהווים הוכחה לבטיחות החיסון נקודה. אילו זו הייתה מחלת ילדים קשה, כמו פוליו, לא הייתי פותחת את הפה. במקרה כזה היינו מוכנים לקחת כל סיכון, אבל קורונה היא לא פוליו. אני מבינה את ההורים שרוצים ללכת עם הילדים לקולנוע או למסעדה, אבל זו לא סיבה לחסן אותם בחיסון שבטיחותו למחלה קלה עדיין לא הוכחה".
את רופאי הילדים הטיעונים האלה מרגיזים. "אנחנו יודעים על mRNA משנות ה־60 ויודעים על חיסונים כאלה משנות האלפיים, כשטל זקס וחבריו ממודרנה התחילו לעבוד על חיסונים לסרטן", אומר דודי גרינברג מסורוקה. "בעולם חיסנו עד היום לקורונה בין 50 ל־150 מיליון איש. כמה עוד צריך לחסן על מנת לקבוע שחיסון הוא בטוח? מקובל להגיד שסיבוך של חיסון יכול להופיע עד 42 יום מהחיסון. רוב האנשים חוסנו לפני חודשים רבים. אני יושב בצט"מ שלוש פעמים בשבוע, מראים לנו את כל הנתונים. עד היום לא ראינו שום סיגנל של תמותה או תחלואה מתופעות לוואי בקרב המבוגרים ואין סיבה לחשוב שהדברים יהיו אחרת בקרב ילדים".
"כל תרחישי האימה שהיו כאן בדצמבר הופרכו", מסכים פרופ’ צחי גרוסמן. "מההתחלה חזרנו ואמרנו שהניסיון שלנו בחיסונים מראה שאם אין תופעות לוואי משמעותיות ארבעה־שישה שבועות אחרי החיסון, זה לא יקרה יותר. לא נחכה 20 שנה עד שנחסן את הילדים כדי לדעת בוודאות שאין שום תופעות אחרות".
ובכל זאת, קשה להתעלם מהעובדה שמחקר המתבגרים כלל מעט מאוד משתתפים. האם על סמך מספר קטן כל כך בטוח לחסן מאות אלפי, אולי בהמשך מיליוני ילדים בישראל?
"ההסתפקות של החברה במספר הזה הוא לא כי ניסתה לעגל פינות. יש קריטריונים מדעיים ברורים איך צריכים מחקרי המשך כמו מחקר המתבגרים להתנהל. הקריטריונים האלה קובעים במפורש שהם אמורים לכלול מספר קטן יותר של נסיינים. אם ה־FDA ימצא שהמחקר הזה הוכיח שהחיסון יעיל ובעיקר בטוח, אין שום סיבה לדאגה".
אחת הסיבות המרכזיות לחיסון ילדים היא חסינות העדר המפורסמת, שגורמת לכך שלנגיף אין עוד לאן להתפשט. רוב המומחים בעולם מסכימים שללא חיסון אוכלוסיית הילדים לא ניתן יהיה להגיע לחסינות כזו. כל זמן שרוב הילדים לא חוסנו או חלו, יישאר מאגר גדול של נדבקים פוטנציאליים שעלול להביא להתלקחות מחודשות של התחלואה.
אבל חיסון ילדים בחיסון חדש, ודאי כזה שפותח במהירות אדירה, תוך קיצורי דרך רגולטוריים הכרחיים בזמן מגפה, הוא משימה מאתגרת מאין כמותה. זו אחת הסיבות שיצרניות החיסונים דחו את תחילת הניסויים בילדים עד שיצטבר מספיק מידע שיראה שהם בטוחים לשימוש במבוגרים.
אחרי התלבטויות, הוחלט לדחות בינתיים את ההכרעה על סוגיית החיסונים בילדים בצט"מ. "עדיין אין בפנינו את כל הנתונים כדי להגיע להחלטה מושכלת", אמר גורם בצוות. במשרד הבריאות כבר מתכוננים לאחד ממבצעי ההסברה הרפואיים המסובכים ביותר בתולדות המדינה. אחת האפשרויות שנשקלות כעת היא לחסן את התלמידים בבתי הספר.
"ברגע שהחיסון יקבל את אישור ה-FDA וגורמי הרפואה המוסמכים לשימוש בילדים, נכוון את ההסברה לשלושה קהלי יעד: רופאי הילדים, ההורים ונבחן גם פנייה לבני הנוער עצמם, שמעוניינים אף הם לחזור לשגרה", מגלה עינב שימרון גרינבוים, סמנכ"ל הסברה ויחסים בינלאומיים במשרד הבריאות. "כפי שקרה לפני תחילת מבצע החיסונים בישראל, גם היום אנחנו רואים עלייה דרמטית בפעילות של מתנגדי החיסונים ומפיצי הפייק ניוז. הירידה בתחלואה גורמת לציבור לחשוב בטעות שהקורונה נמצאת מאחורינו, בשעה שעוד מוקדם מדי לדעת את זה. אנחנו חוששים מווריאנט שיגיע מחו"ל ויגרום להתעוררות מחודשת של המחלה, ולכן מבחינתנו רצוי כמובן לחסן כמה שיותר אנשים כדי להקטין את הסיכון שלנו כחברה ולאפשר לשגרה הנוכחית להימשך. בסקרים שביצענו אנחנו רואים שהבידודים החוזרים של בני הנוער מהווים אף הם תמריץ לחיסון. נציג את הנתונים בשקיפות מלאה, על מנת שכל משפחה תוכל לקבל החלטה מושכלת. אנחנו כמובן מכבדים גם את החששות הטבעיים של ההורים וננקוט בתהליכי הסברה ומידע, לא בתעמולה".
לפנייה לכתב/ת 
