"זה מעצבן ומעליב שמשתיקים אותנו"

מאז סוף השבוע האחרון, ח', אב לחייל המשרת בגדוד 947 בכיפת ברזל, מתקשה להירדם. בלילות הוא יוצא לחצר, בוהה בשמיים, וחושב על הילד, שאולי אז מסתכל בדיוק על אותם שמיים מאחת הסוללות שמגינות על שמי ישראל. וח' מודאג. כמוהו, גם רבים מ־36 האבות והאמהות שבקבוצת הווטסאפ של הורי החיילים שמשרתים עם הבן. אם פעם הנושאים בקבוצה היו מתי הילדים יוצאים הביתה, מיום שישי, מדברים שם בעיקר על דבר אחד: תחקיר '7 ימים' שבו הוצגו עדויות של משוחררי היחידה שלקו בסרטן - וחושדים כי קיים קשר בין מחלתם לבין השירות בסוללה. "האמת שלפני שהוא התגייס כבר שמענו דברים", אומר ח' השבוע. "ואז בטירונות אמרו להם 'זה שטויות', 'זה טופל', 'זה לא נכון'. כל מיני כאלה. כשקראתי את זה נבהלתי".

הייתה ביחידה שיחה עם החיילים אחרי הפרסום?

"רק אמרו להם שזה סתם. אבל יש הורים ממש מודאגים ואני מבין אותם. יש כאלה שאומרים, מבחינתי שהילד ייכנס לכלא ולא ילך לשם. יש אמא אחת שאמרה שהיא תעמיד קרוון מול הבסיס והיא רוצה לראות מה יעשו לה. שהיא לא תיתן לבן שלה להיות שם. תפתח מאהל כמו בבלפור. והיא צודקת. יש הורים שאמרו שהם יוציאו את הילדים מהיחידה".

ומה אתה חושב?

"אני קודם כל רוצה לקבל תשובות".

גם בקרב הורי גדוד 137 של כיפת ברזל, יש לא מעט דאגה. "אחד החיילים כתב לאמא שלו, והיא העבירה בקבוצה שהמכ"ם משדר כל הזמן. לנו אסור להיות מהקדימה שלו. יודעים שאסור להתקרב לשם 20 או 30 מטר, אבל יש עמדת שמירה לידו. על הצדדים ומאחורי המכ"ם לא אמרו כלום'", מספר מ', אב לחייל המשרת בגדוד. "אין להם ציוד מגן מקרינה. הדבר היחיד הוא שהמכ"ם מגודר. אבל התחושה היא שלא מדברים איתנו. יותר מזה, שלא רוצים לתת לנו תשובות".

והם החליטו שלא לשתוק. קבוצות הורים משני הגדודים פנו השבוע במכתבים לצמרת מערכת הביטחון – בין היתר לשר הביטחון בני גנץ, מפקד חיל האוויר אלוף עמיקם נורקין, וגורמים נוספים בצה"ל. "אנו ההורים הדוחפים, תומכים ומלווים את בנינו ובנותינו חיילי כיפת ברזל לאורך שירותם מתוך תחושת ציונות ותרומת אמת למדינה, נמצאים במצב מורכב של חשש המשפיע ישירות על האמון במערכת", נכתב באחד מהם. "הכתבות המפורטות והעדויות המרובות המביעות חוסר אמון במערכת, ציון עדויות ומספרים שלא טופלו זה עשור, רמזים על העדפה של יכולת מבצעית מול השקעה בחיילים 'פשוטים' – יחדיו מטילים צל כבד וחשש להתנהלות שלכאורה מכסה ואינה נותנת מענה מול מקרים טרגיים, שכל אחד מהם עולם ומלואו. בייחוד בימים אלו, להבדיל, לאחר אסון מירון – אנו כאן כולנו לוודא כי אין התייחסות כלאחר יד לנושא שמשמעו דיני נפשות".

עוד נכתב בפנייה כי "חיל האוויר המייצג בעינינו חיל מקצועי ובלתי מתפשר בהיבטים של בטיחות אנשיו, נכון כי יפעל בפעולה חדה ועניינית לסגירת הפרשה. הן למעננו והן לתדמית החיל כולו ודורות ההמשך של כיפת ברזל".

ליאור כהן. "זה לא הוגן" | צילום: גבריאל בהרליה

ההורים לא מסתפקים בכך, ומפרטים במכתביהם את התשובות שהם דורשים לקבל מצה"ל. הם מבקשים, למשל, לראות את תוצאות בדיקות הקרינה שמבצע החיל; להבין אילו אמצעי בטיחות והגבלות מיושמים בסוללה כדי לשמור על הבטיחות; ולדעת כיצד ממוגנים אזורים לא מבצעיים, כמו חדרי אוכל ומגורים. הם תוהים האם כל אמצעי הבטיחות האלו מספיקים, וגם דורשים תשובה לשאלה הקשה מכל: לקבל, "נתונים ברורים... לנפגעים בפועל מהקמת כיפת ברזל, למול אחוז חולי כללי באוכלוסייה בגילים דומים". עד כה, לפחות בגדוד 947, נאות חיל האוויר לקיים פגישת הסבר. מתי בדיוק, עם מי ומה ייאמר שם? בצה"ל שומרים על עמימות.

בינתיים, עד שיגיעו התשובות, ח' ימשיך לא לישון בלילה. ואולי גם אחר כך. "דיברתי עם איזו פקידה כדי לקבוע פגישה עם ראש מערך הגנה אווירית", אומר ח'. "אמרתי לה: תשמעי, אני לא סומך על מה שתגידו לי. אני רוצה לבוא עם החיילים שנפגעו (שעדויותיהם הובאו בכתבה). אני רוצה שהם ישאלו שאלות. הם היו שם. הם יודעים הכי טוב. הפקידה אמרה: יחזרו אליך. כרגע אין פה עם מי לדבר. אני מעבירה הלאה. אמרתי: מה את עושה ממני צחוק?! אנחנו כבר לא לפני 30 שנה, שאמא שלי לא ידעה מה איתי ואיפה אני בצבא".

גם ב', אב נוסף לחייל בכיפת ברזל, מנסה כבר שבוע לקבל תשובות, ולא מתכוון להסתפק בצפירת ההרגעה שצה"ל משדר להורים. "שלחתי את הילד שלי לצבא כדי להילחם באויב, ולא כדי למות סתם משטות שאפשר לתקן אם הצבא יחליט לשתף פעולה ולהודות שיש בעיה. ואם אני צריך להילחם כדי לשמור על הילד כי צה"ל לא בטוח עושה את זה, ככה יהיה. אותנו לא ימרחו".

× × ×

בשבוע שחלף מאז שפירסמנו כאן את עדויות החיילים שחושדים כי קיים קשר בין שירותם בסוללות כיפת ברזל לסרטן שהתגלה בגופם, זרמו למערכת '7 ימים' פניות נוספות של חיילים שחלו, ושל הורים מודאגים, שדורשים תשובות. אחרים יצרו קשר כדי לחזק את עדויות החיילים החולים לגבי מיעוט נוהלי הבטיחות בסוללות או אי־אכיפתם. חלקם ציינו כי מועד הפרסום, שבדרך מקרה היה בבוקר שלאחר האסון במירון, חידד פעם נוספת את הצורך בהתראה, בשאלת שאלות קשות, בהדלקת נורות אזהרה מהבהבות.

הפרשה החלה להתגלגל כאשר מורן דיטש, מנכ"לית ומייסדת עמותת זוהר, שמטפלת בזכויות של חולים אונקולוגיים, שמה לב לפרט חשוד: יותר ויותר חולים צעירים שפונים אליה שירתו בקרבת מערכות מכ"ם בחיל האוויר, ובפרט במערך כיפת ברזל. דיטש איתרה 14 חיילים ששירתו בכיפת ברזל בין השנים 2011 ל־2017 באזורים גיאוגרפיים וביחידות שונות, ולקו בסרטן תוך כדי או בסמוך לשירותם הצבאי. "אבל לפי המידע שבידינו, יש עוד חולים", היא אומרת. לדבריה, את המספר האמיתי של החולים קשה לדעת, בגלל חוסר שיתוף הפעולה שנתקלה בו גם מצד מערכת הביטחון וגם מצד חלק מהחולים עצמם.

דיטש שיתפה את הנתונים שאספה עם פרופ' אליהו ריכטר, לשעבר מנהל היחידה לרפואה תעסוקתית וסביבתית בבית החולים הדסה ופרופסור לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית. פרופ' ריכטר כבר חקר את הנושא בעבר, ויחד עם כמה מעמיתיו - מהנדס התקשורת מיכאל פלג מרפאל והחוקרות מורן דיטש ואור נתיב - הם עומדים לפרסם מחקר חדש, שממצאיו העיקריים הגיעו לידי '7 ימים'. במחקר השתתפו 38 חולי סרטן ששירתו בחיל האוויר, מתוכם הקבוצה הבולטת ביותר, לא פחות מ־14 חיילים משוחררים, היא של לוחמי כיפת ברזל. המחקר מצא כי בין החיילים שנבדקו בולט שיעור סרטני המערכת החיסונית, שעמד על 43 אחוז, לעומת 23.5 אחוז בקבוצת גיל זו באוכלוסייה הכללית. עוד גילה המחקר כי גיל המאובחנים הממוצע היה צעיר מאוד, 23.6 שנה, כלומר מדובר במחלות סרטן שמתפרצות לאחר תקופת חוויון (דגירה) קצרה.

המחקר מציין כי תנאי השירות האופייניים של הנבדקים, "כללו שהייה קרובה למכ''מים רבי־עוצמה במשך ימים ולילות, חודשים ושנים ו/או קרבה לציוד קורן אחר". המחקר מסכם ואומר כי "מאפייני התחלואה הם חריגים... והסיכון האישי לחלות בסרטן ביחידות אלו מוערך כגבוה". עורכי המחקר קוראים למערכת הביטחון לנקוט אמצעי ניטור קרינה והוראות בטיחות קפדניים וחמורים יותר.

בצה"ל, לעומת זאת, יצאו למחקר משלהם, והממצאים היו שונים לחלוטין. מהמחקר של הצבא עולה כי אין כלל תחלואה עודפת ביחידות חיל האוויר הללו: פחות מ־0.35 אחוזים ממשרתי כיפת ברזל שנבדקו בין השנים 2009־2018 חלו בסרטן לאחר שחרורם. בסיס הנתונים עליו נסמך המחקר של צה"ל היה רחב יותר, אולם שיטת המחקר הצבאי הייתה שונה מזו של ריכטר. המחלוקת הזו מצטרפת לעובדה שכל נושא השפעת הקרינה הבלתי מייננת – כמו זו של מכ"ם או רשתות סלולריות – מצוי זה שנים בליבו של ויכוח מדעי סוער, שרחוק מלהיות מוכרע. נכון לעכשיו, מגדיר ארגון הבריאות העולמי את הקרינה הזו כגורם סרטן אפשרי, אך לא הכרחי.

כך או כך, בשבוע מאז פרסום התחקיר, כבר התווספו לרשימת משוחררי כיפת ברזל שחלו בסרטן עוד שלושה שמות, שהסכימו להשתתף במאבק של העמותה. חיילים נוספים פנו למערכת '7 ימים', סיפרו כי חלו, אבל טענו כי הם אינם מעוניינים או לא מסוגלים כרגע בשל מצבם הבריאותי, לצאת לקרב הזה. "רק שיידעו שאנחנו קיימים", אמרו כמה מהם.

דניאל גולן טוביאס, ששירתה כמש"קית ת"ש בכיפת ברזל, היא אחת מחולי הסרטן שהצטרפו השבוע למאבק. טוביאס (26) יכולה לשמש כפרזנטורית לציונות נוסח המאה ה־21: היא גדלה בטקסס לאמא ישראלית ואבא אמריקאי, התנדבה לשרת בצה"ל והתגייסה ב־2012 כחיילת גאה לכיפת ברזל. וכן, היא נהנתה מכל רגע. חמש שנים אחרי השחרור, היא אובחנה כחולה בסרקומה. "זה התחיל כשהייתי צרודה, ואחרי שבועיים־שלושה שזה לא עבר, הלכתי לרופא והבינו שיש לי מיתר קול משותק. בבדיקת סי־טי ראו שיש גידול שלוחץ על העצבים. ואז הכל קרה מאוד מהר. הבנתי שזה סרטן מאוד אלים. הוא היה במקום שאי־אפשר לנתח".

מה עשית?

"עברתי טיפולים ביוסטון, כי במקרה שם יש מרכז סרטן מאוד־מאוד מתקדם, שהתמחה בסרטן מהסוג שלי. זה היה סוג של סגירת מעגל. הבעיה אצלי הייתה שהגידול עטף את אבי העורקים, וזה מאוד־מאוד מסוכן. עשיתי כימותרפיה מאוד אגרסיבית. אחר כך גם עברתי הקרנות וניתוח. כל זה נמשך שמונה חודשים. וזה היה מאוד מפחיד".

מה מצבך כיום?

"אני במצב הפוגה, טפו־טפו־טפו, לא רואים סרטן. הרופא בארץ שאיבחן אותי אמר שכנראה הגידול התחיל להתפתח לפני שש שנים. בדיוק כשהשתחררתי".

הוא שאל איפה שירת?

"לא. האמת שאף אחד לא שאל. אבל בוא נגיד שהכתבה שלכם לא הפתיעה אותי".

ליאור כהן היא כבר מוותיקות המאבק. כהן השתחררה מהיחידה לפני שלוש שנים. חמישה חודשים אחרי, תוך כדי עבודתה כמלצרית, היא שמה לב שמשהו מאוד לא תקין בשדה הראייה שלה. כהן: "כל המציאות הסתובבה לי, ולא יכולתי להמשיך לעבוד. לא יכולתי לתפקד. הלכתי לרופאה, שאמרה לי: תקשיבי, יש לך פה הפניה לנוירולוג, אבל אם זה מחמיר לך בסופ"ש, תלכי למיון. חזרתי לעבודה, הייתה לי משמרת כפולה באותו יום. ראיתי מטושטש אבל הצלחתי למלצר. הגעתי הביתה, בכיתי כל הדרך. ביום שבת קמתי בבוקר ואני מבינה שאני אפילו לא מצליחה לראות טלוויזיה. הגעתי לבית חולים, עשו לי מלא בדיקות, סי־טי, אם־אר־איי. באם־אר־איי מצאו לי גידול בגזע המוח ליד העין. הגידול פשוט היה במקום שלחץ על משהו שקשור לעין, ובגלל זה ראיתי כפול".

איך הגבת כששמעת את האבחנה?

"לא הבנתי עד הסוף במה מדובר. בהתחלה חשבתי שבמקרה הכי גרוע אני אעשה ניתוח וזהו. התכנון שלי היה בכלל שבינואר אני טסה לדרום אמריקה. ואז היה רופא אחד, שהסביר שהגידול נמצא במיקום מסוכן ומאוד בעייתי, ושההחלמה צפויה להיות של חצי שנה לפחות. לא יכולתי לעבוד, לנהוג, כלום. שם נשברתי. מנתח אחד אמר לי שיצטרכו לפתוח לי את הראש, ואולי יהיו לי בעיות בבליעה ובדיבור ואולי אאבד את השמיעה באוזן שמאל".

היא נותחה בסוף בארה"ב, עשר שעות בהרדמה מלאה. "אחר כך הייתי על מלא כדורים וכאבי ראש נוראיים. ממש התחננתי שיוציאו אותי מהסבל הזה, כאבי ראש פסיכים. לא יכולתי לנשום, לא יכולתי לשבת, לא יכולתי ללכת. זה כאב לי בטירוף. הייתי על משככי כאבים, ואפילו קצת התמכרתי אליהם. גם הגמילה אחר כך לא פשוטה".

את חושבת שיש קשר בין המחלה שלך לשירות? 

"חברים של אמא שלי העלו לראשונה את הרעיון שאולי כל הסרטן הזה נגרם לי מהשירות בכיפת ברזל, כי יש שם מלא קרינה. אני בהתחלה הייתי מאוד במגננה על הצבא, בקטע של 'מה פתאום, תמיד שמרו ודאגו לנו, אין סיכוי'. לאט־לאט נחשפתי לכך שיש עוד ועוד חיילים ששירתו בכיפת ברזל וחלו בסרטן, והחשד שלי גבר. כשגיליתי שאין אפשרות שהגידול שלי החל לפני השירות, כבר הבנתי. וזה מבאס ומעצבן ומעליב שמשתיקים אותנו, לא נותנים לנו יד ולא בודקים את הדברים האלה. במיוחד כשתרמנו כל כך הרבה כחיילים. זה לא הוגן".

× × ×

בעקבות הפרסום, כך אומר גורם צבאי, שוחחו מפקדים עם חיילים במערך ועם חלק מההורים. בצה"ל ובמשרד הביטחון טוענים כי בכל פריסה של סוללה בשטח נבדקת העמידה בטווחים וברמת הקרינה, קיים ניטור קבוע, וכל אירוע חריג מדווח ומטופל. ככלל, כך טוענים בצה”ל, הם פועלים בתקני הבטיחות המחמירים ביותר (ראו תגובה במסגרת). אבל חיילים ששירתו במערך כיפת ברזל סיפרו על שהייה ארוכה בקרבת המכ"ם, וחלקם אף טענו כי חשו את פעולתו פיזית. "קראנו לו הטוסטר, או הצ'יפסר", סיפר אחד מהם. הכתבה מצאה כי רק ממחזור אחד, 2011 – שנותיה הראשונות של כיפת ברזל – ידוע עד כה על שישה חולי סרטן, מתוך כ־250 חיילים. מקור בצה”ל טוען כי שמות החיילים ידועים לו, אבל מדובר בסוגי סרטן שונים, ובחיילים שהמחלה אובחנה אצלם בתקופות שונות.

נ' הוא חלק מהסטטיסטיקה הטרגית הזו של שנתון 2011. והוא אפילו לא ידע שהוא כזה. עכשיו הוא מעוניין להגיש תביעה למשרד הביטחון. בכיפת ברזל הוא היה בתפקיד מיירט. על נוהלי הבטיחות, כך הוא טוען, לא הייתה יותר מדי הקפדה. "היה איזשהו טווח, אבל אני לא זוכר. כביכול מאחורי המכ"ם היו אומרים שהוא לא משדר בכלל. הגידור עצמו היה לא רחוק מהמכ"ם, חמישה מטרים, ורק מקדימה. מאחורה זה היה פתוח, לא היה גידור. לפעמים הטכנאים היו צריכים להגיע למכ"ם אז היו משאירים את זה פתוח".

היה רגע שאמרת לעצמך טוב, יכול להיות שזה מסוכן?

"אני יכול להגיד שלי יצא פעם אחת ששידרו עלינו בטעות בזמן שהיינו שם. פרקנו במרכז הארץ בעקבות התרעות, היו בלחץ של להפעיל את הסוללה, ולא שמו לב שאנחנו עדיין ממול. פשוט הפעילו את המערכת בזמן שגידרנו את המכ"ם".

דיווחת למפקד על האירוע ההוא?

"לא. זה היה כזה סוג של נאיביות של התקופה. אתם יודעים, אתה אומר לעצמך 'טוב, קרה, זהו'. לא ייחסתי לזה חשיבות. אבל באופן כללי תמיד היינו בקרבת המכ"ם. ישבנו מאחוריו".

חצי שנה אחרי שהשתחרר הוא החל לחוש כאבים באגן. האבחון: יואינג סרקומה, עם גרורות לריאות. "זאת הייתה תקופה של שנה וחצי של טיפולים, הקרנות, השתלת מח עצם, כימותרפיה, שני ניתוחים. מאבק ארוך. כיום אני אחרי כל זה, אבל נשארתי עם נכות ומוגבל בניידות".

כשהשתחרר, התברר לנ' שהוא לא לבד. "גיליתי שהיו ארבעה אנשים ששירתו איתי יחד בסוללה וחלו בסרטן. זה לא אדם אחד או שניים שחלו. אברהם בן זקן ז"ל, שנפטר מהמחלה, היה בתקופה שלי במחזור אחד אחריי. עוד אחד שגם חלה, היה איתי בקורס מיירטים. בקיצור, הרבה אנשים ששירתו איתי חלו. לא הגיוני שזה צירוף מקרים, שכל כך הרבה חיילים צעירים ללא מחלות רקע חלו. יש פה משהו לא תקין".

מה לא תקין לדעתך?

"אני מרגיש שיש פה איזו השתקה של הצבא. יכול להיות שהמרחק של המכ"ם קרוב מדי, או שצריך למגן בצורה טובה יותר את החיילים. אני מעולם לא חשבתי שיש קשר בין הסרטן לשירות שלי, עד שהבנתי שיש כל כך הרבה אנשים שחולים. ואנשים שמתו".

× × ×

ביום רביעי השבוע, הגיע התחקיר גם לכנסת ישראל. ח"כ מוסי רז הגיש שאילתה לשר הביטחון גנץ, ובה ביקש כי המשרד ימסור מהו היקף התחלואה בסרטן בקרב לוחמי היחידה וכיצד פועל צה"ל להבטחת בריאות הלוחמים. המשיב, מיכאל ביטון, השר לנושאים אזרחיים וחברתיים במשרד הביטחון, ציטט בתגובה את המחקר הצה"לי, וטען כי בחיל האוויר מקפידים על כללי הבטיחות ופועלים על פי תקנים מחמירים. אבל היה שם עוד נתון חשוב: בתגובה לשאילתה נמסר כי בין השנים 2009־2018 הוגשו 133 בקשות להכרה של משרתי חיל האוויר במערך הכללי בגין מחלות אונקולוגיות ממאירות. 22 מקרים הוכרו, 64 מקרים נדחו, והיתר בבדיקה ובטיפול. לא נמסר כמה מהם שירתו במערך כיפת ברזל.

א' (23), עדיין לא נכלל ברשימה הזו. המחלה שלו טרייה מדי. הוא קרא את הכתבה ביום שישי האחרון, והבין שהוא ממש לא היחיד שחושד בקשר בין המחלה לבין השירות בסוללה. בנובמבר האחרון הוא השתחרר משירות בכיפת ברזל, וכמה חודשים אחרי קיבל את הבשורה: הוא חלה בסרטן אשכים. "ברור שכגבר זה מלחיץ, אבל בגדול, לפי הרופאים, אם מישהו חולה סרטן אז כבר עדיף את זה", הוא משחרר גיחוך מריר.

ואתה חושב שיש קשר לשירות הצבאי?

"זה בינגו. למרות שהשתדלתי להתרחק מהמכ"ם לא ממש יכולתי. כנהג, הייתי משנע את המכ"ם ממקום למקום, הייתי בחשיפה ממושכת. מבחינתי זה לעשות אחד ועוד אחד".

יהונתן חיימוביץ', לוחם לשעבר שחלה בסרטן שעדותו פורסמה בשבוע שעבר, נמנה על דור החלוצים של כיפת ברזל. כיום הוא נמצא בהליך תביעה מול משרד הביטחון. הנזק, מבחינתו, הוא לא רק פיזי, אלא גם נפשי. שנות עלומים שבוזבזו. "הייתי צעיר בן 22 שרק רוצה ליהנות עם חברים, מסיבות. הייתי מגיע למסיבה עטוף בכובעים וצעיפים, שאף אחד לא יראה בכלל מה עובר עליי. כשאתה מגיע לפסטיבל כזה ויודע שאחר כך אתה חוזר לאשפוז או לכימו, זה לא קל. והכי קשה זה החרדות. עד שאתה מרגיש שקיבלת את החיים שלך בחזרה אתה מפחד שיום אחד ייקחו לך את זה".

אם היית יודע בגיל 18 מה שאתה יודע היום מה היית עושה אחרת?

"אני חושב שהמערכת הזאת מאוד נחוצה ואני חושב שהמורל אמור להיות גבוה, אבל צה"ל צריך לשים דגש על בטיחות החיילים. אולי יש דרך לעצור את זה, שאנשים נוספים לא יחלו בסרטן. זה אחד הדברים שהכי חשובים לי כרגע. המערכת של כיפת ברזל היא באמת דבר מאוד חשוב. תושבי הדרום הרבה יותר רגועים בזכותה, והחיבוק שאתה מקבל מהתושבים הוא לא מובן מאליו. אבל אם הייתי יודע בדיעבד שזה או לשרת בכיפת ברזל או לאבד את החיים שלי כמו שקרה עם המחלה הזו, אז וואלה, לא".

ואלו בדיוק המילים והמחשבות שמהדהדות כבר שבוע בין הורים מודאגים לחיילים במערך כיפת ברזל. א', אמו של חייל המשרת בגדוד 947, דיברה עם נציג מטעם מערך ההגנה האווירית (הגוף בחיל האוויר שמפעיל את כיפת ברזל). "הוא אמר לי שיש סך הכל חמישה חולים מכיפת ברזל בכל השנים", אומרת א'. "ואז אמא אחרת כתבה בקבוצת הווטסאפ של ההורים, שהמפקדים אמרו לבת שלה שזו לא בעיה, שכל הבעיות היו עד 2014 ומאז הכל השתפר ואין לחיילים מה לדאוג".

נו, אז נרגעת?

"אני לא. אבל בגלל שאני לא כל כך מבינה בזה, אני מפחדת לעשות מהומה. אבל אני רוצה לדעת בעצמי. אני רוצה לדעת את האמת. זה מאוד מטריד. ראיתי את גנץ בשבוע שעבר באיזו מסעדה, וחבל שזה היה לפני הכתבה. אחרת הייתי מתיישבת לו בשולחן".

ומה עושה?

"לא עוזבת עד שהייתי מקבלת ממנו תשובות".

צה"ל ומשרד הביטחון: “לא זוהתה תחלואה חריגה בקרב משרתי כיפת ברזל

“

מדובר צה"ל ומדובר משרד הביטחון נמסר בתגובה: "צה"ל פועל לשמירה על סביבת שירות בריאה ובתוך כך מתקיימים ניטורים בטרם ותוך כדי פריסת סוללות כיפת ברזל, זאת בהתאם להנחיות המקצועיות. מתוך חובת הזהירות והאחריות המרחיבה על בריאות משרתיו, צה"ל לקח על עצמו להחמיר על התקנים הבינלאומיים. מהממצאים שבידינו עולה כי לא זוהתה תחלואה חריגה בקרב משרתי כיפת ברזל. טענות לקשר בין חשיפה לקרינה בלתי מייננת לבין תחלואה בסרטן לא הוכחו ואם תוכר קרינה בלתי מייננת כגורם מסרטן יהיו השלכות משמעותיות על חיינו.

"צה"ל ימשיך לשמור על בריאות המשרתים, ולהנחות את המפקדים להתנהל בשקיפות מלאה. המפקדים וגורמי הרפואה בצה”ל עומדים לרשותם של משרתי המערך ובני משפחותיהם". 

idoshvartztuch@gmail.com